שירת העצבים: שני שירי בחירות בקצב הראפ
וזו תרומתי הצנועה למערכת הבחירות: שני שירים בקצב הראפ לקראת הימים הרעים הבאים עלינו לטובה
תסתכל לי בעיניים אדוני הנבחר
אני אזרח קטן שמפחד מהמחר
אני רוצה שתענה לי בלי לשקר -
לאן אתה בורח, לאן 'תה ממהר
אדוני השר, אדוני החכ"כ
אתה האחראי כאן על כל הברדק.
לפני הבחירות אתה הגון וישר
מספר לכולם כמה אתה מוכשר
מביא תעודות, מסמכים, קבלות
על פעילות חברתית וטוהר מידות.
איזה מועמד, איזו חביבות
איזו השכלה, איזו בהירות
כמה הוא מבין, כמה הוא קשוב
איזו הופעה, רואים שהוא חשוב.
ביום שאחרי, אדוני השר
ביום שאחרי, אדוני החכ"כ
משנים צבעים, הכול הופך ברדק
שוחד וסמים, זונות והימורים
נשים משופדות, ילדים מוכים
פדופילים אכזרים
נרקומנים דלוקים שודדים זקנות,
אז איפה אתה אדוני השר?
איפה אתה אדוני החכ"כ?
מי ייתן פה הדין על הברדק.
נסיעות לחו"ל, חופשות ללא גבול,
תקציבי עתק למטרות ייעול,
רכב מהודר לכבוד השר,
עם שמירה אישית על גוש הבשר.
נטולי רגשות, חסרי רחמים
במלונות פאר חמישה כוכבים
עם אנשי עסקים, עם פושעים על רמה
אתם עושים קומבינות על חשבון המדינה
הרחוב מעוצבן, הרחוב בדיכאון,
איך בחרנו שוב את האדם הלא נכון,
אנשים רעבים מחפשים עבודה
גנרלים מוטרפים מחפשים מלחמה,
תקשורת מלקקת, מוכרת אשליות
הציבור מטומטם קונה בכמויות.
אלוהים בפנטהאוז במגדלי השמים,
זקן ועצוב כבר עושה במכנסיים,
נמאס לו לראות את הצאן המגעיל,
לאות מחאה על אפו שם עגיל.
אלוהים הקשיש עם עגיל וחשיש
לא רואה, לא שומע וכמעט לא מרגיש
כמו המלך דוד הוא הזמין בחורה,
שתשב בחיקו בימי הקרה.
ת'תפילות שעולות הוא מנפנף בידו
תחינות ומחילות הוא מוחק בזקנו,
בימי החגים כשהרעש נורא,
הוא סוגר ת'חלון ומרביץ נחירה.
נחירה של קדוש היא אסון לפשוטים
הים מתרומם, נהרות גועשים,
המונים נסחפים, טובעים ומתים,
אבל זה לא מזיז שערה לאלוקים.
במגדלי השמים הפנטהאוז ענק,
הוא זרוק ממוסטל קצת נחנק, קצת נשנק
אלוהים הזקן כבר לא מה שהיה
ונמאס לו מכל מה שפעם ברא.
במשקפת ענק הוא רואה ת'עולם
משפיל את עיניו בוש ונכלם.
הוא פושט את ידיו הרפויות לצדדים,
וצועק למלאך שיפתח הברזים,
"תשטוף הלכלוך מעולם הצבועים
תשמיד ת'אדם ובעלי החיים
תמחק יערות ותפיל ההרים
תייבש נהרות, תעלים הימים
תנקה היקום וחסל את כולם
נמאס לי לשלוט בעולם מחורבן".
פתאום זה קרה ואיש לא הבין
הים כמו נמחק התייבשו הנחלים
ההרים כמו קרסו הערים נבלעו
בני אדם וחיות נעלמו כמו לא היו.
בפנטהאוז ענק במגדלי השמים
חייך אלוהים ושילב הידיים,
בקול אבהי הוא מלמל בשפתיים
"נגמר תפקידי אעצום ת'עיניים",
כך נמחק העולם וזה רק בינתיים
אולי יתעורר אלוהים עוד שנה, עוד שנתיים
אם יהיה לו עצוב וירגיש שיעמום
הוא ירים את ידיו ויבנה לו יקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם