בנות בצריח: בוגרות הלהקות הצבאיות מגיבות על סערת שירת הנשים
דבר אחד לא הובא מספיק לתשומת הלב בסערה האחרונה סביב שירת הנשים בצה"ל: תחושתן של החיילות שעל הבמה. בוגרות מפורסמות של להקות צבאיות חלוקות בדעתן לגבי הפתרון הראוי לסוגיה אבל מסכימות: "בתקופתנו זה לא היה"
ראשי ישיבות הסדר מחו, תלמידי ישיבות לפני גיוס כתבו עצומה לרמטכ"ל, ובעיתונות פורסמו דעות חיוביות או שליליות לעניין, רובן של כותבים גברים. רק קול אחד לא נשמע בסיפור הזה: קולן של הזמרות. השבוע, לבקשת זמן מעריב, התבטאו בפרשה כמה בוגרות להקות צבאיות, והסערה, מתברר, לא הותירה גם אותן אדישות.
דפנה ארמוני, ששירתה באמצע שנות ה-70 בלהקת גייסות השריון ובצוות הווי חיל אוויר, חשה אי נוחות כשמתפרסמים סיפורים על עזיבת חיילים בעת שירת זמרות, ומזדהה עם החיילות על הבמה: "אני בן אדם מתירני בסך הכול", אומרת ארמוני. "המוטו שלי בחיים הוא 'חיה ותן לחיות' ואני סבורה שאם אתה רוצה להיות דתי, תהיה דתי, אבל גם תדע לחיות עם האדם הלא דתי.
"החיילים הדתיים שהוכנסו ביחד עם כל הקורס להופעה של להקה צבאית בה השתתפו חיילות זמרות היו צריכים להישאר באולם, כי העזיבה שלהם הייתה מעליבה ופוגעת בזמרות. אני מבינה שאסור להם להאזין לנשים, אבל יש טעם לפגם בכך שהם קמים ויוצאים במפגיע מהאולם. הפרשה הייתה נמנעת לו היו החיילים מפנים את מבטם למטה או עוצמים עיניים".
ארמוני מספרת שמעולם לא נתקלה בתופעה מסוג זה בזמן שירותה כזמרת בלהקה צבאית. היא מנפקת דוגמה מתוכנית הריאליטי "היכל התהילה", בה השתתפה ושודרה השנה בערוץ 24.
כידוע , אחד המשתתפים בתכנית היה הזמר הדתי בני אלבז. בשעה שארמוני או אחת הזמרות האחרות שהשתתפו בתכנית עלו לשיר, ישב אלבז מול הבמה והרכין את ראשו. "את זה אפשר לקבל", היא אומרת. "לא לקום ולצאת, כי יש מולך, על הבמה, בן אדם בשר ודם בדיוק כמוך".
ארמוני גם מעידה כי במהלך השנים כשהופיעה בפני ציבור שחלקו היה דתי, הגברים הורידו את ראשם והסתכלו לרצפה. "ישר הבנתי שמדובר בדתיים וכיבדתי את הצעד שלהם בלי שום בעיה".
ארמוני מביעה חשש כי התקפלות של הצבא בפני הצוערים, עלולה הייתה להביא להסלמה בפקודות צה"ל, בכל הנוגע למין הנשי. "ברגע שהיו מוותרים לצוערים, זה היה פותח צוהר
המחזאית ענת גוב, ששירתה בלהקת הנח"ל בתחילת שנות ה-70 (שם פגשה את בעלה גידי גוב), מסכימה עם ארמוני: "לא היו כאלה דברים בזמננו", היא פוסקת בנחרצות. "בכלל, אני חושבת שהדתיות הולכת ומקצינה במדינה. הנושא של שירת נשים - זה לא כתוב בעשרת הדיברות ולא כל הדתיים נוהגים כך. זה מגזר מסוים וזו פרשנות".
גוב ממשיכה: "אפשר לחשוב במה מדובר - הרי אלה חיילות שלבושות במדים, ולא באיזה לבוש פרובוקטיבי. הנושא של שירת נשים לא קשור אליהן באופן ספציפי, אלא לכך שזה לא יעורר מחשבות בקרב החיילים. אם ה'בעיה' היא כביכול בחיילים שמתגרים לחשוב כל מיני מחשבות, אז שיעבדו על עצמם: שיעצמו עיניים, שיתגברו. קימה באמצע זה צעד מתריס".
עם זאת, יש כאלה שנוקטות קו מרוכך ופשרני יותר. דנה ברגר, ששירתה בלהקת הנח"ל בסוף שנות ה-80, חושבת שיש לכבד את אמונתם של החיילים הדתיים: "אני חונכתי שאיש באמונתו יחיה ושיש לכבד את השונה. אצלנו במדינה יש פלג שלא מעוניין לקחת חלק במשהו שנוגד את אמונתו. זו זכותם לקום וללכת ויש לכבד אותם על כך, בטח כשאינם מפריעים לציבור החילוני לצפות בהופעה.
"לטעמי, להאזין למוזיקה זו זכות, ואם מתוך אמונתם, ואולי לצערם, הם לא יכולים לשמוע אישה שרה, למה להכביד עליהם? זה נראה לי מטורף להכריח אנשים להישאר בהופעה. זה כמו שיכריחו את אותם חיילים לאכול חזיר. נראה קצת קטנוני כל השיח הזה. זה לחפש על מה לריב".
ברגר , ששירתה בלהקה בצוותא עם הזמרת שרון חזיז, אינה סבורה שוויתור לחיילים היה יכול להיות בעל השלכות על עתיד הנשים בצה"ל. "אני לא מבינה בצבא ובפקודות", היא אומרת.
"המקצוע שלי, זמרת, מאוד רחוק מזה. עם זאת, נראה לי קצת קיצוני לדבר על הסלמה ביחס לנשים בצה'ל בעקבות המקרה הזה. להגיד שיסרבו לגייס בנות ללהקות צבאיות, אם הצבא יתקפל בפני חיילים דתיים שיוצאים מהופעה, זה כמו להגיד שאם מישהו מעשן ג'וינט, מחר הוא בטח יסניף הרואין. מה הקשר?" לצד זה, גם ברגר מודה כי בתקופתה התופעה לא הייתה מוכרת: "לא נתקלתי בבעיה הזאת במשך כל שירותי הצבאי והיינו מופיעים במשך שנתיים ערב-ערב, בכל בסיסי צה'ל".
מירי אלוני, ותיקת המרואיינות, ששירתה בלהקת הנח"ל בסוף שנות ה-60, נוקטת "גישת ביניים": "אני חושבת שהזמן שבו חיילים צופים בלהקה צבאית זה זמן איכות, פנאי, וזו לא צריכה להיות חובה.
"מי שרוצה לצפות בלהקה צבאית זו זכותו, ומי שלא מתאים לו, מאיזשהם טעמים, אז שלא יבוא. בעלי שירת ביחידת 101 וסיפר לי שההופעות של הלהקות הצבאיות היה הזמן שלהם לישון. אי אפשר להכריח חייל לצפות בבידור רק מפני שהוא חייל".
אלא שבשלב זה אלוני מבהירה: "כמו שאמרתי, אין לי בעיה עם זה שהם קמים ויוצאים, אבל כן תהיה לי בעיה אם הם יצליחו לכפות את הערכים ואורחות החיים שלהם על צה'ל. אז זה יהיה מסוכן. כמו שאני לא חושבת שאפשר לכפות על אדם דתי שום דבר, כך אי אפשר לכפות על אדם חילוני דבר, ולכן צריך לשים לב שלא מדובר במדרון חלקלק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם