מפגש פסגה: יעל חולדאי וזיוה להט
דווקא כנס המחזורים של בית הספר גבריאלי-הכרמל בתל אביב מפגיש לריאיון נדיר את יעל חולדאי וזיוה להט. הרעיות של שלמה להט ורון חולדאי משחזרות חוויות מספסל הלימודים
שתיים מהבוגרות שלו הן זיוה להט, רעייתו של ראש העירייה לשעבר שלמה (צ'יץ') להט (שכיהן בתפקיד בין השנים 1973 ל-1993), ויעל חולדאי, רעייתו של ראש העירייה הנוכחי רון חולדאי.
השתיים אינן נעתרות בקלות לתקשורת, ונשארות מאחורי הקלעים. השבוע הן הסכימו לספר על שנות לימודיהן הראשונות בעיר העברית הראשונה.
גבריאלי הכרמל הוא מוותיקי בתי הספר בעיר. שנותיו הראשונות היו ברחוב הכרמל, ומכאן שמו הראשון. כשעבר בית הספר למשכנו הנוכחי, ברחוב צבי שפירא, כעבור כשנתיים הוא המשיך להיקרא כך עד שנת 1965, אז נוסף לו גם השם "גבריאלי", על שם המחנך והמפקח נחום גבריאלי.
.
להט (78), לבית פריצקר, למדה בבית הספר, שהלימודים בו נמשכו עד כיתה ח', בין השנים 1937 ל-1945. משפחתה התגוררה ברחוב הנביאים, שני בניינים סמוך לבניין בית הספר.
ימי לימודיה היו ימי מלחמת העולם השנייה, וכמו היום, כבר אז שמעו הילדים אזעקות והפצצות ותרגלו ירידה למקלטים. מהכרמל עברה להט ללמוד בגימנסיה הרצליה, שם גויסה ל)הגנה), ואת טקס ההשבעה עברה באחת הכיתות של הכרמל.
חולדאי (62), לבית כ"ץ, למדה בכרמל בין השנים 1953 ל-1960. בשנה הראשונה למדה
להט, גמלאית, שבמשך 35 שנים ניהלה את הספרייה למדעי הרוח וניהול באוניברסיטת תלאביב: "אני זוכרת שהיינו 52 תלמידים בכיתה, ואף אחד לא התלונן וההורים לא באו בטענות. אני לא זוכרת שהיה צפוף. היינו מאושרים וכולם למדו. אני גם לא זוכרת שום בעיות משמעת".
"אמנם אני ביליתי את רוב הזמן שלי בחוץ, בחצר, אבל אני כן זוכרת שרופא היה אלוהים ומורה היה הסגן של האלוהים", מוסיפה חולדאי, מנכ"לית חוג ידידי בית החולים תל השומר, נוסטלגיה משלה, "לא היה אפשר להגיד אז מילה רעה על מורה, הוא תמיד צדק, תמיד, וכשהמורה היה נכנס לכיתה כולנו היינו נעמדים דום".
ותלבושת אחידה הייתה?
חולדאי: "לא, רק בעירוני א' הייתה לנו תלבושת אחידה".
"לא היו אז הבדלי מעמדות ורקע", אומרת להט. "הנושא של האינטגרציה בכלל לא היה במודעות. בפערים החברתיים נתקלתי רק בצבא. התגייסתי, וראיתי שלא כולם כמונו. היו בנות שנראו שונה כל כך והבנתי שחייתי בבועה".
בכיתה של חולדאי היה רק ילד אחד שגרם לה להבין שלא כולם אותו הדבר. קוראים לו אבי פילוסוף, היום הוא עורך דין מצליח ובעבר היה מנכ"ל עלית ובעלה של חברת הכנסת דליה רבין-פילוסוף.
חולדאי: המשפחה שלו הייתה עשירה יותר, והוא היה נוסע לחו"ל בכל שנה. לנו זה היה נראה כמו להגיע לירח. הוא גם היה הראשון עם אופניים בכיתה ה' או ו'. בדרך כלל אופניים היו מתנת בר מצווה. הדבר הכי גדול היה שבשישי בערב, באספות הכיתה, היו תורנויות שהוא ירכיב אותנו על הרמה".
רשימת המשחקים ששיחקו הילדות זיוה ויעל בהפסקות דומה לרשימת המשחקים של היום: מחבואים, תופסת, קלאס, חמש אבנים ו"גשר זהב" (שנקרא בשפה עדכנית "יש לנו תיש" ).
במערכת השעות שלהן היו כמה שיעורים מעניינים במיוחד: תזונה (לימים "כלכלת בית", עד שגם זה נעלם), תפירה ונגרות. "הייתה לנו מסעדה בבית הספר, ואני זוכרת שלמדתי איך להכין מיונז", מספרת חולדאי.
"אנחנו תפרנו שמלות", מוסיפה להט. )היה לנו גם מורה שהתחתן, וכשנולד לו בן תפרנו לו בכיתה חיתול בתור מתנה".
כתל-אביביות הרגשתן "קוליות" ?
"ממש לא. לא היה סיפור של תל אביב שהיא משהו", עונה חולדאי. דעתה של להט דווקא הפוכה: "אני חושבת שכן. הייתה גאוות יחידה מסוימת על כך שאנחנו תל-אביבים".
"כן, אבל זה לא דומה להיום", אומרת חולדאי. "היום התקשורת מנסה להלביש על התל-אביבים קרניים של אנשים שלא אכפת להם. היא מגזימה מאוד. לאנשים פה אכפת מאוד ממה שקורה, והרבה מתגייסים לצבא. משום מה גם חושבים שכולם פה עשירים, והמצב רחוק מזה. אפרופו עשירים, כשרון ואני הכרנו אפילו לא הייתה לנו מכונית".
נכון שהזוגות להט וחולדאי הכירו שנים רבות אחרי סיום הלימודים בבית הספר היסודי, אבל שווה לשמוע את השתיים מספרות על כך זו לזו.
רון ויעל הכירו בשנת 1969. "הייתי דיילת ב'ארקיע' וטסנו טיסת בכורה לבסיס רפידים, להביא חיילים", מספרת חולדאי. "הוא היה שם בכוננות עם מטוס מירז', ובא לראות את המטוס. הוא לקח את הטלפון שלי, ובשבוע הבא ארבעים שנה שאנחנו ביחד".
הסיפור של צ'יץ' וזיוה לא פשוט כל כך. "הייתי בצבא, והכרנו במסיבה בתל אביב", היא משחזרת. "הוא היה שם עם חברה, בת זוג.
"ראיתי אותו, אבל לא התייחסתי כי ידעתי שיש לו חברה, והייתי ילדה טובה תל אביב. כשעמדתי ללכת הביתה הוא ביקש ללוות אותי".
"והשאיר אותה שם? מזדעקת חולדאי. "את היית ילדה טובה, אבל הוא לא היה טוב כל כך".
"בתמימותי באמת שאלתי אותו מה יהיה אתה", אומרת להט, "והוא אמר:'אל תדאגי, היא לא תברח'. הלכנו ברגל בערך שעה, וכשהוא חזר הוא גילה שהיא באמת חיכתה לו. אחרי שגמרתי את הצבא נפגשנו שוב באוניברסיטה העברית בירושלים, ושם היה הרומן האמיתי".
"בזמננו זה היה ללכת ברגל, ורק אחרי חודש הוא היה מחזיק לי את היד", מפרטת חולדאי את קוד ההתנהגות. "על נשיקה בכלל לא היה מה לדבר. הנה הבדל בין היום לפעם".
כאמור , ההכנות לכנס המחזורים בעיצומן. מי שמחפש פרטים על כך מוזמן לבדוק בכתובת www.gavrieli.net.
נא להמתין לטעינת התגובות
