 |
/images/archive/gallery/293/710.jpg ריקי גל.
צילום: עדו לביא  |
|
|
|
|
| ריקי גל נכנסת לזה: הרומן הביזארי, המפגש עם הסמים, יחסיה עם בתה, חרדת הפרנסה. שימו לב |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שי להב
22/4/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
כשרוצים לבחון את מידת הפופולריות של אמן לאורך השנים, ארכיון "מעריב" עשוי לספק אינדיקציה הולמת. בתקופות שחונות, המעטפה שבה מרוכזות הכתבות עליו דלילה עד עלבון. בשנים השמנות, המעטפה מלאה עד להתפקע. במקרה של ריקי גל, המשוואה הפשטנית שלי נופחת את נשמתה עוד בטרם נולדה.
סקירת פועלה בין השנים 2004-2000 חושפת, אמנם, שהשנתיים האחרונות תופסות כ-90 אחוז מנפח המעטפה, אבל לא תמיד מהסיבות הנכונות. אחרי שנתיים של דממה כמעט מוחלטת, גל שבה לככב בעיתונים במיש-מש מרהיב של תפקיד ארוטי בסרט לצד אקי אבני ("השיבה מהודו"), הופעה בטלנובלה, השתתפות
במחזמר "שיקגו", דמות הביצ'ית ב"כוכב נולד" וגם הסתבכות בפרשיית סמים והטרדה אובססיבית מצד חברה לשעבר. אצל ריקי, אין רגע גל. או כפי שכתב יהונתן גפן בשירה הנפלא, "אמצע בלוז": " למעלה או למטה. דיכאון או שיגעון. רגע חגיגה ורגע פצע. ילדה אבודה, לעולם לא תדע להיות באמצע".
"אמצע בלוז" הוא גם שם אלבומה החדש של הדיווה, המנציח מופע שנערך לפני כשנה בפסטיבל ג'ז ובלוז בסינמטק תל אביב. ההאזנה לו מזכירה שמעבר לכל הסערות, ריקי גל היתה ונשארה קודם כל זמרת נפלאה. "הדיסק הזה", היא אומרת, "בא להזכיר לכולם מה אני יודעת לעשות".
אז מה, איך היה להיות ריקי גל בשנתיים האחרונות?
(צוחקת) "אוי, כמה שהיה מעניין. . . אני עוד אוציא ספר על התקופה הזו. למה ספר? סדרה שלמה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ריקי גל, מיקי פלד, ציפי שביט וצביקה פיק בש"ל צילום ארכיון
|
|
|
 |
|
 |
|
לגור איתו
|
|
|
 |
|
|
|
הפרק המרכזי בספר יוקדש, קרוב לוודאי, לרומן הסוער שניהלה עם הנרי אלבז, שפרנס לא מעט כותרות עיתונים.
תקציר אירועים: היא עזבה אותו, הוא רדף אותה, היא התלוננה עליו במשטרה, הוא נעצר, היא שיגרה אליו (שוב) מכתבי אהבה, הוא שוחרר, היא לא הסכימה להעיד נגדו והוא יצא מזה עם עבודות שירות. השמועות דיברו על התחדשות הרומן, אבל גל החרישה.
הפעם, לראשונה, היא חושפת את צדה בפרשייה הסוערת. "זו היתה בשבילי התפתחות טרגית. דרמטית מאוד. במידה רבה זה איפשר לי לשאול את עצמי למה. מה מצאתי שם. מה חיפשתי, יותר נכון. לפעמים אני יכולה לענות ולפעמים לא. עובדה שדברים קורים, ואני שואלת למה זה צריך להיות קשה כל כך. מה מושך אותי לאופי הזה. ואני מכירה גברים, כן? אבל כל אחד והאופי שלו.
"פתאום הבנתי עד כמה המצווה הזו, 'ונשמרתם לנפשותיכם', כל כך עמוקה. רצינית לחיים. את מי אתה מכניס הביתה. למה אתה נגרר. איפה איבדת מידה. זה גרם לי לחקור את עצמי".
ומה גילית?
"שכנראה עוד לא השתחררתי מאיזשהו צורך. לא שאלתי מספיק שאלות. לא באמת הגעתי".
מה חיפשת? מישהו חזק לצדך?
"בדיוק להפך. הלוואי והיה חזק. הוא חזק פיזית, לא נפשית. אין לי תשובה לחיים זוגיים. אולי אני יכולה רק חלקית. הרבה מאוד אנשים הם כאלה. כל כך הרבה ילדים יש היום במשפחות שבורות, שקשה להם אחר כך ליצור קשר. וזה מה שקרה גם לי. גידלתי את עצמי, ולכן אני צריכה מישהו מולי שתהיה לו את ההבנה הזו. את המינון המתאים לו ולי. ולא מתוך אחיזה, רכושנות, חוקים מקובעים. זה מה שעודד את הפיצוץ, ללא ספק".
סיפרו שחזרתם. שלכן גם לא העדת נגדו.
"זה נכון שחזרנו. עזרתי לו בבית המשפט כי לא יכולתי לתת לדברים להתגלגל בצורה משפטית. אבל היום הוא חי את חייו ואני את חיי. אין מה להגיד. היתה שם אהבה, אין ספק. וזה מה שחשוב בסופו של דבר. למדתי שאני יכולה לאהוב. על זה לא אוותר אף פעם. ככל שמתבגרים אפשר לאהוב יותר. אתה פשוט לא מבין כמה. לרוב האנשים זה לא קורה, אבל הם לא אמנים. מי שיוצר, זאת אומרת שהוא יצרי וסקרן. עם השנים זה משתבח. אחרת, הוא הופך להיות איש קשה ומקובע, וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להיות. מה כן הייתי רוצה להיות? ילדה אחראית".
גם הסקס משתבח עם הגיל?
"או הו, אין ספק בכלל. נדמה לך שאתה יודע, ואתה עוד לא יודע כלום. תאמין לי. יש תמיד מה לגלות. אין לך מושג אילו תהומות והרים נישאים עוד מחכים לך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הסקס משתבח עם הגיל, יש תמיד מה לגלות. גל צילום: רועי בכרך
|
|
|
|
|
|
|
אל סם
|
|
|
|
|
|
|
גל ידעה עוד כמה תהומות במהלך השנים האחרונות. "השתמשתי בסמים, אבל רק פעם אחת, ומשום מה באותה פעם תפסו אותי", היא אומרת בציניות. "בן אדם שואל את עצמו איך יכול להיות שקרה לי כזה דבר? איך יכול להיות שבאמצע חיי יהיה מישהו שיחשוב בכלל שאני מתעסקת עם זה? כל החיים היה את זה מסביבי בשפע ולא נגעתי. יותר מזה. מצאתי את עצמי צוחקת מהאנשים האלה,'מה רע לכם שאתם כל כך נמשכים לזה?'.
"תמיד חשבתי שהמוזיקה והשירה נותנות לי כל מה שאני צריכה. ופתאום, דווקא לי? זו הצלה משמים שבאה לי, כי באמת - מה לי ולזה? בגלל סקרנות של דקה או שתיים, דווקא לי זה קרה? זה היה שימוש חד-פעמי. אמרתי:'טוב, לעזאזל. בוא נראה מה זה הדבר הזה'. אני לא אפרט כל מה שקרה באותו לילה, אבל בוא נגיד שלא הגיעו אליי הביתה במקרה. . . וגם לא היה לי שמץ של מושג שהבחור הצעיר שביקר אצלי השאיר חתיכת עלה של גראס אצלי בטוסטר. באמת שלא".
מצד אחד, את עושה רושם של אדם בשל, שורד וחזק מאוד. מהעבר השני, הסתבכת כאן בדברים שטיפוסיים לילדה קטנה ומבולבלת. איך את מסבירה את זה?
"זה נכון לגמרי. אני בן אדם מודע מאוד, ובתקופה ההיא פעלתי בחוסר מודעות מוחלט. אתה יודע למה? כי האינתיפאדה חיסלה את הקריירה שלי. יום יום הודיעו לי שהופעות מתבטלות ונוצר מין ואקום כזה. שלא נדבר על הדיסק שהוצאתי אז,'אין לזה סוף', שלא קיבל את ההכרה הראויה. נורא נלחצתי. מה אני אעשה, איך אני אתפרנס? יש לי ילדה להאכיל. מה יהיה עם המקצוע? למי אכפת? זו היתה תקופה שדרשה משנה זהירות.
"אני לא בן אדם שמתייאש, אבל אני רק בן אדם שיכול להיכנס לחרדה. אז נתפסתי בחולשתי. נכון שאני אדם חשדן, זהיר ואחראי, אבל את המרקם הזה נורא קל לסדוק ברגעים של חשש מפרנסה. זה עקב אכילס שלי. כי אני לבד. תלויה בעצמי. אין אף אחד שמה בשבילי. התברכתי בחברים כל כך טובים, בעלי ערך ענק לחיים, שאני מודה עליהם לאלוהים. אבל זה לא ימנע ממני לעבור מצבים קשים לבד כדי לא להפיל עליהם את המצוקה הזו. היחידה שליוותה אותי לאורך כל הדרך היתה לירי, הבת שלי".
לירי , בת 14, נדרשה לגדול עם אמא ששאיפתה הגדולה ביותר, כאמור, היא להיות "ילדה אחראית". איך ילדה אמורה לגדל ילדה? "עם הרבה שימוש בזיכרון", מסבירה האם. "אתה זוכר מה עשו לך ולא רוצה להעביר את זה לאחרים. ברור שלא היה לה קל בתקופה הזו. לא קל לילד לצפות במצוקה של הורה. הוא לא מבין. אבל היא היתה מספיק בוגרת כדי להגיד:'אמא, זה לא מתאים לך. האיש הזה לא מתאים לך'. אנחנו מדברות על הכל בכנות. אין סודות. נורא קל זה עושה את החיים, שדברים נאמרים כמו שהם.
"הבעיה היא, שלמרות שהכל פתוח בתוך הבית, גם נורא חשוב מה הסביבה אומרת. במיוחד לבת 14. ילד כל כך רגיש לאמירות סביבתיות. אין לנו מושג איך זה משפיע עליו. להיות'הבן של' זה אסון לילד. הזהות שלו מתגמדת. כשהיא היתה אומרת לי אחרי הופעה, בגיל ארבע:'אמא, הם בכלל לא אוהבים אותי, רק אותך', אמרתי :'איזה מזל יש לי שיש לי בת שיודעת לדבר, וככה אני יכולה להבין מה עובר בנפשה'.
" חיילת רצה אליי פעם לבמה והיא רצה אחריה, כדי לקרוע אותה ממני, ואתה מבין איזה קושי יש פה לנשמה של הילדה. או שאתה משאיר אותה עם מטפלת, והמטפלת מספרת לכולם: 'זו הבת של ריקי גל'. לא לירי. אז הילדה קולטת שהיא רק הבת של. היום, כבר יש לה הערכה עצמית גדולה מאוד. היא מצטיינת. מבינה את היתרון ואת הערך. אני חושבת שהיא מבינה אילו הורים יש לה, ושהיא הרוויחה עולם מלא ומעניין".
מה היא אומרת על התהילה שלך ב"כוכב נולד"?
(צוחקת) "היא אומרת לי: 'אמא, מה את צריכה לדבר? תשירי לאחרים'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"ביצ'ית, סנובית, מלאה בעצמה". גל ופיק צילום: אמיר מאירי
|
|
|
|
|
|
|
האישה שמעולם לא הצליחה להיות
|
|
|
|
|
|
|
המלצתה של לירי היתה זוכה לתמיכה גורפת בקרב חלקים נרחבים מאוכלוסיית ישראל. ועדיין, אותם חלקים אינם מוכנים להחמיץ ולו שנייה שבה גל מופיעה על המסך, כדי להרוויח את הזכות להשתלח בה. "ביצ'ית", " סנובית", " מלאה בעצמה" הם רק מקצת המחמאות שלהן זכתה בעונה הקודמת.
גל, יש לומר, מקפידה בדרך כלל לשמור על ביקורת עניינית ומקצועית. אבל אין ספק שהכניסה לנעלי המכשפה שכולם אוהבים לשנוא גרמה לה לסוג של שיכרון מעמקים. ובמילים אחרות: היא התאהבה באישה החזקה והאסרטיבית שהופיעה על המסך. האישה שמעולם לא הצליחה להיות בחייה האמיתיים.
"אני נזהרת עכשיו מהעניין הזה, של ביצ'יות", היא מודה. "מזכירה לעצמי שזה מסוכן. לא ידעתי את זה על עצמי. ניגשתי לשיפוט ב'כוכב נולד' ממקום תמים, מקצועי. פתאום בעריכה התקבלה דמות נוקשה מאוד. תקיפה. לפעמים היא גרמה לי לצחוק, ולפעמים אמרתי'הופ הופ הופ ריקי, לאט לאט'.
" לשבת 12 שעות ולראות אנשים שרים זה לא קל. אני רק בן אדם. נגררתי לקוצר רוח, שגרם לי להגיד דברים שנשמעו חריפים. אני תמיד מצטערת אם מישהו נפגע. אם אמרתי על מיקה שדה, למשל, שהיא קצת נובחת, זה נשמע נורא קשה. אבל התכוונתי לסוג הדחיפה של הקול החוצה. היא גם הבינה את זה. ברור שזה גם מה שההפקה רוצה שאעשה, אבל לא הבנתי את זה בהתחלה. כולם שם אמרו לי'את כוכבת', ולא קלטתי על מה הם מדברים. עד שתפסתי את כוונת התוכנית. אבל גם אז, לא השתמשתי בזה. לא לקחתי תפקיד בתיאטרון. לא עניין אותי הרייטינג. חיפשתי את הכישרונות, את הדור הבא".
מי האמנים הישראלים החביבים עלייך כרגע?
"וואו, יש המון. אביתר בנאי, אהוד בנאי, יובל בנאי. אני תמיד מחכה לפוליקר. לשלמה, לדבר הבא של הדג נחש או נקמת הטרקטור".
ברור לך שהרוב המוחלט של האמנים האלה לא היה עוברים אפילו את השלב הראשון של "כוכב נולד".
"מי שיוצר ויודע שיש לו דרך מוזיקלית, לא יחפש את המהירות הזו של התוכנית. מי שלא יוצר חייב להגיד'אני קיים. בואו תכתבו בשבילי'".
זה לא מסוכן קצת, ההצלחה הפתאומית הזו? לא משתק אותך כאמן?
"אם תיקח אותי לדוגמה, אתה צודק. כששיר שלי הגיע בפעם הראשונה לראש מצעד פזמונים, 'השמש היא האור של העולם', נבהלתי. הייתי בת 20. ואז נסעתי לניו יורק לארבע שנים ולמדתי. אבל הבנתי בחיים שאין'עדיף' במקצוע הזה. לכל אחד יש את הדרך שלו. מה שכן, אין תחליף לניסיון, וחשוב גם לקבל כמה מכות בדרך. לכן אמרתי לסקעת, מיד אחרי שהוא הפסיד, שזה דווקא יעבוד לטובתו. למה? כי הצלחה מיידית היא דבר קשה מאוד לעיכול, ולהחזיק הצלחה זה הדבר הכי קשה שיש. לדעתי, לזוכה ב' כוכב נולד' צריך לסדר מיד פגישות עם פסיכולוג. גם לשירי מימון ההפסד עשה טוב. היא זמרת מדהימה, אבל בגמר היא עשתה שרירים. רצתה להפגין את היכולת בכוחניות שעברה את המינון הנכון. היא היתה צריכה לקבל את המכה של מקום שני כדי להתחיל".
שזו, אגב, מחלה של הרבה זמרות צעירות היום, ש"כוכב נולד" כבר הפכה למגפה.
"מסכימה איתך. הגל הצעיר של זמרות מתרכז יותר מדי בהפגנה של הקול שלהן. לוליינות בלי קשר לתוכן. הצורך להפגין קול ועוצמה של זמרות הוא באמת צורך צעיר. צריך מטען חיים, טעם, השפעות מוזיקליות, כדי שהצעקה תהיה אמיתית, ולא רק נפנוף ביכולות.
"תראה למשל את מירי מסיקה ("נובמבר" - ש.ל), שהיתה תלמידה שלי ב' רימון'. ניגשתי ליהודה עדר ואמרתי:'אם אתה רוצה זמרת גדולה, יש לה את כל הנתונים'. ובאמת החתימו אותה. היום אני מקשיבה לתקליט הבכורה שלה, ומזהה את הדרך שהיא תבין עוד מעט. שצריך להתבגר, להירגע. להירגע מעצמה. יש לה עודף ביטחון עצמי. מבחינתה, לא קיימת האופציה לא להצליח. אבל בהמשך הדרך היא תבין שיש אופציה כזו וטוב שהיא קיימת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השיר הראשון, השיר האחרון
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו נפגשים מעט אחרי מותו של אהוד מנור, מי שכתב לגל שירים כמו "אמא", " מה זאת אהבה", "טוקיו גדולה" ואחרים. מנור אחראי גם לרצועה המסיימת את אלבומה החדש, גרסה עברית לשיר "Hello in There" של בט מידלר.
"לפני 17 שנה", היא משחזרת, "התעוררתי בלילה בגלל השיר הזה, שהתנגן ברקע, והוא השאיר אותי ערה, כי זו היתה פעם ראשונה שקמתי והתחלתי לכתוב טקסטים. מאז אני מחכה לוורסיה הישראלית שלו. ולמה? כי הנושא הזה של יחס לזקנים עורר בי כזו עצבות שאמרתי שחייבים לטפל בו. ופה עוד מדובר בזוג זקנים שהבן שלהם נפל בקוריאה, ורציתי להעביר את זה אלינו. ניסיתי בעצמי, ניסיתי עם אחרים, וכרגיל בסוף אני מגיעה לאהוד.
"אהוד היה כזה שאוהב שהדברים נעשים עכשיו. הוא לא אהב שמדברים איתו על משהו עתידי. אמרתי לו שאני צריכה להעלות את הערב, וזה דחוף. התייעצנו בטלפון, כמו תמיד, והצעתי לו כל מיני אפשרויות. קשה לתפוס שזה השיר האחרון שלנו".
הבחירה של גל בשירים המופיעים באלבום אינה רק מוזיקלית. מבחינתה, מדובר גם בסוג של מסע בעקבות עצמה. החל מהשירים האנגליים שאמה שרה לה בירושלים, דרך שאנסונים צרפתיים, שבהם התמקדה בלימודי המוזיקה בניו יורק וכלה בשיריה שלה.
ומה בדבר חומר מקורי?
"זה מסקרן אותי, אבל ברמות מתונות מאוד", היא מודה. "כל הזמן יש הצעות. מוזיקה, קולנוע, תיאטרון, טלנובלות. אני לא ממהרת להסכים. מקווה להיות מבוקשת בכל מה שקשור לכיתות אמן. סדנאות והוראת שירה".
"אהבה מעבר לפינה", " שיקגו" ו"כוכב נולד" סיפקו לך רווחה כלכלית?
"ממש לא. עובדה שכדי לקנות אוטו אני צריכה הלוואה מהבנק. בארץ, בכל הפקה אומרים לך'אין תקציב'. אפילו ב' כוכב נולד'. לפעמים , נדמה לי שזו פשוט תכונה יהודית. גם כשיש כסף, בוכים שאין".
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
