גאווה ודעה קדומה: תכירו את מרה מרו סנבטו
ביום יום מרה מרו סנבטו מראשון לציון עטופה בדעות קדומות, גזענות וסתם טיפשות. ככה זה כשאת גם אישה, גם דתייה וגם עולה מאתיופיה. אבל אל תטעו בה: זו שניקתה בתים בסביון במקביל ללימודיה באוניברסיטה היא כיום חברת מועצת הרשות השנייה וגם מועמדת לתפקיד שגרירת ישראל באתיופיה
"היא החלה להתמקח איתי, 'אין מחירים כאלה בשוק', קראה לעברי. לבסוף, כשלא הצליחה להוריד את המחיר, היא שאלה אותי אם יש לי חברות במחיר זול יותר. השבתי לה שהחברות שלי לוקחות אפילו יותר ממני, שאנחנו בסטנדרט אחר, והמשכתי לדרכי. אני לא רואה צורך לבזבז אנרגיות על טיפשותם של אחרים".
לסנבטו אכן אין אנרגיות וזמן לבזבז על אווילוּת. ככה זה כשצריך לתמרן בין עיסוקיה כקצינת ביקור סדיר במשרה מלאה בעיריית ראשון לציון, כחברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וכחברת המוסד לביטוח לאומי. בין לבין ישנן המטלות היומיומיות כאם לאמונה בת הארבע ולידידיה בן השנתיים.
בשבוע שעבר סנבטו נכנסה רשמית למרוץ לתפקיד שגריר/ת ישראל באתיופיה, המדינה ממנה עלתה בשנת 1985 כשהייתה בת 13 במסגרת "מבצע משה". לאחר תיאומים מורכבים לנוכח הלו"ז הצפוף שלה, נפגשנו בביתה שבמרכז ראשון לציון. הדירה צנועה, הטלוויזיה היא מזן הכרסתניות של פעם ואינה
בזמן שאנו משוחחים, בעלה איינאו שוקד במטבח על קלייה איטית של "בּוּנַה", קפה אתיופי הנשתה בשלושה סבבים, ורצוי בשילוב עם "אינג'רה", לחם אתיופי מסורתי. "ביומיום אנחנו שותים קפה נמס כמו כולם", הוא צוחק. אם כבר מזכירים את הבעל, נציין כי איינאו הוא עיתונאי הערוץ הראשון.
בהמשך הריאיון נגיע לנושא מינויה האפשרי של סנבטו לתפקיד השגרירה, אבל עם כל הכבוד, לטלוויזיה יש הרבה יותר סקס אפיל, אז נתחיל משם.
◄ בואו להיות חברים של זמן ראשון גם בפייסבוק
בשנתיים האחרונות מכהנת סנבטו כחברת מועצת הרשות השנייה. הגוף מתפקד למעשה כדירקטוריון ומפקח על פעילות הנהלת הרשות. "אנחנו נפגשים לעתים קרובות ומאשרים את לוחות השידורים ואת התקציבים של הרשות ושל הזכייניות בטלוויזיה וברדיו", מסבירה סנבטו. "אני חברה בארבע ועדות: כספים, ביקורת ונוהל, ערר, מחקר ורב תרבותיות".
לפני שנדבר על הדברים הרגילים כמו ריאליטי - בעד או נגד, ספרי מה את חושבת על סגירתו האפשרית של ערוץ 10. מי הטובים בסיפור ומי הרעים?
"אני מאוד מקווה שהערוץ לא ייסגר. ערוץ 10 מהווה אלטרנטיבה בשידור המסחרי. הערוץ הזה מפרנס הרבה מאוד עובדים ומביא תכנים לא פחות טובים מערוצים אחרים. אפשר להתווכח על התכנים, אבל הערוץ בהחלט מהווה גורם משמעותי וחשוב בשוק התקשורת. ברור שהערוץ לא עמד בתשלום התמלוגים למדינה, אך הם כן עמדו במחויבות שלהם להשקעה בתוכן.
"מצד שני, אני שואלת את עצמי אם ירחמו עליהם עכשיו, האם הם יעמדו בתשלומים בהמשך? כי אם לא, הרי שנחזור לאותו מצב. בוא לא נשכח שרק שניים משלושת הבעלים של הערוץ מזרימים לו כסף בשנים האחרונות, והטענות והשאלות צריכות מופנות גם כלפיהם.
"יחד עם זאת, רק לאחרונה המדינה מחלה לרשות השידור על חוב גבוה פי כמה שהיה אמור להיות מופנה ליצירה ישראלית, וכאן לא מדובר על תמלוגים שמשולמים או לא משולמים למדינה, אלא על כסף שיוצא ישירות מכיסו של משלם האגרה – שזה כל בית אב שמחזיק במקלט טלוויזיה".
עכשיו את מוזמנת לחוות את דעתך על מצב הטלוויזיה המסחרית בישראל.
"דעתי היא שאנחנו בבעיה. במקרים מסוימים דף הנייר הזה עליו כתבת את השאלות לריאיון, עמוק ועבה יותר מהטלוויזיה שלנו. אני בהחלט התעמתי עם לא מעט גורמים כשהיינו צריכים לאשר את לוחות השידורים עם כל תוכניות הריאליטי האלה. אני הייתי מהבודדים שהתנגדו לכך ועמדתי בכל לחצי הזכייניות והצבעתי נגד, אם כי הרוב הצביעו בעד.
"הריאליטי הפך לתוכניות הדגל של כל הזכייניות, וכמה עצוב שיש כישרונות גדולים שלמדו שנים בבתי ספר למשחק, לטלוויזיה ולתסריטאות, והפרנסה שלהם נגזלת על ידי תוכניות מציאות וכוכבי אינסטנט. אני חושבת ששיטפון הריאליטי מבזה - את הטלוויזיה ואותנו כצופים. אמרתי לא אחת לאנשי הזכייניות שהם מזלזלים באינטליגנציה של הצופה, והתשובה שלהם הייתה 'עובדה שאנשים אוהבים וצופים בזה'. אבל יש כאלה, כמו בעלי ממיר עידן, שאין להם יותר מדי אפשרויות וצריכים לצפות במה שיש".
אפרופו ריאליטי, מה דעתך על "The voice" החדשה ועל "האח הגדול" הוותיק?
"האמת היא שאני כמעט ולא רואה את 'האח הגדול' ולא ממש צפיתי ב'דה וויס'. מבחינתי אלה הן מסוג התוכניות שיוצרות אשליה – לצופים ולמשתתפים, בעיקר לצעירים שרואים בלהיות מפורסם ערך בפני עצמו. מהדקות הבודדות בהן צפיתי בתוכניות הללו, למדתי שאלו הן תוכניות שטחיות ונטולות עומק. אפשר להעביר איתן את הזמן, לא יותר מזה. אני לא הייתי מאשרת את התוכניות הללו. בכל התוכניות האלה רק אחד זוכה, אבל מה עולה בגורלם של אלה שלא זכו? חרב עליהם עולמם ורבים מהם סובלים לאחר מכן מנזק פסיכולוגי. חלק מהאחריות של הזכייניות היא לדאוג להם לאחר מכן".
איך אישרתם ל"תוכנית חיסכון" להיחשב כסוגה עילית?
"אישרנו להם, בתנאי שיערכו שינויים ויעמדו בקריטריונים של תוכנית תעודה ותחקיר. אם לא יעמדו בתנאים, ניקח להם את האישור".
על פניו, למעט איים של סוגה עילית ויצירה ישראלית בהן הזכייניות חייבות לעמוד, הטלוויזיה שלנו אכן מתדרדרת והולכת. אם כך, אתם במועצת הרשות לא עושים עבודתכם נאמנה. בשביל מה צריך אתכם בכלל?
"המועצה היא גוף חשוב המפקח על הפעילות של הרשות והזכייניות. ללא פיקוח המועצה, המצב היה נראה הרבה יותר גרוע. יש לקחת בחשבון שלגוף הזה, מועצת הרשות השנייה, מגיעים אנשים שונים ולכל אחד האג'נדה שלו. בגלל שאני באה מרקע של חינוך, חשוב לי מאוד במה הנוער יצפה. בכל מקרה, מתנהל דיון מעמיק בכל נושא שעולה על סדר היום, יש הצבעה דמוקרטית והרוב מנצח. אז נכון שבמרבית שעות הפריים טיים יש ריאליטי, אבל כמה שזה לא מוצא חן בעיניי, הערוצים המסחריים צריכים להתפרנס ועל מנת לעשות כן הם צריכים למשוך צופים".
מידי פעם עולה הרעיון של "ברית המועצות": מיזוגה של מועצת הרשות השנייה עם מועצת הכבלים והלוויין שנחשבת כגוף עם יותר שיניים וסמכויות אכיפה. בכך ייווצר גוף מאוחד וחזק. מה את חושבת?
"אם זה ייתן למועצה המאוחדת יותר אפשרויות אכיפה והשפעה – אני בעד. כרגע יש תחושה בקרב הציבור שלמועצת הרשות השנייה אין שיניים, ואני חושבת שברגע שיכולות האכיפה שלנו ישתפרו, הזכייניות לא ינסו בכל שני וחמישי לבדוק את הגבולות שלהן מולנו והטלוויזיה המסחרית תעלה כיתה".
