ראשי » מקומי » השרון

ילדים שעולים לכיתה א' מדברים על החששות והתקוות

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים קיבצנו שלושה ילדים שעולים לכיתה א' לשיחה על לימודים, תחביבים והשאלה הגדולה מכולן: מה עושים בהפסקות?

הבוקר הם נכנסו לכיתות בבתי הספר "פעמונים" ברעננה ו"בגין" בנתניה עם הרבה חששות ולא מעט תקוות. תכירו את עינב גיא (רעננה), צוף חכמון (רעננה) והיא-לי שינינגר (נתניה), שסופרים כל דקה עד הצלצול הראשון.

"עדיין לא החלטתי אם אני שמחה לעזוב את הגן או לא", פתחה היא-לי במונולוג מבויש. "בגן אין שיעורים. יש יצירות ופעילויות. זה יותר כיף". "לא נכון", קוטע גיא את השיחה. "לעלות לכיתה א' זה חשוב וגם כיף. לומדים דברים חדשים כמו קריאה ויש גם זמן לשחק כדורגל בהפסקות".

גיא וחכמון סיימו זה עתה את תקופת הגן יחדיו ושיתפו פעולה בקבוצת "גן תות" העירוני שזכתה במקום הראשון באליפות גני הילדים בכדורגל. "כל זמן שיהיה לנו חופשי בבית הספר ננצל כדי לשחק", מצטרף צוף לדבריו של גיא ומיד מחזיר לו את רשות הדיבור. "אנחנו כמו רונאלדו ומסי. מבקיעים הרבה גולים. הכי כיף, לא?".

אתם יודעים שבית ספר זה לא רק כדורגל. צריך ללמוד גם.
גיא: "ברור. אם לא נלמד לא יהיה לנו מקצוע וכשנהיה גדולים נשתעמם נורא. אמא אומרת שדור העתיד הם אלו שלומדים ומי שלא לומד הולך לים".

שינינגר: "בית ספר זה מאוד

חשוב. ללמוד יגרום לי להפוך להרבה יותר חכמה".
חכמון: "חוכמה? אני הבנתי שאם רוצים להרוויח הרבה כסף כשהופכים לגדולים צריך ללמוד. אין עשירים שלא למדו, נכון?".

את שלישיית הזאטוטים ליוו האמהות הגאות רווית (אמא של עינב), טלי (אמא של היא-לי) ושירלי (אימא של צוף).

"זה נורא מרגש ומלחיץ, אבל מצד שני הילדים כבר בשלים לעלות לכיתה א'", מספרת שירלי. "אוטוטו הם לוקחים אותנו בעצמם לגן. הם לא מפסיקים לדבר על זה. אני מניחה שההתרגשות אצלם בשיאה".

מה דעתכן על מערכת החינוך שהילדים שלכם נכנסים אליה?
רווית גיא דרור (אמא של עינב): "ברעננה יש יופי של מערכת חינוך. אמנם בארץ יש לא מעט בעיות, אבל בפן המקומי אנחנו מרגישים את ההשתדלות של המורים והצוות החינוכי. תמיד מנסים לפתור כל בעיה הכי קטנה שצצה. נותנים להורים להרגיש שהם חלק מאופן קבלת ההחלטות. זה שווה המון".

טלי שינינגר: (אמא של היא-לי): "בנתניה יש יופי של מערכת חינוך ואין לי אפילו חצי טענה נגדה, אבל אני מסתכלת על הטווח הארוך. קצת מלחיצה אותי התובענות של בתי הספר בשנים האחרונות. בגילאים הצעירים מדובר על שיעורי בית מרובים ומבחנים. לא יקרה כלום אם המורים ייקחו צעד אחורה. בכל זאת ילד הוא ילד".

בחזרה לילדוד'ס ואל היום הראשון ללימודים. "אחותי הגדולה עולה כבר לכיתה ה' ועוזרת לי בשיעורים פרטיים", סיפרה היא-לי בעזרת דיבוב של אימה. "היא אפילו מלמדת אותי שברים וחשבון מסובך. היא רוצה שאהיה הכי מוכנה שאפשר לבית הספר".

מי ילווה אתכם ביום הראשון לבית הספר?
גיא: "אימא שלי ואחותי יבואו איתי. אני אתן לאמא לדבר ולאט לאט אראה מי נגד מי".
חכמון: "אני כבר ממש רוצה להגיע לכיתה. יש לנו כמה חברים מהגן שעוברים איתנו לבית הספר. בטוח יהיה לי ליד מי לשבת".

כבר חשבתם מה תעשו בהפסקות?
שינינגר: "אשחק עם החברות משחקי תפקידים. אני אוהבת לשחק את האחות הגדולה".

גיא: "למה אתה לא מקשיב? צוף ואני אמרנו שננסה לשחק כדורגל כמה שיותר כדי להשתפר. לפעמים גם נסתפק בכדורסל או כדורעף. אה, כמעט שכחתי. שמעתי שיש פינת חי בבית הספר. נורא בלי ללטף ארנבים ושרקנים".

חכמון: "אני דווקא יותר חשבתי על כיוון של משחק דמקה. אני נורא אוהב את המשחק הזה".
רגע לפני שהם באמת פוסעים אל עבר החיים האמיתיים ומתחילים את הדרך לבגרות, נותרה רק שאלה קיטשית אחת שנותרה עדיין בגדר פתוחה.

מה תרצו להיות כשתהיו גדולים?
היא-לי: "אני רוצה להיות ציירת מצליחה. בא לי להציג את הציורים שלי בתערוכה משלי".
חכמון: "כמו אבא שלי, עורך דין. חשוב לדעתי לעזור לאנשים ועורך דין טוב מצליח לעשות זאת".
גיא: "תגיד אתה באמת לא מקשיב? אני רוצה להיות כ-ד-ו-ר-ג-ל-ן. אם זה לא יסתדר אחשוב על משהו אחר ואודיע לך. או קי?".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...