 |
/images/archive/gallery/299/857.jpg oc
יחצ  |
|
|
|
|
| מירי גריי מקבלת בכיף גדול את העונה החדשה של ה"אוסי" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מירי גריי
8/5/2005 17:49 |
|
|
|
|
|
|
|
אם יש באמת סוג של באזז סביב The O.C, כנראה שאני לא שומעת מספיק טוב. עוד לא יצאתי לשטח עם זה, אבל בימים האחרונים החלטתי שה-O.C (שתיקרא להלן 'האוסי' כי ככה מדברים המבינים באמת), היא סדרה שכולם אוהבים להמליץ עליה, אבל אף אחד לא באמת מבזבז עליה זמן צפייה. סתם דיברו עליה הרבה מידי. אמרו שהיא 90210 משודרגת - הדור השלישי והמשופר של סדרות הנעורים, דוקטורנטים לאופרות סבון קליפורניות דיווחו שהדי.אן. איי הבסיסי עדיין שם, ומישהו הרחיק לכת פיוטית וכינה את ראיין אטווד, אחד מהאוסיז, סוג של ברנדון מיוסר. ובכל זאת, כששידרו את הפרק הראשון של העונה השנייה, ללא ספק האירוע הטלוויזיוני של סוף השבוע (אם לא של החודש), רוב האנשים השפויים העדיפו את הנוף הצהוב של מוסקבה על פני השמש המקולקלת של ניופורט ביץ', כמה תמוה.
הכל נכון, אגב.
לא בטוח שאני אוכל לחדש משהו בקשר ל"אוסי" למי שלא צופה בה מבלי לחזור בעצמי על הדיבורים הרגילים, ואני כמעט משוכנעת שלא צריך כלים חדים מידי כדי לפצח את הסאבטקסט. נער פרוע מגיע מצ'ינו המוכה, מוצא מקלט בביתם של עשירים ליברלים, מתאהב בבת השכנה הגרומה, ומגלה שגם ילדים שנולדו בבתים עם ביתני בריכה מערבבים לפעמים כדורי שינה עם וודקה, והאבות החתיכים שלהם לפעמים מעלימים מס או יוצאים מהארון.
הכל ידוע. אבל נדמה לי שרק מי שנשאר שם מספיק זמן מבין ש"האוסי" מצליח ללכת בדרכם של האחים הגדולים והפופולאריים שלו, ולעשות זאת שוב, כי הוא משיל מעליו כל מיני שקים מלאים בחשיבות עצמית, מהסוג שסחבה על עצמה בגאווה האקסית המיתולוגית, דוסון קריק ז"ל. ומי שצריך להחזיק חזק במעקה המדרגות או משהו כזה שיחזיק כי אני אגיד את זה בכל זאת- הדיאלוגים ב"אוסי" נוטים להבריק. הם אפילו מפוזרים במינון אנושי, מה שמזכיר לי, כמה מפתיע, את "הגילמורס", כי שם לשם ההשוואה, אתה מגיע לכותרות הסיום מותש מידי, מגהק משבעות-יתר מנטלית. ארחיק ואומר ש"האוסי" 'פתח' לי את המנגנון המוזר הזה של 'לצחוק בקול רם גם כשאין אנשים', ושאחרי כן הכל נהיה יותר קל יותר. לצחוק מ"איש משפחה" - אין שום בעיה, "המשרד" - מרעידה את הקירות. "וויל וגרייס" - לא נרחיק עד לשם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תאמינו או לא, החבר'ה האלה יגרמו לכם לצחוק בקול רם
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
לא אהבתי את הפרק האחרון של העונה הראשונה של "האוסי". הרגשנות לא מחמיאה לה, כבר אמרתי. כש"הללויה" הושמעה ברקע חיפשתי מפלט, וממילא, הכל התמוטט עליי פתאום. ראיין (שלפי סת' "נהנה מהליכות בשקיעה, מלהרביץ לאנשים ומלא-לחייך") היה חייב לעשות שוב את הדבר הנכון ולחזור לצ'ינו. סת' הגאון, ששלח כל כך הרבה גלגלי הצלה עם ההומור העצמי שלו, הרצין, וגלה מדוכדך וקפריזי למחוזות אחרים.
מריסה היא נושא כאוב כי קשה להכחיש שיש משהו בפוני (חתיכת השיער האופנתית ולא הסוס הקטן), בשיער המקלי, ובסומק המופרז שמעורר אצלי אהדה. אבל קיבלתי את הרושם שרוב האנשים היו יותר משמחים להפיל אותה בטעות, על כל מבטיה הכלביים, ממרפסת הטירה בה נשבתה, או לעשות שימוש יעיל יותר באקדח של אוליבר, החבר הזמני, שהופיע אי שם, באחד הקווים העלילתיים המיותרים יותר של העונה.
מוקדם לקבוע, אבל שמועות אומרות שמריסה (מישה) לקחה כמה שיעורי משחק בין העונות. אפילו אני הופתעתי ממפגן הצומי החתרני על שפת הבריכה במה שאימא ג'ולי כינתה "השיחה הכנה הראשונה שלנו". יש להודות, לא ידעתי שיש בה את זה, לא ככה, אבל אפילו היא חייבת להיות מספיק חכמה להבין שהיא השתמשה בקלף של האלכוהול פעם אחת יותר מידי. מה שהביא אליה את ראיין בטיחואנה, ספק אם יחיש אותו שוב לעזרתה בקאונטי. הוא לעומת זאת הצמיח זיפים, השתזף וסיגל לעצמו מראה אפילו מחוספס יותר מהרגיל, אם דבר כזה בכלל אפשרי. מה גם שטוב או לא, יש לי תחושה שמדד הקומיניקטיביות שלו נמצא בעליה.
אז הוא וסת' עשו רברס אחרי שלושה חודשים וכולם חזרו הביתה. מוקדם מידי לטעמי, כאילו כל הסערות הרגשיות של סוף העונה הראשונה היו לשווא. אז מה, הרי זה לא באמת משנה. אופרת סבון אמריקנית צפויה - אולי, אבל האסנס עדיין שם, הפרק הראשון של העונה החדשה היה מצוין, ו"האוסי" היא עדיין לא מה שכולם חושבים שהיא, אולי משהו כמו תסמונת הילדה הכי מקובלת בכיתה. הבעיה היחידה, פעוטה ככל שתהיה, היא שצריך לצפות בה כדי לדעת את זה.
|
|
|
|
|
|
|  | | האוסיז. אם תגדילו תראו את כולם
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
