אלי אשד הוא שרלוק הולמס של הספרות הישראלית
את האהבה לספרות זולה הוא ספג בבית הוריו. כשלמד בגבעת רם התאהב בספרות הזבל שנשמרה בספריה הלאומית בירושלים, ומאז הוא מבקש לגאול מהשכחה ספרים עלומים, בעיקר כאלה שהצנזורה הוציאה מחוץ לחוק. ברוכים הבאים ליקום של אלי אשד, הבלש מס' 1 של ספרות ישראלית אזוטרית
כרטיס הביקור שלו מציג פענוח של לא מעט תעלומות ספרותיות, ובביצת הספרות הכול יודעים: מי שמחפש ספר שאיש לא שמע עליו, אפילו לא המחבר שלו, או מי שמנסה לעלות על עקבותיה של הפרשה הכי אזוטרית בעולם, צריך לפנות אך ורק לאלי אשד. הוא כבר יידע כיצד למפות את השביל לפתרון.
לאחר התעסקות ארוכת שנים בנושאים אזוטריים מאוד או אזוטריים למחצה, אין פלא שלא מעט מכרים בביצת הספרות רואים באלי אשד - חוקר, מבקר, עיתונאי ועורך אתר האינטרנט יקום תרבות, איש משכיל ורחב אופקים שדמותו כמו לקוחה מהרנסנס או מתקופת ההשכלה - דמות קצת אזוטרית.
כי מי מתעניין בימינו בנושאים שהוא משקיע בהם את כל מרצו ומאודו? מי מנסה באמת להתעניין מיהו הסופר שעומד מאחורי הפסבדונים של יריב אמציה, אבנר כרמלי או ברט ויטפורד? מי טרח לפרסם את סיפורו של מקס סנדרצקי, שהקים במאה התשע עשרה את בית החולים הראשון לילדים בירושלים? התשובה לכל השאלות הללו היא כמובן אלי אשד.
אשד הוא רווק בן 46, יליד גבעתיים, המתגורר בגבעת שמואל ועושה כעת את הדוקטורט שלו על ספרי קומיקס לילדים בהנחיית יגאל שוורץ באוניברסיטת בן גוריון. אחרי ששמע מיליון ואחת פעמים את הטענה שהוא חוקר אזוטרי, הוא כבר לא מתרגש ממנה יותר מדיי. מבחינתו אני יכול לעבור לשאלה הבאה, אבל בכל זאת אני מתעקש.
מגדירים אותך כ"חוקר הקושר תופעות מוזרות בספרות ובתרבות העברית". האם עיסוקך במחקר של נושאים אזוטריים הופכת אותך לחוקר אזוטרי יותר, או שדווקא האזוטריות מעניקה לך את הייחוד?
"אני מגדיר את עצמי כחוקר תרבות וספרות. היום כולם רוצים להיות אזוטריים ומיוחדים, כך שאין בכך שום ייחוד".
אבל אתה לא מרגיש מתוסכל מכך שאתה מקדיש זמן למחקר על תופעות שיש להן בסך הכול מעט קוראים?
"כן, זה קצת מתסכל אותי שאני בסך הכול איש שוליים, שאינו מוזמן לכנסים חשובים בנושאי ספרות, ולעולם לא יוזכר בנשימה אחת לא רק עם עמוס עוז ויעקב שביט, אלא גם עם בני ציפר ודרור משעני. אבל אני תמיד מזכיר לעצמי שאחרי הכול המרכז תמיד מתחיל כתופעת שוליים. אולי יום יבוא ובעזרת האתר שהקמתי אני אהיה זה שאארגן את הכנסים החשובים, ואני אהיה זה שאקבע מה בשוליים ומהו מרכז".
לרגע אשד מנסה להציג את עצמו כחוקר כמעט מרובע, ולרגע הוא מתגאה באזוטריות שלו. אבל לטוב ולרע, הוא שונה כמעט מכל חוקר ספרות שמציץ אלינו מהמדף או מדפי העיתון והאינטרנט. אנשי ספרות ומחקר מגדירים אותו כ"אחד מחוקרי הספרות מלאי הידע שיש לנו", וגורסים כי הוא "חוקר בעל עושר ידיעות כרימון", ואפשר גם לכנותו ויקיפידיה של איש אחד. אשד נמנה עם אלה שיודעים קצת על הרבה, אבל היתרון הגדול שלו עלול לעתים להפוך לחיסרון: הוא לעולם לא יתמקד בתחום אחד.
"המפעל התרבותי שלו חשוב", אומר עליו חוקר ספרות אחר. "הוא עוסק בנושאים אזוטריים ותרבותיים שאיש לא עסק בהם לפניו והוא עושה זאת בהמון אהבה, לכן הרבה ידע נצבר אצלו. הרעיונות שלו מעניינים ואף מבריקים, ויש לו הספקים נאים בכתיבה ובמחקר".
אשד מסביר: "אני חושב מהר יותר משאני כותב, ולא מצטיין בהגהה. עם הכמויות שאני כותב, הייתי פושט את הרגל אם הייתי צריך לשלם לעורך שיגיה אותי באופן קבוע".
לכמה מאנשי הספרות אשד מזכיר במקצת את דמותו המיתולוגית של ירון גולן. גולן נחשב בשעתו לאחד מהחוקרים הצעירים המוכשרים בקריית הספר, מונה לעוזרו האישי של חתן פרס ישראל למחקר בתחום הספרות, פרופ' גרשון שקד, וסייע לו רבות בכתיבת ספרי המחקר שלו.
גולן, שנפטר בשנת 2007, נחשב אף הוא לפזור דעת, ובשל תכונותיו נטש את תחום המחקר ופנה לכתיבת טורים בעיתונים. בהמשך הוא הקים הוצאת ספרים בעזרת הון משפחתי, והיא נהפכה לתקוותם של יוצרים רבים שהתדפקו בעבר על שערי ההוצאות הגדולות ולא נענו. מותו של גולן יצר ואקום בביצת הספרות, ויש הסוברים כי אשד הוא מי שיכול למלא אותו.
אשד, בניגוד לגולן, אינו יכול להרשות לעצמו להקים הוצאת ספרים, אבל מי שמכיר אותו יודע להפיק מכתיבתו וממחקריו את המיטב. לראיה, אתר האינטרנט שהקים הצליח לקבץ אליו את מיטב הכותבים בתחומי התרבות והאזוטריה.
נוסף לפעילותו המקוונת אשד פרסם שני ספרים: הספר המחקרי "מטרזן ועד זבנג" ו"הגולם", ספר קומיקס ייחודי שכתב עם אורי פינק. ספרו "טרזן", שזכה לשבחים, הוא מחקר מקיף ויוצא דופן בהיקפו על הספרות הפופולרית בארץ מאז שנות השלושים ועד ימינו.
אשד הוא בעצם הראשון שהפנה עורף לקאנון המחקרי השבלונית והמאובן משהו, והקדיש זמן רב לקריאת כל קורפוס הספרות שלא זכה לפניו לשום מחקר – מספרות הבלש של דוד תדהר וספרי הריגול של פטריק קים ודומיו, דרך ספרי "קופיקו" ו"חסמב"ה" ועד הספרות הארוטית והספרות הזולה הביזארית בנוסח סדרת ספרי "סטלג 13", המציעים לקורא סקס פרוורטי בין מפקדות נאציות לקרבנות השואה. זה לא בדיוק משהו שהקורא צריך להתהדר שקרא אותו, אבל המחקר אינו יכול להתעלם מהתופעה המבישה הזו.
הספרות הזולה, הכוללת אלפי ספרים ויותר, הייתה זקוקה לדון קישוט מסוגו של אשד שיחקור אותה לעומק. אין ספר או חוברת פופולרית שראו אור בארץ ב-80 השנה האחרונות שאשד לא שם עליו יד וקרא. לצורכי המחקר שלו הוא קרא אלפי ספרים, ועוד כמות דומה של חוברות, והצליח לבסוף לסיימו ולהוציאו לאור בהוצאת "בבל". על כך מגיע לו אם לא פרס אקדמי, הרי לפחות פרס "חסמב"ה", פרס דוד תדהר, או לא עלינו, פרס "סטלג 13".
אל המחקר השיטתי של הספרות הזולה הגיע אשד בשל צירוף נסיבות ייחודי של אהבה שספג מהבית ויד המקרה. "גדלתי בבית שאספו בו את הז'אנרים האלה, ספרי כיס וספרי הרפתקאות מכל הסוגים לילדים ומבוגרים, עוד משנות השלושים של המאה הקודמת", מתחיל אשד בהסבר איך נולדה ההתעניינות שלו בנושא.
"חשבתי שזה יכול להיות נושא למחקר מעניין, שאיש לא עסק בו עד כה בצורה שיטתית. התחלתי בחקר המדע הבדיוני, המשכתי בחקר סיפורי טרזן הישראליים ואפילו הוצאתי על זה ספר בהוצאה עצמית בשם 'טרזן בארץ הקודש'. משם המשכתי הלאה לחקר הקומיקס הישראלי, ופרסמתי את הספר 'מטרזן ועד זבנג'".
בשעתו פסקו גדולי חוקרי ספרות הנוער, וביניהם ד"ר אוריאל אופק, שהספרות הזולה משחיתה את נפשם הרכה של בני הנוער ושל הקוראים בכלל; לא את נפשו של אשד, מעריץ מושבע. מאז ומתמיד הוא אהב לקרוא את ספרי עוז יעוז הרבה יותר מאשר את ספרי עמוס עוז.
האם הקריאה באלפי ספרים פופולריים לצורך המחקר שינתה את טעמך הספרותי? האם אחרי שקראת את "עוז יעוז נגד סאלים חג'ידה" היית מסוגל לקרוא גם את עמוס עוז, א"ב יהושע או דויד גרוסמן?
"באמת היום קשה לי יותר לקרוא ספרי מתח, אלא אם כן הנושא מעניין אותי במיוחד".
מה דעתך על הוויכוח הנצחי באשר להגמוניה תרבותית, תרבות גבוהה מול תרבות נמוכה, ספרות קאנונית מול ספרות פופולרית?
"מה שהיום נחשב לקאנוני החל את דרכו תמיד כשוליים. האופרות למשל נחשבו למוזיקת זבל במאה השבע עשרה לעומת המוזיקה של הכנסיות. הרומן הבורגני של פילדינג נחשב במאה השמונה עשרה לספרות זבל לעומת סיפורי האבירים. אני לא טוען שכל ספרות זבל תוכר לימים כקאנונית, אבל בכמה מקרים בהחלט כן. שרלוק הולמס נחשב בזמנו לספרות זולה, ואם תשאל היום כל מבקר ספרות את מי יזכרו בעוד 200 שנה, את הולמס או את הנרי ג'יימס - הסופר שהיה הכי מוערך בתקופה שסיפורי שרלוק פורסמו - אין שום ספק מה תהיה התשובה. כך שספרות זולה יכולה בהחלט להיהפך לקאנונית ואף לעל זמנית".
ובכל זאת, איזה ספרים אתה אוהב יותר לקרוא - את עגנון או את מצ'יסטה, "קופיקו", "חסמב"ה", פטריק קים וכל השאר?
"היום כנראה כבר לא אעדיף לקרוא פטריק קים על פני יהושע, אבל לפני עשר שנים - בהחלט כן. אני בכלל מעדיף ספרי עיון על ספרי קריאה. מהסופרים הקאנוניים אני אוהב את פנחס שדה, דויד שחר, יצחק אורן, המשורר יונתן רטוש וגם כמה מהספרים של א"ב יהושע. מהספרות הפופולרית הכי אהובה עליי סדרת 'המוסד' של אייזק אסימוב, ומהישראלים אולי 'הבלשים הצעירים' של אבנר כרמלי. אני גם אוהב את 'תוכידס' והסוכן החשאי עוז יעוז, שניהם של עידו סתר".
מה הייחוד שלך כחוקר-בלש לעומת האחרים?
"אני מתעסק בין השאר בסדרות שאחרים מעדיפים לא לעסוק בהם כמו טרזן, פטריק קים ודנידין, פשוט משום שהן נחשבו נחותות ולא ראויות לדיון. אני חושב שהן ראויות לדיון ואף הייתה להן השפעה. סופרים כמו אתגר קרת גדלו על 'חסמב"ה', דנידין וסדרות קומיקס, והן מהוות להם מקור השראה הרבה יותר מש"י עגנון למשל".
אשד לא ממהר להסגיר פרטים על הפיכתו לגשש-בלש ספרותי - תהליך שלאורך השנים כלל צבירת מוניטין, שגורמים ללא מעט קוראים לפנות אליו בשאילתות שונות ובעיקר משונות. החשאיות הזו רק מחזקת את הדימוי הקונספירטיבי משהו שהוא עוטה על עצמו (אשד מאשר שהוא אכן מתעניין "בנושאי קונספירציות"). מכל מקום, אשד הוא חוקר שאוהב תמיד לנבור ולשאוף את הניחוח העתיק שנודף מספרים ישנים, ולא בהכרח את ריח הדפוס הטרי. אומרים עליו שהוא אוהב ספרים חדשים רק אם הוא כתב אותם בעצמו.
"אני תמיד שמח לגאול ספרים מהשכחה. יש לי עניין מיוחד בספרים שעברו צנזורה קשה. ספרים שנראו בזמנם, ואולי גם היום, כל כך מוזרים ונועזים ומסוכנים כביכול, עד שגופים שונים ניסו למנוע את הוצאתם לאור. ואם קם מישהו שדרש לשורפם, הרי זה מעלה בהרבה את ערכם בעיניי. אם עותקים של הספר נשרפו ממש, הרי זה מעלה את ערכם עוד יותר. וככל שספר ומחברו נרדפו יותר ונשרפו יותר, ערכם עולה בהתאם.
"יש לי אוסף שלם של ספרים כאלה שיצאו לאור בעברית לאורך מאות בשנים. יש לי מדור ספרי כישוף, קבלה ומיסטיקה וגם ספרים שבתאיים ופרנקיסטיים, שמחבריהם נרדפו עד חורמה. יש לי למשל ספר בשם 'ואבוא היום אל העין', המיוחס לרב יונתן איבשיץ, בעל התוכן הקבלי-פורנוגרפי-הומוסקסואלי קיצוני. רוב עותקיו של הספר נשרפו, והרב יעקב עמדן קבע שהוא אחד הספרים הנתעבים ביותר שפורסמו בתולדות האנושות.
"אספתי ספרי ריגול וביטחון שעוסקים בפרשיות ביטחוניות שונות והצנזורה ניסתה לעצור את פרסומם, כמו ספרים שעוסקים ב'עסק הביש'. יש לי כמובן הספר 'הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ', שכל עותקיו הושמדו חוץ מזה שנמצא בידיי ובידי עוד שלושה אספנים ידועים. לדעתי האוסף שלי הוא אחד האוספים הגדולים ביותר בתחום. אשמח גם לבקר בגנזכים של הצנזורה הישראלית, לבדוק איזה ספרים היא אסרה שלא פורסמו מעולם ולשים גם עליהם יד. לדעתי, על סמך חומרים שפורסמו, אני יודע על השירותים החשאיים הישראלים וההיסטוריה שלהם יותר מאשר רוב האנשים שלהם יודעים".
אחרי שקראת כל כך הרבה ספרות פופולרית, האם לא מדגדג לך לכתוב רומן פופולרי בעצמך? הרי אתה מכיר את המתכון טוב מכולם.
"נראה לי שאין לי כישרון בכתיבת ספרות יפה ממש. אבל הייתי רוצה להמשיך עם סדרת 'הגולם' שיצרתי עם אורי פינק. פניתי לאמנים שונים בעניין, אבל בינתיים זה לא יצא".
ועד שתכניתו תצא לפועל, אשד עסוק כעת בכתיבת מאמרים רבים על נושאים תרבותיים מיוחדים, ומעת לעת גם על נושאים פוליטיים. בין השאר הוא מפרסם את דבריו באתר שלו, אשר זוכה לאלפי כניסות בחודש.
ב"יקום תרבות" כתב אשד על חברת מפלגת העבודה אורית וילף, ולדבריו "רוב מה שתמצא עליה ברשת, אני כתבתי". מהלך העריקה שלה ממפלגת העבודה עם אהוד ברק אכזב אותו עמוקות, ובעיניו זו "שגיאה קשה". אבל כמדומה שאחד הפוליטיקאים המוערכים ביותר בעיניו, אדם שהצליח לסחוט את בלוטות ההשראה שלו ולגרום לו לכתוב עליו שיר, הוא אריק שרון ("הוא עשה הכול בגדול, כמו הנרי השמיני"). הוא הקדיש לראש הממשלה לשעבר את הפואמה "המרחק מתל השומר", שנכתבה בהשראת רודיארד קיפלינג.
הנה בית אחד לדוגמה: "כמה קילומטרים רחוקה תל השומר מביירות?/ דרך ארוכה ארוכה מאוד/ ארבעים קילומטר וגם ועדת חקירה/ ועוד חמש עשרה שנים של החרמה./ כמה רחוקה תל השומר משערי השמים?/ את המרחק עד לשם איש לא יודע ואיש גם לא יידע".
האם מחאת האוהלים תניב בהמשך ספרות פופולרית בנוסח "טרזן בהבימה" או "חסמב"ה במסתרי המערה החשמלית של ביבי נתניהו עם אהוד (השמן) ברק"? האם אתה מעריך גם את נתניהו כמו שהערכת את שרון?
"אני מעריך את נתניהו כטוב ביותר שהמפלגה שלו יכול לספק, וזה לא טוב. אני מזדהה עם המחאה. זה לא מקרה שאנשים מהחוגים שאני מסתובב בהם היו פעילים בה, מאחר שאנחנו נמצאים במצב של קריסה כלכלית".
אבל יותר מאשר בכתיבה על מחאת האוהלים, עסוק אשד בכתיבת מחזה על דודו טופז. ימים אחדים לפני מעצרו הכוכב המנוח פנה אליו והציע לו לכתוב ביוגרפיה על אודותיו. הוא אף השמיע באוזניו וידוי מפתיע במיוחד, ועכשיו הוא מתגבש למחזה. אשד כבר ארגן ערב לזכרו של טופז, ועתה הוא והזמר א"ב דן עובדים בצוותא על הצגה מיוחדת, שתתאר את המפגש שלו עם טופז ימים אחדים לפני שנלכד בידי המשטרה. "בפגישה הזו הוא חשף את עצמו לפניי בצורה מדהימה", מספר אשד. "במקביל להצגה מצולם סרט תיעודי על הנושא של הבמאי יוסי רבך".
כמו בחיים, גם בריאיון עצמו אשד פזור דעת במקצת. הוא מקמץ במסירת פרטים על עצמו, ובמיוחד מתעלם מכך שהוא רווק ושהוא השתתף בשעתו בטיולים ובחוגים של פנויים-פנויות (כעת הוא בזוגיות עם המתרגמת מרוסית דינה מרקון). על חלק משאלותיי הוא ממאן להשיב, ועל חלקן הוא משיב בקמצנות ביחס לאשד המילים שהוא כותב בעצמו.
לפי אילן היוחסין שלו, אשד נמנה עם צאצאיו של הגאון מווילנה, והוא אף מתעתד לארגן כנס של צאצאיו. "אני כנראה מושפע מהגאון מווילנה בדברים שונים, ואולי ירשתי ממנו את אהבתו הגדולה לספרים", הוא אומר.
אשד עקר מתל אביב בשל יוקר המחיה וכעת הוא חי בגבעת שמואל - עיר המרוחקת מהוויה הספרותית וקרובה יותר להוויה האלפרונית. אגב, גם להם הוא הקדיש פעם מאמר שזכה לאין-ספור כניסות: "אם הם יציעו לי לכתוב עליהם ספר, אני אשקול", הוא אומר. אשד מרבה לנסוע באוטובוסים לתל אביב ולבאר שבע. את הנסיעות הוא מנצל יפה כדי לבלוע עוד ועוד ספרים, ואחד ממכריו מתבדח שאם חלילה יעלה על האוטובוס מפגע אשד לא יבחין בו כלל, מכיוון שיהיה שקוע בעלילה של טרזן משנת 1954 או של הבלש תדהר משנות השלושים.
הוא קורא ספרים בבולמוס ובקצב שלא מפגר הרבה אחרי ימי ילדותו, אז נחשב תולעת ספרים. על כמה מהספרים הוא גם מפרסם ביקורות בעיתונים, כמו "מקור ראשון" ו"טיים אאוט", או בבמות נוספות. הוא אף ניסה להתקבל בזכות עושר ידיעותיו לתכנית הריאליטי "האח הגדול" על תקן מנחם בן.
מה יש לאדם כמוך לחפש בתכניות ריאליטי?
"עבור כסף טוב הייתי מוכן לעשות את זה. אבל הייתה גם סיבה נסתרת: אני מעריץ של הסדרה הבריטית 'האסיר' משנות השישים, בכיכובו של פטריק מקגוהן. הגיבור שם מנסה לפתור את תעלומות הקיום האנושי בסביבה אלגורית. הסיטואציה של 'האח הגדול' הזכירה לי את הסיטואציה הבדיונית לכאורה של 'האסיר', ושאלתי את עצמי איך אני אתנהג אם אחווה מצב דומה".
אז ממה בעצם אתה מתפרנס?
"בלש תרבות זו לא פרנסה, ואני לא ממליץ לאף אחד לנסות להתפרנס ממקצוע כזה. מן הסתם, אני אהפוך בסופו של דבר לחסר בית לפי העניינים הכלכליים היגעים שלי כיום. אני בהחלט לא מעוניין להגיע לגיל זקנה, שכן בגיל כזה בוודאות לא אוכל להתקיים. אבל אני לא מתבכיין. אני נהנה וחש סיפוק ממה שאני עושה יותר מרוב האנשים שאני מכיר".
כאמור, הרבה פרנסה מעיסוקיו אין לו, אז אשד מארגן אירועי תרבות, מרצה ומנצל את הזמן כדי למנף את הדוקטורט שלו. עם דוקטורט ביד אולי הוא יקבל איזה חלקיק משרה אקדמית, דבר שעשוי לעזור לו לברוא בעזרת מרסל, הסכין המיתולוגית של עוז יעוז, את השממה המחקרית האזוטרית בנושאים שאיש לא שמע עליהם לפניו, ומעטים ישמעו עליהם גם אחריו.
כמה ממחקריו של אלי אשד חשפו את זהותם האמיתית של מחברי ספרים ידועים בסוגת הספרות הפופולרית והזולה. אשד גילה למשל מיהו יריב אמציה (פנחס שדה), וכן שאת ספרי טרזן כתבו בין השאר אהרן אמיר ועמוס קינן.
"פנחס שדה. 20 שנה הוא התפרנס מלכתוב את מדור הקומיקס של 'הארץ שלנו', אך עשה זאת בשמות בדויים שונים, ובראשם יריב אמציה, מפני שהתבייש בכך. שדה עשה זאת לצורך פרנסה, אבל לדעתי גם משום שהוא היה יכול להכניס לשם רעיונות ונושאים שלא התאימו לספרות למבוגרים".
כיצד אתה מסביר שספרים פופולריים רבים התפרסמו בעבר בשמות בדויים - בעצם כמעט כולם, חוץ מיגאל מוסינזון? האם לו לא היה במה להתבייש ולאחרים כן?
"באמת שאלה מעניינת. אבל גם תמר בורנשטיין-לזר, מחברת 'קופיקו', פרסמה בשמה האמיתי. למשל שרגא גפני חיבר כמה סדרות - כמו דנידין, הילד הרואה ואינו נראה, או 'הימאים' ו'הספורטאים הצעירים' - בשמות בדויים, לדוגמה אבנר כרמלי ואון שריג; זה לא משום שהוא התבייש, אלא בגלל שלא רצה להציף את השוק בספרים רבים באותו שם סופר. בורנשטיין-לזר וגפני הם בעיניי הטובים ביותר בסוגה הזאת לילדים".
האם דמותו של טרזן באמת תרמה לעיצוב דמותו של הצבר השרירי, כפי שטוענים?
"בכמה מקרים הספרות הפופולרית הושפעה מרעיונות אידיאולוגיים ופוליטיים שונים. לטרזן הייתה השפעה גדולה על אנשי התנועה הכנענית ורעיונותיהם. מספיק להשוות בין הפסל "נמרוד" של דנציגר לדמות של טרזן בסרטים של אותה התקופה כדי להבין את הקשר וההשפעה על הכנענים".
האם נכונה הטענה של כמה מהסופרים הפופולריים שהם השפיעו על דורות של קוראים צעירים, ועודדו את רגשי הפטריוטיות של הנוער? האם אפשר להיעזר כיום בספרים האלה לצורך לימוד תולדות המדינה?
"לסדרות הללו אכן הייתה תרומה מסוימת בנושא הפטריוטיות, אבל לא צריך להגזים - אי אפשר ללמוד מהן יותר מדיי על תולדות המדינה, אם כי בספרי 'חסמב"ה' יש מידע נכון על תופעות שונות בחברה הישראלית".
מאידך, דורות של ילדים גדלו על סטריאוטיפים של הערבי המרושע והמטומטם, כפי שהצטייר בספרים האלה, על שוביניזם אנטי נשי וגם על גזענות המופנית לעדות המזרח. האם זה לא מפריע לך כחוקר בקריאה מאוחרת?
"תתפלא, אבל כמה מהגיבורים הנועזים בסדרות האלה הם ממוצא מזרח תיכוני. ב'ימאים' של אבנר כרמלי הגיבור הוא ממוצא תימני, וב'חסמב"ה' הלוחם הנועז ביותר של החבורה הוא מנשה התימני. הרעיון שם הוא שכל הדמויות האלה אינן ממוצא אירופי אלא פשוט צברים, והבדלי המוצא הם חסרי כל חשיבות. יש בהחלט הרבה ספרים שאפשר להתגעגע אליהם, שכן הם עודדו ערכים של עזרה הדדית שהיום כמעט לא קיימים עוד".
אילו ערכים בדיוק עודדו ספרי הסטלגים, העוסקים בסקס ועינויים במחנות הריכוז? מי כתב בכלל את הספרים הזולים האלה?
"מי כתב את הספר 'הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ' זו שאלה גדולה, ואת דעתי אני לא יכול להוכיח. לדעתי המחבר האמיתי של הספר הזה, שהושמד במשטרה אחרי משפט חסר תקדים, הוא אלי קידר, אבל הוא מכחיש. באיזהשהו שלב חשבתי שיש סבירות שגם לחנוך לוין היה חלק בכתיבה, אבל כעת איני חושב כך. חשבתי גם על צפרירה נור-לוין.
"את סדרת ספרי הסטלג כתבו ככל הידוע לי ישראלים, שהתבססו על עיבודים לסיפורים שהופיעו במגזינים אמריקאיים. מדובר כנראה בקידר, מירון אוריאל ונחמן גולדברג. הסטלגים זכו לשם כה רע, עד שהבמאי ארי ליבסקר יצר עליהם סרט תיעודי על סמך רעיון שלי. הסרט זמין היום ברשת, ואפילו 'ניו יורק טיימס' כתב עליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם