 |
/images/archive/gallery/316/876.jpg ציפי ברנד
צילום: אריק סולטן  |
|
|
|
|
| מה קרה לציפי ברנד בדרך מ"מישהו לאהוב" ל"8 סיבות לקום בבוקר", הסדרה הדוקומנטרית החדשה שלה? לא מעט. היא מצאה מישהו לאהוב, היא מסתכלת על חצי הכוס המלאה, היא יודעת מה היא רוצה לעשות ובכלל קוראים לה ציפי ברנד-פרנק. שמונה? 200 סיבות לקום בבוקר |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רוני קובן
10/6/2005 10:22 |
|
|
|
|
|
|
|
הפגישה הראשונה שלי עם ציפי ברנד התקיימה לפני שנתיים, בקפטריה של חדשות ערוץ 10. אלה היו החודשים הראשונים של החברה, באוויר היתה תערובת נפלאה של רוח קרב, רעב עיתונאי ובלגן יצירתי של תחילת הדרך. ברנד, אז הכתבת הפוליטית, בדיוק התאוששה משליחות בהולה לנושאת המטוסים "רוזוולט" שלקחה חלק פעיל במלחמת המפרץ השנייה.
היא היתה אז כתבת בכירה עם רקורד של שתי סדרות מצליחות ב-yes ובערוץ 2, אני הייתי כתב צבע מתחיל. מאזן הכוחות בינינו הזכיר דיאלוג קריר בין שמיניסטית מנוסה לחמשוש אבוד והיסטרי. היא התיישבה מולי עם הניצוץ בעיניים והרעמה הבלונדינית. "קיבלתי תוכנית, אנחנו כנראה הולכים לעבוד יחד", אמרה , שלפה מצלמת די-וי קטנה והתחילה לצלם אותי, "תתחיל לדבר, אני רוצה לראות אם אתה מעניין, אם יש בינינו כימיה".
עבדנו חצי
שנה יחד, שתי עונות קצרות. זו היתה אחת ההרפתקאות המקצועיות המרתקות שהיו לי. ציפי צילמה הכל, משיחות ההיכרות שלנו, דרך ההתלבטויות האופנתיות שלה סטייל "מה אלבש היום לכתבה" ועד הטלטלות שחברת החדשות הצעירה עברה ברקע. זו האידאולוגיה שלה: תיעוד בזמן אמת.
בימים אלה היא חוזרת עם סדרה דוקומנטרית חדשה, "8 סיבות לקום בבוקר", שיצרה עם העורך אריק ליבוביץ'.
הסדרה תעלה ביום שלישי הקרוב בערוץ yes דוקו. בניגוד לסדרה הקודמת שלה, "מישהו לאהוב", שתיעדה חיי רווקות בתל אביב בטון מלנכולי, הסדרה החדשה קופצנית, שמחה, אופטימית מאוד. "כן, היה בסדרה ההיא משהו עצוב", היא מודה, "יש משהו מתיש ומדכא בחיפוש אחרי אהבה. רק עכשיו, כשאני טועמת בפעם הראשונה את הטעם הנפלא של זוגיות מאושרת, אני מבינה עד כמה התקופה ההיא היתה מדכדכת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
החיים בלי ביפר
|
|
|
 |
|
|
|
בשנה האחרונה, אחרי 34 שנות רווקות גאות, התחתנה ברנד עם צבי פרנק, איש היי-טק גרוש ואב לבת 11. "הקשר התחיל לפני קצת פחות משנתיים, בכלל לא חיפשתי מישהו באותה תקופה", היא משחזרת.
"לא פחדתי להיות לבד, לא הבטתי בשעון הביולוגי שלי מהצד. הייתי, כהרגלי, שקועה לגמרי בעבודה, ב'העולם האמיתי'. ערב אחד, אחרי שהייתי מותשת מיום עריכה קטלני, החלטתי לחרוג מהשגרה ולהגיד כן לאיזה בליינד דייט".
בליינד דייט?
"כן, לא עשיתי את זה הרבה, אבל מאז אני ממליצה על זה בחום. בנות, צאו לבליינד דייט. נפגשנו בעשר וחצי בלילה אחרי שצבי בילה עם הבת שלו כל היום ובבוקר שאחרי הוא כבר היה אמור לטוס לבוסטון. הייתי סקפטית מאוד, אבל בסוף הפגישה, במהלך מפתיע, הוא הזמין אותי לבוא אליו, לאמריקה. הייתי אז לפני פגרה, תכננתי לנסוע להודו, כבר לקחתי חיסונים והכל, אבל הוא התעקש. נסעתי אליו לבוסטון ואחרי שלושה שבועות הוא הציע לי נישואים.
"צבי לימד אותי להסתכל על חצי הכוס המלאה. לחיות בלי ביפר, ליהנות סתם ככה מרכיבה על אופנוע. פתאום למדתי לקבל פרופורציות. יצאתי מהביצה. הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. האנרגיות שזוגיות טובה נותנת, וואו, יש לי עכשיו כוחות של שלושה אנשים".
בכותרות של הסדרה את חתומה "ציפי ברנד-פרנק".
"התלבטתי מאוד בקשר לשם, אבל היות שצבי היה כל כך מעורב בכל משבר הכי קטן סביב שוט של שלוש שניות, החלטתי לפרגן לו את זה. בסוף העבודה, כשהבאתי אותו לראות את הפתיח של הסדרה, שאלתי אותו:'חשוב לך שהשם שלך יופיע?'. הוא חשב קצת ואמר:'כן'. אז הסכמתי, למרות שכל החברות שלי התנגדו. הן טענו שזה צעד אנטי פמיניסטי, עכשיו הטרנד הוא הפוך בכלל, משתחררים מכל השמות, אבל לא אכפת לי".
אז מה שונה בסדרה החדשה?
"הפעם אין זירה אחת או דמות אחת, זאת סדרה שהיא עדיין עיתונאית וביקורתית, אבל יותר משוחררת. אני חושבת שגם אני הפכתי למתבוננת יותר משוחררת. יותר קל לי לנשום מול המצלמה, לצחוק על עצמי. בתחילת פרק שעשינו על בלוגים אני מתיישבת מול מצלמת האינטרנט, מנסה לגייס קהל ופולטת: 'אלוהים, אין לי צופים'.
צילמתי כמה בעלי בלוגים, רובם מתפשטים וגם עושים סקס מול המצלמה בשביל הרייטינג. זה היה בשבילי שיעור חשוב. אני נשארתי לבושה. בפרקים אחרים הרגשתי שאני הרבה יותר נועזת, לא דופקת חשבון".
למשל? תני לי כמה רגעים קיצוניים במיוחד.
"בפרק שצילמנו בניו יורק אני משתתפת בתחרות אכילת מלפפונים חמוצים. המתחרה המרכזי שלי היה צעיר שחור ענק, בכלל לא יהודי, סתם בחור שהמקצוע שלו הוא להשתתף בתחרויות מזון. בפרק שעשינו על היהודים החדשים באמריקה בחנתי את כישורי המשחק שלי בחזרות של צעירות יהודיות על מופע שהוא חצי קברט וחצי ערב חשפנות. השתתפתי בפולחן של שחיטת כבשים בפרק שבו הצטרפתי לנאמני הר הבית. למדתי גם לשחק פוקר באליפות העולם בפוקר בלאס וגאס ואפילו הרווחתי 200 דולר".
את מתעסקת הרבה בסדרה בגלגולים שונים ומשונים של היהודי החדש, מחשפניות יהודיות חובבניות עם מגן דוד על הפטמה ועד חנות שמוכרת מעיל בר מצווה לכלבים בני 13.
" זה נכון, צילמנו חצי סדרה בחו"ל וחזרנו שוב ושוב לנושא היהודי. אחרי אסון התאומים כולם באמריקה חוזרים לשורשים, לזהות הישנה, וגם היהודים מחפשים דרכים לחגוג מחדש את יהדותם. באחד השיטוטים הגענו לקהילה של נוצרים אוונגליסטים שמעריצים כל פיפס שקשור בישראל.
כשהגעתי לעיר שלהם באילינוי הם קיבלו את פניי עם שלט ענק שהוצב באמצע האוטוסטרדה,'וולקם זיפי אנד שלום'. שלום הוא הצלם שלי. ההגעה שלי לעיר פתחה את מהדורת החדשות המקומית רק בגלל שאני מישראל. הפכתי לסוג של גורו. הם שרים שם את'התקווה' כל חמש דקות, מתקלחים רק עם שמפו מארץ הקודש. היה לא קל לחיות בתוך הטירוף הזה, מין קרנבל של פוסט קבלה, פתאום התחלתי להתגעגע הביתה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החיים בלי דליה איציק
|
|
|
|
|
|
|
המסלול המקצועי של ברנד רב-תהפוכות. היא היתה בשלבי ההקמה של חדשות ערוץ 2 ואחר כך חדשות 10. בין לבין צילמה שלוש סדרות דוקומנטריות ולפחות 2,000 כתבות ("אני לא מגזימה, זה בטח יותר"), והכל התחיל במקרה.
"בשנת 1993", היא נזכרת, "הייתי סטודנטית משועממת למשפטים. אני זוכרת שקראתי בעיתון שמקימים את רשת קשת וטלעד ושהולכת לקום גם חברת חדשות חדשה. חייגתי 144 לאחד הזכיינים, ביקשתי את הטלפון של החדשות, התקשרתי, אמרו לי:'בואי מהר, תביאי קורות חיים'. באתי ולפניי היה תור של 50 בנות.
זה היה חלון הזדמנויות מטורף. בהתחלה עבדו שם בקושי ארבעה אנשים, יוסי עוזרד נפגש עם כולן והיתה מזכירה שתייקה את הטפסים ובקושי עמדה בקצב. בערב יוסי התקשר אליי ואמר:'טוב, ציפי, בואי לעבוד מחר בבוקר'. שאלתי :'מה אני הולכת לעשות?' אז הוא אמר לי:'בהתחלה תסחבי ארגזים וכיסאות ונמשיך משם. אז התחלתי משם, העברתי ארגזים וגלגלתי טלפרומטר ליעקב אילון. זה מה שעשיתי, טלפרומטר, ודרך אגב הייתי מעולה בזה".
כמה זמן לקח עד שהפכת לכתבת?
"הרבה זמן, אבל כבר בהתחלה הגדרתי את היעד. אחרי חודש כעוזרת מפיקה הכרזתי:'אני רוצה להיות כתבת', בלי ממש להבין מה זה אומר. לקח הרבה מאוד זמן עד שמישהו הקשיב לי. הכתבה הראשונה היתה כשגיא זוהר שלח אותי לראיין את 'החברים של נטאשה' לכבוד התקליט 'רדיו בלה בלה'.
הדיל היה שאני אראיין ואערוך, אבל לא נתנו לי להקליט קריינות. אחר כך במשך כמה חודשים נתנו לי לעשות כתבות, אבל בלי קריינות, רצו שאני אשפר את הדיקציה. אני בכיתי שזה לא ייאמן. הייתי יושבת בחדר, עורכת כתבות ומייבבת כשאף אחד לא רואה.
התפנית הגדולה הגיעה ברצח רבין, הייתי בריכוז המערכת, פתאום נפל עלינו שידור של 24 שעות, עבדתי כמו מטורפת, להביא מרואיינים, לשלוח כתבים, לעבוד מול העורכים, התקופה ההיא היתה בית ספר אמיתי. השבוע של רצח רבין היה בעצם השבוע של התפנית הגדולה ברייטינג של ערוץ 2, פתאום התחילו לצפות בנו. תוך כמה שבועות מוניתי לכתבת בדסק הפוליטי, עוזרת של ירון דקל ודב גילהר".
מי היו אז הכוכבים?
"אותם אנשים שנמצאים שם היום. רוני דניאל, אהרל'ה ברנע, וואי, פתאום אני קולטת, אותם אנשים מחזיקים באותם תפקידים 13-12 שנה . מדהים. רק אני, המשוגעת, עזבתי".
למה עזבת?
"באותה תקופה הייתי כתבת בדסק הפוליטי, הבאתי את סיפור העמותות של ברק, היה לי טור אישי ב'אולפן שישי'. עזבתי בגללי, זה היה בית ספר נפלא ויכולתי להישאר כתבת חדשות עד הפנסיה, אבל הרגשתי שאני רוצה משהו אחר. סוג של משבר גיל 30. אחרי שבע שנים דחוסות ושואבות שבהן פשוט לא היו לי חיים, הרגשתי שאני צריכה ללכת בדרך חדשה. זאת הדרך שהובילה אותי בסופו של דבר לעשות את'ירוקות'".
' ירוקות' היתה סדרת הדוקו-סופ הראשונה בישראל. ציפי ברנד, כתבת חדשות שעוד לא ביימה סרט דוקומנטרי אחד, קיבלה פתאום סדרה משלה בפריים טיים של Yes. למרות הבהלה הראשונית וחוסר הניסיון הסדרה הפכה לסיפור הצלחה עם ביקורות טובות ורייטינג משמעותי, ששכנעו את קשת לקנות את הפרויקט.
"זאת היתה המחמאה הכי גדולה בשבילי", היא אומרת, "זה שסיפור כזה חריג, לא קל לעיכול, על חיילת שרוצה להיות גבר בתוך טירונות נשים, טרנסג'נדר בלב הסביבה הכי מאצ'ואיסטית שיש, שסיפור כזה מגיע ללב הפריים טיים.
ההצלחה של 'ירוקות' היתה בשבילי נס גדול כי בזמן העבודה על הסדרה פשוט לא היה לי שום מושג מה אני עושה. פתאום מצאתי את עצמי בלי העורכת, בלי הקולגות, בלי הפידבק המיידי. לגמרי לבד. הייתי בדיכאון רוב הצילומים, גם משבר של פרידה מבן זוג, גם העזיבה של חדשות ערוץ 2 וגם ההתמודדות עם אתגר מטורף".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זה הכל אנשים
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שעשתה סדרה נוספת, 'מישהו לאהוב', ברנד הצטרפה לחדשות ערוץ 10 בתפקיד הכתבת הפוליטית.
"אני מודה שהיה פה עניין של לכבוש את היעד הזה", היא משחזרת, "להיות הכתבת הפוליטית. מהר מאוד גיליתי שכבר פחות מעניין אותי לנסח את הכותרת. נכנסתי לתפקיד בשיאה של מערכת הבחירות בין מצנע לשרון, מערכת בחירות כל כך משעממת ונטולת יצרים שאין לי אפילו אנקדוטה טובה אחת לספר עליה.
חזרתי לתחום הפוליטי אחרי ארבע שנות הפסקה וכלום לא השתנה. אותם אנשים עם אותן הצהרות משעממות, דליה איציק ולימור לבנת הפסיקו לרגש אותי. למזלי, חדשות 10 כזה גוף תוסס ויצירתי, שהמנהלים מיד זיהו את המשבר ונתנו לי להגיש תוכנית משלי או שלחו אותי למשימות כמו שבוע בנושאת המטוסים האמריקנית'רוזוולט' בזמן מלחמת המפרץ. זה היה המקום היחיד שבו צילמתי ופחדתי באמת. קלסטרופוביה איומה. אתה ישן בחדרים קטנטנים, בלי חלון, מוקף בהמון אנשים ומעליך מטוסים כל היום נוחתים וממריאים".
מה הדבר הבא?
"נגמור את הסדרה הזאת ואחר כך נראה. אני רוצה רק לתעד אנשים, זה הכל, בני אדם. שם גם הסיכוי הכי גדול לשנות משהו, כמו ב'ירוקות'. טל - שהתחיל את הסדרה כחיילת שהצבא התעלם ממנה בעקשנות ואחר כך לא הסכים שנשדר את הסיפור שלה - סיים את השירות כשצה"ל מכיר בו כגבר. הוא שירת שלוש שנים. עכשיו הוא כבר בחלק המעשי של השינוי, שלב הניתוחים. זאת המתנה המקצועית הכי גדולה שיכולתי לקבל. מעבר לקריירה, מעבר לרייטינג, חיים של מישהו השתנו לטובה. איזה מזל".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
