תרבות NRG - "אטאטא את השמש מן הגגות", חנאן אלשיח'

ראשי > תרבות > פרקים נבחרים

"אטאטא את השמש מן הגגות", חנאן אלשיח'

"הישגים נאים", מתוך קובץ הסיפורים הקצרים של הסופרת הלבנונית, מחברת "הסיפור של זהרה"

דפדף בתרבות

NRG מעריב
26/4/2005 10:29

על המיטה, על כיסוי התחרה שרקמה במסרגה הכי דקה, כך שהתפרים ייראו כראשי סיכה, רוקנה הוּדָא שקית של חנות נעליים יוקרתית ביותר. מן השקית נשפכה ערימה של חוקנים וקופסאות ריקות של תרופות, שהאחות לא הבינה למה היא מתעקשת לשמור.

מעודה לא התעניינה בנעליים משובחות ויקרות אלא רק בנעליים שבאופנה, מתעלמת מן היבלות שצימחו לה בין האצבעות ועליהן... תמיד חיפשה רק מה שיפה וזול, עד לרגע שגילתה איך פגע בה החיידק. מאז היא מפזרת כספים בלי הינד עפעף ומשלמת רק בליש"ט במזומן, ולא בכרטיס אמריקן אקספרס, שהמשתמש בו לא חש כלל ששילם. היא קונה דברים שאין לה שום צורך בהם – החל במגבות בחתימתו של מעצב ידוע, כיסויים למג'ימיקס ויד מזכוכית המשמשת מעמד לטבעות, וכלה בכל מה שממציאים בחנויות. היא לא משגיחה בהערות שבעלה מעיר מדי פעם, כשהוא נתקל בקניות שלה...

הוא לא הבין מה יעשו בכן לבקבוקי יין כשאינם שותים כלל, או במדפים מוזהבים לספרים בשעה שהם מעיינים רק בעיתונים ובמגזינים, ומה יעשו במלחים צבעוניים לאמבטיה, במשחות בוץ לגוף, וביותר ממכשיר חשמלי אחד להפחתת השומן. גם כשהתחילה להגיע בתסרוקות חדשות ולשנות תדיר את צבע שערה, לא עצר אף לרגע להרהר בשינוי המפליג שחל בה; אבל כשהצטרפה לבית-ספר ללימוד אנגלית ולמועדון ספורט וריקודים, החל לחשוב שאשתו מנסה כנראה לסגל לה את אורח

החיים הבריטי. הוא התפלא קצת, משום שקודם אף לא העלה בדעתו שהיא מעוניינת לחרוג כאן מאורח החיים הערבי. היא המשיכה להכין מאכלים ערביים, בילתה את זמנה עם החברות, והקפידה למלא את חובותיה בקרב חברת המהגרים הלבנונית.

שינוי מופלג חל בהוּדָא. הסיבה לכך היא בוודאי שיעורי האנגלית. היא מדברת בביטחון רב יותר עם האנגלים, בחנויות וגם במסעדות. היא התחילה להעדיף את המסעדות היפות והיקרות ביותר, כמו מסעדה שמקיפים בה את המנות בפרחים טובים למאכל, או מסעדה שמגישה ספגטי שחור. היא לא הסתפקה בבילוי במסעדות, אלא התחילה גם לאלץ את בעלה להתלוות אליה לתיאטרון שהעלה מחזות-זמר, כדי שתוכל ללבוש שמלות כמו אלה שראה על הבמה. כשסירב להצטרף אליה לא ויתרה, והלכה עם חברות. בסופי-שבוע לא הסתפקה עוד באפיית מַנַאקִישׁ ובאירוח ידידים, אלא הצטרפה אליו לנסיעות אל האזורים הכפריים מחוץ ללונדון, התבוננה בבתים היפים המוקפים גינות ועצים, ורמזה לו שכדאי שיקנו בית באזור מסוים. הוא דחה את הרעיון בצעקה שהיא מטורפת – "זה האזור הכי יקר! כאן גרה המלכה האם!" כשנואשה מן הסיכוי לקנות בית גדול שכחה הוּדָא את העניין והתחילה לפתח רעיון חדש – היא חשבה על אמו שגרה עדיין בביירות. התחילה ללחוץ עליו שיזמין אותה לבקר אצלם, והמילים זרמו מפיה ללא מעצור – "אמך שם לבדה, ולונדון כל-כך יפה..."


