 |
/images/archive/gallery/288/416.jpg ישראל גוריון.
צילום: רועי בכרך  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של ישראל גוריון |
|
| הטנור של אריק לביא, המסתורין השקט של שייקה אופיר ומרסל מרסו, הגעגועים לניסים אלוני והבוטות המסוגננת של חנוך לוין |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
28/4/2005 14:49 |
|
|
|
|
|
|
|
במהלך 30 השנים מאז צאת אלבומו האחרון "עומד לי על כזה הלשון" ישראל גוריון מתרכז בבימוי הצגות בתיאטראות שונים. הוא ביים עבור ילדים ("ביקור ראשון" "נחמן" "נפלאות הקרקס", "בגדי המלך")
אבל גם עבור מבוגרים ("סוגרים את הלילה" "עובר ושב" "קברט חנוך לוין"), ומזה שנתיים עובד אל אלבומו החדש שייצא בקרוב ומכיל אחד עשר שירים אישיים שנכתבו על ידי אשתו, מיקי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
1. שלישיית המיתרים
|
|
|
 |
|
|
|
בהיותי בחיל האוויר סוף שנות ה-50, התמזל מזלי לחזות בהופעה של להקת זמר שנקראה "שלישיית המיתרים" (אריק לביא, שמעון ישראלי וצבי בורודו שגם ניגן בגיטרה). שילוב הקולות ביניהם היה מדהים, אריק לביא – טנור, שמעון ישראלי – בס וצבי ישראלי – בריטון. העיבודים הקוליים היו מיוחדים ומקוריים להפליא. אני חייב להתוודות שזו הייתה הפעם הראשונה שממש נהניתי משירה ישראלית מקורית, ונמשכתי בעצמי לסגנון הזה. כשפגשתי מאוחר יותר את בני אמדורסקי ז"ל והקמנו את צמד "הדודאים", סיפרנו לכולם את ההשפעה העצומה שהייתה לשלישיית המיתרים על שירתנו, והצטערנו שהיא החזיקה מעמד זמן קצר בלבד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ההשראה לצמד "הדודאים". אריק לביא
|
|
|
|
|
|
|
2. שייקה אופיר
|
|
|
|
|
|
|
בזמן שירותי הצבאי יצאתי פעם לתל אביב, לחופשה, וראיתי מודעה קטנה על הצגת פנטומימה. לא כל כך ידעתי במה מדובר (אני ירושלמי ולא הייתה חשיפה גדולה, אז, לעולם הגדול), אך היא הייתה מסתורית ומעוררת סקרנות. נכנסתי ל"מוגרבי" שהיה שייך לתיאטרון הקאמרי, ושם פגשתי בתיאטרון חדש, בשפה תיאטרלית חדשה ובגולת הכותרת - שייקה אופיר. הוא היה ענק! ענק!!! והשפיע עלי עד כדי כך שבאותו לילה ניסיתי לחקותו בבסיס, השפעתו ניכרת לאורך חיי – כישרון אדיר!!
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אופיר ואפריים קישון על סט "השועל בלול התרנגולות" צילום: שמואל רחמני
|
|
|
|
|
|
|
3. מרסל מרסו
|
|
|
|
|
|
|
פריז, שנת 69, לאחר הצלחה אדירה ברחבי הארץ יצאנו "צמד הדודאים", בני ואני לסדרת הופעות בצרפת ונשבינו ביופייה של פריז. הלם תרבותי של צברים, ירושלמיים שלא עזבו אף פעם את גבולות הארץ. נשארנו שם כשנה וחצי ושם נרשמתי לבית הספר לפנטומימה של המאסטרו הגדול מרסל מרסו. אחרי כמה חודשים צרף אותנו מרסו ללהקה שלו (אני כחלק מהלהקה ו"צמד הדודאים" כמלווים שלו). יצאנו לסיבוב הופעות בארצות הברית (שם גם נחשפנו למוסיקת הפולק העממית). ספגתי ממנו כאמן וכאדם אהבה למקצוע ולאמנות בכלל בתקופה הזאת קשרתי קשר אהבה עם מוזיקה צרפתית, שירי ברל, ברסנס ואיב מונטאן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המאסטרו הגדול מרסל מרסו
|
|
|
|
|
|
|
4. ניסים אלוני
|
|
|
|
|
|
|
כשחזרתי ארצה בתחילת שנות ה-60, התחלתי להיחשף בהדרגה לתיאטרון, שביטא את אהבתי הגדולה ביותר, ואז לראשונה ראיתי את בגדי המלך החדשים של ניסים אלוני והתאהבתי לגמרי באיש, בשפה המתומצתת, במוסיקליות של המשפטים הקצרים שלו ובדמיון העשיר, באהבת הבמה, בבימוי המיוחד והאופייני לו כל כך. כשהזמין אותי להצטרף לתיאטרון העונות (שהקים יחד עם יוסי בנאי, אבנר חזקיהו וזרמן אוניקובסקי) הייתי בעננים!! שם התחלתי להגשים את חלומי וחיי התיאטרון שלי בהמשך. אני מתגעגע לניסים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
העבודה בתיאטרון "העונות" של ניסים אלוני העיפה את גוריון לעננים
|
|
|
|
|
|
|
5. חנוך לוין
|
|
|
|
|
|
|
פגשתי אותו כשהעלינו את המחזה "סולומון גרופ" בתיאטרון הפתוח, בניהולו של הלל נאמן. המחזה היה מצחיק, אכזרי וכתוב בצורה מסוגננת ומפתיעה, שונה מכל מה שידענו והכרנו עד אז. המבקרים לא ידעו איך לעכל את הסגנון הבוטה והפיוטי בעת ובעונה אחת. בעיקר קטלו אותו ואת ההצגה. לימים שינו את טעמם ולא הפסיקו להלל את כישרונו ומקוריותו של חנוך.
שיחקתי בארבע מהצגותיו של חנוך לוין. "סולומון גרופ", "מלכת האמבטיה" (שהייתה נועזת והקדימה את זמנה, הורדה מהבמה לאחר 17 הצגות והפגנות באולמות), "פופר ו"הוצאה להורג". אהבתי את חנוך גם כאדם וגם כמחזאי המקורי ביותר שקם כאן. לפני כארבע שנים ביימתי את "קברט לוין" בתיאטרון הקאמרי. אסופת קטעים סאטיריים משלו. השפעתו עלי חזקה ונמשכת.
|
|
|
|
|
|
|  | | השפעה חזקה ונמשכת. חנוך לוין צילום: רובי קסטרו
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
