שורדי בית הילדים
לכל הנושא של אחים יש השלכות אדירות על תפקודים שונים בחיים המאוחרים. מחקר מגלה כי לבוגרי הלינה המשותפת בקיבוץ קשר רעוע עם אחיהם. הפגיעה, אגב, נכונה לתא המשפחתי כולו. כפי שבא לידי ביטוי בסרטה של תמר פינגולד
במחקר, שבא לבדוק את השפעת אורח החיים בקיבוץ על היחסים והקשר בין אחים, נמצא כי יחסי אחים שגדלו בעיר טובים יותר מיחסי אחים שגדלו בלינה משפחתית או משותפת בקיבוץ. המחקר, שהתבצע על ידי איילת אבירם, השווה בין שלוש קבוצות: אחים מהלינה המשותפת בקיבוץ, אחים מהלינה המשפחתית בקיבוץ ואחים שגדלו בעיר. השתתפו בו 126 נבדקים בגילאי 30-34 אשר להם אח שקטן או גדול מהם ב- 4 שנים לכל היותר.
במחקר נבדקו מרכיבי קרבה, תחרות והיכולת לדאוג זה לזה, תוך שימוש בשאלונים שבודקים יחסי אחים בעבר ובהווה. הנחקרים השיבו לשאלות כמו: "אני ואחי חלקנו סודות", "לאחי הייתה השפעה חיובית על ילדותי", "לאחי ולי היו הרבה דברים משותפים", "אחי לא אהב לשחק איתי", "אחי אימלל אותי", מהן ניתן היה ללמוד על טיב היחסים בין האחים. ממוצע התשובות בקרב נחקרים שגדלו בעיר היה 3.9 (בסולם של 1-5) בקרב יוצאי הלינה המשפחתית בקיבוץ 3.57 ואילו בקרב אלה שגדלו בלינה משותפת רק 2.88.
"ממצאי המחקר מרמזים על כך שלערכים הקיבוציים עשויה להיות השפעה שלילית על טיב הקשר בין אחים", אומרת אבירם. "שתי קבוצות האחים, הן מהלינה המשותפת והן מהלינה המשפחתית, גדלו בחברה בעלת עולם ערכים ואידיאולוגיה דומים: ערכים לחיים בשיתוף, להצנעת האני והמשפחה והדגשת הקולקטיב, עם תחושת מחויבות גבוהה לקהילה. יתכן שהנורמות המשפחתיות והתרבותיות שהיו נהוגות בקיבוץ, אשר מחזקות את הגישה לקולקטיב, פגעו בטיבם של היחסים בין אחים שגדלו בקיבוץ".
ד"ר רבקה יהב, מרצה בכירה בבי"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, שהנחתה את המחקר יחד עם פרופ' שלמה שרלין, מסבירה: "הניתוק בין האחים הביולוגיים בקיבוץ עשה את שלו, אבל גם ילדי קיבוץ שחיו עם בני משפחתם בבית הם בקשר פחות טוב, מה שאומר שהפגיעה אינה קשורה רק בלינה המשותפת, אלא גם בערכים ששלטו בקיבוץ. עם זאת, כמובן שללינה תחת קורת גג אחת יש השפעה על האינטימיות ביחסים.
למה זה כל כך חשוב, אחים?
"לכל הנושא של אחים יש השלכות אדירות על תפקודים שונים בחיים המאוחרים. יחסי עבודה, למשל, משחזרים משהו מיחסי האחים. תחושות של העדפה ודחייה מקורן בקשרים בין אחים. יש מחקרים המצביעים על השפעה על קשרי זוגיות. דווקא כמטפלת נחשפתי לחשיבות של היחסים בין אחים. גישות פסיכואנליטיות (פרויד, לדוגמא) נותנות דגש חזק מאד על השלכות הקשר עם ההורים, ומפספסות את חשיבות הקשר בין אחים. התגבשה קונספציה טיפולית שהזניחה את הנושא. דווקא המקרא השכיל להעניק ליחסים הללו את החשיבות המגיעה להם. ספר בראשית מתעסק המון ביחסי אחים".
למה לבדוק את הקיבוץ?
"אני זוכרת מטופלת שהגיעה אלי וכינתה את עצמה 'שורדת קיבוץ'. זה היה נורא לשמוע, זה צילצל כמו 'שורדת שואה'. זו הדקה ה-90 למחקר על הפרויקט הניסויי הזה של לינה משותפת, של פירוק התא המשפחתי. שיהיה ברור, ערכי הקיבוץ, יש בהם דברים נפלאים, אבל אין תחליף לתא המשפחתי".
"המחקר לא בא לבקר את
הקשר בין אחים שגדלו בקיבוץ רק משקף את הפגיעה שהייתה במערכות היחסים כולן בתוך התא המשפחתי, כפי שמשתקף בסרטה של הבמאית תמר פינגולד, המספר את סיפורם של אמנים בני קיבוץ שהוזמנו על יד האוצרת טלי תמיר להכין עבודה על חוויית הילדות שלהם לתערוכה "לינה משותפת".
"בתחילת הדרך האמינו אנשי הקיבוץ כי המשפחה מעבירה כל מיני פתולוגיות, שעל ידי ניתוק הילד מהתא המשפחתי הן ייעלמו. ניסו גם להתנתק מהמשפחה היהודית הגלותית", אומרת פינגולד. "מאחר והרעיון המרכזי היה לחנך דור חדש, המשפחה במהות עמדה כנגד הקומונה, אז הורידו אותה לתחתית סדר העדיפויות".
"חוקי גידול הילדים היו נוקשים. היו רק שעתיים ביום אחר הצהריים בחיק המשפחה, ולהורה אסור היה לגשת לבית הילדים. אני מכנה את זה 'ההורה הנוכח-נעדר'. הילדים האלה עברו לבד את ההתפתחות המינית, הווסת, החזייה הראשונה. היו להם קשיים אמיתיים של התמודדות קבוצתית שלא נגמרת, אותו ילד שאתה יושב איתו בכתה, אתה מתקלח איתו, אתה ישן איתו. לישון בבית הילדים, בחושך, כשאתה בוכה אף אחד לא מגיע. לעשות את הצרכים בסיר לילה שנמצא במרכז החדר".
וההורים? איך הם הרגישו?
"כנראה שכבר אז היו הורים שזה היה חסר להם, אך הילד לא היה שייך לך, אלא לקיבוץ, ולא יוצאים נגד השיטה, נגד האידיאולוגיה. נחשף יומן של אימא שלא יכלה להתמודד עם המרחק מבתה, והיא ישבה לכתוב לה מכתב מדי יום. במכתבים היא מספרת לבתה איך קשה לה להשכיב אותה לישון וללכת, לשמוע את הבכי ולא לגשת".
"מגיבורי הסרט עולה שהנושא של הקשר עם ההורים הוא נושא קשה. כל אחד מהגיבורים שאב את היצירה שלו מהמקום הזה. אך אני התרשמתי שלילדים האלה הייתה ילדות נהדרת, ושרק מאוחר יותר, כשהם בעצמם גידלו ילדים, הם קלטו. מדובר בתובנה של אדם מבוגר, שמבין במבט לאחור שזה היה חסר. אחרי שהסרט מוקרן, באים קיבוצניקים וחולקים איתי סודות. הם אומרים לי: 'עזרת לי להוציא דברים שהדחקתי'".
"צריך להבין, ההורים שלהם היו הורים 'אידיאליים'. אימא שלהם לא כעסה עליהם ואבא שלהם לא אמר להם מה לעשות. זה 'הורה געגוע'. בין 16:00 ל-18:00 כולם במיטבם, הם לא עצובים, הם לא כועסים".
"יחד עם זאת, הסרט מביא למקום של פיוס, של ריפוי. במהלך הסרט הגיבורים מביעים הערכה להורים שלהם, הם היו דור מהפכני עם ראייה מפוכחת ותחושת שליחות. הם בנו את הארץ הזאת".
"בסופו של דבר, הדברים שעולים בסרט צריכים לדבר אל כלל האוכלוסייה: לא צריך לגדול בבית ילדים כדי לא לזכור מהו חיבוק אם, לא צריך לישון בבית ילדים כדי לישון לבד, להרגיש לבד. אפשר להרגיש בודד גם בבית עירוני. כמה משפחות אוכלות יחד ארוחת ערב? שכל אחד יבדוק את עצמו, איזה סוג של הורה הוא, איזה מקום הוא ממלא בחיי ילדיו. יש בכלל הורה אידיאלי?".
נא להמתין לטעינת התגובות