עטיפת הספר


	הפצירה בה לקנות מעיל פרווה


	מאז הגיעה האם ללונדון הוּדָא אינה חדלה לטייל איתה. היא לוקחת אותה לאתרי התיירות ולשווקים, קונה לה סוודר קשמיר או כלי חרסינה מהסוג המעולה ביותר, ומחכה לשובו של בעלה כדי להראות לו את הקניות ולספר לו איך עבר עליהן היום. הוא מרוצה, אבל שביעות-הרצון שלו מהולה בתמיהה על התנהגותה ועל מסירותה, כי לפני כן התחשבה באמו רק לעתים רחוקות. מכל מקום, הוא לא מקדיש לעניין מחשבה מעמיקה. את אופיה לא הכיר בעצם, וידע רק שהיא נוטה לשתקנות או לביישנות. כשביקש את ידה, היות שמצאה חן בעיני אמו ודודותיו, סירבה לו, והוא לא הבין מדוע. הוא היה אומנם מבוגר ממנה בחמש-עשרה שנים, אך גם בעל מעמד רם ומשרה מכובדת של מנהל בנק... כעבור איזה זמן חזרה בה מסירובה, שנבע מרתיעתה מנסיעה שתרחיק אותה ממשפחתה, וממיעוט ידיעותיה על אודות הארץ שנסעו אליה ושבשפתה לא שלטה כלל. באחד הלילות צלצל הטלפון. הוּדָא דאגה להיות עסוקה במשהו ולא הרימה כרגיל את השפופרת, והניחה לבעלה לענות. הוא ענה, ואז צעק אליה, "הוּדָא, ביירות על הקו, כנראה המשפחה שלך". היא מִהרה לקחת מידו את השפופרת בחיוך רחב, אך אז התכרכמו פניה כשהקשיבה למה שנאמר לה, ותוך הצצה בשעונה השיבה מייד, "אין מטוסים, אין שום סיכוי... מחר... אני מתחננת, קחו אותו לבית-החולים הטוב ביותר". וכשסיפרה לבעלה ולאמו שאביה במצב חמור, פרצה בבכי. למחרת אכן נסעה הוּדָא לביירות, ומשם התקשרה אליהם כל לילה וסיפרה על ההתפתחויות במצבו של אביה, עד שהודיעה כי יצא מכלל סכנה, והוא הולך ומחלים. היא גם סיפרה לבעלה עד כמה היא מתגעגעת אליו, לפני שהעלתה לפניו נושא נוסף... היא נזדמנה לדירה שמשקיפה על הים, המוצעת למכירה במחיר סביר. למרות שבתחילה סירב בעלה להשקיע אפילו דולר אחד בביירות, הצליחה לשכנע אותו בטענה שמחיר הדירה שקול למחירן של כמה ארוחות-ערב במסעדות לונדון, או למחירו של ענק זהב, והכריזה שלא תשוב ללונדון בלי לקנות את המציאה הזאת. הוא הסכים, והבטיח שיעביר לה את הכסף. כשחזרה מביירות המשיכה לדאוג לאמו, התלוותה אליה לשווקים, הפצירה בה לקנות מעיל פרווה ושכנעה את בעלה לשלם עבורו. כמה ימים אחרי שהסכים מסרה את מעילה שלה לפרוון כדי שיעשה בו תיקונים אחדים, שבסופו של דבר עלו יותר מהמעיל של אמו. אחר-כך התייעצה עם האם בבחירת סכו"ם מכסף, והבעל, שהיה גאה גם בטעמה של אמו וגם בעושרו, שאל את אשתו בפנים קורנות מאושר מה יעשו במערכת הכסף הקודמת... הוא שמח בהבנה השורה בין אמו לבין אשתו ובכך שאשתו מרוצה ואינה בודדה, מה שאִפשר לו להיעדר לפעמים בערבים ולחזור מאוחר. אשתו היתה מקבלת את פניו בנשיקה כשנכנס למיטה, וגם אם ישנה שינה עמוקה הצליחה ללחוש לו, "לילה טוב ושינה ערבה, אהובי". השינוי המופלג שחל באישיותה של הוּדָא לא נראה לאמו. היא ייחסה אומנם חשיבות רבה להופעה החיצונית, אבל חשבה שהוּדָא מוציאה יותר מדי כסף, ובצורה הגובלת בקלות-דעת. היא הבחינה בסימן-שאלה ביקורתי שהסתמן על פני האורחות שלהן. כשהוּדָא יצאה להכין קפה, ניסו האורחות לרמוז לה שחל שינוי באישיותה של כלתה, כאילו סיגלה לעצמה דמות של מישהו אחר. הן גם רמזו שניכר בהתנהגותה שאינה נובעת משכנוע פנימי אלא מרצון לחקות, בפרט בכל הנוגע לשיעורי הריקוד, שעליהם היא שוקדת כל-כך ברצינות.


	היא יעצה לה לקנות שטיח פרסי מקורי


	שהותה של האם התארכה בלחצה של הוּדָא, שלא הסכימה שתחזור לביירות אלא נאחזה בה כאילו היתה אמה שלה. היא קיבלה ברוח טובה את התערבותה בענייניה הפרטיים, והנהנה בראשה בהסכמה גם כשהביקורת חצתה גבולות. לאחרונה יצאה האם כנגד שיעורי הספורט – הם מעייפים, ואילו הוּדָא צריכה למלא בלילות את חובתה כאשת איש. אבל הוּדָא שמרה על מאור פנים והמשיכה לקחת את האם לסיורים באתרי תיירות ולבלות איתה בחנויות. היא יעצה לה לקנות שטיח פרסי מקורי, לקחה אותה לאזור שגרה בו המלכה-האם וסקרה איתה שם בית שעמד למכירה. בלילה סיפרה לבעלה על הבית שראתה ושמצא חן בעיני אמו, אמרה שזה בית למופת ומנתה את סגולותיו – מתאים לאמו, מתאים להם, ומתאים לילדים. האם, מופתעת מדברי הוּדָא, פוערת את פיה בתדהמה... האם הוּדָא בהריון, ולכן היא מתעקשת שביקורה יתמשך כל-כך? אבל הוּדָא מתחמקת בצחוק, וכשבעלה שואל אותה בחדר-השינה אם היא הרה, היא צוחקת ואומרת, "ניחוש בגרוש... קדימה, תנחש". היא מעיפה מבט אחרון על חדר-השינה שלה. ברגע האחרון היא מושכת את כיסוי התחרה שסרגה בביירות בשביל המיטה שלה ושל הגבר שאהבה ושאהב אותה, אבל במקום לשאת אותה לאישה הצטרף למיליציה. היא מושכת את הכיסוי מתחת לערימת החוקנים והקופסאות הריקות, מכניסה אותו לשקית שבידה וממהרת לרדת לרחוב, שם מחכה לה מונית שחורה. בראותו אותה, יוצא הנהג מן המונית ומלווה אותה לביתה, לעזור לה בהעברת המזוודות והארגזים הרבים. אחר-כך היא סוגרת אחריה את הדלת, כרגיל, ובידה מעיל הפרווה והשקית עם כיסוי המיטה. השכנה האנגלייה עוצרת אותה ומשבחת את הישגיה הנאים בהפחתת המשקל ובשפה האנגלית, וגם את בגדיה היפים. הוּדָא מחייכת אליה וממשיכה בדרכה. רק בשבתה במטוס נושמת הוּדָא לרווחה כשהיא פותחת את תיק-היד שלה ומוודאת שכל המסמכים איתה – הבקשה לגירושין, החומר של עורך-הדין האנגלי והעתק הדו"ח הרפואי. היא מביטה בשעונה – אין ספק, לפני זמן קצר סיימה חמותה את הביקור במספרה וחזרה הביתה. היא מדמיינת אותה קוראת בשמה ברחבי הדירה בטרם תיכנס לחדר-השינה... המיטה החשופה וערימות החוקנים וקופסאות התרופות הריקות יעירו בוודאי את תשומת-לבה. חמותה החטטנית תשאל את עצמה מה כל זה עושה על המיטה, תמצא את הפתק, ותקרא אותו: "בעלי היקר, לפניך החוקנים והתרופות שכילו את רוחי ואת בשרי במאמצי להיפטר מהחיידק שלך, החיידק של הזונות. לפניך גם קופסאות הכדורים שעזרו לי להתאזר בסבלנות כדי שאוכל להגשים את מה שתכננתי. ומצורפות גם... החשבוניות". "אטאטא את השמש מן הגגות", חנאן אלשיח', תרגום מערבית: רנה פלסר, הוצאת אנדלוס, 184 עמ'