 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יואש פלדש מצא בדיאלוגים העקרים והעילגים בין רן ונינט את פנטזיית האהבה המושלמת ונטולת החן שהטלוויזיה מציעה לנו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"השיר שלנו". ערוץ הקולנוע הישראלי, 20:15
אם יש משהו מרתק בעונה החדשה של "השיר שלנו", זה הדיאלוגים בין נינט לרן דנקר. אהבתם הלא ממומשת של שני הצעירים התמימים האלה היא מה שתידלק את כל העונה הראשונה והמוצלחת של הסדרה. כל הפרקים כולם היו אז רק הקדמה לרגע השיא: כאשר אחרי כל הדחיות, ולמרות הניסיונות לגנוב את אהבתם, נינט, הנסיכה האפריקאית, סוף סוף נכנסה למיטה עם זוהר, האור שבחייה. הרגע המהותי הזה התרחש, כמובן, מחוץ למסך. הוא נשאר מעורפל, בלתי מושג, בדיוק כמו האהבה הטהורה של זוג זמרי החתונות.
הבעיה התחילה בעונה הזאת. לפחות עד שאושרי כהן (שבשבועות האחרונים למדתי להעריך
ולכבד את צורתו החיצונית) ידיח את זוהר, הקיבוצניק המחשמק, מהלב של נינט, נאלצים התסריטאים להראות לנו מה שבדרך כלל לא מראים בטלוויזיה: הם חייבים לתת צורה לאהבה המושלמת של בני הזוג המלכותי, לפרוט את הפנטזיה שרקמו בעונה הקודמת לדיאלוגים.
זאת הסיבה שמדהים כל כך לשמוע את נינט וזוהר מדברים. האושר הוא מצב מוחלט, קיצוני, ללא שינוי. לכן גם בשיחות ביניהם לא קורה דבר. אין בהן תוכן, אין בהן התפתחות. אפשר לערבב את המשפטים, ואיש לא יבחין בהבדל. היי מאמי, מה קורה? יהיה בסדר, מאמי, תזכרי שאני פה איתך כל הזמן. מה הייתי עושה בלעדייך, מאמי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צילום: ארכיון.
|
|
|
 |
|
 |
|
נדמה שהמשחק שלהם מושלם
|
|
|
 |
|
|
|
אצל נינט לא חל שום שינוי יוצא דופן כשהיא משחקת בסצינות הללו. רק חדי אוזן יבחינו שהיא מרימה מעט את קולה, מוסיפה לו גוון של פינוק משועמם ("מאאאמי"). הקול של דנקר, לעומת זאת, נעשה מעט אטום יותר, ותנועותיו לובשות גוון אוטומאטי, חלק. לקסיקון שפת הגוף שלו כולל שני מושגים עיקריים: אסיפתה של נינט לחיבוק חם ("בואי מאמי" בנימה פיקודית מעט) וליטוף פניה בכף ידו ("יפה שלי").
מה שיפה בסצינות הללו הוא שלא ניכר שום קשר אמיתי ביניהם. גופה של נינט לא ניצת למגע גופו של זוהר. עיניהם לא מביעות דבר חוץ מהלחות הרגילה. הם מחבקים זה את זו כחבק בובה של חלון ראווה. נינט ודנקר הם זוג גם בחיים האמיתיים. מותר ורצוי להאמין שגם במציאות הפרקטיקות האינטימיות שלהם נראות כך.
אבל דווקא בגלל עציותם, ודווקא בגלל העקרות הרגשית שהם מציגים – אותה עקרות רגשית שמאפיינת את "כוכב נולד" – ודווקא משום שהם נראים כמו זומבים, נדמה שהמשחק שלהם מושלם. רק ההתנגשות בין החיבוקים והדיאלוגים המתחנפים שלהם לבין העייפות והאטימות שהם משדרים, מצליחים להקים לתחייה באופן אמין את הפנטזיה: ככה בדיוק – עילגת, גחמנית, חסרת חן ונטולת לב – נראית האהבה המושלמת שהטלוויזיה מציעה לנו.
|
|
|
|
|
|
|  | | צילום: יהונתן שאול
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
