רעננה: נפטר דוד קורנגרין, המנהל המיתולוגי של אוסטרובסקי
דוד קורנגרין, "מנהל של פעם", לא התפשר עם התלמידים בתיכון אוסטרובסקי על התלבושת האחידה ועל האיסור להכניס כדור לבית הספר. הוא גם סירב להתקין מזגן במשרדו. בסוף השבוע האחרון הוא הלך לעולמו בגיל 80, ומאות תלמידים ואנשי חינוך נפרדו ממנו בעצב
ארונו של קורנגרין הוצב בפתח בית הספר, ומשם יצאה השיירה אל עבר בית העלמין הישן בעיר. בשל מספר האנשים הרב שהגיעו כדי לחלוק כבוד אחרון למי שנחשב במשך שנים רבות עמוד התווך של בית הספר, נשקלה האפשרות לסגור את הרחוב משני צדיו.
קורנגרין, בן 80 במותו, הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. השבוע התאספו בסלון הקטן של המשפחה מורים ותלמידים שביקשו לנחם את האישה צפרירה ואת הבנים אלון ואמיר. בין לבין, הם גם העלו זיכרונות וחוויות מהתקופה הארוכה שקורנגרין עמד בראש בית הספר התיכון ע"ש ברוך אוסטרובסקי (35 שנים), תקופה שאולי הפכה אותו לדמות החינוכית המשמעותית ביותר שהייתה ברעננה.
דוד קורנגרין נולד ב-1930 בתל-אביב, בן יחיד לד"ר פיליפ ועו"ד פרידה קורנגרין. ב-1948 הוא התגייס לפלמ"ח, שם שירת במחלקת הקשר, והשתתף בכיבוש באר-שבע ובמבצע חורב. שנה לאחר מכן הוא השתחרר מצה"ל, והיה אחד ממייסדי קיבוץ רעים בנגב הצפוני, בו היה חבר עד 1955.
בסוף שנות החמישים התחתן עם צפרירה, בתו של המורה הראשון לחקלאות ברעננה, ולשניים נולדו שני ילדים. ב-1959 החליטה מועצת רעננה על פתיחת בית ספר תיכון ראשון בעיר, ולקורנגרין הוצע לעמוד בראשו כשהיה בן 30 בלבד.
מהר מאוד יצא לו שם של מנהל קפדן וקשוח, אחד שהמשמעת היא נר לרגליו. בספרה של נורית חליף, בו מתועדים זיכרונותיה של שושנה אוסטרובסקי-גולדברג, בתו של ראש המועצה הראשון, נכתב: "קורנגרין ערך מבחני
למרות קשיחותו, זכה קורנגרין לאהדה רבה בבית הספר. "כשהוא קיבל אותי לעבודה, מההתחלה הרגשתי שיהיה לי טוב לעבוד איתו", מספר המורה אבי אייזנברג. "זאת הייתה החלטה טובה, אפילו שלא היה קל. תמיד היה גיבוי ממנו, אבל רק בתנאי שאנחנו המורים עושים את העבודה כמו שצריך. הוא תמיד ביקש לתת את המקסימום לתלמידים".
בתקופתו של קורנגרין התרחב בית הספר ובשיאו למדו בו 1,800 תלמידים. ב-1996, אחרי 35 שנות ניהול, פינה קורנגרין את כיסא המנהל לנחום חופרי, שהפך לימים לראש העירייה. "ידעתי שאוסטרובסקי הוא בית ספר מצוין", סיפר ל"זמן השרון". "היה ידוע שהוא מוציא מתוכו הרבה טייסים, ושקורנגרין הוא מנהל שחותר למצוינות בדרך בלתי מתפשרת.
חופרי מספר כי קורנגרין הכיר ברמה האישית את כל עשרות המורים שעבדו תחתיו וידע על בעיותיו של כל אחד מהם. "הוא ידע לאן שייך כל מנעול וכל מפתח, ודאג שגם אני אכיר", נזכר חופרי. "הוא היה קצת חרד שלא אכיר הכול. הרגשתי שיש לי הרבה אחריות על הכתפיים. כשאמרו לי שאני נכנס לנעליים גדולות, עניתי שאני מביא איתי את הנעליים שלי".
זאב ביילסקי, ראש העירייה לשעבר, מספר על קורנגרין שהיה אדם צנוע. כל כך צנוע, עד שלא הסכים לשמוע על התקנת מזגן בחדרו בתקופה שבה החליטה העירייה למזג את כיתות בית הספר. "הסכמת לרעיון של מיזוג האוויר", כתב ביילסקי באלבום שיצא לכבוד יום הולדתו ה-80 של קורנגרין. "כמובן שלקח לי חודשים לשכנע אותך שגם בחדר המנהל ניתן להתקין מזגן, אך הפשרה הייתה שאתה תהיה האחרון. שיפוץ חדר המנהל כלל לא בא בחשבון!".
שיטות הלימוד של קורנגרין עוררו לאורך השנים מחלוקות רבות, במיוחד בשנותיו האחרונות במוסד, אז כבר נחשבו תפיסותיו הפדגוגיות למעט ארכאיות בעיני רבים. אחד מתלמידיו בשנות התשעים מספר כי "היה לו את החינוך של פעם, קשוח וערכי. הוא החליט שלא לקבל חלשים לבית הספר".
"כולם ידעו שהתיכון זה הבייבי שלו והעריכו את זה, אבל הוא היה יכול לשלוח תלמידים הביתה אם הם היו באים עם גופיות או חצאיות קצרות. זה לא היה מקובל עליו".
פועה מרחב, מורה לשעבר בבית הספר, אומרת כי לצד הקשיחות שלו היה קורנגרין איש רך ואנושי. "הוא התייחס נהדר למורות שנכנסו להיריון והשתתף בכל שמחה. הוא לא עיגל פינות. היו לו עקרונות חינוכיים לגדל תלמידים ולחנך אותם להיות קודם כל בני אדם, אוהבי מולדת ומעריכים את הלימודים. הוא עשה מאמצים לגרום לבית הספר להיות מקום מכובד, וקרא לכל מורה 'גברת' בליווי שם משפחתה".
בגיל 69, כשרואיין לעלון בית הספר, התברר שקורנגרין היה מודע היטב לתווית שהוצמדה לו. "אני מודה שסיפקתי לתלמידיי התנגשויות לרוב, אבל ידעתי שזה חלק מובנה מתהליך ההתבגרות. העדפתי ליצור עימותים על צבע החולצה, נוכחות בכיתה, שמירה על הסדר וניקיון ומשמעת.
"אם הייתי מוותר על זה מתוך עייפות, מתוך תחושה שאפשר ללכת לקראתם או מאידיאה של מתירנות, סף ההתנגשות היה עובר במסלול של סמים. אם ויתרת להם פעם, אז ויתרת לאלתר".
בחגיגות ה-50 לבית הספר שנערכו בשנה שעברה, כשכבר ידע שהמחלה מקננת בגופו, אמר קורנגרין: "כנראה שזו ההופעה הפומבית האחרונה שלי". באותו מעמד הוא קיבל תעודת הוקרה על מפעל חיים מטעם בית הספר אוסטרובסקי ומטעם העיר.
בברכה לכבוד יום הולדתו ה-80 כתבה על קורנגרין המורה להיסטוריה רחל אורן: "אתם עוד תתגעגעו למשמעת שהוא הנהיג, לתלבושת שבה נלחמתם כל כך, תחזרו על ארבע. קורנגרין אמר: 'התלבושת היא שק האגרוף של המתבגר'".
לקראת יום הולדתו ה-80, אספה מלכה מהולל, מורה בבית הספר, מכתבים רבים שבהם איחלו לו המורים והתלמידים בריאות ואריכות ימים. אלא שבשל מצבו הרפואי, המנהל הנערץ לא חגג את יום הולדתו. בחודש שעבר, יומיים לאחר שקיבל את האלבום עם הברכות, אושפז במחלקה לטיפול נמרץ. בסוף השבוע האחרון, כאמור, הכריעה אותו המחלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם