 |
/images/archive/gallery/317/304.jpg שבועות
אופיר לוי  |
|
|
|
|
| "ברחבי המושב נשמעה הזעקה: 'אמא של עליזה מזדיינת עם ערבים'". מיוחד לשבועות, חנוך הירש בסיפור על ילדות והתבגרות בכפר |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
חנוך הירש
12/6/2005 10:53 |
|
|
|
|
|
|
|
"אמא של עליזה מזדיינת עם ערבים, אמא של עליזה מזדיינת עם ערבים". זה מה שכל המושב שמע בערב פורים כש"הזרנוקים" רכבו על אופניים עם הכידון ביד אחת ומגאפון בשניה. הם עשו את המסלול המלא, ממחסן התערובת, דרך הצרכניה, למרפאה, לבית של גנסין בקצה, וחזרה. וכל הדרך הם צעקו ש"אמא של עליזה מזדיינת עם ערבים". מה שלא היה מדויק. זה נכון שלאמא של עליזה היה איזשהו קשר עם רמזי, הספק של הירקות. זה לא סוד שהידידות שלהם נמשכה הרבה מעבר לגזר שהיא היתה מספקת לו והם כנראה באמת היו שוכבים. אבל כל הילדים אהבו את רמזי ומפה ועד להגיד שהיא "מזדיינת עם ערבים", זו כבר נבזות של ילדים.
הזרנוקים עצרו את האופניים שלהם ליד הברזיה שמחוץ לחדר ההנצחה. יואבי הגיע ראשון אבל חיכה שאריאב, רונן וחיים יגמרו לשתות בשלוקים מהירים. הוא לא ידע למה הוא עושה את זה, הוא לא הקדיש לזה שניית מחשבה. אבל זה היה לו טבעי. בדיוק כמו הרימון החי שהוא יקפוץ עליו שבע שנים מאוחר יותר באימון בבקעה.
"בוא נפגז את הבית שלה עם ביצים", אמר רונן. "לא, לא, צריך לשרוף לה את השיחים בכניסה לבית", הציע אריאב שהיה לו גוף גדול וראש קטן. "לא צריך לשרוף כלום", אמר יואבי, "צריך שכולם יידעו שהיא מזדיינת עם ערבים". "בת זונה", אמר חיים.
"שרמוטה כזאת לא תגיד לנו מה לעשות ומה לא לעשות בפורים", המשיך יואבי את הקו.
"למה מה אכל את אמא שלה שהיא בכלל
מעיזה להגיד לנו אם לזרוק נפצים בפורים או לא. למה מי היא?", שאל חיים.
ובכן חיים, אמא של עליזה היא ראש ועדת הנוער של המושב. ובתור כזאת יש לה סמכות מלאה לאסור על הילדים במושב לזרוק נפצים בפורים. מה גם שהחוק הישראלי עומד לצידה. אבל את הילדים זה לא עניין. היא נכנסה לטריטוריה שלהם והחרימה משם שתי שקיות מפוצצות בנפצים.
"היא בטח הביאה את הנפצים לחבר הערבי שלה", אמר רונן. "מחר כשאיזה אוטובוס יתפוצץ ובתוך החגורת נפץ יהיו הנפצים שלנו, כולם יידעו מי אשמה. העיקר היא עושה מאיתנו פושעים, הרוצחת, טרוריסטית, בת של זונה הזאת".
אמא של עליזה לא היתה טרוריסטית, היא היתה בסך הכל אישה מסכנה. בעלה לא עבד וחי מקצבת ביטוח לאומי. הוא היה קצת לא בסדר. תמיד היו מספרים לי שהוא דפוק "עוד מאז המלחמה". לא ברור איזו מלחמה אבל כשאתה מסתובב עם רגל מעץ וחצי ראש מכוסה בפלטינה, כל יום הוא מאבק.
