"מחפש אחר היופי": בגובה העיניים עם ענר שלו
הוא נולד בקבוצת כנרת, גדל בבית ברל וחי בירושלים. ביום שהגיש את הדוקטורט במתמטיקה יצא ספרו הראשון. 1,603 מילים עם הסופר והמתמטיקאי ענר שלו (53), נשוי + 2, שבכל פעולותיו תר אחר היופי
"העובדה שלא נולדתי בעיר עוזרת לי להמשיך לחיות פה. נולדתי בקיבוץ והגעתי לירושלים בגיל 18, לצורך לימודיי באוניברסיטה, ואני חושב שזה מאפשר לי עדיין איזושהי תחושה של רעננות בעיר.
"מצד אחד זו עיר מסובכת, מלאת סכסוכים ומתחים - שילוב של חרדים, חילונים, יהודים וערבים - אבל מבחינתי יש בזה גם יתרון מסוים, כי זה מאפשר לי לראות אנשים אחרים. אם הייתי חי בתל אביב הייתי רואה כל הזמן את עצמי במראה. יש פה משהו שונה, ואפילו פוטנציאל לקוסמופוליטיות, ואני מקווה שהוא ימומש בהסדר שלום שיהפוך את ירושלים לבירה אחת לשני העמים".
רחביה
"יש לשכונה תדמית של ילדי שמנת, אבל אני לא ממש חלק מזה כי לא גדלתי פה. בסך הכול זו שכונה נעימה ויפה, אבל יש בה שתי בעיות: הימצאותה של אוכלוסייה דתית גדלה, בעיקר 'אמרידוסים' שבתיהם עומדים ריקים ובאים לכאן רק במהלך החגים, והסבתן של הרבה דירות למשרדים.
"הדבר הזה הופך את השכונה ללא אידיאלית למשפחות עם ילדים. למשפחה שלי יש היסטוריה ארוכה ברחביה; אבא נולד בשכונת מקור ברוך, שהיום היא די חרדית, ובגיל צעיר מאוד משפחתו עברה לרחביה. עד היום הוא גר באותה דירה, שנבנתה בשנות השלושים. לכן, במובן מסוים, אף שלא נולדתי בעיר, חזרתי אליה".
ניר ברקת
"הוא פועל במרץ ותורם לעיר, אבל לא אחת הוא מגביר את המתיחות בין יהודים לערבים, באמצעות בניית התנחלויות יהודיות בשטח הערבי. אלה דברים מסוכנים מאוד. אני חושב שהוא נבחר על הטיקט האנטי~חרדי, אבל מתנהל באופן ימני למדי ואנטי~ערבי, ולכן יש לי קצת תחושה של תרמית".
קבוצת כנרת
"הקיבוץ שנולדתי בו וחייתי בו עד גיל שנה. כמו כולם שמו אותי בבית הילדים, בלי ההורים, מה שהיום נראה מאוד לא אנושי. הוריי לא הסכימו שאהיה שם, בין היתר כי הייתי ילד די חולה, אבל גם כי הפריע להם שאני שם לבד. הם חטפו אותי באישון לילה מבית הילדים, דבר שלא היה לו תקדים בקיבוץ. המעשה הזה גרם למתחים גדולים, וזה אחד מהדברים שגרם להם לעזוב בסופו של דבר.
"בשנות הילדות שלי היינו חוזרים לשם לביקורים רבים. המקום הזה גם זכור לי בהקשר של ההורים של אמא שלי: סבי, אהרון שידלובסקי, היה מהמייסדים של הקיבוץ. הוא היה נביא הזעם של הקיבוץ, וכבר בשנות השלושים חשב שבקיבוץ מוותרים יותר מדיי על הסוציאליזם לטובת הלאומיות".
