סופו של מוסד ירושלמי: "בית התה של יאן" סוגר את שעריו

לפני 40 שנה פתח מהגר הולנדי בשם יאן ואן הולדן בית תה בעין כרם, שלימם הפך למיתולוגיה של רומנטיקה: כריות עבות, שטיחים ותה בטעם קינמון וורדים. המקום עבר למרתף ליד תיאטרון ירושלים ולא איבד מקסמו. לפני כמה שבועות "בית התה של יאן" נסגר בצו העירייה. עוד אגדה ירושלמית עברה מן העולם

שי דורון | 2/3/2011 16:04 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מכירת העתיקות של "בית התה של יאן" לפני כשלושה שבועות בירכתי תיאטרון ירושלים הייתה פרידה עצובה ממוסד ירושלמי מקורי, שהטביע חותם חמים ורומנטי על העיר בארבעים השנים האחרונות. "בית התה של יאן" נסגר. על מודעה קטנה נכתב בכתב יד: "החפצים למכירה".
בית התה של יאן
בית התה של יאן צילום: שימי נכטיילר


יאן הוא סיפורו של בית התה הירושלמי הראשון וככל הנראה גם האחרון. בית התה נסגר בנסיבות ביורוקרטיות תמוהות מעט. לפני כמה חודשים כשבעלי המקום הגיעו לחדש את רשיון העסק, נאמר להם כי המטבח נמוך מדיי ולכן אין אפשרות להמשיך את פעילות המקום. העובדה שגובה המטבח לא השתנה מאז פתיחת המקום לפני 40 שנה לא עניינה אף פקיד.

המכירה זימנה לא מעט ירושלמים שבאו לרכוש בפרוטות את האביזרים השונים - כמו כלי הנחושת, התמונות והפסלונים, הדרגשים והכריות - שהיו מזוהים כל כך עם המקום החמים, הרומנטי והחשוך, שמשך אלפי זוגות בתחילת דרכם לדלת הכבדה שהפרידה בין בית התה הייחודי לרחוב שופן.

זהו סיפורו העצוב של בית תה שנפתח בשנת 1971 על ידי יאן ואן הולדן, הולנדי שהיגר לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, התאהב בה ובירושלים בפרט, התגייר וקבע את ביתו בשכונת עין כרם. ואן הולדן היה אוהב אדם ואוהב תה, וכנראה שלא היה דבר טבעי יותר מבחינתו מאשר לארח אנשים לכוס תה במקום שנושא את שמו.
תה באמצע המלחמה

בין הרוכשים במכירת החיסול פגשנו משפטן ירושלמי כבן 60 שקנה גרמופון עתיק עם שפורפרת ענקית ומוזהבת. עיניו דמעו כשאחז ברכישה החדשה. לבית התה, שאז עוד היה בעין כרם, תפקיד מרכזי בסיפור חייו של האיש.

"במלחמת יום הכיפורים הייתי סטודנט למשפטים וגוייסתי למילואים. בבסיס שירתה בין השאר קצינה שעשתה לי עיניים, אבל היא לא הרשימה אותי במיוחד. ערב אחד כשסיימנו משמרת, היא ביקשה ממני טרמפ העירה. כשהגענו לעין כרם, היא שאלה אם בא לי להיכנס ליאן.

"שאלתי מה זה יאן, והיא אמרה לי 'המקום הכי יפה בעולם'. היא הנחתה אותי לרחוב המעיין, צמוד למעיין עין כרם ולכנסייה. פסענו כמה צעדים בגשם, והיא נעצרה ליד דלת עץ ללא שום סימן או שילוט. היא פתחה את הדלת ומאחוריה היה וילון ארגמני

כבד שקצת הפחיד אותי.

"היא הסיטה את הוילון, שהפעיל צלילי פעמונים שמימיים, ומאחוריו התגלה לי מראה מקסים. היה זה חלל צר וארוך, מעין מערה אפלולית, עם תאורה רומנטית שבקעה מעששיות ישנות".

האיש נזכר בשטיחים רכים וצבעוניים שכיסו את הרצפה, דרגשים לישיבה וכריות מזמינות רביצה בשלל צבעים. "הקירות כוסו בתמונות שונות", הוא מספר, "ומעליהם נתלו פתיליות ישנות, מטחנת קפה, מכתש ועלי, מאזניים ועוד".

