ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

עורך דינו של מתכנן הפיגוע במלון פארק: "המשפט הזה היה בדיחה"

עו"ד ניר ממון, שייצג את מתכנן הפיגוע במלון פארק בנתניה, בטוח שהלקוח שלו לא זכה למשפט צדק. בינתיים הוא פרש מעריכת דין לטובת תקליטנות. ראיון במלאת עשור לפיגוע

עו"ד ניר ממון לא האמין כאשר קיבל את שיחת הטלפון ששינתה את חייו. מעסיקיו בסנגוריה הציבורית ביקשו ממנו שייצג את עבאס אל-סייד, החשוד במעורבות  באחד הפיגועים הקשים ביותר שידעה המדינה:

הפיגוע במלון פארק בנתניה, שאירע בדיוק לפני עשר שנים. ממון, שבאותם הימים השתחרר משירות צבאי ממושך כפרקליט צבאי, נרתע בתחילה, אך מהר מאוד נמשך לייצג את החשוד, שלימים הורשע ונדון ל-35 מאסרי עולם.

"היו לי בהתחלה התלבטויות, אחרי הכול אין לי שמץ של סימפטיה לא לארגון שאל-סייד מייצג ולא לאידיאולוגיה שהוא ייצג", אומר ממון. "אבל העניין המשפטי כאן היה פלילי, והיו במהלכו הפרות בוטות וחריגות של זכויות נאשמים שלא היו כמותן. ההפרות הללו היו גם במהלך החקירה וגם במהלך המשפט שלו".

במשך

מספר שנים ליווה ממון את אל-סייד, ואף ערער בשמו לבית המשפט על הרשעתו. למרות השנים שחלפו מאז ההרשעה ולמרות שבית המשפט העליון דחה את הערעור, ממשיך ממון לטעון כי משפטו של עבאס התנהל בצורה שערורייתית. "כל המשפט הזה היה בדיחה, לא היה שווה אפילו דקה מזמני", הוא אומר.

ליל הסדר של שנת תשס"ב, 27 במרץ 2002, הגיעו 250 אורחים למלון פארק הסמוך לטיילת שעל חוף נתניה. האורחים התכוננו לסעודת החג, כאשר לחדר האוכל נכנס המחבל המתאבד ופוצץ את עצמו. בתום שעות של דיווחים שוטפים מזירת התופת, התבררו ממדי האסון: 30 הרוגים ו-140 פצועים. יומיים לאחר הפיגוע, שנודע לימים בכינוי "טבח ליל הסדר", החליטה הממשלה בראשותו של אריאל שרון לצאת למבצע חומת מגן, שנועד לבלום את גל הטרור שהשתולל באותם ימים במדינה.

לאחר הפיגוע יצאו כוחות הביטחון למרדף אחרי החשודים בתכנון הפיגוע. אחד המתכננים, קייס עדואן, חוסל במהלך מבצע חומת מגן. החשוד השני, עבאס אל-סייד, נעצר על ידי השב"כ והועמד לדין על תכנון הפיגוע ושליחת המחבל המתאבד. כתב האישום נגדו כלל סעיף רצח 35 ישראלים – הן בפיגוע במלון פארק והן בפיגוע נוסף בקניון השרון בעיר.

◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

ממון, 40, שבמשך מספר שנים שימש תובע צבאי, וייצג את המדינה ואת השב"כ במשפטים נגד מחבלים, לא תיאר לעצמו שימצא את עצמו יום אחד מייצג את האיש שעבור רבים בארץ נחשב לשטן. וכך מצא עצמו ממון, רב סרן במילואים, מול בכיר החמאס אל-סייד, שנאשם בתכנון פיגוע טרור מחריד.
"התבקשתי על ידי הסנגוריה הציבורית לייצג את א-סייד", הוא נזכר.

"באותה תקופה עבדתי עם הסנגוריה וייצגתי כמה תיקים פליליים בשמה. לאור הרקע שלי כתובע צבאי בכיר שמכיר את המטריה הביטחונית, ביקשו ממני לקחת את התיק. אמרו לי שאם לא אקח על עצמי את התיק, הם יתקשו למצוא מישהו טוב כמוני. זה נשמע מאוד מעניין, ולכן הסכמתי לבדוק את העניין".

איך הייתה הפגישה הראשונה ביניכם?
"הוא פיטר עורך דין פלסטיני שייצג אותו באופן פרטי, אחרי שלא היה מרוצה מהייצוג. כשבאתי אליו והסברתי לו שאייצג אותו מטעם הסנגוריה הציבורית הייתי בטוח שהוא יגיד לי ללכת לעזאזל. להפתעתי, אחרי שיחה קצרה הוא אמר לי שהוא רוצה מאוד שאייצג אותו. הבהרתי לו שאני לא מתכוון לייצג את האידיאולוגיה שלו ולא מתכוון לטעון טיעונים פוליטיים, והוא מאוד התרשם ואמר שזה הייצוג שהוא מחפש. לא נותר לי אלא לקחת על עצמי את הייצוג שלו".

איך התרשמת ממנו?
"בוא נבדיל בין האיש לבין האידיאולוגיה. לא הגעתי מטעם ארגון זכויות אדם או ארגון פוליטי. ייצגתי אותו מטעם המדינה. מבחינה אישית, הוא אדם סופר אינטליגנטי, אדיב מאוד, משכיל מאוד. תוך כדי המשפט הוא למד עברית ברמה מצוינת ולמד גם משפטים. כשהמשפט התחיל העברית שלו הייתה חלשה וכעת היא מעולה. הוא אדם אקדמאי שלמד הנדסה באטלנטה".

איך קרובי המשפחה שלך הגיבו לכך שלקחת על עצמך תיק כזה?
"אף אחד לא ניתק איתי את הקשר בעקבות זאת. מי שמכיר אותי יודע שמגוחך לייחס לי את מה שהלקוחות שלי עשו - בין אם זה תיק סמים, עבירת חנייה ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במי שהואשם ברצח המונים. כששאלו איך אני מסתדר עם התיק הזה, עניתי שהוא מרתק מבחינה משפטית".

במהלך המשפט החלו לעלות בלבו של ממון ספקות לגבי כשרות ההליכים החקיקתיים והמשפטיים שנוהלו נגד מרשו. "לאור הלחץ הכבד שהופעל בעקבות הפיגועים על מערכת האכיפה, על הצבא, על הפרקליטות ועל בתי המשפט, עשו הרבה קיצורי דרך שלא מקובלים במדינה דמוקרטית ומדינת חוק".

למה אתה מתכוון בדיוק?
"באף שלב הוא לא הודה בכך שביצע את הפיגוע או ששלח את הפיגועים. הוא רק הודה בחברות בחמאס ושהיה דובר פוליטי בחמאס. לכן הוא גם לא היה צריך להסביר לי שום דבר. הוסתרו במשפט ראיות מרכזית על ידי השב"כ. במשך שנים ייצגתי כתובע צבאי את השב"כ ואת הצבא ואת המדינה, והאידיאולוגיה שלי הייתה לא לתת לגיטימציה לחמאס. בכל מקרה, המשפט הזה נערך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא לא היה צריך להתקיים שם, אלא בבית משפט צבאי".

עדיין, מדובר באותם חוקים.
"אז למה הוא נשפט בבית משפט המחוזי בתל אביב כשהשותפים שלו לכאורה נשפטו בשכם? ההסבר הוא שרצו להקשות על ההגנה כמה שיותר, לבודד אותו מהמשפחה, וכמובן לעשות יותר תקשורת. קל יותר להביא את התקשורת לתל אביב ולא לשכם. לא הייתה סיבה לשפוט אותו בצורה אחרת מאשר את השותפים שלו לכאורה".

למה באמת שפטו אותה בצורה אחרת?
"כי הוא נחשב לדג שמן. הוציאו לעיתונות ידיעה שתפסו אותו עוד בזמן שחקרו אותו במרתפי השב"כ. התפרסם שתפסו את הרוצח, למרות שהוא לא הודה בכך. הוא אומר עד היום שהוא לא מבין למה לא הוא חוסל כמו חלק מהחברים שלו, אלא נלקח לחקירה".

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אל-סייד בכל האישומים ושלח אותו ל-35 מאסרי עולם ועוד 50 שנות מאסר. פסק הדין עב הכרס של השופטות תחיה שפירא, ברכה אופיר תום ומרים סוקולוב נותר מאז חסוי ואסור לפרסום. בעקבות ההרשעה הגיש ממון, יחד עם עו"ד אביגדור פלדמן, ערעור לבית המשפט העליון, וטען כי זכויותיו של אל-סייד הופרו וכי המדינה השתמשה באמצעים חריגים ובלתי חוקיים במטרה להרשיעו. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

"קיבלנו תמיכה וגיבוי מהסנגוריה הציבורית, שהיא באותה דעה כמוני, שפסק הדין הוא החלטה שערורייתית של בית המשפט המחוזי ומאכזבת של בית המשפט העליון, שבחר שלא להתערב", הוא אומר.

אז אתה לא מאמין שהוא הרוצח?
"אני לא יודע. אני חייב לציין ששני בתי משפט – המחוזי והעליון קבעו שהוא הרוצח, לכן על פי החוק הוא עשה את זה. אם ככה קבעו הוא אשם. אבל אני מעולם לא שמעתי שהוא הודה שעשה את זה. הוא תמיד דבק בטענה שזה לא היה הוא, ושאת ההודאה הוציאו ממנו בעינויים".

אז איך בדיוק לחקור אותו, על כוס קפה?
"אני חושב שלעתים צריך להשתמש בכוח לא מתון אלא אימתני, אבל רק נגד מי שמחזיק באינפורמציה שיכולה להציל חיי אדם, וגם עבאס חושב ככה. יש הבדל בין השאלה אם מותר או לא להכות מישהו בזמן החקירה, לבין השאלה אם ניתן להשתמש בראיות האלה בזמן המשפט.

"אגב, החוקרים לא הוציאו ממנו מידע, כמו איפה יש פצצה או מפגע שעומד לצאת, אלא הוציאו ממנו הודאה. יש הבדל בין הוצאת מידע בכוח לבין הוצאת הודאה בכוח, ואז ההודאה לא שווה כלום".

אז מה אתה אומר, שבית המשפט יישר קו עם השב"כ?
"בוודאי. הכרעת הדין של המחוזי היא שערורייתית. לא רק אתה לא יכול לקרוא אותה כי היא חשאית, אלא אפילו הנאשם לא יכול היה לקרוא פרוטוקולים מדיונים שהוא ישב בהם. הוא לא היה רשאי לקרוא את סיכומי התביעה ואפילו לא את סיכומי ההגנה שהוגשו בשמו.

"לא נתנו לו לקרוא כלום. זה פשוט מגוחך. מצד אחד, המדינה מממנת לו עורך דין, אבל מצד שני לא נותנת לו לקרוא את הטיעונים שלו. זאת אחת הסיבות שבגללן המשפט הזה הוא בדיחה. לצערי, למרות שגם אני וגם שותפי אביגדור פלדמן היינו בטוחים שנמצא אוזן קשבת בבית המשפט העליון על זכויות נאשמים ונחקרים – התאכזבנו".

בנסיבות הללו, ניתן היה לקיים בכלל משפט צדק?
"בהחלט, אבל זה לא נעשה במקרה הזה. אני לא אומר שלא ניתן לדמיין הרשעה לגיטימית. יכול להיות שהוא היה צריך להיות מורשע, השאלה היא רק איך ועל סמך מה ואם הזכויות שלו נשמרות. לצערי, המשפט הזה היה בדיחה, כי לא התייחסו ברצינות לטענות שלו".

מתי ראית את אל-סייד לאחרונה?
"בערעור לפני שמונה חודשים. מאז אין קשר בינינו. הוא לא יכול להתקשר אליי. תקעו אותו בבית כלא רחוק בבאר שבע. קודם הוא היה בכלא השרון, שהוא קרוב למשפחתו, ולאחרונה החליטו להעביר אותו לדרום, כדי להקשות על משפחתו".

אתה חושב עליו לעתים?
"זה לא מעסיק אותי יותר מדי. גם אין לי סנטימנט לאיש. אבל יש לי תחושות קשות בקשר לתיק. זה היה התיק המרתק ביותר שעסקתי בו. זאת הזדמנות של פעם בחיים לקבל תיק כזה משמעותי. אני לא מדבר על ההיבטים הציבוריים הקשורים בו, אלא על ההיבטים המשפטיים. אני בטוח שאם האישומים לא היו עוסקים בכל כך הרבה מקרי רצח, טענותיי היו מתקבלות, אבל כנראה קשה לקבל אותן כשמדובר בתיקים כאלה קשים".

תיקו של אל-סייד היה האחרון שבו עסק ממון כעורך דין. בשנים האחרון הוא התנתק מעולם המשפט, ובחר בתחום רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב: חיי הלילה. הוא פתח את מועדון הג'י ספוט בתל אביב ועובד כדי ג'יי ובכתיבה.

"אחרי שש שנים בצבא שבהן עשיתי את העבודה כעורך דין, נמאס לי", הוא אומר. "כשהשתחררתי, בשנת 2000, החלטתי לחתוך מהתחום הזה, אבל המשכתי לעבוד תקופה קצרה עם הסנגוריה הציבורית ולקחתי כמה תיקים. התיק של עבאס היה האחרון שלי. פה ושם אני עוד מייצג אנשים, אבל זו לא הפרנסה העיקרית שלי".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...