צרויה שלו
"אחותי וסופרת מוכשרת, שאני אוהב ומעריך. גדלנו יחד. אחרי שהמשפחה עזבה את הקיבוץ חיינו בבית ברל, כמעט בלי שכנים וחברים. מכיוון שזה היה מקום כה מבודד, תקופות ארוכות בחיים שלי צרויה הייתה החברה הטובה שלי. היום יש בינינו גם קשר ספרותי. לפעמים אנחנו מתייעצים לגבי ספרים מסוימים, אבל בכל מקרה נותנים אחד לשני פידבק מלא אחרי פרסום כל ספר".
מתמטיקה
"תחום העיסוק המרכזי שלי באוניברסיטה העברית. כבר בגיל שמונה אבא שלי עניין אותי בכל מיני נושאים מתמטיים, וזה שבה את לבי. תקופות ארוכות התלבטתי בין עיסוק במתמטיקה, מוזיקה או כתיבה ספרותית. אגב, באותו יום שהגשתי את הדוקטורט במתמטיקה ב~1988 יצא לאור הספר הראשון שלי. היום אני מרגיש פחות מפוצל, כי הבנתי שמתמטיקה היא במובנים רבים חלק ממדעי הרוח. אנשים רואים במתמטיקה וספרות נושאים מנוגדים, אבל בשניהם אתה לא חייב לתאר את העולם הממשי אלא יכול להמציא ולברוא עולמות חדשים.
"התפיסה
"מה שעושה ספר ליצירת אמנות זה לא רק העלילה, אלא השפה והאופן שהסיפור מסופר בו. גם במתמטיקה הדברים ניתנים להבעה רק בשפה הנכונה. הרבה פעמים סטודנטים נכשלים בשנתם הראשונה במתמטיקה כי הם לא יודעים כיצד להתנסח ולכתוב חיבור מתמטי".
בחינות המיצב
"המצב הוא באמת עגום ביותר. בציונים במתמטיקה איראן נמצאת במקום גבוה מישראל. אני חושב שאם ילמדו את המקצוע בצורה יצירתית ולא מכנית, הוא פחות יפחיד ילדים ויותר ירתק אותם. ירידת הישגי התלמידים הישראלים היא פן מדאיג מאוד של ההתנערות השלטונית מהשקעה בחינוך. היום אנחנו רואים ישראלים מבוגרים שעושים חיל בחו"ל, אבל נראה שההשקעה בדור הצעיר פוחתת, וצריך להפוך את המגמה הזו כמה שיותר מהר.
"זה נשמע קצת כמו סיסמה, אבל חינוך הוא חלק מהביטחון הלאומי שלנו ומיכולת הקיום שלנו כאן. מכל המהלכים של הפרטה והתנערות מאחריות נותרה כאן הזנחה עצומה. לא רק בחינוך, אלא גם בבריאות, בדיור וכדומה. לכן אני מזדהה מאוד עם המחאה החברתית שהייתה בקיץ ופרצה יש מאין, ורק מקווה שזה לא חלום ליל קיץ ושהיא תביא תוצאות".
בריחת מוחות
"ישראלים רבים יוצאים לכפר הגלובלי, בעיקר לאירופה ולארצות הברית, כי שם אפשר ללמוד המון ולצבור ידע. העובדה שמדענים ישראלים מבלים הרבה בחו"ל זה דבר חיובי, אבל המצב שאין מספיק תקנים לקלוט אותם בחזרה, וגם כשיש תקנים אז אין מספיק משאבים לציוד מדעי חדיש או אפילו לספריות - הוא מאוד מדאיג. כדי שגם בעוד 20 שנה נקבל פרסי נובל, חייבים להשקיע בהשכלה הגבוהה, לקלוט כאן את טובי המוחות ולאפשר להם יכולת מחקר".
ספרות צורנית
"יכול להיות שיש לי גישה קצת מושגית ואמנותית לספרות. אולי זה מושפע מהעובדה שאני מתמטיקאי, ותופס את הספרות כמשהו שהצורה בו היא כל כך חשובה. לא מעניין אותי סתם סיפור נטו, אלא השפה, התחביר והמבנה. אבל בסיפורים שלי יש גם גיבורים, אכזבות ואהבות. הדברים האנושיים נמצאים שם, אבל יש להם ייצוג אסתטי וצורני מיוחד. בספרי הראשון, 'אופוס 1', עשיתי כמה ניסויים צורניים בכתיבה.
"החלק הראשון היה לגאטו - זורם, מחובר, משפטים עמוקים מאוד ובלי סימני פיסוק, והחלק השני היה סטקאטו - סגור, מופנם ועם הרבה הפסקות. בספר השני שלי יש 70 התחלות של סיפורים. ניסיתי לשקף בו את החיים המודרניים, המהירים, ה'וידאו קליפיים', אולי כי יצירות עם התחלה, אמצע וסוף פחות רלוונטיות במציאות שלנו".
פסנתר
"אני מנגן בפסנתר ואוהב בעיקר מוזיקה קלאסית, אבל אני גם אוהב ג'ז ולא מנותק מרוק ופופ. מוזיקה נחשבת לצורה טהורה כי בשונה מספרות ומתמטיקה, אין בה יסודות של תוכן. את השאלה 'על מה הספר?' אני שונא, כי היא מתמקדת בצד הלא אמנותי. במוזיקה אתה לא יכול לשאול, 'על מה הסימפוניה התשיעית של בטהובן?'.
"בניגוד למתמטיקה וספרות, שיש בהן שילוב של צורה ותוכן, במוזיקה יש רק צורה, ואני חושב שזה דבר מרתק. מעיסוקי במוזיקה ראיתי שחיבור יצירות מעניין אותי יותר מהנגינה עצמה, אולם הפסנתרנות שלי אינה ברמה גבוהה דיה כדי לנגן את יצירותיי. בשתיים-שלוש הזדמנויות הן נוגנו ברסיטלים בידי פסנתרנים מקצועיים, והייתי מאושר".
11 בספטמבר
"ביום של נפילת המגדלים הייתי בניו יורק, וזו הייתה חוויה מצמררת. הגעתי לשם כדי לתת כמה הרצאות באוניברסיטת ניו יורק ובייל, וגם כדי להיזכר איך המגדלים נראים - שכן באותו זמן כתבתי את הספר 'החומר האפל', שבשיאו שני הגיבורים עולים על אחד המגדלים. באותו יום התכוונתי לעלות על המגדל, ומה שהציל אותי היה שהפיגוע היה בשעות הבוקר, ואני לא נוהג לקום מוקדם בדרך כלל. זה הכניס אותי לשיתוק, כי כמעט הייתי על המגדל שקרס, וגם כי חוויתי את כל ההיסטריה בניו יורק.
"אנשים ברחו ברגל ממנהטן דרך הגשרים. הייתה תחושה של סוף העולם, והיו שמועות שתהיה גם מתקפה גרעינית. האירוע הזה גם הכניס אותי לדילמה עם הספר. היו לי כבר טיוטות כתובות של הספר, ובסוף החלטתי לא להשמיט את הפרק על מגדלי התאומים אבל גם לא לכתוב על קריסת המגדלים, כי זה יהיה ניצול ציני של הטרגדיה. השוק הזה קצת עצר את הכתיבה שלי ויצר ממשק מדהים בין הספרות לחיים".
ברק אובמה
"אני נורא תמכתי באובמה והתלהבתי כשהוא נבחר, אבל עכשיו אני מאוכזב ממנו מאוד. הוא בכלל לא קידם את השלום או את ההידברות בין העמים. הוא לא האשם היחיד, גם לסרבנות של נתניהו והפלסטינים יש תפקיד בזה, אבל הייתה תקווה שאובמה יביא אנרגיות חדשות ויוכל להושיב את הצדדים יחד.
"האכזבה השנייה שלי היא שהוא לוחם למען זכויות אדם הרבה פחות ממה שציפיתי. מה שקורה בסוריה למשל ממש מזעזע. אומרים שיש שם כבר 3,000 הרוגים, עינויים ואונס נשים, ייתכן שזה ממש רצח עם, ובגלל ההאפלה התקשורתית לא הכול ידוע. לקח לאובמה חודשים להגיע למסקנה שאסד איבד את הלגיטימיות, וגם את זה הוא אומר בחצי פה.
האוניברסיטה העברית
"קצת בית בשבילי. פה עשיתי את מרבית שנותיי, החל מנוער שוחר מדע בגיל 17, אחר כך תואר ראשון כעתודאי ולבסוף גם תואר שלישי. אחרי הפוסט דוקטורט באוקספורד חזרתי לפה כאיש סגל. המחלקה למתמטיקה כאן היא מהטובות בעולם, ואני מרגיש שיש בה יש המון יצירתיות ורוגע.
"בהרבה מחלקות בעולם יש תככים ומתחים בין-אישיים; אצלנו ממש אין תחושה כזאת. יש תחושה של פרגון הדדי. האוניברסיטה שלנו נמצאת במקום משמעותי מאוד בדירוג העולמי, מקום 57 בדירוג שנגחאי לשנת 2011, וזו זכות גדולה לעבוד פה".
אילון לינדנשטראוס
"זוכה פרס פילדס הישראלי הראשון, ועובד איתי במחלקה למתמטיקה באוניברסיטה. את אילון אני מכיר כבר יותר מ~20 שנה. התרשמתי תמיד מהיכולות האינטלקטואליות והמתמטיות שלו, וכל הזמן הייתה לי תחושה שאם יהיו ישראלים שיגיעו לרמות הגבוהות ביותר של המתמטיקאים בעולם, אילון יהיה אחד מהם.
"הוא היה בחו"ל הרבה שנים אחרי הדוקטורט. אלה היו שנים חשובות מאוד להתפתחות שלו, ויפה מאוד שיש ישראלי שהאוניברסיטאות הטובות בעולם פותחות את שעריהן בפניו והוא בכל זאת בוחר להשתקע בישראל".
דנה שלו
"אשתי, ודוקטור ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית. אישה מיוחדת מאוד. היא יודעת המון שפות, ובדרך כלל היא הקוראת הראשונה של דברים שכתבתי. היא לא קוטלת אותי, אבל בהערות שלה יש הרבה ניואנסים. אמה היתה הסופרת אריאלה דים. דנה ואני נפגשנו באוניברסיטה; הייתי מגיע לקמפוס בהר הצופים כשומע חופשי בקורסים של מדעי הרוח, ושם הקשר התחיל".
דור ההמשך
"יש לי שתי בנות. בקיץ האחרון התחלתי ללמד את איילה בת השש מוזיקה ופסנתר. היא מנגנת כבר שוברט ובאך. יש לה זיכרון מדהים; לפעמים היא מנגנת רק ביד ימין ולפעמים בשתי ידיים. זה נורא מלהיב אותה.
"בדרך כלל צריך ללחוץ על ילדים לגשת לפסנתר, אבל היא לוחצת עליי שאלמד אותה. אריאלה בת ה~18 הייתה פעילה בשומר הצעיר, גמרה עכשיו תיכון ובעוד חודש היא מתגייסת. במוזיקה היא מתעניינת פחות, אבל היא מצטיינת במתמטיקה ובביולוגיה. יש לי קשר טוב מאוד עם שתיהן".
ענר שלו
"באיזשהו אופן, בכל פעילותיי אני מחפש אחר היופי. אני מחפש אותו במתמטיקה, בשפה, בכתיבה, במוזיקה ובחיים בכלל. הייתה תקופה לא קלה בשנתיים האחרונות שאמא שלי חלתה ואחר כך מתה. הייתי קשור אליה מאוד, ובאיזשהו אופן אני עדיין מתאבל עליה. חווית האבל תורגמה לספר חדש שכתבתי, ועכשיו הוא בשלבי עריכה אחרונים. זה יהיה ספר רגשי וישיר יותר מקודמיו, שידבר על אבל, געגוע ואובדן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם