 |
/images/archive/gallery/306/181.jpg אינפקציה
צילום: רענן כהן  |
|
|
| עדיין משוגעים אחרי כל השנים |
|
| חברי אינפקציה הושיבו את שי להב לסוג של שיחה על התקליט החדש: מה בין תקליט חדש וקוקאין ומה נסגר עם השיר על שלי יחימוביץ' |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שי להב
20/5/2005 10:13 |
|
|
|
|
|
|
|
"גיא שמי הוא סתם גיטריסט חרא/ ועומרי הנגבי מתופף חרא/ וירון שראל הוא סתם בסיסט חרא/ וגיא בן שטרית גיטריסט חרא, חרא/ וניר טרטר הזמר הכי טוב בעולם!"
(במילים חמות אלה בחר ניר טרטר להציג את חבריו ללהקה, בשיר השני מתוך הדיסק החדש של "אינפקציה", " בכיף". מעריצים ותיקים של ההרכב ודאי מייחסים את השורות האלה להומור המיוחד של טרטר ושל רעו לכתיבה, גיא בן שטרית ("גיטריסט חרא, חרא"). אבל בתום שיחה הזויה ביותר עם אנשי "אינפקציה", לא ברור לגמרי איפה נגמרת הבדיחה, ואיפה מתחילה מלחמת האחים.
"השיר הזה", טרטר מסביר, "הוא הנקמה שלי בזה שהם כל הזמן יושבים, צוחקים עליי ואומרים שאני פתטי".
שמי: "המוטיב שרוצה מאוד שהלהקה תצליח ובה בעת מכשיל אותה, זה ניר. אנחנו לא שונאים אחד את השני. זה רק ניר ששונא כל פעם מישהו אחר. בפדחת שלו, אנשים מתחלקים לשניים. אנשים שנגדו, ואחותו. גם, לא תמיד".
טרטר: "אנחנו כמו זוג נשוי שנשאר יחד כדי לא לפגוע בילדים. כבר אין אהבה, יש רק כבוד".
שמי: "אין אצלנו היררכיה ברורה, וזו אולי אחת הבעיות. החלטות מתקבלות ברוב. בדרך כלל כולם נגד ניר, ואז הוא מנסה
לחבל. מפסיקים את ניר באמצע נאום, אומרים שיש רוב נגדו, ואז הוא מסביר שעה וחצי למה אנחנו טועים. לו פשוט יש את המיקרופון, זאת הבעיה".
טרטר: "רוצה אתה לשיר? לא נראה לי שיבוא קהל".
שמי: "אוי, ניר, אתה באמת שונא את כל העולם. אפילו במוזיקה. אתה לא ממש אוהב שומדבר חוץ מ'אינפקציה'".
טרטר: "טוב, אתה לא ממש בקשר איתי בחמש שנים האחרונות. אז מאיפה אתה יודע מה אני אוהב?"
"עד כישרון מבוזבז/ צריך לשלם את הגז/ צריך לשלם ולא בא לי/ תראו איזה חוב כבר נהיה לי"
הדיאלוג הזה נערך, לכל אורכו, בטון שחציו מבודח, וחציו השני הולם לינץ' ברמאללה. בדיוק כמו המוזיקה של "אינפקציה", שילוב מענג ובלתי אפשרי בין תזמורים מורכבים, נגינה משובחת ורצינות תהומית בכל הנוגע למוזיקה, לבין טקסטים אינפנטיליים ומגוון רחב של צלילים המופקים מגופו של טרטר. מהקאה, דרך צווחות אימה ועד לעינוג עצמי למול המיקרופון.
לא פלא שאלבומה החדש של הלהקה הוא אחת היצירות היותר מוטרפות, מקוריות ומעוררות הנאה שיצאו כאן בשנים האחרונות. למעשה, בחמש השנים האחרונות, מאז שיצא אלבום הבכורה שלהם, "ככה מפנקים".
-למה לקח כל כך הרבה זמן עד העונג הבא? או. קרוב לוודאי שמערכת היחסים בתוך הלהקה השפיעה על התוצרת. אבל היו גם סיבות אחרות. המציאות, למשל.
שמי: "היו לנו עוד מלא חובות מהתקליט הראשון".
טרטר: "זה גם כסף וגם ייאוש. כשיש לך הרבה חובות ואתה יודע שתיכנס לעוד אם תעשה עוד דיסק, אתה מתייאש, ואז אתה לא פועל ברציפות".
בן שטרית: "כשנהייתה הלהקה, לא חשבנו שזה יהיה רציני ופתאום נעשה מזה אישו. התל הזה הפך לגבעה ואז להר. החומרים שנכתבו לדיסק הראשון היו שירים שנכתבו בסבבה, בלי יומרות, והרצינות שנהייתה סביב הלהקה פתאום. . . קצת בלבלה. היה צריך להזין את המכונה הזו, כי היא התעייפה. כל ההופעות שעשינו היו קודש לחובות, אז לא ראינו מזה כלום. אפילו לא מציצות".
-בנקודה הזו, בדומה למרבית הלהקות הישראליות, הייתם אמורים להתאדות. איך שרדתם?
טרטר: "שמעתי את ארקדי דוכין, שסיפר שברגע ש'החברים של נטאשה' הצליחו, הלהקה התפרקה. נראה לי שבגלל שהתרגלנו לסבול אחד את השני, את החזרות, את החרא, התרגלנו לזה. אז המשכנו לסבול ולכן יצא עוד תקליט".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא קולטים כמה שאנחנו כוסיות
|
|
|
 |
|
|
|
שמי: "יש הרבה אנשים מסביב שמאוד אוהבים, אולי יותר מאיתנו. אם יש גרעין קשה של קהל, לא יפה להפסיק. הסאונדמן אורי ברק, למשל, אמר:'יהיה לכם דיסק שני מדהים'. אז לא נעים להבריז לו".
טרטר: "זה כמו שיש לך אישה ממש כוסית בבית. אתה מזיין אותה כל הזמן, וכבר מתרגל לזה. על כל כוסית מטורפת, יש כמה גברים שנמאס להם לזיין".
שמי: "הנה, בראד פיט זרק את ג'ניפר אניסטון החמה אש".
טרטר: "ככה אנחנו. לא קולטים כמה שאנחנו כוסיות. ואנחנו כוסיות להבה. אבל אני מאמין שגם אם לא היה הקהל ולא היה הפרגון, עם כל זה שאנחנו שונאים אחד את השני, הינו מנגנים יחד. כי בסופו של דבר, כנראה. . . השירים הספציפיים שלנו מאוד מדברים לכל אחד. המוזיקה זה התרפיה שלנו".
"זה עושה לי שמח לא להתפתח/ זה עושה לי נעים רק בכפכפים/ לצאת כמו מפגר לרחוב לקנות מאוורר/ בשביל הרוח"
אלבומה הקודם של הלהקה הלך עד הסוף, בז' אנר שהומצא על ידם וייקרא, לצורך העניין, אינפנט-מטאל. רוצה לומר: טקסטים העוסקים בפעילויות מגוונות כמו בליעת זכוכיות, שפיכת שמן רותח לתוך האוזן וקפיצה מגגות, על רקע מיסוך כבד של דיסטורשן. "אינפקציה" הרוויחה קהל חם וקנאי, שהקפיד להתייצב במופעים מלאי התחפושות וההפתעות, אבל הפסידה את המאסה של הצרכנים בפוטנציה. והמאסה קריטית.
הדיסק החדש מציע מבחר מגוון בהרבה, לפחות מוזיקלית. בצד התחרעויות מהצד המטאלי, אפשר למצוא כאן מלודיות מענגות ואפילו בלדות ממתחמי הקיטש.
"יש רצון מאוד מאוד ברור להיות יותר קומוניקטיביים", מודה בן שטרית. "לא הייתי מוכן לסגור את הדיסק בלי שירים כמו 'עושה לי שמח', 'סרט של סקס', ו'התגעגעתי', שהם יותר קליטים".
שמי: "זה לא בקטע של 'חייבים לעשות את זה כדי למכור'. גם אני וגם ירון שראל מאוד אוהבים מיינסטרים. אבל הרעיון הוא שאם תקשיב בין השורות, תמצא משהו מאוד לא בסדר בתוך הנעים הזה. תמיד רצינו שיהיו תשעה פאנקיסטים בקהל, שפתאום לא יבינו מה קורה. בגלל זה בהופעות אני שר סינטרה".
בן שטרית: "בדיסק הראשון היה שובע מהפאטרן הקבוע".
טרטר, כהרגלו, מתערב: "לא נכון. לא הייתי אומר ש. . ."
בן שטרית: "אחרי הכל, ניר, אני כותב את השירים, אז תסתום. אני מנסה להסביר. המבנה הזה של הקלין דיסטורשן, והפאנץ' ליין בסוף. באחת ההופעות ראיתי שני חבר'ה שיושבים ליד הבמה, עושים עם הראש בקטע של'אחת, שתיים, שלוש, הנה בא הפזמון המתפוצץ' ו. . . זה ביאס אותי".
טרטר: "למרות שהשיר 'בכיף' הוא אנטיתזה לכל מה שאתה אומר".
שמי, בייאוש: "אתה מבין מה הבעיה בלהקה?"
טרטר: "הוא חושב שאני טיפש. אני מגדיר את עצמי כגאון טיפש".
שמי: "אם היית פחות עוסק בלהגדיר את עצמך, היו יוצאים לנו יותר משני תקליטים בעשר שנים".
טרטר: "אם אתה מספיק חכם, ומקשיב בין השורות שלנו, אתה מבין שהכוסית שהתחתנת איתה היא השטן בהתגלמותו, והיא מרירה ומלאה בשנאה עצמית. אבל אל תכתוב את זה, כי אני אצא פלצן מתנשא ומתוסכל".
שמי: "נו?".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: רענן כהן
|
|
|
|
|
|
|
אין לי כסף לבובת מין טובה
|
|
|
|
|
|
|
"שומע תקליטים, באך ושוסטקוביץ'/ ומקווה ל. . . את שלי יחימוביץ'/ שמש חמימה, בא לי סטייק בסנדוויץ'/ אבל יותר מכל את שלי יחימוביץ'"
הטקסטים של "אינפקציה" אמנם התעדנו, אך עדיין מדובר במילים שמרבית הרוקרים המקומיים וגבוהי המצח היו מעדיפים לבצע עבודות כפייה מלהיות מקושרים אליהן. "אין לי הצלחה עם נשים", מזמר טרטר בטון משכנע, "אין לי כסף לבובת מין טובה. אין לי בעיה עם כלבים, אין לי ספק שאני סוטה מין". האינפנטיליות הזו בולטת בייחוד על רקע המוזיקה, המשדרת את ההפך המוחלט. מקצוענות, וירטואוזיות ובייחוד - בשלות".
"רציתי לשנות את הכיוון של הטקסטים", מודה בן שטרית, הכותב המרכזי, "אבל זו עדיין 'אינפקציה'. החץ הזה נורה בתקליט הראשון, וצריכה להיות נאמנות. נכון שזה מאוד מאוד קשה, בשבילי. גם להתבגר, לגדול ולצמוח, גם להיות אמיתי עם עצמך וגם לכתוב נונסנס. עדיין, זו להקה שלא קיימת בארץ, ולכן כדאי שתמשיך לקיים את עצמה".
שמי: "כמה אמנים יש פה עם מילים רגילות, שהן כל כך מטומטמות, אבל אף אחד לא ישאל אותם 'למה כתבת ככה?'. אותנו שואלים, כי קקי ופיפי, ששמים אותם מראש בפרונט, נורא בולטים".
טרטר: "אני חושב שיש פה בעיה. הטקסטים שלנו לא מספיק כנים ואמיתיים. אנחנו מתחבאים מאחורי מסכות. והכל נובע מזהות הכותב הראשי, שלא יודע ללכת עם הרגשות שלו עד הסוף".
גיא "הכותב הראשי" בן שטרית בתגובה: "זה לא נכון. הכנות נגזרת מהאנשים. ניר הוא איש מצחיק. גם אני. אביתר בנאי הוא איש עצוב, ואני ממש מקנא בו שהוא יכול לכתוב שיר מדהים כמו 'יש לי סיכוי'. אבל אני זה מי שאני, וזו הכנות שלי".
-במסגרת הכנות הזו, אתה באמת חפץ ל. . . את שלי יחימוביץ'?
שמי: "תרשה לי לתת את הפרשנות שלי לשיר".
בן שטרית: "לך על זה".
שמי: "אני רואה ב'שלי', עם האפקט של הפלאפונים בשיר, משל על הכמיהה של האדם לתקשורת. כמה אנשים צריכים כל הזמן את הגועל נפש הזה של החדשות".
בן שטרית: "בחיים לא שמעתי פרשנות כל כך טובה".
טרטר: "אני רוצה להגיד לטל פרידמן שהוא יצא חנון ואפס, כי פנינו אליו כמה וכמה פעמים כדי שיופיע בקליפ של השיר. אם הוא גבר, שבעקבות הכתבה יתקשר אלינו ויגיד 'מצטער', ואז נסלח לו".
בשיר אחר מתוך האלבום, "סרט של סקס", מספר טרטר איך ביקש להצטרף ל"מוניקה סקס", ועבר אלפי בחינות אצל יהלי סובול ופיטר רוט. מקהלה מוטרפת צורחת לו בפזמון: "יהלי סובול, יהלי סובול!"
"הקליפ לשיר הוא דוגמה נדירה, ועל כן מרגשת, לפרגון ברוק הישראלי. ארבעת חברי "מוניקה סקס" מונצחים שם בהופעה, כאילו מדובר בשיר שלהם. רק לוגו של "אינפקציה" המתנוסס על אחד התופים מסגיר את המקור.
בן שטרית: "זה התחיל מבדיחה ונהיה שיר. היחס ל'אינפקציה' כלהקה מחתרתית, הוא כמו לפאנקיסט שמנסה לעשות להקה עם חברים שלו. ובתוך זה, 'מוניקה סקס' היא ההפך. הם זוכים לשיא הפרגון. זה שיר על וונאבי, שרוצה להיות משהו. הוא כל הזמן בחובות, כל הזמן נכשל. זה קצת אנחנו, ומצד שני אנחנו בשפיץ של הפירמידה, כמוזיקאים. 'מוניקה' פשוט יצאו כל כך מלכים בקטע הזה. פיטר ניגן בשיר ועשה קולות, ואז הוא סיפר ליהלי. ככה נולד הקליפ".
שיר אחר, "פולנים", מספר על ילדה פולנייה מהשכונה, שלא מוכנה לתת לכותב להציץ לה לתוך התחתונים, כי הוא "מעדות המזרח".
"אני חושב שגיא בן שטרית הוא גזען שונא אשכנזים", טרטר מתלהט, "במיוחד פולנים. כל השנים הדחקתי את זה. אמרתי לעצמי שאני לא מוכן להאמין לזה. הייתי חבר מאוד טוב שלו. אבל היום אני מבין שהוא שונא אשכנזים. וזה הכל מקנאה. בפנים בלב הוא רוצה להיות לבן. כמו מייקל ג'קסון".
בן שטרית: "לא קשה להשמיץ פולנים. אני באמת נמצא בתוך סחי של פולנים. רציתי פעם להקים להקה בשם'גיא שטרית והפולנים'. ספגתי הרבה פולניות בחיים, וניר זה הפולנייה של הפולנייה. הוא מחלת הנפש של הפולנים. בבניין של ההורים שלו, אתה מריח את הרגל הקרושה מהרחוב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להוציא דיסקים זה כמו שורות של קוקאין
|
|
|
|
|
|
|
"אין לי עבודה מאז ההיי-טק שנפל/ פותח את המקרר ויש שם רק חרדל/ מנסה למצוא פתרון לכסף שאזל, בכיף"
-תגידו, מה עשיתם עם עצמכם בחמש השנים האחרונות?
שמי: "כדאי שניר יתחיל". כולם צוחקים, פרט לטרטר.
"עבדתי קשה בדיבוב סרטים מצוירים", הוא אומר."'הענק הירוק', למשל".
בן שטרית: "אבל הענק כמעט לא מדבר בסרט, לא?"
טרטר: "נכון, הוא רק שואג כל הזמן. אני בנאדם מאוד טוטאלי. עושה דברים עד הסוף".
בן שטרית: "אתה לא עושה כלום".
שמי: "עד הסוף".
טרטר: "אם שאר חברי הלהקה היו יותר כמוני, לא היינו מוציאים רק שני דיסקים. אבל מה לעשות שזה החומר האנושי שאני נאלץ להתמודד איתו".
שמי הוא קריין במשרה חלקית, ומנגן בלהקת "דה גירלס". בן שטרית מנהיג את ההרכב "איטליז", ועובד כאנימטור. הבסיסט ירון שראל, שלא נוכח בשיחה, הוא סאונדמן ב"קאמרי". עומרי הנגבי, המתופף, מנגן במגוון רחב של הפקות. חותם את השורות החבר החדש בהרכב, טל מטמור, שאחראי לסאונד הפנטסטי של האלבום. מטמור עבד בעבר כמפיק מוזיקלי עם מיכה שטרית, אריק אינשטיין, ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. הוא הידרדר ל"אינפקציה" כי הם תרו אחר מפיק עם אוריינטציה פופית יותר. התוצאה היא תיק עבודות שלם ומרשים, בכל הנוגע לעבודת סאונד והפקה. מטמור: "אם הלהקה הזו היתה חתומה בחברת תקליטים, אין סיכוי שהם היו מממנים את כמות השעות שהיו לנו באולפן. להקה כמו 'אינפקציה' היתה מקבלת, במקרה הטוב, 30 אלף דולר. העלות האמיתית של הדיסק הזה היא פי עשרה. לא ויתרתי כאן על כלום".
טרטר: "פעם אחת, אחרי חזרה, ירון אמר 'יאללה, בוא נקליט כבר'. טל ענה שבתכל'ס - אם תסתכל על אימונים של נבחרות ישראל וגרמניה, תראה ששם כולם רצים מסביב למגרש בצורה מלבנית. אצלנו הם מעגלים פינות. בגלל זה הדיסק נשמע ככה".
-מאיפה הכסף?
בן שטרית: "הרבה הופעות והרבה הלוואות. חלק כוסה, חלק עוד לא".
-מה הלאה? תגיעו לאלבום שלישי לפני שתרצחו אחד את השני?
שמי: "כל עוד אנחנו אומרים לעצמנו שאין תקליט שלישי, אולי יהיה".
טרטר: "הדיסק הבא יהיה ממש כהה ועצבני, עם דיסטורשנים בפנים, ומילים רק עם חרא בלבן. אני אכתוב את השירים. מי שרוצה שילך הביתה". שמי : "יכול להיות שנחליף את ניר, ונצעד חבוקים לעבר הזריחה".
בן שטרית: "איך שהדיסק יצא, הדבר הראשון שהרגשתי זה'מה עם הדיסק הבא'".
שמי: "להוציא דיסקים זה כמו שורות של קוקאין. עשית אחד, רוצה ישר עוד".
טרטר: "איזה קוקאין? עוד יחשבו שאנחנו עושים חיים. עשר שנים מוליכים אותי פה שולל. 'תשיר ותשתוק, ויהיו לך ים של כוסיות'".
שמי: "אז למה, לעזאזל, אתה לא שותק?"
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
