בעבור נזיד עדשים: האונ' העברית והקשר הפלסטיני
האוניברסיטה העברית מכרה מאות דונמים שקיבלה מתורם לחברה פלסטינית הקשורה לקרן סעודית שהוכרזה על ידי שר הביטחון כהתאחדות בלתי מותרת. המחיר שנקבע היה אבסורדי, והעסקה יצאה לפועל על אף שהיו הצעות גבוהות במיליוני דולרים מארגונים יהודיים. האוניברסיטה: הטענות חסרות שחר
דומה שאולמרט, החשוד הסדרתי, מוכיח שוב את טענתו של היו"ר מאו כי "גללי בקר מועילים יותר מעקרונות. אפשר לעשות מהם זבל". אבל למה להתייחס לאולמרט כאשר מהדהדים דברי משורר הקטרוג והאמונה, אורי צבי גרינברג, "השולט בהר שולט בארץ".
למה נפסקו הפגנות השמאל בשייח' גראח?
האם יוקם בקרוב מסגד באוניברסיטה העברית?
סטודנטים ערבים באונ' העברית: "פוחדים ללכת לסופר"
אני רוצה לפנות דווקא לאלו מכם שמגחכים כעת. אלו הרואים בהר הבית עסק של משיחיסטים הזויים. עצרו רגע. תסכימו איתי שוויתור על ההר אינו רק מהלך פיזי דרמטי אלא מעשה בעל משמעות סמלית אדירה. תחילת הספירה לאחור. מדינה פלסטינית יכולה לקום גם בלי שליטה על הר הבית, אבל הר הבית עבור הפלסטינים הוא הרבה מעבר לפרקטיקה.
הר הבית, מסגד אל-אקצה, הוא ה-סמל. אנשי שמאל התומכים בוויתור על הריבונות הישראלית בהר, מקבלים למעשה ובתיאוריה את הסנטימנט הדתי-לאומי הפלסטיני ובאותה נשימה בזים לסנטימנט הדתילאומי היהודי. הוא לא רלוונטי, נלעג, הזוי
למרבה הצער, הערבים אינם חסרי מחשבה כמו שהשמאל הישראלי חושב. הם מבינים הכל. הערבים יראו בנסיגה ישראלית מן ההר חותמת על סוף המדינה הציונית. ויתור עליו ישמש דלק גרעיני להמשך המאבק. גם ציונות חילונית למשעי, המביטה במציאות דרך פילטר של אתאיזם, ליברליזם, מכירה בעובדה שאין שיבת ציון וריבונות יהודית אלמלא התנ"ך והכיסופים לציון. בגולה יהודים ערגו להר הבית, לא לאיקאה.
המציאות הישראלית הופכת כל כמעט סיפור לרשומון פוליטי. הסיפור הבא מעורר אי נחת, גם אם אתם עוקפים אותי משמאל. בשנת 1937 רכש גואל הקרקעות ד"ר נחום הוניג (בנאלי ז"ל) מאות דונמים בגבעת שאול המקראית, היום בית חנינא (צפון ירושלים).
בשנת 1967 תרם הוניג את הקרקע לאוניברסיטה העברית. המטרה הנעלה זיכתה את הוניג מפטור ממסים בעת ביצוע ה"מכר ללא תמורה". וגם האוניברסיטה זכתה לפטור. ביולי 2004 חתמה האוניברסיטה על הסכם מכר עם חברת "מג'לס אל-אסכאן", חברה הרשומה ברשם החברות בישראל בעקבות זכייה במכרז. החברה שילמה 1.1 מיליון דולר עבור מאות דונמים.
שווי הקרקע הריאלי עשרות מיליוני דולר. תתהו בצדק: מדוע אסור לאוניברסיטה למכור קרקע לחברה ערבית שזכתה במכרז? שאלה טובה. אז ככה. בין בעלי המניות של "מג'לס אל-אסכאן", עדנאן חוסני, מנהל הוואקף במזרח ירושלים.
בשנת 2008 סגר המשרד לביטחון פנים את משרדי החברה בירושלים, בשל החשד כי היא זרוע ביצועית של הרשות הפלסטינית. בין התורמים לחברת "מג'לס אל-אסכאן", הקרן הסעודית לסיוע לעם הפלסטיני, שהוגדרה בשנת 2008 כ"התאחדות בלתי מותרת" על ידי שר הביטחון אהוד ברק.
גם אם נקבל את טענת האוניברסיטה שבעת המכירה לא היה בידיהם המידע הרלוונטי הנ"ל, תמוה כיצד נמכרה האדמה בעבור נזיד עדשים? אריה קינג, מהקרן לאדמות ישראל היה בשנים הרלוונטיות איש עמותת אלעד (עיר דוד).
בשנת 2002 כשהאוניברסיטה החלה להתעניין במכירת הקרקע, היה מי שהדליף לאלעד על הכוונה. קינג נפגש כבא כוח של אלעד עם נציג האוניברסיטה. האוניברסיטה דרשה מאה אלף דולר לדונם. קינג הציע 30. האוניברסיטה סירבה.
כדי להבין את המשמעות, קינג בשם אלעד הציע עבור כל השטח 3.5 מיליון דולר. כעבור שנתיים כאמור, נמכר השטח תמורת 1.1 מיליון דולר. באותם ימים פנה לאוניברסיטה שותפו של הוניג בבקשה לרכוש שישה דונם צמודים לקרקע שלו. הוא הציע 600 אלף דולר. האוניברסיטה השיבה: הכל או לא כלום.
על פי עמותת אלעד, על המכרז ב-2004 הם שמעו רק לאחר זכיית החברה הפלסטינית. בפברואר 2011 קבע סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט שמעוני, כי יש ספק בתקפותו של הסכם המכר, מכיוון שבחוזה המכר משנת 1967 בין הוניג לאוניברסיטה היה סעיף שהגביל את אופי השימוש של האוניברסיטה בנכסים אלו.
מאוחר יותר באותה שנה דחה בית המשפט את עתירת האוניברסיטה בדרישה שיורה לעיריית ירושלים להעניק לאוניברסיטה אישור מסים לצורך רישום אדמות הוניג ע"ש חברת "מג'לס אל- אסכאן".
השופטת נאוה בן-אור פסקה שעל האוניברסיטה היה לשלם מסים ב-1967, שעה שקיבלה את הקרקעות במתנה, וכעת, לאחר שהאוניברסיטה סחרה בקרקעות ומכרה אותן, עליה לשלם את מלוא המסים. כמו שהמציאות נראית כעת, המס שהאוניברסיטה תיאלץ לשלם גבוה מסכום המכירה.
בואו נסכם, האוניברסיטה העברית מכרה במחיר מגוחך קרקעות שהוענקו לה כתרומה, לחברה פלסטינית בעלת אוריינטציה פוליטית לאומנית. ביום שלישי תתכנס ועדת החינוך של הכנסת לדון בנושא. כדאי לשאול ולהעמיק את הבירור בשאלה מאין הגיע הכסף שבאמצעותו נרכשה הקרקע, ואם יתברר כי הקנייה מומנה על ידי מקורות אסורים על פי החוק, מה דין המכירה? האם יש להפקיע את הנכס? שווה בדיקה, לא?
מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה: "הקרקע היא תרומה שניתנה לאוניברסיטה העברית. האוניברסיטה הייתה מחויבת לממש אותה ולהקים קרן על שם התורם וכך עשתה. טענותיו של אריה קינג חסרות שחר. מעולם לא הוגשה הצעת מחיר מטעמו לרכישת הקרקעות בבית חנינא.
"אף שהאוניברסיטה ניסתה למכור את הקרקע ופנתה לגורמים ממלכתיים שונים ובהם משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, מנהל מקרקעי ישראל, קרן קיימת לישראל, עיריית ירושלים ועמותת אלע"ד - כל הפניות הושבו ריקם. לאחר שקיבלה האוניברסיטה אישור ממוסדות המדינה למכירת הקרקע, ביקשה בשנת 2002 הצעות לרכישת הקרקע אשר הסתכמו במכירתה ל-' Council Corporation Lmt Housing'. חברה זו רשומה ברשם החברות הישראלי' ואין שום מגבלה על פעילותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם