 |
/images/archive/gallery/303/849.jpg סנטה קתרינה בסיני
צילום: מיכה ברעם  |
|
|
|
|
| בתערוכת צילום ישראלי שנפתחה לאחרונה ברומא אין פיגועים. רק נורמליות |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מנחם גנץ, רומא
15/5/2005 10:07 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר מעל לחודש מתקיים ברומא פסטיבל הצילום הרביעי, ומושך אליו אורחים מכל רחבי תבל. 80 תערוכות, הכוללות את תמונותיהם של מאות צלמים, מפארות את כל חלקי העיר: ספריות, גלריות, חנויות, בתי כולבו, ארמונות, שגרירויות ומרכזי תרבות. אולם מבין כל אלה, בולטת תערוכה אחת שנפתחה רק לפני כשבוע וחצי וכבר זוכה להתעניינות יוצאת דופן מצד התקשורת המקומית ואנשי המקצוע – תערוכת הצילום הישראלי.
"השקענו הרבה מחשבה כיצד להציג את הצילום הישראלי ברומא בפעם הראשונה," מספרת אורית יודוביץ, אוצרת התערוכה. "לצערי, כמי שחיה באיטליה, אני מודעת היטב לדעות הקדומות כאן כלפי ישראל. דווקא משום כך, היה עלי להכניס את המתבונן בתערוכה מהדלת האחורית למה שמתרחש בארץ, ולהבליט גם את הצדדים המנוגדים למה שרואים פה כל הזמן מעל מסכי הטלוויזיה ובתוכניות החדשות." לדבריה, האתגר המרכזי היה הצורך לנתק את הציבור האיטלקי מהתייחסותו לישראל במושגים כמו
כיבוש, מאבק מזוין, פיגועים וטרור.
"הרעיון היה לא להתנער מעולם המושגים הקיים אצל המקומיים, אלא להתייחס לאותם מושגים באופן שונה. כלומר לא להציג תערוכה 'צועקת,' אלא תערוכה שבאופן עדין וחכם תסביר שישראל, חרף המאבק המתמשך, מצליחה לפתח תרבות ואמנות. רצינו להראות שהצילום הישראלי מצליח לשלב בין הסכסוך המדיני לבין חיי היומיום."
ואכן, העיתונאים שהגיעו לסקר את פתיחת התערוכה חזרו מלאי שבחים. רובם הופתעו לגלות שם צילומים של חיילים שאינם בעיצומו של עימות מול הפלשתינים, או לצפות דווקא בתערוכה ישראלית בתמונות המתארות את המצוקה הפלשתינית, ולא בהכרח באמצעות הצילום העיתונאי המוכר והמקובל. "התערוכה הבהירה כי יש בארץ תסיסה אמנותית חזקה, שבאה לידי ביטוי גם בצילום, וכי ישראל היא לא מציאות אחת סגורה, אלא שלל עולמות מורכבים. הראנו שיש דרכים שונות להשתמש באמצעי צילום," אומרת בסיפוק יודוביץ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יצירה של שמחה שירמן, שהוזמן להרצות בפסטיבל
|
|
|
 |
|
 |
|
חיילים ישראלים זה גם כיף
|
|
|
 |
|
|
|
בכניסה לתערוכה, במקום בו נתקלים המבקרים בתמונות הראשונות מישראל, מוצגות עבודותיו של מיכה ברעם. באחת התמונות הללו מונצחת, למשל, תצוגת אופנה שנערכה בארץ בשלהי מלחמת יום כיפור. אף כי מרבית עבודותיו של ברעם הן ותיקות יחסית, היה חשוב למארגנים להציב דווקא אותן כמבוא לתערוכה, משום שהן סוקרות את האירועים המרכזיים בתולדות המדינה.
בהמשך זוכים מבקרי התערוכה בהצצה לדרך בה מתנהלים החיים היומיומיים בארץ. בהקשר זה זוכות עבודותיו של שמחה שירמן לעניין מיוחד. שירמן עצמו הוזמן להרצות בפני אורחי הפסטיבל ברומא, באמצעות שקופיות בהן סקר את התפתחותו האמנותית כצלם: "קיימת חשיבות עליונה לתערוכה מעצם היותה ראשונה מסוגה. התערוכה פותחת צוהר לדילמות עמן מתמודד הצלם בתווך שבין המבוך הפוליטי לבין חיי היומיום. היא מציגה אותנו לא רק כחיילים וכובשים אלא כאנשים החיים במציאות לא קלה, שהאמנות מעניקה לכך מקום," הוא אומר. התמונות של שירמן מעניקות בעיקר ביטוי לנוף הישראלי, לצד מסרים עמוקים יותר על משמעות החיים במדינה, אם כי אלה אינם באים לידי ביטוי באופן ישיר, אלא באופן סמוי ואמנותי. למשל: צילום של חוף הים השזור במגפונים שעלולים בכל רגע לערער את שלוות המתרחצים.
גם צילומיו של עדי נס זוכים למקום מכובד בתערוכה. בתמונות שלו אמנם מופיעים חיילים, אך לא באמצע קרב או לחימה, אלא דווקא סביב השולחן, מצולמים כמי שמדמים את הסעודה האחרונה של ישו. "האיטלקים פוגשים בפעם הראשונה חיילים ישראלים שהם 'כיפיים,' שיש להם דילמות, שאינם בהכרח עונים לתדמית המאצ'ו האגרסיבי," מסבירה יודוביץ את ההתעניינות הרבה בצילומיו של נס. תמונות נוספות שמרכזות הרבה תשומת לב הן אלה של גלעד אופיר ורועי קופר.
המנהל האמנותי של הפסטיבל, מרקו דה לוגו, שהגיע להשתתף בחנוכת התערוכה הישראלית, מסביר כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהפסטיבל הבינלאומי: "רומא היא נקודת מפגש לתרבויות רבות, ומיום ליום מתרבות בה ההשפעות המגיעות מהמזרח. בכך רצינו להתמקד השנה בפסטיבל. ואי אפשר להתמקד במזרח מבלי להתייחס למקום כמו ישראל."
התאכזבת שאין בערוכה תמונות המנציחות את הסכסוך הישראלי-פלשתיני בדרך הרגילה?
"אנחנו משתדלים שלא להתעמק כאן בנושאים הרגישים. אני לא מצדד בצד הישראלי כפי שאינני מצדד בצד הפלשתיני. לבי עם קורבנות חפים מפשע באשר הם."
ואיך בכלל נמנעים מלהפוך פסטיבל בינלאומי לצילום למסע תעמולה פוליטי, ולא רק בזירת הסכסוך הישראלי-פלשתיני?
"זה לא קל, אבל צריך את האומץ בכדי להבין איפה לעצור, ומה נחוץ לשם כך. לדוגמה, אפילו בשנה שבה מת ערפאת, לא התפתינו להציג בתערוכה הפלשתינית את מה שהיה הכי צפוי להציג, גם מכיוון שלא היה לזה מקום וגם מכיוון שכבר לפני שנתיים עסקנו בדמותו. יחד עם זאת, יהיה זה טיפשי לומר שהפוליטיקה אינה חלק מהצילום. הפוליטיקה תמיד תהיה חלק מהצילום, כי הרצון להביט אל עבר דבר אחד ולהתעלם מאחר הוא תמיד בחירה פוליטית." התערוכה בחסות שגרירות ישראל ברומא תינעל ב16- ביוני, והיא פתוחה בין השעות 19:00-09:00 בכל יום, פרט לימי שני. הכניסה בחינם.
כתובת התערוכה ברומא: (p.le Flaminio) Via Pasquale Stanislao Mancini 20 Museo Hendrik C.Andersen Fotografia Israeliana טלפון: 39-06-321-9089
|
|
|
|
|
|
|  | | יצירה של עדי נס שלא נס ליחה
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
