 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יואש פלדש צפה מוטרד בעולמו הרגשי ההפכפך של יאיר לפיד, המיטלטל בקיצוניות מתוגה לאושר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתמול היה ערב לא כל כך טוב ליאיר לפיד. ככה לפחות הוא אמר. מיד כשנכנס לאולפן שבו צולמה תוכנית האירוח שלו הוא נזף בקהל על שהעז למחוא לו כפיים – לא רק בגלל שהוא ביישן, אלא בגלל שחבר טוב שלו, אהוד מנור, מת יום לפני כן.
אבל זאת לא היתה הסיבה הבלעדית לכך שלפיד היה עצוב. כשאותה ארשת עגומה שפוכה על פניו וראשו מורכן מעט מטה, הוא סיפר שמנור לא היה היחיד שנקבר אתמול. גם ערוץ 2 כמו שהכרנו אותו מת. בעקבות המכרז, שבו זכו קשת ורשת, הוא ייראה אחרת לגמרי ו-300 עובדים יפוטרו.
אבל אם יש משהו שמאפיין את דמותו הטלוויזיונית של יאיר לפיד זה היכולת שלו להתאושש מהר. חצי דקה אחר כך – לא הרבה יותר - הוא כבר ישב מול שלום אסייג וגעה בצחוק, מתנשף ומשתנק. כשאסייג הראה קטע עיתון שבו היה כתוב שברוסיה אי קיום יחסי מין עם הבעל נחשב לעבירה פלילית, לפיד הזיל דמעות של ממש מרוב צחוק. רק בקושי הפליט מפיו ש"זה רעיון טוב" - רומז לצופים שאף אישה לא תוכל לספק את תיאבונו המיני הגדול, ולכן ישמח לקבל את עזרתן של רשויות החוק בנושא.
קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו לפיד נהפך מגבר מופנם שמרכין את ראשו, עוצר את רגשותיו הכמוסים, נותן לעיניו השחורות להביע את יגונו, אל הגוש הרוטט והעולץ שממש שכב על כיסאו, כמעט נופל ממנו מרוב תענוג. הוא עבר את הפליפ המדהים הזה כמה פעמים אתמול, כאילו לקה במאניה-דיפרסיה מואצת: משיחה נוגה עם אמו של ילד חולה לוקמיה אל ראיון נוקב עם מנכ"ל הרשות השנייה מוטי שקלאר ("אני מכיר אותך, אתה טוב בבסיסך"), מ"ימי בנימינה" בביצועה קצר הנשימה של דין-דין אביב ההרה, שהותיר את עיניו לחות ("אהוד היה בעיקר איש נורא נחמד"), אל השיחה מלאת הגאווה הלאומית עם מלכת היופי ילנה ראלף ("היא עלתה לארץ בעצמה בגיל 13"). אחרי שיר נוסף של מנור, בביצוע בעז שרעבי ("מיד כששמעתי על המוות, התקשרתי לבעז, סתם כי רציתי לדבר עם מישהו על מה שאני מרגיש"), לפיד חתם את התוכנית כשהוא מגחך ומתפתל מול פיתום שהפעיל בובה שמדברת גסויות.
מעניין להיווכח שלמרות הטלטלות הרגשיות האינטנסיוויות שהוא חווה במהלך התוכנית, שום דבר בטון הדיבור של לפיד לא משתנה. למעשה, הוא אף פעם לא מדבר - הוא מפטיר מילים. תמיד יש תחושה שהוא מספר אנקדוטה, שהוא לא באמת מחוייב למה שהוא אומר. אפילו כשהוא מדבר על חברים טובים שלו – ולפי עדותו הוא חבר קרוב של אנשים רבים – קשה לאתר בדבריו רגש אמיתי.
לפיד מכפר על כך בשפת הגוף הקיצונית שלו. נדמה שככל שחולפות השנים, המחוות שלו הולכות ונעשות גסות יותר ויותר. אם בתחילת דרכו הוא עוד ידע לחייך, כיום הוא כבר ישר מתקפל ומחרחר מרוב צחוק. אם פעם עוד ניסה להפגין הקשבה דרוכה, מלאת חמלה, היום ידו נשלחת אוטומטית למחות דמעה דימיונית מעיניו. כשצופים בדבר הזה בלי ווליום, זה נראה כמו מופע סלפסטיק מגושם.
לפיד כבר אינו נער. אתמול שמתי לב לקרחת שמתחילה לכרסם בצדעיו. שיערו השחור אמנם היה משוח כתמיד בשמן, אך כבר נומר בצבע לבן. ואולם, התמורה העיקרית ניכרה בפניו: הן נראו רפויות יותר, נפולות יותר, כמו מסיכת גומי שנמתחה יותר מדי והתבלתה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מרכין ראש בנוגות. צילום: ארכיון
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