והיה שם גם גרמופון ישן נושן המופעל על ידי מנואלה וממנו יוצאת שפופרת מוזהבת. היום המשפטן הפך לבעליו, אבל ביום ההוא ב-1973 בקעו מהגרמופון צלילי מוזיקה קלאסית חרישית. הייתה שם אח עם גחלים לוחשות שהפיצה אור וחום, וגם תנור נפט "פיירסייד" של פרידמן ותנור חשמלי אדמדם.

"התיישבנו על אחד הדרגשים", הוא ממשיך, "בין הכרים והכסתות, ואז ניגש אלינו בחור גבה קומה ויפהפה, יחף ומתולתל, ואמר 'ברוכים הבאים, אני יאן. איזה תה תרצו?'. באותם ימים הכרנו בארץ רק את ויסוצקי בטעם ארל גריי ותה עם נענע, אבל הוא הציע עשרות סוגים וגם תה עלים בטעמים שונים ומיובאים מחו"ל. הזמנו מה שהזמנו, והוא חזר עם קנקנן נחושת ענק וכוסות בסגנון מרוקאי.
 

תאטרון ירושלים. משכנו האחרון של בית התה
תאטרון ירושלים. משכנו האחרון של בית התה צילום: שימי נכטיילר

"שלוש השעות הבאות חלפו במהירות. באמצע המלחמה מצאתי את עצמי בעולם קסום, רגוע, שלו ורומנטי מאוד. מבלי שארגיש מצאתי את עצמי יד ביד עם הקצינה. פתאום היא נראתה בעיניי יפה ונעימה.

"הטרמפ הפך לדייט, והדייט היה בנוסח יאן - ללא מילים. במקום לדבר פשוט ישבנו יד ביד, לגמנו תה, התמכרנו לטעמים, לניחוחות, לצלילים ושתקנו. למחרת שוב הלכנו ליאן והפכנו לזוג. כשהשתחררתי המשכתי לאסוף אותה מדי יום מהבסיס דרך יאן, וגם אחרי שסיימה את השירות המשכנו לפקוד את המקום. כעבור כמה חודשים הצעתי לה נישואים, ואתם מנחשים כמובן איך ואיפה – ביאן בעין כרם. גם כנשואים המשכנו להגיע ליאן, והפכנו לידידיו האישיים".

שבע שנים טובות עברו על המקום, עד שבשנת 1978 בעיות עם בעל הבית ועם רישוי עסקים אילצו את ואן הולדן להעתיק את מקום מושב בית התה שלו למיקומו המוכר יותר ברחוב שופן. ואן הולדן הבטיח ללקוחותיו שהכול יהיה אותו דבר.

"והוא צדק", מעיד המשפטן, "בתיאטרון ברחוב שופן לא שמענו את ענבלי הכנסייה ופכפוך מי המעיין, ולא היה את האוויר והנוף הטוסקני של עין כרם, אבל בפנים הוא העביר את כל האביזרים והאווירה של יאן המקורי, אחד על אחד. כדי לכסות את שכר הדירה הגבוה, הוא העשיר את התפריט והוסיף על עשרות סוגי התה גם יין חם, סנגריה ומרקים. גם כנשואים וכבעלי משפחה הגענו מדי פעם ליאן, וכמובן גם ביום הנישואים וימי ההולדת שלנו או אחרי הצגה בתיאטרון".

בשנת 1988 ואן הולדן חלה וכעבור זמן מה הלך לעולמו. "כשילדיי גדלו הבאנו אותם הנה, והבת שלי מלצרה כאן לפני שהתגייסה", מספר האיש. "לפני שלוש שנים אשתי חלתה במחלה ממארת ולקראת הסוף היא ביקשה ממני מדי פעם להגיע הנה בשארית כוחותיה כדי להיזכר. לפני שנתיים היא הלכה לעולמה ועכשיו כשהמקום נסגר יש לי שוב את אותה תחושת אובדן. יאן הלך, אשתי הלכה, ולי נשאר רק הגרמופון".

מזרח ומערב

למרות פטירתו של המייסד, "בית התה של יאן" לא נסגר. ואן הולדן העסיק שני סטודנטים חובבי בישול, האחד יהודי והשני ערבי, דאהר זיידאני שמו. זיידאני, כיום בעליה של מסעדת אל רידא בנצרת, הוא נצר למשפחה פלסטינית מכובדת וידועה שירדה מנכסיה.
 

בית התה של יאן
בית התה של יאן צילום: שימי נכטיילר
באוניברסיטה העברית פגש זיידאני את טל בר-און - בתו של ד"ר מרדכי בר-און, קצין חינוך ראשי וחבר כנסת לשעבר, והוא עצמו בן לאם הולנדית קתולית שהתגיירה. בר-און הייתה פעילה בחוגי השמאל הירושלמי של שנות השבעים ושם הכירה את זיידאני. הם הפכו לזוג, נסעו לפריז, שם חיו במעין קומונה ועבדו בעיתון ישראלי-פלסטינאי.

כעבור שנה התחתנו וחזרו לישראל. ברבות הימים זיידאני ובר-און רכשו את בית התה של יאן. הרקע והתפאורה נותרו כפי שהיו בעבר והשינוי היחיד שהכניס זיידאני היה במטבח. לתפריט נוספו סלטים, פסטות, מאכלים איטלקים וכן משקאות חריפים. זיידאני ורעייתו הפעילו את המקום גם בשבתות ובלילות שישי, ולכן ויתרו על תעודת הכשרות ועל הבליינים הדתיים.

בין המלצריות שהעסיק זיידאני ביאן הייתה סטודנטית דתייה – אביגיל שפרבר, בתו של פרופסור דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל ומן הדמויות הבולטות בציונות הדתית. שפרבר, שלמדה קולנוע בבית הספר מעלה, הוקסמה מהמקום. הלוקיישן המקסים והנפשות הפועלות – היהודיות והערביות – עוררו בה השראה ליצור סרט על המקום. הסרט נקרא "בית התה של יאן".

"עשיתי סרט בשנת 1998 על המקום במסגרת סרט גמר של בית ספר מעלה", מספרת שפרבר. "סרט דוקומנטרי על 'בית התה של יאן' באותו זמן שעבדתי שם. המפגש של המלצרים שהם סטודנטים עם אנשי המטבח הערבים, הרבה מפגשים של מזרח ומערב. לי בתור בחורה צעירה ודתייה שלא נפגשה אף פעם עם ערבים, זה היה מקום שקצת פתח לי את הראש.

הכרתי אנשים עם תפיסות עולם שונות משלי. הבנתי הרבה דברים על הסכסוך דרך המקום הזה. עצוב לי שהמקום נסגר. הנסיבות הן טכניות של העירייה, אבל לי באופן כללי זה מתחבר לכך שירושלים הופכת קיצונית יותר, פחות תרבותית, מקום שפחות נעים לחיות בו. מקום כזה, שתרם כל כך הרבה לעיר, היה צריך למצוא את הדרך לתת לו להמשיך ולהתקיים".

צו סגירה

המהדורה השלישית חוללה שוב מהפך ב"בית התה של יאן". דאהר זיידאני וטל בר-און הפעילו עוד מסעדה, בשם אל רידה בנצרת, והחליטו להתמקד בה ולמכור את בית התה הירושלמי. הפעם רכשו את בית התה שני צעירים - גלעד פרינס הדתי ויוסי אסייג החילוני. הם החזירו עטרה ליושנה והפעילו את "בית התה של יאן" כבית תה עם מטבח חלבי כשר למהדרין. המקום, שנרכש לפני שנתיים, הפך מהר מאוד מוקד משיכה למתנחלים ולסרוגים, כמו גם לגוורדיה הוותיקה של אנשי היאן.
 

יגאל עמדי. גם הוא ניסה להקים בית תה בירושלים
יגאל עמדי. גם הוא ניסה להקים בית תה בירושלים שימי נכטיילר

בשלב מסוים ניסו השניים לשפץ ולשדרג את בית התה המיתולוגי. הכרים והכסתות המקוריים, התמונות של יאן, העששיות והגרמופון אמנם נשארו, אבל הכניסה צופתה בשיש וסמוך למטבח הוקם בר משקאות עם דלפק. השדרוג אכזב מאוד את ה'יאנולוגים' הוותיקים והשמרנים שהעדיפו את יאן הישן והטוב.

לפני כמה חודשים נחתה על בעלי העסק מהלומה קשה. "לאורך כל 40 שנות יאן פעל המקום כחוק, עם רישיונות עסק מסודרים", אומר אסייג."רכשנו את בית התה בשנת 2009 עם רישיון חוקי. השקענו במוניטין, בציוד ובאביזרים כחצי מליון שקל. כשניגשנו השנה לחדש את רישוי העסק, נאמר לנו כי המטבח נמוך ואינו בגובה הנדרש על פי החוק.

לכן נשלל מאיתנו הרישיון להפעיל במקום בית אוכל ומטבח. כל הערעורים וההליכים המשפטיים והנימוק כי בית התה של יאן פעל באותו מקום שנים רבות ברישיון לא עלו יפה. אנחנו עדיין בוחנים אפשרויות משפטיות, אבל בינתיים כדי להחזיר מעט כסף החלטנו למכור את הציוד. השקענו 500 אלף ונציל מהמכירה 50 אלף".

בין הרוכשים שבאו לספוד למקום התפתח מעין פרלמנט של זכרונות של יאן לדורותיו. שוקי לבנון, ירושלמי ותיק, מספר כי בית התה של יאן היה בית התה השני בירושלים. קדם לו "בית התה הצהוב" שפתח אברי הכרמלי ברדוגו בשנות הששים. ברדוגו, כיום עורך דין ידוע ופעיל פוליטי, היה אז סטודנט למשפטים, איש שמאל ומיושבי קפה טעמון, שם אימץ את הפנתרים השחורים. בהשראה לונדונית הוא החליט לפתוח בית תה במחסן ששכר בחצר האחורית של בית ברחוב המלך ג'ורג'.

"בבית התה הצהוב", שרוהט בצהוב, שיווק ברדוגו תה בלבד וקיבץ סביבו אנשי שמאל אנרכיסטים ופעילי מוסררה, כמו סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון וראובן אברג'יל. פעם שמע יאן ואן הולדן, גר הצדק ההולנדי וחובב התה, על "בית התה הצהוב". הוא הגיע, הציץ ונפגע, פשוטו כמשמעו, מהמוזיקה הרועשת, עשן הסיגריות והצעקות. אז עלה בדעתו לפתוח בית תה אמיתי, תרבותי ופחות צעקני.

בעקבות יאן היו בירושלים שלושה ניסיונות להקים בתי תה אלטרנטיביים. אחד נפתח בעין כרם בסמוך ליאן במבנה ערבי עם כוכים וגומחות. היזם היה יגאל עמדי, לימים סגן ראש העיר. אבל הניסיון לא צלח לזמן רב. בהמשך נפתח בית תה במערה בהר ציון ומשך אליו בעיקר אמריקניים דתיים וצעירים, אבל גם הוא לא שרד. בית תה נוסף בשם "המזרקה" נפתח בנחלת שבעה במרתף, ליד כיכר הירח שברחוב הלל. הוא עבד היטב לאורך שנות השמונים, ובשלהי שנות התשעים נסגר. עם רדת המסך על בית התה של יאן נשארה ירושלים ללא בית תה אמיתי.

העירייה: דיונים מול משרד הבריאות

תגובת עיריית ירושלים: "מתן הרישיון ל'בית התה של יאן' בתיאטרון ירושלים נדחה על ידי משרד הבריאות. האגף לקידום עסקים בעירייה פעל ופועל בכל דרך אפשרית לשכנע את משרד הבריאות לאשר את המקום. בימים אלה מתנהלים דיונים עם נציגי משרד הבריאות למצוא פתרון לסוגיית הדחייה, בהתאם לתקנות משרד הבריאות, בשל גובה המבנה. יש לציין כי לא הוגש כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון.

עיריית ירושלים
עיריית ירושלים צילום ארכיון: פלאש 90

בעלי העסק 'בית התה של יאן' בתיאטרון הגיעו לבירור בנוגע להגשת בקשה בנובמבר 2009 וכבר אז נמסר להם שיש בעיה בנושא הגבהים בשטחים של המטבח והמחסן. בינואר 2010 חזרו בעלי העסק והגישו הבקשה בצירוף כל המסמכים, לרבות תשלום אגרת רישוי עסק. עוד במעמד הגשת הבקשה והחתימה על תכניות העסק הובהר למגישים כי הבקשה נדחית בגלל בעיית הגובה, שאינו תואם את תקנות משרד הבריאות, ובכל זאת עמדו על זכותם להגיש הבקשה.

"למרות הכול, וכדי לסייע לבעלי העסק בקבלת רישיון" אומרים בעירייה, "הנושא הובא לוועדת חריגים של משרד הבריאות ונדחה שוב. משרד הבריאות ביקש לבצע בירור עם היועצים המשפטיים שלו וחזר עם תשובה שלילית. בעבר בשנת 1981 אישר מהנדס המחוז של משרד הבריאות את העיסוק כבית קפה במקום (דרש מערכות אוורור במקום).

"לאורך השנים אושר חידוש הרישיון לבית העסק בהסתמך על אותו אישור משנת 1981 ובהתאם לכך שהמצב התברואי נמצא תקין. מכיוון שהאגף לקידום עסקים פעל בכל דרך אפשרית מול משרד הבריאות לאשר המקום ובעלי העסק היו בתהליך לקבלת רישיון, לא הוגש כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון". 

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/local/jerusalem/ -->