 |
/images/archive/gallery/271/306.jpg נבחרת ישראל
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| הריני מביא לך נוגרה, יא הומו |
|
| 11 קבין של טיפוסים ירדו על טרנד הכדורגל החדש שתופס וואחד תאוצה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
יהודה נוריאל, פרומו
|
|
|
|
|
|
|
|
1. הבחורה הדאחקנית. מתנשאת בטיפשות מעושה מעל המשחק. "תגידו, למה השוער לובש חולצה צבעונית?" או "זה משחק נורא מסובך, אני בחיים לא אבין מה זה נבדל פסיבי". הטרנד העבש הוא המשך לז'אנר ה"אני בורה חיננית". בדרך כלל היא תלמד שעות ולעומק מה זה נבדל פסיבי, כדי להגיד שהיא לא מבינה מה זה נבדל פסיבי. אם עוד פעם נשמע "ווי, למה הם פתאום מתחבקים?", נחזיר לך את הסרוקסט. תיזהרי.
2. הדוס שלא אכפת לו, אבל הוא בעניינים. לא, ממש לא אכפת לו, הוא בא מתרבות של עונג שבת, זמירות וניגונים, חולצות לבנות מסביב לשולחן ואשתך כגפן פורייה מביאה עוד קצת צ'ולנט שרוף. אבל מה, איכשהו "מתגנבות" לביתו "נהמות" הטריבונה, והוא "מנחש" מה התוצאה. מקלל את אלוהים פעמיים: למה נולדתי מוגבל ולמה לוני עדיין במכבי.
3. הפוזאי החדש. בדרך כלל איש תקשורת תל אביבי עם ירושה, כלומר אוהד הפועל ת"א. מת להראות שיש לו טעם טוב וכסף, ולכן הוא נוסע לסן-סירו, כי זו תרבות. אם תשאלו אותו, אם בהזדמנות הזו הוא קפץ ללה-סקאלה או ראה את הסעודה האחרונה של ליאונרדו, הוא ישיב ביהירות שליאונרדו פרש אחרי מונדיאל 98'. לאישה בבית יסביר שמסוכן לקחת את הילד כי יש שם מלא חוליגנים (ובעברית: הנערות ליווי של מילאנו הן כל מה שאת לא, מותק).
4. האנתרופולוג . שונא כדורגל ושונא אליטות, או בעצם אליטיסט אשכנזי שסתם משעמם לו. לכן המציא אהדת בית"ר בזקנתו, כדי להתחבר לרגש שאף פעם לא היה לו, במין הפוך על הפוך שכזה. לא תאמינו כמה רואי חשבון, חנאג'ות שהיינו מכסחים (ובצדק) בשכונה, הפכו פתאום לאוהדי בית"ר. כנראה לא כיסחנו מספיק חזק.
5. המתלונן שהכל כאן בארץ גרוע. הכדורגל שלנו בזבל כי אנחנו בעצם לא אירופה. שם האנשים צוננים, הבירה והדשא גם. ו"תרבות" הניהול, אה. מגלגל את השם "פרגי" כאילו הרגע נפגשו במוסך. כמובן, מרוב קלישאות מרבה לסתור את עצמו. "הנה, יוון היא מדינה ים תיכונית חמה כמונו, והיא אלופת אירופה". שום דבר לא יעצור את הנחרצות הצה"לית שלו, את רצינות מבקר המדינה ואת ההרגשה של מספר יודע כל.
6. מספר המעשיות עממיקו. טרחן שבאמתחתו ילקוט מלא סיפורי "צבע" בטעם בורקס דאשתקד. הנוסחה: לקחת שם של מגרש מצחיק (וסרמיל), שחקן עבר מצחיק (האחים בנודיס), דימוי מעאפן וסיומת ("לא ככה?"), ולערבב. למשל: "ז'וז'ו הדייג אומר שחורים כאלה ברשת של אשדוד לא היו מאז שהאחים בנודיס ג'יעג'עו את וסרמיל. לא ככה?".
7. הפרשן בדיעבד. הוא לא מופתע מכלום. כל גול אקראי הוא תולדה של מחדל שרק הוא ראה קודם. גם את מחדל יום כיפור הוא ניבא שנים מראש. אם הנבחרת נכשלת - היא שיקוף של המדינה. אם היא מצליחה - היא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. טיפוס אפור, חסיד ביטויים כמו "לחץ אופטי" ו"משחק הגנתי יפהפה". אנליסט , או ליתר דיוק, טיפוס אנאלי. במובן הכי עמוק שיש.
8. הערבי . כאן אין תתי וסוגי אוהדים - ערבי זה ערבי. מכיר משחר לידתו את הביטויים "כדורגל ערבי" ו"מוות לערבים", והאחרון "להזדעזע" מגילויי הגזענות במגרשים. רק במגרשים? מה עם קופת חולים, ביוב, גינון, חינוך, כניסה לארץ וכו'? דווקא אדם אופטימי: לפני כמה שנים היה משחק בשטחים, ואחת מיחידות המסתערבים חיסלה את המבוקש שהלך לבעוט קרן. כך שהכל יחסי, א
ם הוא חוזר הביתה מהמשחק וכל האצבעות במקום, מה יש להתלונן. הערבי, אגב, הוא לפעמים גם ערבי-יהודי. אוהד בית"ר, למשל. המבחן הקובע: את מי מג"ב אוהבים לדבש.
9. הקומבינטור . כלכלן, עלק. בודק תמיד אם אפשר להרוויח מזה כמה לירות, לא רק בספורט, בהכל. יודע לדקלם שמנצ'סטר יונייטד מונפקת בחצי מיליארד יורו. יהרהר לרגע אם לדחוף את הבן שלו לקבוצת כדורגל. יסתכל על הרגליים העקומות של הילד, ואחר כך של אבא, ולבסוף יסתפק בבת כאופציה להתעשרות משפחתית. פחות מאמץ, טיפה סיליקון, ובגיל 16 נושיב אותה על סוס כמו יעל בר-זוהר.
10. המתחסד . מוטרד נצחי, מגלגל עיניים, עוף גוזל חתוך את השמים, שמשתמש בכדורגל כבמנוף להכאה עצמית. צו פיוסניק, ולמעשה חושב שכדורגל זה פורום של צו פיוס. אל תיכנס לו ברגליים - הצע לאחיך חמלה. מה לעשות, גם הוא ראוי לנוגרות. בעיקר הוא. חזרו אחריי: בשם הצו פיוס ומאזן גנאיים גם, הריני מביא לך נוגרה, יא הומו.
11. האוהד האמיתי. אחד שהוא לא כל אלה מלמעלה. פעם בשנה כותב עליהם טור בעיתון.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