סנבטו, שבקרוב תחגוג 40, נולדה בכפר צ'רביטה שבצפון אתיופיה למשפחה בת שבעה אחים ואחיות. היא בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי מאוניברסיטת תל אביב ומחזיקה בתעודת הוראה במנהל מערכות חינוך ממכללת אחווה. בזמן לימודיה התפרנסה מהדרכת בני נוער ומעבודה במשק בית אצל אחת מגבירות סביון.
את מוסר העבודה הגבוה שלה ירשה כנראה מהוריה. אביה, ממו, שהיה איש חזק וגאה, לא הפסיד יום עבודה במפעל הפלסטיק בו עבד, עד שלפני כמה שנים לקה באירוע מוחי. מאז שגופו בגד בו, הוא הולך וקמל ואמה של סנבטו, אדיס, עזבה אף היא את עבודתה כמטפלת בקשישים על מנת לסעוד אותו.
בעוד כמה חודשים יכולה סנבטו למצוא עצמה אורזת את מיטלטליה וחוזרת לכור מחצבתה, הפעם כנציגה רשמית של מדינת ישראל. "בישראל מתגוררים למעלה ממאה אלף בני העדה האתיופית ובין ישראל לאתיופיה שוררים יחסים טובים", היא אומרת. "מה שחסר שם הוא שימור האתרים המקודשים ליהודים. כרגע המצב הוא כאילו מעולם לא היינו קיימים שם. יש להכניס לספרי הלימוד באתיופיה את ההיסטוריה היהודית. העלאת המודעות לישראל ולעם היהודי בקרב הציבור האתיופי תעשה רבות על מנת לחמם את היחסים בין המדינות".
חייך מתנהלים בישראל, יש לך כאן ילדים קטנים, בעלך עיתונאי ברשות השידור, מדוע שהמשפחה תעזוב הכל ותעקור לארץ מרוחקת, שכל מה שמחבר בינך לבינה הם זיכרונות ילדות מטושטשים?
"זו הזדמנות גדולה מאוד להיות הנציגה הרשמית של מדינת ישראל ועוד באתיופיה – המדינה בה גדלתי. אם וכאשר אבחר, לא אייצג את עצמי, אלא מדינה שלמה. אני מוכנה, אם צריך, להקריב את הקורבנות הנדרשים, כשגם בן זוגי תומך בי במאת האחוזים. כל הכבוד לשר אביגדור ליברמן שהוא השר היחיד שהבין את החשיבות בהצבת יוצא אתיופיה, גם אם אינו בעל רקע דיפלומטי, כשגריר באדיס אבבה".
בואי נפליג על כנפי הדמיון. סיימת קדנציה באתיופיה, מה היעד הבא?
"לדעתי יוצאי אתיופיה יכולים לתרום יותר באירופה מאשר באפריקה. באירופה יש לא מעט אנטישמים שמהווים שופר עבור אויבינו ומתנגדינו, ולכן דווקא עצם הימצאותו של יהודי שחור ומשכיל בתפקיד מפתח יכולה להעיד לבדה על הפלורליזם, הפתיחות וקבלת השונה שיש בחברה שלנו".
סנבטו, מכורח מציאות חיינו, נחשפה מן הסתם ללא מעט גזענות כחול-לבן. "לדעתי", היא אומרת, "כל אדם מביע התייחסות גזענית מול אוכלוסייה כזו או אחרת. הדעות הקדומות והגזענות פוגעות באנושות, ממש כך. בגלל הגזענות שפשתה בחברה הישראלית אני צריכה בכל פעם מחדש להוכיח את עצמי, שאני שווה בין שווים. הגישה של החברה הישראלית היא גישה פטרונית שמרגישה עליונות וצורך ללמד אותך.
"הגזענות לא פוסחת גם על הטלוויזיה. בערוצים השונים אוהבים לדבר על הקיטוב והגזענות בחברה הישראלית, אבל לא יזיק שהם יסתכלו מעת לעת במראה. כמה חרדים, ערבים, או עולים ממגזרים שונים עומדים מול המצלמה?".
סנבטו, גברת חייכנית שמאחורי נועם הליכותיה מתחבאת אמביציה יוקדת, מתעלת את העלבונות המוטחים בה מעת לעת לדלק סילוני שמטיס אותה להגשמת היעד הבא שהציבה לעצמה. "אני קבעתי לעצמי כלל פשוט: לא להעסיק את עצמי בשטויות של האחרים, אלא להתמקד במטרה שהיא להגיע לעמדות מפתח ומשם לשנות את המציאות. אני מאמינה שאם אצליח לשנות גישה של אדם אחד לגבינו או לגבי שוֹנוּת בכלל, עשיתי את שלי. חבל מאוד שמראהו החיצוני של אדם משפיע על גורלו. אם אגיד שאני יכולה להיות שרת חינוך או שגרירה מצוינת, אנשים ירימו גבה".
האם את חשה כ"אתיופית מחמד", שעל מנת להתהדר בהטרוגניות מזויפת שיבצו אותך בכל מיני תפקידים חשובים כי את גם אישה וגם שחורה?
"נכון שאני אישה, משכילה ועולה מאתיופיה, אבל לכל התפקידים הגעתי במאמץ. לא היה לי קל ולא קיבלתי הנחות בדרך. צריך לזכור שנבחרתי לתפקידיי הציבוריים לאחר שהייתי צריכה לעבור ועדת מינויים בשירות הציבורי בראשות השופטת שפניץ, והתקבלתי עוד לפני שחוקק חוק ייצוג הולם לעולי אתיופיה שעבר בכנסת בשנה שעברה".
מרבית יוצאי אתיופיה בישראל אינם מצליחים כמוך. מה את עושה שונה מהם?
"אני דווקא חושבת אחרת. יש הרבה משכילים ומוכשרים בקרב העדה האתיופית. צריך לזכור שתוך זמן קצר צמצמנו פערים חברתיים ותרבותיים. נכון שעדיין לא הגענו למעמד של מרצים באוניברסיטאות ובמכללות, אבל גם זה נמצא בהתהוות ואני מאמינה שהקהילה יכולה לתרום ותורמת רבות לאקדמיה ולחברה כולה, אם רק ייתנו לנו הזדמנויות הוגנות. בגלל שאנחנו קהילה מנומסת ונוהגת בדרך ארץ, זה מתפרש כחולשה ודוחק אותנו לפינה".
בתכתובת המיילים שניהלנו לקראת הריאיון, מתחת ביקורת נוקבת על יוצאי אתיופיה: "הקהילה האתיופית עדיין לא בשלה לעשות בדיקה מעמיקה בתוך עצמה מדוע היא נתפשת ככישלון בתחומים רבים: בין אם זה בגלל חוסר ההבנה שלה את המציאות הישראלית, או בין אם זה בגלל שהיא כבולה בתוך השבטיות שלה".
עושה רושם שהאתיופים מקבלים כמעט את כל הכלים האפשריים על מנת להצליח: מלגות לימודים, הקלות, הנחות, תוכניות מיוחדות, אפליה לטובה שעוגנה בחקיקה מיוחדת וסיוע עצום בנושא הדיור. ועדיין, אין ספק שמדובר באוכלוסייה נחשלת. מדוע?
"מדינת ישראל והקהילות היהודיות בחו"ל מזרימות משאבים אדירים עבור הקהילה האתיופית, אבל לפי מצבה של הקהילה אני תוהה לאן הולכים הכספים. אין גוף ציבורי שאין לו תוכניות ופרויקטים למיניהם בנוגע לעולים מאתיופיה, אך מרוב עצים לא רואים את היער. תכנון לקוי וחוסר חשיבה מעמיקה מכשילים פעם אחר פעם את התוכניות השונות.
"כיום, בניגוד לעבר, ישנם בנמצא אנשי מקצוע מהעדה עם ניסיון והבנה בצורכי הקהילה. אם הם יהיו חלק מהתכנון והביצוע של הפרויקטים, אני מאמינה שנראה תוצאות חיוביות. בשורה התחתונה, צריך לעזור למתקשים ולהוציאם ממעגל הסעד והעוני, אז תפסיקו לתת לאנשים האלה דגים, תנו להם חכות ולמדו אותם לדוג".
איך מגיב ישראלי מצוי כשהוא מבין שמולו עומדת אשת קריירה מצליחה ולא עוד קופאית בסופר, כמו שאולי לדעתו אתיופית מן השורה צריכה להיות?
"כמעט כולם אומרים 'וואו, מה, באמת? איך הצלחת? מי עזר לך?'. בחברה שלנו קשה לקבל את העובדה שכל אדם באשר הוא אדם יכול להגיע להישגים אם יהיו לו התנאים הדרושים".
נסיים עם הביטוח הלאומי, שכמו אחיו התאום, שירות התעסוקה, נתפש בציבור כגוף אנכרוניסטי, שעובדיו עסוקים בלא לעשות יותר מידי במקום לתת שירות אזרח. מה דעתך?
"אני מודעת לביקורות הקיימות, יחד עם זאת צריך להבין שזה גוף גדול שפועל מתוקף החוק ונותן שירות לכל האוכלוסייה במדינה. ככזה אני מצפה ממנו שתהיה התייעלות במתן שירות הולם לאזרחים".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם