נבואת דן: העולם ע"פ פרופ' דן שכטמן
פרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה לשנת 2011, הוכיח בזכייתו כי העקשנות, המצוינות והדבקות במטרה מנצחים הכול. לקראת השנה החדשה הוא כותב בטור מיוחד על העתיד הטמון בחינוך, ויש לו גם מה לומר למגזרים שלא מעודדים את ילדיהם לעבודה ולימודים. העולם על פי שכטמן
זה אומר נוער שמכיר את העולם, את הגיאוגרפיה של העולם, את ההיסטוריה של העולם, וכמובן באופן מיוחד את הגיאוגרפיה של ישראל, את ההיסטוריה של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל - שלושה דברים שונים שקשורים זה בזה. אני רוצה שיידעו מדע, שיכירו בערך המדע, כדי שרבים ככל האפשר ילכו ללמוד מדע והנדסה.
אני לא אומר שכולם צריכים להיות מהנדסים; אני אומר שאלה שיש להם את הכישרון להיות מהנדסים ומדענים, שלא ילכו לעסוק בדבר אחר, שינצלו את כישרונם. אלה שיש להם כישורים להיסטוריה, גיאוגרפיה ושפות - שיעסקו בעניינם. אבל צריך לחשוף אותם לכל האפשרויות האלה.
אני רוצה שכל ילד בישראל, באיזשהו שלב בחייו, יהפוך למומחה בתחומו. הוא יכול להיות משורר גדול, מחזאי גדול, מהנדס גדול, כלכלן גדול, מדען גדול, רואה חשבון גדול - אבל שיהיה מומחה בתחומו, שיכבד את עבודתו.
זה מה שאני רוצה שיהיה עם הנוער. אנחנו צריכים לעשות את זה בגיל מוקדם מאוד. נרחיב את אופקי הילדים כבר מגיל הגן. על זה התחלתי לעבוד, לפחות עיר מגוריי. אנחנו צריכים להתחיל לטפח את הילדים מגילי הגן. ילד קטן צריך לדעת שיש אורך ורוחב, משקל וטמפרטורה, לראות את העולם סביבו.
הוא צריך לפקוח את עיניו ולהסתכל אל הטבע, צריך ללמד אותו הערכה לטבע שמסביבו והערכה לאדם באשר הוא אדם. צריך ללמד אותו שאנחנו לא אי בודד, וישראל היא חלק מעולם גדול. לכן הוא צריך לדעת איך מתנהגים בעולם גדול. למשל ללמד אותו אי אלימות, שלא חוטפים ולא לוקחים דבר שלא שייך לך, ערכי מוסר.
צריך ללמד את הילד חשיבה רציונלית. שלא יבלבלו לו את המוח בשטויות. צריך ללמד אותו לחשוב בצורה רציונלית ובצורה לוגית. את זה צריך ללמד את כולם, לא רק חצי מהאוכלוסייה. את כל אלה יש ללמד, בין שההורים בכך רוצים ובין שלא.
כדי שכל זה יקרה, אנחנו צריכים אכיפת חוקים. לחוקק חוקים שלא מיושמים – אין טעם בכך. אם תדברו עם שר האוצר הוא יגיד שאין לו כסף, ובצדק. זה מפני שרק חצי מהעם הזה שולח ללמד את ילדיו מהם ערכי עבודה.
אם חלק מהאנשים לא עובדים ותלויים על צווארם של אלה שעובדים, המערכת הזו תתמוטט בסופו של דבר. הולך ופוחת דור האנשים העובדים וגדל דור האנשים שאינם עובדים. שום מדינה במלוא חושיה לא יכולה להסכים למצב הזה. בישראל יש בעיות פוליטיות שמונעות מציאת פתרון למצב. הקשר בין מקבלי ההחלטות לאלה שאין להם זכות לקבל החלטות ויושבים באופוזיציה, הוא קשר לא טוב. את זה אפשר לשנות וצריך לשנות.
לסיכום, זו הייתה עבורי שנה נהדרת, מופלאה. קרו לי בה הרבה דברים טובים, בראשם פרס הנובל לכימיה. קיבלתי הרבה פרסים בעבר - פרס וולף, פרס ישראל, emrs – פרס האגודה האירופית למחקר חומרים - פרס אמינוף, והאקדמיה השבדית המלכותית למדעים, שהיא גם זו המחלקת את פרס הנובל. אבל פרס נובל זו גולת הכותרת כמובן. הוא מעל כל הפרסים, אין שני לפרס נובל, הוא יחיד ומיוחד.
אבל גם לפניו,
העניין הזה הוא לא טרגדיה ולא השפיע על חיי כהוא זה. חוץ מהמדע יש לי משפחה ויש לי תחביבים ויש לי עולם שלם. כל הסיפור הזה לא היה נורא כל כך. נכון שהייתי צריך אופי מסוים כדי להתגבר על כמה בעיות, אבל לא היה כל כך נורא. אין ולא היה לי כעס כלפי אף אחד. זה שזרק אותי מהקבוצה נפטר בכלל. אילו היה חי, יכול להיות שהיה שולח לי מייל או ברכה, או שאולי לא.
נכון שכשקיבלתי את הפרס מידי מלך שבדיה נדמה היה שאני לא מתרגש. רוב הצופים התרגשו יותר ממני. זה לא אומר שאני לא רואה את זה בחיוב ושזה לא מרשים אותי. אין לי תגובות גופניות להתרגשות שמתרחשת בתוכי. אני לא מראה כלפי חוץ. זה לא אומר שאני לא שמח, אבל באמת לא רואים עליי. ככה אני גם בחיים, די קר רוח. לסיכום, אני מאחל לכולנו שנה טובה, שנת חינוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם