 |
"ג'ואן מארקדיה" ו"אקזיט", ערוץ 3
בתור מי שצפתה השבוע בפרק באקזיט שבו נחשפו בשוגג מבושיו של אחד המתמודדים, הצליחה איכשהו לפספס את כל האקשן, ולמדה עליו רק בדיעבד מ-NRG, הריני להצהיר בזאת: גם לו יצוין שבכל אחת ואחת מן התוכניות הבאות ייחשף בכוונה תחילה מבוש רנדומלי, לו תבוצע סביב המבוש הפעלה, ולו ילוהק המבוש על תקן אחד מן המנחים, את ילדיי הפוטנציאליים הייתי מעדיפה לחשוף גם חמש עשרה פעמים לאקזיט, התוכנית שנופחת בקול תרועה גדול בדיוק את מה שהיא, מאשר להפקיד אותם בזרועות התמנון השמנוניות של "ג'ואן מארקדיה", מלכודת הדבש לאפיקורוס הקטין.
"ג'ואן מארקדיה" הינו, כצפוי, סיפורה של ג'ואן מארקדיה, נערה המרבה להתאהב, להתאכזב ולהבריז מבית הספר - דרכם של הכמרים המפיקים להמחיש את היותה מגניבה ביותר. עם זאת ולמרבה הצער, תחת להסתפק כבנות גילה בהיריונות בלתי רצויים ובנטייה קלה לנרקוטיקה, חווה ג'ואן מארקדיה חזיונות מגוונים, שבהם נגלה לנגד עיניה אלוהים, בכל פעם בדמותו של אדם אחר. פעם הוא ילדה קטנה וחמודה המנג'סת לה בדשא, פעם הוא דודה בחנות הספרים ופעם הוא פאנקיסט מקועקע. למה אלוהים, כידוע, פנים רבות לו, וחלקן מדליקות ביותר.
הבעיה מתחילה בכך שהסדרה עשויה בתחכום כזה, שקל לסבור בטעות שמדובר בעוד סדרת נעורים סבבה ולא בעלון למיסיונר: כך, למשל, סבורה ג'ואן, במה שאמור לשקף את חוות דעתו הממוצעת של מתבגר, שלראות את אלוהים זה מבאס ת'תחת, מה שמאפשר לה להלין כתריסר פעמים בכל פרק שנשבר לה ממנו ושהיא לא מאמינה בו יותר; ונאלצת להתמודד עם משפחתה הכופרת, מה שמאפשר לה לנהל דיונים פתוחים כביכול, מז'אנר "אם יש אלוהים, אז למה לעזאזל. . ." ג'ואן מארקדיה מוצגת כנערה כה פיקחית, כה גנובה וכה רציונלית, שבתום הפרק, עת היא מקישה כמו שעון שאלוהים צדק בפועל ושחבל שהיא לא הקשיבה לו יותר, קשה שלא להתנצר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פרסומת ל"מאגנום", ערוצים 2 ו-10
|
|
|
 |
|
|
|
אחת מני אינספור רעות חולות שהמיט על ראשינו הניו-אייג', ככל שהדברים אמורים בפרסומות, היא טעינתו של כל אחד ואחד מן המוצרים על פני כדור הארץ בסוג דמיקולו במיוחד של דוק מיסטי. דוק מיסטי זה אמור לשקף נאמנה, להערכתם של הוגיו, את היותו של המוצר חצוב היישר מן אותו דבר מה עלום המכונה "מקור החיים", ואי לכך בעל השפעה משכרת, בלתי מוסברת ובעלת גוון אורגזמטי, על כל אחד ואחד מן החושים. החל בטלפונים סלולריים, דרך קורנפלקס וכלה בג'ינס, מעטים המוצרים שטרם שייטו, על רקע מוזיקה ווקאלית, בינות למסלע קמאי; שלא הוטבעו במקווה מים לקול חרחוריו (המממ... יהההה...) של מעורטל בקריז; ושלא לוקקו בסמוך לקרחון כחלק ממשחק מקדים עליז.
אבל אפילו על רקע ריבוי המוצרים שמקורם במפץ גיאולוגי קבלי, דומני שהפרסומת החדשה ל"מאגנום - חמשת החושים" ראויה למבט שני: כחצי תריסר מרובי ידיים, חלקם עטויי מורסות המשקפות אותנטיקה וחלקם סתם כושים, מפרישים איש על רעהו ג'ל ממקורות בלתי ידועים, טובלים באקסטזה בנוזל בעל מרקם אמורפי, ואחר תוחבים ושולים אותו חליפות האחד מאוזנו של השני. בהנחה שאין מדובר בפארודיה, אין אלא להקיש כי התחרות על מקורות המים העבירה על דעתם את המפרסמים: לא רוצים מאגנום שנשלק, נרקק ונלקק היישר מן הג'יפה של מעיינות החיים. רוצים, במטותא, מאגנום טעים.
| | | | | |
|
