ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

בעלת הקונדיטוריה המיתולוגית בהוד השרון חוגגת 90

במשך 60 שנה מנהלת יולנדה וילהיים את הקונדיטוריה המשפחתית בהוד השרון. ניצולת השואה שעלתה לארץ עם הקמת המדינה מספרת כיצד הצליחה להתמודד עם הצנע, מה עשה אצלה בן גוריון ואיזה כבוד עשה לה ראש העירייה כשחגגה יום הולדת 90

בדרך רמתיים בלב הוד השרון נמצא נווה מדברי יקי אמיתי. למעלה משישים שנה פועלת קונדיטוריית וילהלם, שאותה מנהלת ביד רמה יולנדה וילהיים בת ה-90, יקית מבטן ומלידה, שאחרי עשרות שנים בארץ ממשיכה להתנהל באותו דיוק נוקשה שאליו נולדה.

ובזכות אותה יקיות היא מכינה את השטרודלים, שאז היו רק עוגת תפוחים טובה, את עוגיות הווניל ואת יתר המעדנים בדיוק באותו אופן שאותן היא הכינה במשך שנים.

"למרות שאנחנו מאוד מצליחים לא חשבנו אף פעם להפוך לרשת", היא אומרת בצנעה. "תמיד חשבנו שאת הכי טוב שלנו אנחנו יכולים לתת כאן, במקום הביתי והאינטימי. סביבנו נפתחו עוד ועוד בתי קפה וקונדיטוריות, אבל אף פעם לא הרגשנו מאוימים על ידם".

סיפורה של קונדיטוריית וילהיים מתחיל בצ'כוסלובקיה בתום מלחמת העולם השנייה, אז נישאו שני אנשים צעירים, יולנדה וקרול וילהיים, ששרדו את  השואה. "אחרי שהתחתנו רצינו לבוא לארץ. קרול היה קונדיטור במקצועו והחלטנו לפתוח קונדיטוריה בישראל".

מדינת ישראל הצעירה לא הייתה בדיוק המקום לפתוח בו קונדיטוריה. מלחמת השחרור רק הסתיימה, מאות אלפי פליטים הגיעו לארץ והממשלה הפעילה משטרה צנע נוקשה. לרוב האנשים לא היה מה לאכול, אבל יולנדה וקרול, החליטו להגשים את חלומם. דוד, אחיו של קרול, הצטרף אליהם.

"כשהגענו לארץ ב-1949 החלה בדיוק תקופת הצנע, והיה קשה להשיג רישיון כדי לפתוח קונדיטוריה", היא נזכרת. "אחרי מאמצים רבים הציעו לנו לפתוח קונדיטוריה בצפת, עכו, רעננה או הוד השרון. לבסוף בחרנו בהוד השרון

כי לא היו כאן קונדיטוריות, ונשארנו כאן עד היום".

פתיחה של עסק, כל עסק, אינה קלה, אבל באותן שנים הקשיים היו כפולים ומכופלים: "את המקום קיבלנו בדמי מפתח ובנינו הכול במו ידינו. בגלל הצנע קיבלנו רק חמישה שקים של קמח, 500 קילו סוכר ומרגרינה אחת", היא מספרת בעיניים נוצצות. "זה הספיק לנו בין שבועיים לעשרה ימים כל פעם. לכן היינו מכינים רק כיס גבינה ועוגה".

צנע או לא, הקונדיטוריה זכתה להצלחה אדירה. אנשים רבים, שנזכרו בגעגועים במעדנים משם, הגיעו בהמוניהם לבית העסק ברמתיים, ותורים ארוכים השתרכו במקום רק כדי לקנות את כיס הגבינה של קרול. "באותה תקופה לקנות מוצרים ולהכין בבית היה יותר יקר מלקנות אצלנו, היינו מוכרים את כיס הגבינה ב-30 פיאסטר, שזה פחות מ-30 אגורות בימינו".

שמה של הקונדיטוריה המשפחתית הגיע לאוזניהם של בכירי המדינה. באותן שנים מפלגת מפא"י שלטה בגאון במדינה, וראשי המפלגה שהגיעו לבית ברל - סמינר ומוסד מפלגתי מפורסם - נהגו להגיע למקום כדי לאכול שטרודל טוב.

"היו לנו לקוחות קבועים שכל הזמן היו חוזרים, אבל לפעמים היינו נתקלים בלקוחות מפורסמים שהיו מגיעים מבית ברל. ישבו אצלנו משה דיין, בן גוריון והגברת וייצמן. לא היה מקום אחר על הדרך, אז אנשים היו עוצרים כאן".

נאמנה לקונדיטוריה וללקוחותיה יולנדה לא החסירה יום אחד של עבודה, גם אחרי שנולדו ילדיה. "כשנולדו התאומים שלי גרנו ברעננה בצריף ללא חשמל. לא יכולתי לשלוח אותם לגן, אבל רציתי להיות כל יום בחנות. אז הייתי מביאה את הילדים איתי, והם היו מסתובבים בין הלקוחות, שותים סודה ואוכלים עוגיות".

"היינו באים עם אמא לקונדיטוריה ומסתובבים במאפייה", נזכרת מרים, בתה של יולנדה. "אני זוכרת שהילדים היו עומדים מחוץ לחלון מביטים באבי מכין את העוגות, מחכים שהוא יישר את אחת העוגות וייתן להם את מה שנשאר".

מסיבה זו, כנראה, גם הדורות הבאים המשיכו לעבוד בקונדיטוריה: מרים, אחות לשעבר, החלה לעבוד במקום לפני 15 שנים, ואפילו בתה קרן, נכדתה של יולנדה, עובדת במקום. השבוע הביאה קרן את בנה לקונדיטוריה, וארבע דורות של בנות וילהיים התייצבו מאחורי הדוכן.

"תמיד נתנו את הכי טוב, גם כשלא היה איך לרכוש מוצרים", מסבירה יולנדה כיצד הקונדיטוריה נותרה שם דבר במשך כל כך הרבה שנים. "בעלי היה הולך לשוק השחור ומביא שוקולד וקקאו. בשום מקום אי אפשר היה להשיג כזה דבר, רק בתל אביב. עם השנים העסק התפתח והיינו מוסיפים דברים חדשים ומעניינים, ותמיד נתנו הרגשה של בית".

מרים מספרת שלאחר שאביה נפטר קשה לאופים להגיע לרמת הדיוק שלו. "פעם אחת קרא לי אחד הלקוחות ואמר לי: זאת לא עוגיית הווניל המקורית שלכם", היא אומרת. "טעמתי ובאמת משהו בטעם של העוגייה היה שונה. אחרי שאמא טעמה, היא ניגשה לקונדיטור והסבירה לו בדיוק מה חסר כדי שהעוגייה תהיה בדיוק כמו שקרול היה עושה אותה".

לדבריה, זה סוד ההצלחה של המקום. "אמא שלי זוכרת את כל הרצפטים בראש והיא מדריכה את הקונדיטורים כל הזמן. אם יש תלונה לגבי אחת העוגיות היא ישר יודעת מה חסר: סוכר, מים או כל דבר אחר".

לכבוד יום הולדתה ה-90 זכתה יולנדה בהפתעה מיוחדת: ראש העירייה, חי אדיב, הגיע במיוחד למקום כדי להעניק לה תעודת הערכה מיוחדת על פועלה והישגיה. "אמא שלי מאוד צנועה", אומרת מרים. "אי אפשר לראות עליה את ההתרגשות, אבל לנו הקרובים ביותר היא מספרת איזה כבוד זה לקבל הערכה כזאת ולדעת שהיא הצליחה במה שעשתה לאורך השנים".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...