 |
/images/archive/gallery/107/847.jpg היו ימים. צוות חברים
ארכיון  |
|
|
|
|
| נועה ידלין על סדרות אמריקניות מתות, במקרה הזה "חברים", שממשיכות להטריד אותנו בנוכחות שלהן |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
נעה ידלין
10/5/2005 12:52 |
|
|
|
|
|
|
|
רבות כבר נכתב בדבר אותו רגע חמקמק בחייה של סדרה אמריקנית, שבו היא משיבה נשמתה לבורא דה-פקטו, גם אם הרבה אחריו היא עוד ממאנת להרפות מאחיזתה באוויר. להלן בכוונתי להציע, כי רגע זה אינו חמקמק כלל ועיקר, וכי שלושה רגעים, הולמים כפטיש, מסמנים את השלבים בגסיסתה האיטית.
.1 הנשיקה הראשונה בין מושאיו המרכזיים של המתח המיני. החל מרייצ'ל ורוס של "חברים" וכלה בדוסון וג'ואי של "דוסון קריק" - אך מכיר בועל המעודדות הגנרי במעלותיה של החננה הסרוחה תחת אפו, מתעלה מעל פגמים ניכרים בלוקה ומקיש כי הינה בפועל ייחודית, והנה ממירים השניים את נטייתם הברוכה לחוות מבחר אי הבנות בעלות גוון אירוטי באויב מספר אחת של שמחת החיים: שיחת הנפש האמריקנית על יחסים.
.2 גילוי עריות תוך-חבורתי. בעוד ששלב אל"ף מנטרל מן הארסנל רק צמד עושי פוצי המנועים מלהתבדח, הרי שהשלב השני מבשר את מותו הקליני של מלוא מצבור המשתתפים - מעטות הדרכים לאבחן את הידרדרותה של סדרה למצב של הנשמה מלאכותית, מאשר זיהויו של אותו הרגע שבו מפסיקים יוצריה לייבא חומר גלם מן החוץ, ומתחילים לשסות את משתתפיה הקבועים האחד במבושיו של השני: החל מ"חברים," שבעונותיה האחרונות הידרדרה לכדי מולטי-אורגיה, וכלה ב"בוורלי הילס," ששם נתנה כל קלי בכל סטיב. בעילתו, על פי תור, של כל מי שבעבר נחשב ידיד, כמוה כהצהרה: נגמרו לנו הרעיונות, ואין יותר תסריט. מעכשיו ועד שיורידו אותנו, אתם פשוט מזדיינים.
3. פימפומין תחת קידושין. אה, בעצם יש לנו עוד רעיון: כל המזדיינים מתחתנים. אם יש דבר גרוע יותר מתזנונים מרומזים שלא מראים מהם שום דבר אבל לפני זה ואחרי זה קצת מתלוצצים, הרי זה תזנונים מרומזים שלא מראים מהם שום דבר אבל לפני זה ואחרי זה קצת מתלוצצים, ושנפתחים בפנייה: "דארלינג." או אז יודעת אפילו מעריצה נטולת חוט שדרה שכמותי: מוטב להניח להולכים. תהי נשמתה צרורה בצרור השידורים החוזרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קצת פחות שיער, קצת יותר מותניים. חברים
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
