ראשי » סגנון ופנאי » אופנה ועיצוב » אופנה

הולכת נגד הרוח

לכבוד יום האישה, ביקשנו מאיתי יעקב לבחור בפרסונה יוצאת דופן מתחום האופנה. הוא בחר במעצבת אילנה אפרתי, אינדיבידואליסטית, שסולדת מאופנה ברוטאלית ומבקשת מכן לגלות יותר כושר שיפוט בנוגע לטרנדים

אם חשקה נפשכם לגרום למעצבת האופנה אילנה אפרתי צמרמורת או סתם רעד קל בגופה, כל שעליכם לעשות הוא להעביר אל מול עיניה קטלוג של "קסטרו", "פוקס" ואפילו של כמה משכנותיה לרחוב דיזנגוף. אפרתי, מעצבת גראפית בהשכלתה, פועלת במרחב האופנה המקומי כבר למעלה מעשרים שנה, וסולדת מכל מה שמריח ממיינסטרים. לא היא תיתן למגמות האופנה העונתיות ותכתיבי חזאי האופנה לשבש לה את החזון העיצובי בו היא אוחזת מאז החזיקה מספריים ביד.
 
"עיצוב אופנה הוא בשבילי עיסוק ודרך חיים", היא מספרת השבוע בשיחת טלפון ממחוז אומבריה, איטליה, שם היא מתגוררת בחלק מן הזמן. "התחלתי לעצב בגדים כי באופנה קיים תמיד הקשר המיידי עם הלקוחה, אך אני עדיין שומרת על יושרה יצירתית מוחלטת ומעצבת את הקולקציה לפי תפישת עולמי המקצועית".

אמירה זו מקבעת את מעמדה של אפרתי כיוצרת אינדיבידואלית, מרתקת ושונה בסצנה המקומית. וזו, למעשה, חלק מהסיבה בגללה בחרתי בה כאחת מהנשים המשפיעות ביותר בסצנת האופנה המקומית.  
בניגוד למעצבות אופנה אחרות, היא מחזיקה באישיות איתנה שמלווה אותה מאז החלה את עיסוקה באופנה בתחילת שנות השמונים. האלטרנטיבה שהציעה (ועדיין מציעה)  למצאי הקיים, האיכות הגבוהה של הבדים והתפירה ואפילו המניירות האירופאיות שמלוות אותה ואת בית האופנה שלה ברחוב דיזנגוף, מספקים תקווה לדור המעצבים הצעירים. הנה ההוכחה שניתן לשמור על יציבות של יותר משני עשורים בתעשייה, גם עם שמירה על אמירה אישית שלאו בהכרח מתחנפת לדעת הקהל.

הקטלוגים שהציעה מאמצע שנות ה-80' ועד ימינו, אינם מתחנפים לטעם הקהל הרחב או פונים אל המכנה המשותף הנמוך ביותר. הם גם אינם בוטים מינית או משתמשים בגוף האישה כאובייקט. ולא שלאפרתי יש אג'נדה פמיניסטית בכל מתפר או בבטנת הז'קטים, אבל תפישת האופנה שלה היא יותר אינטלקטואלית מקונספטואלית.

בעיצוביה היא פונה לנשים. לא לנערות או ילדות. "בעבודתי אני פונה לנשים עובדות, עצמאיות ולרוב עירוניות.", מסבירה אפרתי. "אני מציעה ללקוחה את רעיון 'המלתחה החכמה': כלומר, בניית בסיס מסוים הכולל כמה פריטי לבוש שימושיים ואיכותיים, תוך הוספת פריטים בכל עונה המשלימים ומרחיבים את הבסיס הקבוע. רעיון זה עדיף בעיני על קניית מלתחה חדשה בכל עונה והחלפתה, לפי הטרנד, בעונה הבאה".

"כשהתחלתי לעצב בגדים רציתי להציע מראה שונה לנשים, שלא מתעלם ממאפייני הגוף, שומר על קווים מינימליסטיים, תוך הקפדה על חומרי גלם באיכות גבוהה ביותר.  לטעמי, המלתחה החכמה משרתת את הלקוחה ומעניקה לה ביטחון. כי הבגדים, שנבחרו בהתאמה אישית למבנה גופה וסגנון חייה, משקפים את טעמה ואת המראה שהיא רוצה לשדר."

יש שיטענו כי הקולקציה של אפרתי מצומצמת, אלא ששני אוספי הבגדים שהיא משחררת מדי עונה -הקו הקלאסי "אילנה אפרתי" וקו "א.א 100% כותנה" (קו בגדי היומיום) - מגובשים ומציעים מלתחה רחבה ומכובדת.

"בעיצוב אופנה האפשרויות לגיוון נראות בתחילה מוגבלות – הרי אנחנו תמיד מתעסקים באותם דברים, שממלאים אותן פונקציות תכליתיות: מכנסיים, חולצה, חצאית, שמלה, ז'קט ומעיל",

היא מסבירה את תהליך עבודתה. "אני מוצאת שקל לי יותר לעבוד בצמצום תחת מגבלות. אני מציבה לעצמי הגדרות, ובתוכן ממשיכה למצוא מרחב למשחק בפרופורציות, בתפרים, בפרטים. לעיתים אני מתייחסת בקולקציה לפריט מסוים. למשל ז'קט, בכמה אופנים שונים לחלוטין, תוך הדגשת מוטיבים שונים בו: הכיסים, הצווארון, החפתים, השרוולים.  אני ממשיכה ומפתחת את המעט לכדי שלמות."

את יכולה לספר מעט על תהליך העיצוב?
"בתהליך היצירה אני מונעת לעיתים קרובות על ידי כוח ההתנגדות לנעשה סביבי. כשהתחלתי לעצב בגדים רציתי להציע מראה שונה לנשים, שלא מתעלם ממאפייני הגוף, שומר על קווים מינימליסטיים, תוך הקפדה על חומרי גלם באיכות גבוהה ביותר.

"את ההשראה לקולקציות שלי אני מוצאת לעיתים קרובות בהיסטוריה הפרטית שלי, ובזיכרונות אינטימיים מרגעים משפחתיים ואישיים. אני לא הולכת רחוק בחיפוש אחר השראה. אני פונה לתמונות שליוו אותי בילדות, כמו מדי הצבא והעבודה של אבא, אמא במסיבת יום ההולדת שלי, וגם אדריכלות הבאוהאוס הנפוצה בתל אביב. חיבור כל האלמנטים הללו הוביל אותי לתערובת של סגנון לבוש אירופי קלאסי, מותאם לאקלים החמים ולאווירה הייחודית של תל אביב".
 

את מסרבת להיכנע למגמות האופנה ונותרת נאמנה לקו העיצובי שלך. מה מניע אותך לזה? בטח לא הצלחה מסחרית מסחררת
"בראייה רטרוספקטיבית, אני פועלת כך, כי זה פשוט אני. תפישת העולם שלי מאוד אמוציונאלית וזה משהו מאד פנימי. זוהי התנגדות למשהו שהוא לא אותנטי. הנטייה כיום באופנה, עיצוב פנים וכד', היא שצריך למכור. מה שקיים אצלך ישן ואתה צריך להחליף. זוהי כלכלה קפיטליסטית כתופעה רחבה מאוד."

קפיטליזם נתפש כחשיבה כלכלית מאוד גברית. ההתנגדות שלך היא אולי פעולת נגד פמיניסטית?
"אני חושבת שנשים משתפות פעולה גם עם הקפיטליזם. נשים הן בני אדם ויש להן כוח שיפוט וכוח להתנגד. אבל זה נושא מאוד מורכב ואינדיבידואלי, ותלוי בחינוך והתרבות שלך כאדם. אני, כבן אדם עצמאי במחשבה, יכולה לומר: 'סליחה! זה לא מתאים לי!'."

את מאמינה שהצעות האופנה כיום מחמיאות לנשים? עושות איתן חסד?
"לאורך השנים אני מוצאת את הבגדים בשנות ה-50' וה-60' כמחמיאים מאוד. גם היום, אני מוצאת בגדים מאוד מחמיאים פה ושם. אבל הכול עניין של בחירות. יש היום שפע מטורף של סגנונות, ואתה רק צריך לבחור. הדבר הדומיננטי בעבודה שלי זו הבחירה. אני בוחרת את הבדים, הסילואט, איך להציג את הבגד, איך לחבר בין הבדים, הקטלוג והדוגמנית. לקוחות תמיד אומרות לי: 'את נותנת לנו שקט נפשי'. למה? כי אני לא משתמשת באופנה ברוטאלית, אלא מביאה להן אופנה ארוכת טווח שממשיכה איתם מעבר לעונה אחת. אני לא משגעת אותן, אלא מבינה אותן ואת הצרכים שלהן."

תסבירי
"תכתיבי החברה כיום גורמות לנשים רבות להרגיש חוסר ביטחון. הן עסוקות כל היום בשאלה 'האם אני נראית טוב?' או 'מה יגידו על הבגד שלי? האם הוא מספיק טרנדי?' ופעם התחלופה האופנתית הייתה הרבה יותר איטית, בניגוד להיום, שהתחלופה מהירה יותר ודינאמית. בעיני זה יופי, אבל תמיד צריך לא לשכוח את אפשרות הבחירה והחשיבה העצמאית."

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...