מעריב nrg - להישאר בחיים - חי בסרט

ראשי > תרבות > חי בסרט

להישאר בחיים

המבט המזוגג, הבדנדנה המיוזעת וקרבות הראווה מכבדים את המסך בהמשכון הרביעי של "ג'ון רמבו". כמה חבל שמעט הנשמה שאפיינה את הסרטים המוקדמים, נעלמה לגמרי. ניב שטנדל מחכה לסרט ההמשך

דפדף בתרבות

ניב שטנדל
29/1/2008 9:41

"רוקי בלבואה" היה, בדיעבד, חדשות טובות. כמי שמחד גדל על ברכיו המדממות של המתאגרף האגדי, ומאידך ציפיותיו הקולנועיות מסילבסטר סטאלון שואפות לאפס, רוקי המזדקן, שלא כצפוי, לא בייש את נעוריו. נכון, לא היה זה סרט מוצלח במיוחד, אבל הוא בכל זאת היה מהנה, נוגע ללב, ולחץ על כל הבלוטות הנכונות. הייתה בו נשמה. הדרך לסגירת מעגל נוסף הייתה סלולה. גם לג'ון רמבו, החליט הסטאלון, מגיעה עדנה מחודשת.

לצד רוקי, רמבו היה הגיבור שבנה את סטאלון. הוא הגיע, אמנם, אחרי שרוקי כבר לחם בזירה שלוש פעמים ("משחק הדמים" יצא ב-1982, "רוקי" הראשון ב-1976), והפך לאייקון תרבותי נערץ רק לאחר "רמבו 2" (1985), אך בתוך שני עשורים הכניס סטאלון שתי דמויות מיתולוגיות לפנתיאון הקולנועי והפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית. בצד אחד של הזירה עמד גיבור מעמד הפועלים, סינדרלה עם כפפות אגרוף,

שלחם את דרכו אל החלום האמריקאי. בצד השני – גיבור מלחמת ווייטנאם, מצולק עד עמקי נשמתו, שלחם את דרכו חזרה אל שברו של החלום. ומי זוכר שעל פי הספר עליו בוסס "משחק הדמים" היה אמור רמבו בכלל למות כבר בסיום אותו סרט?

ראה סטאלון כי טוב במעשה "רוקי בלבואה", והחליט לשלוף מסבך הג'ונגלים גם את ג'ון רמבו (למעשה, הסדר היה הפוך, אבל מה זה משנה? הרי דבר לא היה עוצר את סטאלון מלהחיות את שני גיבוריו). אפשר היה לצפות שרמבו, שבפרקים 2 ו-3 בסדרה שלו היה לצבא אמריקאי של איש אחד בווייטנאם ובאפגניסטן, ישלח כעת לחסל את תאי הטרור בעיראק, לרדוף אחר בן לאדן בטורה בורה, או פשוט להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית במו ידיו השריריות. אבל ההומניסט המפורסם בוחר לצאת דווקא אל בורמה. אמנם, מדינה השסועה במלחמות אזרחים, אבל לא כזו שמדירה שינה רבה מעיניים אמריקאיות.

למטה: הטריילר של "רמבו"





	רמבו, שתלה את סכין הקומנדו ומעביר את זמנו עם נחשים ארסיים בצפון תאילנד, מסכים לקחת בסירתו חבורת מיסיונרים למשימה הומניטארית בבורמה. כשהמיסיונרים נופלים בשבי הצבא הבורמזי, רמבו מצטרף לחבורת שכירי חרב שיוצאת לחלצם, על תקן משיט הסירה. אלא שמהר מאוד מתברר מי מאצ'ו רברבן ופטפטן, ומי סיים את אפגניסטן בהצטיינות יתרה. אפשר להאשים את סטאלון – שכמו ב"רוקי בלבואה", גם כאן אינו רק הרוח החיה מאחורי הסרט, אלא גם הבמאי, התסריטאי והמפיק – במהלך פתטי לעשיית רווחים מהמותגים היחידים שעוד נותרו לו, בניסיון להציל את קריירת המשחק הגוועת שלו, באקט של יאוש. אין בכך פגם בעיני. ממילא, ישפטו הביקורת והקהל. מותר גם לזלזל בהצהרתו כי "ג'ון רמבו" נועד להפנות את תשומת הלב הציבורית אל המתרחש בבורמה – אפשר היה לחשוב על דרכים מוצלחות יותר מסרט אקשן שבורמה היא בקושי הרקע שלו, כשתשומת הלב מופנית לרמבו הרבה יותר מלבורמה. אבל יש גם משהו אמיתי, כן, נוגע ללב, בניסיונו של סטאלון לעשות מעשה "הבלתי נסלח" ולבחון מחדש את המיתולוגיות שברא, ובעיקר – להחזיר אותן למקורות. לפני שרוקי החל להסתבך בקרבות מיותרים, לפני שרמבו הפך לגיבור-על בשר ודם. ב"רוקי בלבואה" זה עבד מצוין, עם גלונים של פאתוס, אבל גם טונות של נשמה. ב"ג'ון רמבו" – הרבה פחות.

יח''צ

מנסה לבחון את המיתולוגיה שיצר. ג'ון רמבו





	וכאן מגיעה האכזבה. אחרי שסטאלון הפגין בגרות ב"רוקי בלבואה" והוכיח שהוא יכול לסחוט מהלימון הישן הזה לא רק דולרים, אלא גם כמה טיפות אחרונות של כבוד ונוסטלגיה, ב"ג'ון רמבו" הוא מחרבן את העסק. כן, עדיין מרגש לפגוש שוב את רמבו, שהשנים כמעט ולא פגעו ברעמת שערו הסמיך, בשריריו המשורגים ובלשונו הדוממת. אבל, שלא כ"רוקי בלבואה", "ג'ון רמבו" אינו דרמה אנושית המבקשת לחשוף את נפשו המיוסרת של הגיבור המיתולוגי, אלא בעיקר סרט אקשן שבמרכזו מכונת לחימה מופלאה. וכסרט אקשן, "ג'ון רמבו" נופל בהרבה מרוב מתחריו בני זמננו. אלימות ברוטאלית עד גרוטסקה (ראשים מתגלגלים ככדורי ביליארד במדרונות הג'ונגל), דיאלוגים מלאכותיים, והמבט הסטלונאי המזוגג. כאילו שנות השמונים לא חלפו מעולם. הנכס היחיד שנותר ל"ג'ון רמבו" הוא, כמובן, ג'ון רמבו, אבל מבעד למסכי העשן והפיצוצים קשה להבחין בנפשו הפצועה של האיש. "ג'ון רמבו" מספק קצת נוסטלגיה, מרטיט מעט את הלב, אבל בעיקר מפיח תקווה כי לא יהיה זה סרטו האחרון של הלוחם. לא כך צריך החייל מספר אחד של אמריקה לסיים את דרכו הקולנועית. בינתיים, יוכל אולי סטאלון להמשיך ולהשתעשע בהחייאת דמויותיו מן העבר. מישהו יודע מה עושה ריי טנגו בימים אלה? עודף מעשרים מילה: אי אפשר להישאר אדישים לשובו של האיש והבנדנה, אבל לולא רמבו היה מדובר בעוד מוצר אקשן זניח. המשימה לא הושלמה.