 |
/images/archive/gallery/159/512.jpg קמילה פאלי
צילום: אמיר מאירי  |
|
|
|
|
| מנינט, דרך פיראס חורי וצ'ינו ועד עביר קובטי: יצאנו לבדוק אילו תפקידים בדיוק תופסים הפירות שהצמיח ז'אנר הריאליטי בתעשית הטלוויזיה ומה זה אומר על עתידו של המסך קטן |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
יריב מוהר
12/6/2005 15:14 |
|
|
|
|
|
|
|
מאמי ומאמיות נכבדים, ראוי שתרשמו ותנצרו לנצח את העובדה הידועה הבאה: ברגעי ההווה השברירי הללו בוגרי ז'אנר הריאליטי זוכים ליותר ויותר תפקידים במדיה המשודרת. כעת זה הזמן לברר האם אותם "ביכורי ריאליטי" באמת הולכים להיות המקור החדש לכוכבני טלוויזיה צעירים, נוצצים ולעיתים גם מוכשרים והאם הם מסמנים את הטלוויזיוניות החדשה שתמשיך להכתיב את הטון גם הרבה אחרי שהז'אנר יילך לעולמו.
לרגע היה נראה שהנה באמת
חולל כאן הריאליטי מהפכה – שי גבסו, שירי מימון ונינט טייב מ"כוכב נולד" הראשון כבשו בסערה את מרכז הבמה הפופית, אליענה בקייר מפרוייקט Y הראשון מככבת ב"השיר שלנו" (לצד נינט), ההראלים מלידתו השנייה של הכוכב לא ממש מקופחים מדיומלית וגם הומאזי'ים טלוויזיוניים לז'אנר העממי לא חסרו.
הסוגה החדשה אפילו איימה לשנות את תהליך ההתככבות והקבלה לברנז'ה – היא הזנתה אותו לשפל חדש של אינסטנטיות, יאמרו מבקרים כשי גולדן; ואולי היא דווקא פתחה את התהליך בפני קהל פריפריאלי שעד כה הודר מהמדיה, כפי שיטענו עיתונאים כמו רינת ברקוביץ.
אבל ככל שהזמן עובר התמונה משתנה; כשמסתכלים על המאזן הכולל של יוצאי הריאליטי ועל סוג התפקידים שהם מקבלים במדיה, קשה שלא לחוש כי כל ההצלחות שצוינו מעלה הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. למעשה רוב בוגרי הריאליטי בישראל נעלמו מהמסך באותו האופן שבו הם נכנסו אליו- בסערה; ורבים מאלו שכבר כן השתלבו בטלוויזיה עשו זאת במשבצות איזוטריות, לא פעם כגימיק אירוני כשהבדיחה היא בהחלט על חשבונם.
קמילה פאלי, מראשונות המתיישבים בווילה של פרוייקט Y, מככבת בשממה האירוטית "חשיפה"; הילה טוביאן, זוכת פרוייקט Y השני, מגישה פינת אקסטרים דאחקאית ובעיקר מעוררת אמפתיה בY בעשר; יעל בן דב הביץ' והסמכות מהשגריר מוצצת לכלב ב"רצועה" של טל ברמן (פוליטיקאים ואישים רבים נתקלו בזוגיות ההזויה שלה עם כלב חבובתי) ויש לה גם פינה ברדיו, קמפיין פירסומי, שרביט מנחה בוידאו צ'טיםב"תפוז" ודיבור על פיילוט; צביקה דוייטש, שגרירן נוסף ומתנחל רפורמי עושה ימים כלילות ככתב של גיא פינס; אלון ליטבק צעד על השטיח האדום כל הדרך לערוץ ניקולודיאון; ובערוץ הילדים המקורי של ארצנו יודעים לספר חוויות מרודריגו (מהענתיקה "קחי אותי שרון", כמובן) ומדיקלה קידר יקירת הווילה; שלא לדבר על "האוסף של יוסף" ועל הבלוג TV שהיו העצמות שזרקו לנדכאי פרוייקט Y למיניהם. ואם שכחנו לציין מישהו אנחנו לא מתנצלים, ממילא הדוגמאות השונות שוות אחת לשנייה בחוסר חשיבותן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הילה טוביאן בימים יפים יותר. צילום: ברקאי וולפסון
|
|
|
 |
|
 |
|
השיר שלנו VS טלנובלה בע"מ
|
|
|
 |
|
|
|
נתחיל בוידוי כן – טלנובלה בע"מ בשבילי זה הכל; התמכרתי קשות ונפלתי שבויה. עם טלי שרון השחקנית הענקית, עופר שכטר שהתגלה כהורס באמת ועוד רבים וטובים, אנו מקבלים דבש רווי בשנינות או במילים אחרות את הדבר החם ביותר שהטלוויזיה הוציאה מעצמה לאחרונה – אמרתם טלנובלה בע"מ אמרתם טלוויזיה. וזאת טלוויזיה שבשבילה ז'אנר הריאליטי הוא כבר בהחלט לא השליט הכל יכול של השלט.
טלנולבלה בע"מ ידעה ללכת על הטראש הכי מזוקק כבסיס לעלילה שלה – כפי שיעיד גם שמה הממתג של הסדרה. למי שנחת פה רק עכשיו נספר כי מדובר בטלנובלה פארודית המתארת את התככים "האמיתיים" על הסט של טלנובלה פיקטיבית. כן, הסדרה שאני סוגדת לה לא חששה להתבסס על עולם הדימויים של פורמט טלוויזיויני מיושן, לא אמריקאי וכזה שבניגוד לתכנים העלק-מציאותיים של הריאליטי ידוע בשל המלאכותיות שלו, והיא עשתה ממנו מטעמים.
מהצד השני, המתחרה שלה, הטוענת לתואר הדבר הבא, "השיר שלנו", סוגדת דווקא לתוכניות המציאות: השם שלה הוא קצת קריצה לכוכב נולד; היא מגוללת את סיפורם של תלמידים צעירים בבית ספר למוזיקה שחולמים להיות זמרים מפורסמים; בתוך עלילתה בעונה הראשונה הייתה משובצת תוכנית ריאליטי בהשתתפות התלמידים שנמשכה לאורך פרקים רבים, בעונתה הנוכחית נקלעו הבוגרים של בית הספר - חבורה של אנשים צעירים ויפים - למתחם קלסטרופובי אחד (כולל בריכה); וכמובן שאי אפשר לא להזכיר את העובדה שפליטי ריאליטי רבים מככבים בה, מגיעים להופעת אורח או מאוזכרים בה עם קריצה ברורה להיותם כאלה.
אני דווקא בעד הקטע של לקחת פליטי ריאליטי הזויים ולתת להם במה - כן כשרון, לא כשרון, בכל מקרה יהיה שמח. מה רע בילדודס מלאי אמביציה שלא רואים אף אחד ממטר? ובכל זאת, כשמסתכלים על התחרות המדוברת בין שתי הפנינים היומיות של שעה 20:00, זה נראה קצת טיפשי להתווכח - אפילו בשביל חולת ג'אנק טלוויזיוני שכמוני.
אנשים משווים בין השתיים, תוך התעסקות במרכיבי התסריט והעלילה, ולא שמים לב להבדל אחד עיקרי ומשמעותי - לעומת "השיר שלנו" המתהדרת בכוכבני הריאליטי (נינט, אליענה בקייר, הופעת אורח של בנות פרויקט Y השני בתפקיד אסירות, וכמובן סשה מכוכב נולד 2 שהפרידה בין זוהר לנינה), "טלנובלה" לא מכילה אף גרגר ריאליטי. במקום זאת היא מלאה באייקוני טלנובלה\ סבוניות רבים (גילת אנקורי, שרון אלכסנדר, רון שחר), ומנצחת בגדול.
אפילו רשימת הידוענים הנספחים בטלנובלה שלי, שתרמו נוכחותם לסצינה או שתיים למען הבאזז (ג'ודי ניר מוזס שלום, יגאל גלאי ובקרוב אילנה אביטל), לא כללה פליטי או אייקוני ריאליטי. בנוסף, כשכבר הסתכנו ולקחו שחקנים מועטי נסיון כמו עופר שכטר, הדס מורנו או מלאני פרס – הם התגלו כהצלחה.
נותר רק לחכות ולראות האם חושיהם החדים של יוצרי הסדרה מנבאים את סוף עידן הריאליטי כמיצגה הבולט של הטלוויזיה הצעירה.
ליאת להב
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ימיה ספורים?
|
|
|
|
|
|
|
צבא-ריאליטי-אוניברסיטה
|
|
|
|
|
|
|
לא לאורך זמן יוכלו תוכניות המציאות לשחק אותה גדולות מהחיים; נינט מקריית גת לא תמיד תוכל לכבוש את מסכיה של מדינה שלמה בכזאת מהירות. כי הקלות המדומיינת בה מישהו הופך פה ל"מישהו" תהפוך את הזוהר של הריאליטי לעוד סוג של ריטואל חברתי בארץ הקודש, לתופעה המונית שחורגת מהיכולת של המדיה להאיר את המעטים והמובחרים - למעשה זה כבר קורה.
בישראל חיים כמעט שבעה מיליון אזרחים; אבל בפועל רק כחמישה מיליון מהם משתתפים גם במשחק התרבותי הישראלי (עד כמה שמושג כזה באמת קיים). אם נצליח להגיע למספר של 5000 אנשים ידועים בקרב הציבור הרחב בישראל הרי שהגענו ליחס קלאסטרופובי של ידוען אחד על כל אלף אנשים (אני מהמר שזה יחס כמעט חסר תקדים על גבי הגלובוס ושהוא לא נובע רק מפאת קטנותינו). כל זה מעורר ספקות לגבי מספר האנשים עם האיכויות הסטאריות האמיתיות שעוד ניתן למצוא בביצה הזאת ולגבי מספר ידועני הסתם שעוד נוכל לספוג כחברה של צרכני תרבות פופ.
חשובה יותר מהקלות הסטטיסטית לככב בישראל היא התדמית של הקלות הזו: בארץ בה כל סטרייט רוצה דייט, כל עקרת בית היא אודטה וכל בשלן חובב הוא גיל חובב. האינפלציה של התהילה הופכת אותה לאינטרפלציה - לסוג של צו חברתי מחייב. נדמה שלמסלול ההיתוך הנדוש והנדרש של הישראליות שכביכול זמין לכל - צבא-הודו-אוניברסיטה - מצטרף כעת גם הווי ההשתתפות באיזו ריאליה טלוויזיונית, כאילו פרייר מי שלא עבר ניפוי או שמא סלקציה (במקרה זה, האסוציאציה היא מועדונית יותר מאשר שואתית).
בסופו של דבר, מדובר פה בתופעה סוציולוגית לא פחות מטלוויזיונית, כשאת הדחף הציוני הארכאי להיות עם סגולה פשוט החליף כעת הדחף להיות יחידי סגולה (כוחות השוק מצדם כבר מיהרו לעמוד על הצורך בסדנת הכנהלריאליטי). אז אין עדיין חולצות סוף מסלול כוכב נולד אבל כבר יש מסלול ברור לפיו החלום הישראלי הצעיר - המופרך לא פחות מאחיו האמריקאי - עובר דרך החשיפה בתקשורת ובריאליטי בפרט.
יכול להיות שהז'אנר הזה ימשיך לפרפר זמן מה, ייתכן אף שהוא יאריך ימים ויישאר כסוגה מציצנית-אקסהביציוניסטית בשולי הטלוויזיה כסוג של בידור קהילתי כמו מאזינים שעולים לשיחה ברדיו. בכל מקרה ספק אם יוצאיו, "ביכורי הריאליטי", ימשיכו להשתלב בתפקידי מפתח במדיה וספק אם הוא ימשיך להשפיע על השפה ועל עולם הדימויים הטלוויזיוני בפריים טיים של הקיום המרצד. סביר יותר שהוא יהיה אחראי לעוד ועוד קטגוריות באתר חבר'ה: יוצאי פרוייקט Y ה-25 לצד מסיימי סוף מסלול של גולני שנת 95.
יריב מוהר
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צבא-חתונה-ריאליטי-משכנתא. משתתפי "רצים לדירה"
|
|
|
|
|
|
|
האוסף של יוסף
|
|
|
|
|
|
|
השותף שלי טוען שבלי קשרים אי אפשר לזוז במדינה. במיוחד בתחום המדיה, הוא מפזר מלח על יבלות. לעומתו, אני חושבת, שצריך בעיקר חוצפה, אמביציה וקורטוב מסוים של כשרון. קשרים יכולים לקצר תהליכים, אבל לא להשאיר אותך בסביבה להרבה זמן. תוכניות ריאליטי שמחפשת כישרונות, דוגמת פרויקט Y, יושבת בדיוק על הנקודה הזאת - היא מבטיחה לאנשים אנונימיים חשיפה והם, מצידם, מאמינים שזוהי הזדמנות מצוינת לקבל שער בעיתון, תפקיד בסדרת טלוויזיה ואולי אפילו לבטא את הכישרון שחבוי לו במגירה. כל זאת, מבלי לבזבז שנים של הידפקות על דלתות המפיקים, אודישנים מתישים ואין ספור סירובים. לכאורה, מדובר בעסקה המשתלמת ביותר עבור סלב בראשית דרכו. אז איך קרה שרוב ניצולי הפרויקט לא הצליח להישאר בתודעה?
נתחיל מהמנצחים הגדולים- פיראס חורי בפרוייקט Y הראשון והילה טוביאן בפרוייקט השני. הפרס של פיראס על זכייתו בפרוייקט היה רצועת הנחייה בתוכנית בשם "הבלוג" והפרס של הילה- הנחיית רצועת האקסטרים ב- Y בעשר. שניהם עשו בעיקר פאדיחות נוראיות. פיראס אף נזקק לעמיתיו מהגמר קאמילה פליי וצ'ינו כדי שהתוכנית תוכל להתקיים. אפשר לבוז להם ולומר כי מדובר באנשים חסרי כשרון, עם זאת נראה יותר כי התוכנית בה זכו לככב, כלל לא הותאמה לאישיות שלהם, אלע הוכנה מראש למקרה שצ'ינו ינצח (גם בפרויקט בו הוא לא השתתף, נראה כי בהכינם תוכנית למנצח/ת, ראו היוצרים "צ'ינו" בעיני רוחם)- מה לפרסונה השברירית והמדוכאת שהביאה להילה טוביאן את אהדת הקהל ולתפקידה כמבצעת משימות מסוכנות ומה לפיראס הרציני והשקול ולתפקיד המנחה ה"מגניב" שהיה אמור לגלם בבלוג.
גם התוכנית שרקח הערוץ עבור הפיינליסטים, "האוסף של יוסף", הראתה, שלמעשה, לערוץ אין מושג מה לעשות עם הכוכבים שהצמיח- מה הקשר בין שלושת חודשי המשחק שעברו המשתתפים בוילה ולתוכנית בה הם צריכים גם לשחק וגם לכתוב את הטקסטים? הרי זה מספיק מגוחך לצפות מהם להיות שחקנים אחרי כל כך מעט זמן של לימודים.
בדיעבד, הדבר הכי טוב שיכלו החבר'ה לעשות, הוא להשתמש בהייפ של הפרויקט ולהשתלב בכל מקום שהוא לא יס Y. תשאלו את אליענה בקייר, שמשתתפת בשיר שלנו, את דיקלה קידר שהשתלבה כמנחה בערוץ הילדים, או את צ'ינו, שמתעסק בלהיות צ'ינו ומצליח להישאר בסביבה.
אפרופו בחירות, קאמילה פאלי הראתה שלא חייבים את יס Y כדי להיעלם מהתודעה, אפשר גם להחליט להשתתף בסדרה "חשיפה". למי שלא מכיר, מדובר באחד משיאי השפל שהולידה התרבות הישראלית ששודר ביס וויקאנד. בניגוד לפיראס ולהילה, התפקיד של הרקדנית/חשפנית אליו לוהקה, אומנם התאים לפרסונה שהציגה בפרויקט Y, במיוחד לסצנה המפורסמת, בה היא ביצעה ריקוד ארוטי חשופת חזה. אך גם כל המאמץ והכישרון שבעולם, לא היו יכולים להוציא אותה (או כל אדם אחר) טוב בסדרה הזאת.
קאמילה, אגב, מקשרת את היעלמותה מהתודעה לאובדן המומנטום. בטור שכתבה לרייטינג, כשעוד הייתה לוהטת, טקסה עצה לדור משתתפי הפרויקט, שהגיעו אחריה ובו הזהירה אותם מלהתמהמה עם החלטה לגבי ההצעות שיקבלו. היא הודתה שכנראה פספסה את ההזדמנות להיות סלבריטי במשרה מלאה בגלל שחיכתה.
למרות הטעויות שעשה ערוץ יס Y עם הכוכבים שהצמיח, נראה שמה שקרה ליוצאי הוילה, לא שונה בהרבה ממה שקורה לתלמידי בית ספר למשחק - חלקם מצליחים להשתלב בתעשייה, חלקם עושים דברים קטנים ומביכים וחלקם פורשים מהמקצוע או מחכים שנים לתפקיד. אבל, בתעשייה הזאת, כמו בתעשיה הזאת, הכל כל הזמן נתון לשינוי- ייתכן שחלק מיוצאי הוילה עוד ישובו לתודעה, כמו שייתכן שמי שמצליח להיות שם עכשיו ייעלם.
אמירה נירנפלד
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"האוסף של יוסף". על שום מה ולמה? צילום: דן לב
|
|
|
|
|
|
|
בתפקיד האנדרדוג: עביר קובטי
|
|
|
|
|
|
|
עביר קובטי היתה הפייבוריטית שלי מהתוכנית הראשונה של "דרוש מנהיג". אנחנו בנות אותו גיל, שתינו משתייכות ל מגזרי מיעוט, ושתינו נחשדות בלאומיות יתר, דעות קדומות ושמרנות עוד בטרם פתחנו את הפה כך שיכולתי להתחבר אליה בקלות יחסית.
התיזמון האומלל והתמוה שבחרה "טלעד" לשידור תוכנית הריאליטי העממית שלה, שריחות זיעה מפעולה בקן הצופים עולים ממנה, בסמיכות לירידת "השגריר" המלוטשת אשר חרכה את המדשאות בשולי מעילה הלבן של יעל בן דב, ניקז את "דרוש מנהיג" לתהומות הנשייה. בחסות הפורמט הכי משעמם מאז "צירופים" עם שאול מייזליש לא יכלו להיווצר גיבורים טלוויזיונים.
ובתוך כל זה, הצליחה עביר קובטי, בדרכה המעודנת אך התקיפה, לפרוץ את מסגרת הטיקט הצפוי שנתפר לה לצורך האיזון של הפוליטיקלי קורקט, לחרוג משבלונת "הערבייה הייצוגית" ולהביא לידי ביטוי את האישיות שלה ואת הערביות שלה, באופן שעשה מהריאליטי תופעת לוואי לעביר קובטי. ולא להפך. בעוד שנשים כמו נינט טייב ושרון איילון הותכו לאחת עם התוכנית שעשתה אותן, עביר באה אל התוכנית ויצאה ממנה כשזו מחליקה על גופה ולא מחלחלת פנימה. היא סירבה לשרת את התוכנית וכך קרה שהתוכנית בעצם שרתה אותה.
מבלי להיות כריזמטית, דרמטית או סקסית מידי, ואולי דווקא בגלל זה, הצליחה קובטי לבנות דמות של אנטי גיבורה אמינה מאד, מה שאפשר לה, למרות דיגדוג קל בעורף הציוני, להישאר מוערכת על ידי הצופים הפטריוטים ולזכות דווקא בהתפעלות על חשבון האנטיגוניזם, גם כשהתעקשה לשבת בהמנון. הרי לפני כל דבר אחר אנחנו לא יכולים לשאת פרייארים - זאת גם הסיבה שחיבבנו את הנחישות הפוצית של בני בגין וסלחנו לו עליה.
ההמונים הצובאים על דלתות כוכב נולד בתחינה ומקווים כי צביקה הדר יעניק תוקף לאישיותם בכך שיצמיד להם את התואר "כוכב", הם הכלל. עביר קובטי הגיעה עם אישיות ותואר (דוברת מרכז מסוואוא) מהבית ולכן היא היוצאת מהכלל.
גם ההתנהלות הטלוויזיונית שלה לאחר התוכנית חפה מטעויות. היא לא הגדילה את החזה, לא הצטרפה לצוות של גיא פינס ולא פתחה מסעדה. היא נשארת לעשות את העבודהשלה ומפעילה את הטלוויזיה סביבה. היא העוגן של עצמה.
לפני שבועיים צפיתי בה בפאנל של פופוליטיקה שעסק בשאלת הזהות האזרחית מלבדה היו שם גם גדעון סער, ניר ברעם ושלמה זנד ואחרים. היא ישבה והתפלמסה שם, קולחת, אסרטיבית ונטולת רגשי נחיתות או להיטות יתר, ולרגע לא זכרתי מאיפה היא מוכרת לי. הריאליטי היה לאפיזודה חולפת בדרך שלה. על כסא הנציגה התקשורתית הרהוטה ביותר של הקול הערבי ישראלי היא יכולה להתרווח בבטחה.
עינת ברזילי
|
|
|
|
|
|
|  | | אנטי גיבורה למופת. עביר קובטי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
