האם "זיכרון דברים" מחייב?
האם זיכרון דברים הוא חוזה או רק שלב במהלך משא ומתן? מתברר שהתשובה מוכרעת על פי כוונת הצדדים
מסמך שהצדדים הכתירו אותו כ"זיכרון דברים" יכול להוות חוזה מחייב לכל דבר ועניין, או לחלופין, שלב משלבי המשא ומתן. אם נסווג את זיכרון הדברים כחוזה מחייב, אי אפשר לסגת ממנו באופן חד צדדי, וחזרה ממנו מהווה הפרת חוזה. אם נסווג את זיכרון הדברים כשלב במשא ומתן, אז קיימת זכות עקרונית לחרטה - בכפוף לעקרון תום הלב.
השאלה אם זיכרון דברים מהווה חוזה או רק שלב במהלך משא ומתן לכריתת חוזה, מוכרעת על פי כוונת הצדדים - המפורשת או המשתמעת.
לעתים הצדדים לזיכרון הדברים קובעים במפורש, כי הוא "כפוף לחוזה מפורט שייחתם". נוסח כזה מצביע על כך שכוונתם היתה שלא להתקשר בחוזה מחייב. ואולם, לעתים הצדדים אינם מציינים דבר בקשר למסמך עתידי, או כותבים כי "ייחתם חוזה מפורט בתוך עשרה ימים."
במקרים כאלה בתי המשפט מניחים, על פי רוב, שהצדדים התכוונו שזכרון הדברים יהווה חוזה מחייב.
בנוסף, בודקים בתי המשפט אם זכרון הדברים כולל את כל הנושאים המהותיים והעקרוניים להתקשרות בין הצדדים, כגון: הגדרה מדויקת של הדירה הנמכרת, מחירה וכדומה, וכן את התנהגות הצדדים - אם שולם כבר סכום כלשהו, אם נרשמה הערת אזהרה וכדומה.
לסיכום, הקביעה אם זיכרון הדברים מהווה חוזה מחייב או לא, תלויה בפרשנות של בית המשפט את מכלול הגורמים שיכולים להעיד על כוונת הצדדים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
