 |
 |
|
|
| אקדח הוצמד לרקתו של עם הספר |
|
| רון מיברג על ההרס ההדרגתי של חיינו התרבותיים עם היוודע דבר האיחוד המאיים בין "סטימצקי" ו"כתר" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רון מיברג
1/3/2005 14:50 |
|
|
|
|
|
|
|
אזהרה: בכתבה זו 1,957 מילים
מתישהו בשבוע שעבר, כמו העיר אותו נסיך חתיך בנשיקת גברים מרפרפת על שפתיים ארגמניות (חראם על ריח הפה), החל "ידיעות אחרונות" לפרסם את לוח השידורים היומיים של ערוץ 10. בכל מקום אחר בעולם, כולל ברפובליקות בננות, במדינות מוכות חונטות ובמשטרים טוטליטריים, היה משפט הפתיחה הזה מרים גבות: מה?
שלוש שנים מאז הקמת ערוץ 10 לא עשה "ידיעות" את חובתו העיתונאית האלמנטרית ולא פרסם את לוח המשדרים של הערוץ החדש אלא עסק בהחרמתו השיטתית ובהסתרת פועלו מעיני המדינה של העיתון? לא יכול להיות; תגידו לי שזה לא כך. האם אכן התגלגל חרם ד'רבנו מוזס ברחובות מבלי שכלבי השמירה של הדמוקרטיה ישוחררו מנזמיהם וידלקו בעקבותיו כשהם מכרסמים נתחים מישבנו, כמקובל בסביון? האם כל המועצות המכוננות, הרשויות המשפטיות, צדיקי התקשורת והמופקדים על המונופולים התקשורתיים והבעלויות הצולבות, סברו כי "ידיעות אחרונות" הוא אכן קניינו הפרטי של ארנון מוזס וכי מותר לו לעשות בו כבשלו? ובכן, כן. ומי שלא נולד אתמול, כבר היה בסרט הזה.
במרוצת שנות ה-80', כאשר כאב ההתעלמות מעיתון "חדשות" – הגרסה המודפסת של ערוץ 10 – נחרץ בפני המוזסים והיודקובסקים בתלמים עמוקים של כאב, גרסה הטרויקה ששלטה אז ב"ידיעות", שהדרך הטובה והאפקטיבית ביותר להתמודד עם הילד החדש והשובב בשכונה, היא להתעלם ממנו. תינוקות רכים אינם חייבים שמטפלת מעורערת בנפשה תתעלל בהם. לפעמים מספיק להתעלם מהם. מדיניות התעלמות עבדה. חוץ מאשר במקרים שהכותרות ש"חדשות" ייצר חרגו ממגבלות תפוצתו המצומצמת. כמו קריעת הקאבר-אפ מעל פרשת "קו 300". גם אז היתה מלאכתו של "ידיעות" הממלכתי קלה. הוא עמד בצד והתבונן בקורת רוח גדולה כיצד נעשית מלאכתו בידי אחרים: הצנזורה הצבאית סגרה את "חדשות" לשלושה ימים. קולגיאליות? תשכחו מזה. יישור קווים ובניית חזית אחידה בשל זכות הציבור לדעת? לא ב"ידיעות". בשנות ה-80' לא יכול היית להיות העיתון של המדינה וגם להאכיל אותה בידיעות עיתונאיות קשות לעיכול וסותרות עמדות פטריוטיות, כמו שמפטמים אווזים. בצינור עד הקיבה.
אבל לוח משדרים אינו רק התעלמות נכלולית, מגמתית והמסתירה את הישגיו העיתונאיים פורצי הדרך של הזולת, באשר הוא מתחרה. לוח משדרים היא אותה חובה אלמנטרית, נטולת היגד משמעותי, אותיות פטיט המסתתרות בירכתי העיתון, כסרדינים בקופסה קטנה, העמודים שעבורן מרימים בני 50-פלוס את משקפי הקריאה המנוסרות התלויות על צווארם ומתחמשים בהן כדי למצוא ידיהם ורגליהם בשעות השידור המצוינות בספרות הזעירות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נוני מוזס. צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