"טוב, עושים עוד סיבוב עם המגאפון ודי", קבע יואבי. "מה, זהו? לא עושים יותר כלום?", שאל אריאב. "בדרך נעבור ליד הבית של הזונה ונשאיר לה הפתעה מחוץ לדלת.", ענה יואבי, "חיים, תחרבן לתוך שקית".
הסיבוב נמשך וההפתעה הושארה, ואמא של עליזה העדיפה לא לספר לאף אחד ולא להתלונן. והיא המשיכה עם החיים שלה והשמועות המשיכו להתרוצץ. ועבר פורים ועבר פסח ואחרי משהו כמו יום או שניים, כולם כבר מצאו את עצמם בחג שבועות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צילום: ארכיון. למצולמים אין קשר לכתבה
|
|
|
 |
|
 |
|
שבועות
|
|
|
 |
|
|
|
עליזה ישבה על האספלט במגרש הכדורסל הפתוח והכינה קישוטים לעגלות של שבועות. השנה העגלה של הכיתה עמדה בסימן "הביצה והתרנגולת" וציינה את הלול והמדגרה המפוארים שיש במושב. עליזה גזרה אפרוחים קטנים מנייר קרפ צהוב והדביקה להם עיניים. מאחוריה הגיע יואבי כשמאחוריו רונן, חיים ואריאב שעשה עם הפה קול של פלוץ.
באותה שנה הזרנוקים דרשו עגלה משלהם, בנפרד משאר השכבה. היה בלגאן גדול ובוועדת הנוער אמרו שזה לא יתכן שתינתן גושפנקא לכנופיה במושב. בסוף אחרי דיון ארוך (שאמא של עליזה נמנעה להתבטא או להצביע בו), הוחלט לתת להם כאקט חינוכי, לקשט ולארגן עגלה משלהם, בתנאי שהעגלה תסמל את אחד מענפי החקלאות של המושב. הזרנוקים בחרו באבוקדו וקישטו את העגלה בעלי מריחואנה ענקיים מקרטון ירוק.
הזרנוקים עמדו מאחורי הבנות עם בקבוקי גולדסטאר ושרקו את נעימת "הגשר על הנהר קוואי" בהתרסה. הבנות התעלמו חוץ מנעמה שגיב שקמה ואמרה, "אם אתם רוצים, תלכו לעבוד על העגלה שלכם, מישהו הזמין אותכם?". שנה מאוחר יותר היא תגלה שהיא לסבית ותתקרב לראשונה בחייה להשלמה עצמית. עליזה התעלמה ממה שקורה. היא ישבה עם העור הבהיר שלה ו-12 הנמשים שלה והגשר על השיניים ועיני השקד והקוקיות. היא היתה יפה. אמא של עליזה אמרה להתנהג כאילו הזרנוקים לא קיימים, אבל היא לא יכלה. אם הם היו ארבעה מתוך מיליונים של אנשים מבוגרים ומשעממים שמסתובבים ברחוב, אז זה לא היה קשה. אבל היה זרנוק אחד שלא רק שכן היה קיים מבחינתה, הוא היה קיים גם כשהיא לא היתה לידו. היא היתה רואה אותו גם כשעצמה עיניים והיתה חושבת עליו גם שהיתה ישנה. זה היה רונן. רון דרסר, שהיה יותר קטן ורזה ורגיש מכל הזרנוקים. פשוט ביצים של ילד בן 13 לא מספיק גדולים בשביל לסרב כשיואבי מזור מזמין אותך לחבורה שלו.
הזרנוקים התפזרו וקבעו להיפגש על העגלה שלהם בארבע וחצי. יואבי הלך להכין את פצצות הסירחון לתהלוכה וחיים ואריאב הלכו לחפש בורקס בשביל להשכיח את הטעם המר של הבירה. "אתה בא?", שאלו את רונן. "תלכו, אני אגיע", הוא ענה. השניים התרחקו ורונן עשה כמה סיבובים מסביב לבחורות שהדביקו אפרוחים מנייר קרפ לעגלה. "עליזה, רוצה לבוא שניה", שאל רונן אחרי משהו כמו נצח. "עזוב אותנו", נבחה עליו נעמה שגיב. "מי בכלל דיבר אליך, יא עקומה. עליזה, רוצה לבוא איתי רגע?" המשיך רונן. עליזה קמה והלכה איתו. הם התחילו לצעוד לכיוון מגדל המים, הוא עם הבקבוק ביד ועליזה שלושה צעדים מאחוריו. "אל תעשי כלום", צעקה לעברה נעמה שגיב אבל עליזה כבר לא שמעה כלום, היא היתה מחוקה לגמרי מדבק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תראה לי את שלך
|
|
|
|
|
|
|
הם הגיעו לאיזור של הדשא מאחורי מגדל המים. הלב שלו רונן פעם וכמעט בלט מחוץ לחזה הקטן שלו. היא היתה מעורפלת לגמרי. הם הקיפו את מגדל המים והגיעו לנקודה הסבוכה, זו שמוסתרת על ידי עץ הערבה הגדול. היא התיישבה על האדמה ורונן התיישב על תלולית קטנה למרגלות המגדל, כשני מטר הרחק מעליזה. "רוצה?", הוא שאל והגיש את הגולדסטאר. עליזה לקחה את הבקבוק ושתתה שלוק ארוך. היא הביטה לו ישר באישונים והוא הפנה מבט, הוא לא יכל להסתכל לה בעיניים.
"אם תראה לי את שלך, אני אראה לך את שלי", היא אמרה.
"מה?" הוא שאל, למרות שידע בדיוק מה היא אומרת. הוא לא האמין שזה מה שהוא שומע, הכל היה כמו חלום. הוא ראה את זה פעם בסרט וחווה אז את הזיקפה הראשונה שלו.
"אם תראה לי את שלך אני אראה לך את שלי. רוצה?".
רונן הנהן בחיוב, "את קודם".
עליזה הנהנה לשלילה ורונן פתח בהתרגשות את הרוכסן. לקח לו כמה שניות יותר מהזמן שלוקח לו בדרך כלל כשהוא פותח את הריצ'רץ', הוא כמעט ולא ניסה להסתיר את ההתרגשות. רונן הפשיל את התחתונים ועליזה גילתה מתחתיהם את הבוטן הקטן שהסתתר שם כל הזמן.
"אפשר לגעת?", היא שאלה.
רונן היה בהכרה חלקית אבל אישר בהנהון. עליזה שלחה יד ונגעה בו בשתי אצבעותיה, היא לפתה אותו חזק. דמעות עמדו בעיניו של רונן כשבדיוק עליזה שברה את בקבוק הגולדסטאר על סלע והצמידה את הבקבוק השבור במרחק חצי מילימטר מהאיבר הזעיר.
"תזוז ואני מורידה לך אותו", היא אמרה. רונן התחיל לבכות אבל לא יכל לזוז. "תצעק, ואני חותכת לך אותו כמו דג בשוק". דמעות זרמו מהעיניים של רונן אל הלחיים, הוא בקושי הצליח לנשום. עליזה היתה רגועה לגמרי, קצת הלב שלה היה על סף הרדום, כפות הידיים יבשות וחלל הפה לח. בדיוק ההיפך מאלו של רונן. "תקשיב לי טוב. בחיים, אבל בחיים אתה לא תגיד שאמא שלי מזדיינת עם ערבים. אם עוד פעם...", פתאום נשמע רחש בין עלי הערבה. עליזה הסתובבה וכשראתה את יואבי, רונן השתחרר מהאחיזה שלה וברח משם בדמעות.
"מה הולך פה?" שאל יואבי.
"שום דבר, זה לא עניינך", ענתה לו עליזה.
"הכל ענייני", הוא פסק.
עליזה התקרבה אל יואבי והצמידה את הבקבוק השבור לצוואר שלו. הוא נשם עמוק אבל לא זז. עליזה נגעה באצבעה במצח שלו וליקטה משם אגל זיעה. "עכשיו תלך מכאן, אתה לא קשור לזה. אתה כלום בשבילי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
