בגובה העיניים עם מוביל המחאה נגד הרכבת הקלה
הוא נולד בקיבוץ עין גב וגר בירושלים. הוא חושב שניר ברקת וישראל כ"ץ לא עושים את העבודה שלהם. והוא בטוח שהרכבת הקלה נולדה בחטא. 1,732 מילים עם עידו נווה (32), נשוי + 3, יוזם המחאה נגד "סיטיפס", שמאמין שלמחות זה עניין פשוט וקל
"עוד עיר רגילה בישראל. הגעתי אליה לפני שש שנים בגלל אשתי, היא מפה. התחתנו, אז הבעל עובר לגור אצל האישה. אני פחות מתייחס לרמה המוניציפלית, ויותר לרמה של ישראל. אני לא מרגיש יותר מדיי הבדל בין תל אביב ובין ירושלים, או הצפון - הכול ישראל. הדברים שרעים בעיניי בירושלים רעים גם בתל אביב, והדברים הטובים פה – טובים גם בתל אביב".
ניר ברקת
"ניר ברקת לא מרגיש שהוא עובד בשבילי, הוא לא עובד בשבילנו. אני מלכתחילה לא מרגיש שהוא שם בשבילי כי הוא פוליטיקאי. לפחות הוא עונה למיילים, אפילו אם התשובה שלו לשאלות שלנו היא שהוא לא הכתובת. ראש העירייה אומר שהוא לא הכתובת לתחבורה בעיר שלו, אלא 'סיטיפס'".
ישראל כ"ץ
"אני מכיר אותו ואת ניר ברקת אך ורק מהמחאה על התחבורה הציבורית. באופן כללי הם פוליטיקאים שכבר אמרתי שאני מרגיש שאינם עובדים בשבילנו שזה כבר נקודה רעה, אבל לפי מה שאני רואה בשטח בתחבורה, הם פשוט לא עושים את העבודה שלהם. יש היום מצבים שאנשים זקנים צריכים לרדת ולהחליף אוטובוסים ורכבות סתם. דעתי עליו ועל ברקת היא שלילית מאוד. הוא גם לא מתייחס למיילים ששולחים אליו בנושא".
עין גב
"אני אוהב מאוד את הכינרת, והתחביב שלי הוא גלישת רוח".
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
ילדות
"אני עדיין מרגיש ילד. אולי כל בן אדם מרגיש כך. הילדות היא התקופה הראשונה שלך בחיים, אז אולי אתה נשאר בה. הילדות מובילה אותך גם בבגרות".
ערבית
"אני מתרגם מערבית לעברית. למדתי באוניברסיטה שפה וספרות ערבית ושפה וספרות אנגלית. אני אוהב מאוד את השפה. אני מקווה שיותר ויותר יהודים ידברו ערבית ולא בפן הביטחוני, אלא פשוט כדי להתקרב. לדעת את השפה של האחר זה צעד שמעיד על רצון רציני להתקרב לצד האחר.
"אני חושב שזה גם יפתור הרבה בעיות של גזענות כי היא נובעת מבורות, וברגע שראתה מכיר את השכן שלך אז אתה יודע עליו יותר, ולא ניזון משקר או משהו אחר. היום תמיד חושבים שחשוב לדעת ערבית בשביל הביטחון, אבל זה חשוב גם בשביל להכיר את השכן".
האוניברסיטה העברית
"אפשר לספור על כף יד אחת את השיעורים שנהניתי מהם באוניברסיטה. מלמדים שם בעיקר כמו לבגרות, לשנן חומר ולהקיא בעת המבחן, ולפי דעתי זה רע מאוד. השיעורים שנהניתי בהם הם אלה שלא התנהלו ככה".
ישראליות
"בישראל, לפחות עכשיו, יש תחושה שמרמים אותך בכל דבר. בכל פעם שאתה קונה משהו אתה מרגיש שעבדו עליך, אתה לא מרגיש שאתה מקבל תמורה תמורת התשלום. שום דבר לא באמת שווה. אתה מרגיש שבכל מקום יש איזה בלוף שצריך לחשוף. זה לא קשור דווקא לחינוך, פשוט ככה זה עובד פה. כולם מרמים את כולם, ומי שלא מרמה לא יצליח לשרוד.
"אי אפשר לחיות פה בצורה ישרה או בצורה כנה. עם זאת, אני מאמין שהאנשים, לפחות רובם, הם טובים בבסיסם. אנחנו לא אנשים רעים, אלה הנסיבות שהביאו את האנשים להתנהג ככה. האדם טוב ביסודו, לפחות כך אני חושב על רוב האנשים. כשאתה בצרה, ברוב המקרים אנשים ברחוב יעזרו לך. יש פה בעיה חמורה של הנבחרים שלנו. הם לא עובדים בשבילנו. אנחנו בוחרים אותם, אז אולי זו אשמתנו, אבל הם מצדם לא דואגים לנו".
פוליטיקה
"אני לא מאמין באף אחד מחברי הכנסת. אין לי אמון במערכת הזאת. הם אמורים לייצג אותך, אבל אתה רק מרגיש שהם מקשים עלייך בכל דבר".
המחאה החברתית
"השתתפתי בהפגנות, אם כי לא הייתי מהמובילים או מהפעילים הראשיים. לדעתי זה דבר טוב. חייבים למחות בכל תחום, כי אין דרך אחרת לשנות את המצב. מי שמשהו מפריע לו חייב למחות בדרכים יצירתיות כדי לחולל שינוי".
תחבורה ציבורית
"תחבורה ציבורית טובה היא כזו שמושכת אליה אנשים בעלי רכב. כשהנסיעה בה מפתח הבית ליעד לוקחת אותו הזמן כמו נסיעה ברכב - אז התחבורה הציבורית מתחילה להיות טובה. זה ממש לא המצב בישראל. לדעתי המדינה היא זו שמרוויחה מהמצב.
"היא מרוויחה הרבה כסף על הדלק ועל ייבוא הרכבים, משהו כמו 30 מיליארד שקלים מדלק וממס על רכבים. כנראה יש לה אינטרס שהתחבורה הציבורית תהיה גרועה, כדי שכל מי שיוכל, ייסע ברכב. ככה זה נראה לפחות, כי אחרת אני לא יכול להסביר למה התחבורה הציבורית פה נראית ככה".
רכבת
"הרעיון מאחורי הרכבת הוא מצוין. זה כלי תחבורה הרבה יותר בטוח ויותר מהיר מאוטובוסים - לפחות אמור להיות. הרכבת גם מזהמת פחות ויכולה לכלול אנשים רבים יותר. בחוץ לארץ הרכבות התחתיות הן אלה שהופכות את התחבורה הציבורית בערים לטובה".
הרכבת הקלה
"היא לא הייתה נחוצה בעיר, ולדעתי היא נולדה בחטא. לפי מה שאני יודע היא עלתה יותר משלושה מילאירד שקלים מכספי ציבור. אפשר היה להסתדר אם היו מוסיפים נתיבי תחבורה ציבורית, שאין פה מספיק מהם. אבל עכשיו היא כבר פה כעובדה מוגמרת. הבעיה היא שנתנו מונופול ל'סיטיפס', ונוצר מצב תקדימי: יש בעיר שני מונופולים בתחבורה הציבורית, כל אחד בתחומו. יש קרטל של 'סיטיפס' ו'אגד', ובמקום שהנוסע יהיה במרכז - הקרטל במרכז.
"כל הקווים פה נועדו לשרת את הרכבת. אם קו מתחרה ברכבת הוא פשוט לא יהיה, וזה מן הסתם ההפך הגמור ממה שאמור להיות בתחבורה ציבורית. אני מאמין שברגע שתהיה אלטרנטיבה לנוסעים, ברגע שאנשים יוכלו לבחור בין רכבת לאוטובוס - כמו שקורה עכשיו בפסגת זאב, אבל עומדים לבטל להם את זה - כל הבעיות הללו ייפתרו.
"הרכבת תהיה חייבת להעניק שירות טוב יותר. כל עוד חברה יודעת שאין לה חלופה או מתחרים, היא מרשה לעצמה לעשות מה שהיא רוצה. התדירות הנמוכה, הצפיפות העצומה, היחס המחפיר לנוסעים, הדוחות - כל אלה הם תולדה של החטא הקדמון של המונופול הזה. אנחנו נגד ניר ברקת וישראל כ"ץ. הם מבחינתנו האחראים לדבר הזה. אין ברפורמה בירושלים שום דבר טוב, אפילו לא מיליגרם אחד של דאגה לציבור. היא נועדה לשרת את חברת 'סיטיפס' בלבד. ראיתי לפני יומיים את 'תעלת בלאומילך', ופשוט ראיתי את הרכבת בסרט הזה. זה כל כך הצחיק אותי".
פקחי "סיטיפס"
"אין לנו שום דבר נגד הפקחים, הם בעצמם קרבן. הם עובדי קבלן, 'סיטיפס' אפילו לא מעסיקה אותם בצורה ישירה. 'סיטיפס' ומשרד התחבורה והעירייה רוצים מאוד שנתמקד בפקחים, במה שהם עושים, אבל אנחנו לא ניפול בפח הזה. הפקחים הם רק הסימפטום של המחלה, של הקרטל הזה שיש בתחבורה הציבורית בעיר של 'אגד' ו'סיטיפס'. 'סיטיפס' מהלכים אימים על הפקחים.
"יש בקרים סמויים - לא חלילה כדי לוודא שהם ייתנו שירות טוב, אלא כדי שלא יהיו רחמנים או סלחנים. להפך, שייתנו דוחות. אני יודע על פקחים שוויתרו על דוחות ופיטרו אותם. מיהם הפקחים? זה אנחנו, ירושלמים פשוטים שרוצים עבודה. נכון, לפעמים הם נטמעים בחברת 'סיטיפס' ושוכחים שמי שנוסע הם אמא ואבא שלהם, סבא וסבתא שלהם, אחים שלהם. אבל הם פוחדים מ'סיטיפס' - והיא מתחבאת מאחוריהם. השנאה מופנית כלפיהם, אבל גם הם קרבנות".
"רכבת תקלה"
"המחאה התחילה מדוח שקיבלה ידידה שלי מתל אביב. כשהיא הגיעה לירושלים היא לא ידעה איך לשלם, ופשוט קיבלה דוח. היא חשבה שזה כמו אוטובוס, שעולים ומשלמים לנהג. הפקחים החליטו לא להקשיב, ובמקום להסביר הם נתנו לה דוח. הפקחים מדברים בדוחות.
"היא ארגנה איזו הפגנה ואני הצטרפתי אליה. בהתחלה זה היה רק נגד 'סיטיפס', כי לא ידענו הכול, אבל עם הזמן הבנו שזה לא רק הם אלא גם האבא והאמא של 'סיטיפס': ניר ברקת וישראל כ"ץ".
"רובין הוד של ירושלים"
"אני לא מת על הכינוי הזה. אני לא גונב מהעשירים, ואני לא רוצה שהמחאה תתמקד בי באופן אישי. כולם סובלים מהרכבת הזאת, זה לא משהו פרטי. אולי הרכבת או בעלי אינטרסים ירצו להראות שזה מלחמה של איש אחד, אבל כל הירושלמים סובלים מזה.
"חוץ מזה, אני לא חושב שאני עושה משהו יוצא דופן. פשוט כשאני רואה איזו עוולה נעשית לאזרח אני משתדל להתערב ולתעד. ברגע שהרבה אנשים יעשו את זה, זה יקטין את העוולות. בעידן האינטרנט והסלולרי, כשמצלמים כל דבר – אי אפשר להחביא דברים".
פייסבוק
"היום הפייסבוק הוא כלי רב עוצמה, והסרטונים אולי אפילו עוד יותר. עם זאת, אם הפייסבוק לא מתורגם למשהו בשטח, הוא לא שווה יותר מדיי - מלבד העברת זמן במחאה. אני יכול לתת דוגמה: בקבוצה שלנו יש 1,400 חברים, אבל אין 1,400 אנשים בשטח, אלא כמה עשרות. מבחינת היו~טיוב: היום עדות במילים לא מספיקה. אם תביא עדות במילים, המוסד שאתה מוחה נגדו יביא את הסיפור שלו וזה יהיה מילה מול מילה. אבל אם תביא סרטון, תמונות סטילס - אלה דברים שאי אפשר להכחיש, זה שווה הרבה יותר.
"זה מה שאנחנו עושים במחאה שלנו: יוצרים סרטונים וקליפים - לא רק של נתינת דוחות לא הוגנים או של התנהגות לא ראויה אלא גם עדות של אנשים, מה הם חושבים על הרכבת. אי אפשר להתווכח עם זה, זאת האמת. אם מישהו גורם עוול ומסלף את דברי האזרח, אפשר לפרסם ולהראות את הסילוף מיד. היום כל אדם הוא בעצם עיתונאי חוקר, אז אולי החשיפות של האזרחים יעזרו לצמצם את זה. הממסד עדיין חי כאילו אנחנו בעידן הקודם.
"הוא לא מבין שאנחנו יכולים לחשוף אותו? הוא חושב שלא יעלו על זה? מי שלא יהיה ישר וכן עם האזרחים – ייחשף. לדוגמה העניין של מחיר ה'פסק זמן' בארצות הברית – מה חשבתם, שלא יעלו על זה?".
מחאה
"קל למחות. מחאה לא אמורה לשנות את סדר היום שלך, זה לא צריך לבוא על חשבון העבודה או חיי המשפחה שלך. זה יכול להסתכם בכמה שעות בודדות בשבוע. זה בעיקר עניין של הסתכלות, של נכונות לנקוט צעד כשצריך, לשים לב מה קורה מסביב ולפעול למען אחרים כמו שהיית רוצה שיפעלו למענך.
"אפילו שנראה כאילו אני מקדיש הרבה זמן למחאה, סדר היום שלי לא סובב סביב זה ולא נפגע. אני עובד, יש לי משפחה וחיים שלמים - ואני גם מוחה. זה מסר שחשוב לי להעביר. למחות זה פשוט וקל".
ציור
"אני מצייר, בעיקר רישומים. תמיד אהבתי את זה, היה לי כישרון ציור עוד כילד ופיתחתי את זה. אני אוהב לצייר בעיקר פורטרטים של אנשים. אני אוהב לצייר אנשים שהשפיעו אליי, בעיקר מנהיגים - למשל מרטין לות'ר קינג הבן.
"אני רוצה לצייר גם את מלקולם איקס - הוא היה אחד מהנואמים הטובים ביותר אי פעם. הוא הצליח להציב מראה מול פניה של אמריקה, והראה לה את הכיעור של הגזענות שלהם באותה התקופה. אני רוצה לצייר ציור משותף שלהם. האוטוביוגרפיה של מלקולם איקס היא ספר חובה, במיוחד למי שרוצה ללמוד על מלחמה בגזענות".
טיולים
"הייתי בארצות הברית, בלונדון, מרכז אמריקה, ברפובליקה הדומיניקנית ובקריביים. מה שהרשים אותי בארצות הברית הוא שהייתי נכנס לפעמים לחנויות בתחנות דלק, והייתי רואה אנשים בכל מקום בתור מסודר וברור. יש קו, ואנשים עומדים בתור בשקט ומחכים למוכר או לאוטובוס.
"גם בתחנות הבין-עירוניות כל אחד עומד ליד המזוודות והנחש הזה של התור נוצר מעצמו, ללא צורך במעקה. הם עושים את זה לבד, וזה לגמרי לא המצב בארץ. אני מתחיל לחשוב שהישראלים הם אחד העמים הכי לא מסודרים שיש. אנחנו צריכים להתחנך באופן דחוף".
ילדים
"הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם הוא שיקרה משהו לילדים שלי".
עידו נווה
"לפני החוק המגדלור שלי הם הצדק, המוסר והשכל הישר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם