אורוגוואי
מיקום: דרום אמריקה
בירה: מונטווידאו
שטח: 187,000 קמ"ר
אוכלוסיה: 3,334,074 נפש
מטבע: פסו אורוגוואי חדש
דת: 66% קתוליים, 2% פרוטסטנטיים, 2% יהודים
שפה: ספרדית
מזג אוויר: האקלים באורוגוואי מתון בכל עונות השנה. בחורף (שחל בין יוני לספטמבר - העונות הפוכות כיוון שהמדינה נמצאת בחציו הדרומי של כדור הארץ) נעות הטמפרטורות בטווח של 10-16 מעלות, ואילו בקיץ, בטווח 21-28 מעלות. משקעים יורדים כל השנה, וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל-1,000 מ"מ.
קידומת: 598
תושביה הילידיים של אורוגוואי היו אינדיאנים בני שבט צ'ארואה, עם של ציידים-מלקטים שלא פחדו כלל מזרים. כשהספרדים נתקלו בהם לראשונה בשנת 1516, הרגו המקומיים את מגלה הארצות חואן דיאס דה סוליס ואת רוב בני לווייתו. במאה ה-17 עדיין שגשגו בני השבט, ומשחדלו ללחום בספרדים, החלו לסחור איתם.
בסוף המאה ה-17 החלו 150 שנות מאבק בין הספרדים לפורטוגזים על השליטה באזור. בשנת 1811 הונהג מרד נגד הספרדים על ידי חוסה ארטיגאס, שהדיחם מאורוגוואי ב-1815. ארטיגאס ניסה לערוך רפורמה אגררית שתיטיב עם העניים, ואולם בעלי האדמות העשירים שלא אהבו את השינוי, הזמינו את ברזיל לפלוש לאורוגוואי ולכבוש אותה.
רק ב-1828 הוכרה עצמאותה של אורוגוואי, על ידי שתי שכנותיה הגדולות, ארגנטינה וברזיל, שנלחמו במשך השלוש שנים שלפני כן לבעלות על שטחי המדינה. אורוגוואי היא דוגמא נדירה למדינה שנוסדה בעקבות תיחום טריטוריאלי ולא להפך. לפני הכרה בעצמאותה, לתושבי המדינה לא הייתה מודעות להיותם עם נפרד והם ראו עצמם חלק מהארגנטינאים. ב-1830 הושבע
בין 1836 ועד 1865 התקיימה מלחמת אזרחים באורוגוואי, שהושפעה מהמלחמה הגדולה שהתנהלה בארגנטינה. בשנת 1865 עד 1870 השתתפה אורוגוואי במלחמת הברית המשולשת שניהלו ברזיל וארגנטינה נגד פרגוואי.ב-1933 התרחשה הפיכה צבאית במדינה אולם החל מ-1942 הושבה הדמוקרטיה בהדרגה.
בראשית שנות השישים של המאה העשרים החלה מחתרת השמאל ה"טופמארוס", לבצע מעשי חבלה בערי אורוגוואי. הטרור והמצב הכלכלי החמור הביאו להפיכה צבאית שנייה ב-1973, בעקבותיה הונהג משטר דיכוי שנמשך 12 שנים. אלפי בני אדם נאסרו, עונו ונרצחו בגין השקפותיהם הפוליטיות והתנגדותם לשלטון צבאי. בתקופה זו נמלטו מאורוגוואי מאות אלפי אזרחים
ב-1984 הסכימו אנשי משטר הדיכוי לוותר על השלטון ונערכו בחירות דמוקרטיות ראשונות. ב-1986 העניקה אורוגוואי חנינה כללית לכל מי שפגעו בזכויות האדם בתקופת הדיקטטורה.
אורוגוואי נמצאת בדרום מזרח אמריקה הדרומית. היא גובלת בצפונה בברזיל, במערב חוצץ נהר אורוגוואי בינה לבין ארגנטינה, מדרום לה נמצא השפך של נהר אורוגוואי והיא שוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי ממזרח.
במרבית שטח המדינה נמצאות גבעות נמוכות. הפסגה הגבוהה ביותר באורוגוואי היא של הר קתדרל, המתנשאת ל-514 מטר, בדרום מזרח המדינה. אזור צפון מערב אורוגוואי מגוון יותר וכולל רכסי הרים, רמות שטוחות ועמקים רחבי ידיים. לאורך החוף משתרעים אגמים ודיונות חול. ריו נגרו, הגדול בנהרות המדינה, חוצה אותה מצפון מזרח לדרום מערב, ונשפך לנהר אורוגוואי.
לאורוגוואי מסורת אמנותית וספרותית מרשימה. בין האמנים שזכו להצלחה בינלאומית ניתן למנות את פרדו פיגארי, צייר של סצינות כפריות ואידיליות וחוסה אנריקה רודו, אחד הסופרים הבולטים במדינה. התיאטרון הוא אמצעי בילוי מאד פופולרי והמחזאים של אורוגוואי, דוגמת מאויציו רוזנקוף – ממיסדי מחתרת ה"טופמארוס", שעונה על ידי הממשל בשנות ה-70, הם מהבולטים שבאנשי הרוח והתרבות. רוב מסורות המוזיקה והמחול יובאו מאירופה והתפתחו בגרסאות מקומיות. וכמו בכל מדינה לטינית כמעט, כדורגל הוא הספורט הלאומי.
מאפיין לטיני נוסף של אורוגוואי הוא החיבה העמוקה לבשר – הפאריז'אדה (פלטת בשרים) היא מאכל לאומי. גם הצ'יוויטו (סטייק עסיסי וגדול בתוך כריך) נחשב למאכל לאומי. כחטיפים ניתן לאכול אולימפיקוס (כריכים גדולים) והונגארוס (נקניקיות חריפות עטופות בבצק). כדי להרוות את צימאונם, תושבי אורוגוואי שותים המון תה או מאטה (משקה עשבים ירוק). אם חשקה נפשיכם במעט אלכוהול לשמח לבב אנוש תוכלו לשתות קלריקו (קוקטייל יין לבן ופירות) או מדיו אי מדיו (קוקטייל יין נתזים ויין לבן). גם הבירה המקומית טובה מאד.
הקרנבל השנתי שמתקיים בימים שני ושלישי שלפני תחילת הלנט הנוצרי (סוג צום שמתחיל ארבעים יום לפני חג הפסחא ומסתיים בחג ובו אסור לאכול מאכלים נהנתניים, דוגמת בשר ושוקולד), הוא האירוע החשוב ביותר במדינה. בחגיגות נעלמת העיר מונטווידאו המעונבת והמתונה ובמקומה מופיעה עיר ססגונית ועליזה, כשמתופפים וחוגגים עם תחפושות צועדים וצוהלים ברחובות בשבוע של הפסחא שנקרא "לה סמאנה קריוז'ה", מבלים המקומיים באסאדו, אילוף סוסים, רכיבת פעלולים של הבוקרים והאזנה למוזיקה עממית.
מונטווידאו – פרט להיותה הבירה, מונטיווידאו היא העיר הגדולה היחידה באורוגוואי. עיר ציורית עם המון אדריכלות קולוניאלית ספרדית, אדריכלות איטלקית וארט-דקו. רוב האתרים ששווה לראות נמצאים ב"סיודאד וייחה" – העיר העתיקה, שנמצאת על חצי אי ליד הנמל וגם במרכז המסחרי שממוקם סביב "פלאסה אינדפנדנסיה" (כיכר העצמאות).
בכיכר נמצא המאוזוליאום לזכר ארטיגאס (Mauseleo de Artigas), ומעליו פסל ענק של הגיבור הלאומי, וגם פאלאסיו סאלבו (Palacio Salvo), הבניין בן 26 הקומות, שהיה הגבוה ביותר בדרום אמריקה כשנבנה בשנת 1927, והוא עדיין הגבוה ביותר בעיר. פלאסה קונסטיטוסיון ( Plaza Constitución- כיכר החוקה), בניין קאבילדו (Cabildo) בסגנון הניאו קלאסי ואיגלסיה מטאריס (Iglesia Matriz), הכנסייה שהיא מבנה הציבור העתיק ביותר בעיר (1799), נמצאים מערבה מכאן.
אתרים חשובים נוספים באזור הם המוזיאון הלאומי להיסטוריה (Museo Histórico Nacional), ומוזיאון הגאוצ'ו והמטבעות (Museo del Gaucho y de la Moneda), ובו תצוגה מרשימה של חפצי אמנות ממורשת הבוקרים של אורוגוואי. כדאי לבקר גם ב"מראקדו דל פוארטו" (Mercado del Puerto), שהיה בעבר אחד הנמלים התוססים והמשוכללים בדרום אמריקה, וכעת משמש כמרכז של שווקים, מסעדות, אמנים ומוסיקאי רחוב. פריה דה טריסטאן נארבאחה (Feria de Tristán Narvaja) הוא שוק פתוח לאוכל, לעתיקות ולמזכרות. מספר חופים חוליים נמתחים לאורך קו החוף משני עברי העיר, והם פופולריים בקרב תושבי העיר כיעדים לטיול בסופי השבוע הקיציים.
קולוניה סואיסה - עיירה הממוקמת כ-120 ק"מ ממערב למונטווידאו. היא נוסדה בשנת 1862 על ידי מתיישבים שוויצריים והפכה למושבה החקלאית הראשונה של אורוגוואי בפנים הארץ, בה גידלו חיטה עבור המטחנות שבמונטווידאו. כיום מיוצרים כאן רוב מוצרי החלב של המדינה. עדיין אפשר לחוש בה אווירה אירופאית כשמטיילים ברחובותיה.
הריביירה של אורוגוואי - כאן שוכנים אתרי נופש רבים לאורך החוף. ממש ממזרח לבירה נמצא אתר הנופש הגדול אטלנטידה (Atlántida), וגם העיירה פיריאפוליס (Piriápolis) אינה רחוקה משם. מכאן, ניתן לצאת לטיולים בחיק הטבע ולטפס לגובה של 493 מ' עד לסרו פאן דה אסוקאר (Cerro Pan de Azúcar), 'גבעת חרוט הסוכר', או לבקר במינאס (Minas), עיירה מקסימה בגבעות המיוערות.
הגדולה והמפורסמת מבין עיירות הנופש היא פונטה דל אסטה (Punta del Este), אחד מאתרי הנופש הנוצצים והיוקרתיים ביותר בדרום אמריקה. המקום מלא יאכטות ומועדוני דיג, מסלולי גולף, בתי קזינו ומעונות קיץ יפים, לצד חופי הרחצה הנפלאים, גם לשחייה וגם לשיזוף. קרוב מאוד לחוף נמצאים האיים איסלה גוריטי (Isla Gorriti), עם חופי רחצה מצוינים נוספים ושרידים של מבצר מהמאה ה-18, ואיסלה דה לובוס (Isla de Lobos), שמורת טבע המהווה בית גידול למושבה גדולה של כלבי ים.
אזור החוף - ממערב למונטווידאו מתחיל האזור השוכן מול הנהרות ריו דה לה פלאטה וריו אורוגוואי. שם נמצאת העיירה הקולוניאלית התוססת קולוניה (דל סקרמנטו), בעלת רחובות צרים מרוצפים באבן, ומשני עבריהם בתים מסוידים לבן. שיט, דיג ושחייה הן הפעילויות המובילות לאורך חופי מרסדס (Mercedes), ומוזיאונים מעניינים רבים תמצאו בפאיסאנדו (Paysandú), העיר השנייה בגודלה באורוגוואי.
אגאס דולסס - אחד האתרים השלווים באמת על חוף הים. כפר דייגים קטן, עם כמה מלונות זולים, והמון מאכלי ים.
טאקוארמבו - מאז שנוסדה העיירה בשנת 1832, הועסקו פסלים רבים שיצרו פסלי ראש-חזה, פסלים בגודל טבעי ואנדרטות שונות לזכר מצביאי צבא מפורסמים, סופרים, כמרים ומחנכים. בסוף מרץ, מתקיים כאן פסטיבל גאוצ'וס (בוקרים) בן שלושה ימים, הכולל תצוגות מיוחדות, תחרויות רכיבה, מוסיקה ושאר פעילויות.
לאורוגוואי מגיעים בעיקר בשביל החופים, לכן רוב התיירים מגיעים בקיץ (כשאצלנו חורף). הקיץ בחופים הוא חם מאד, בפנים הארץ נעים וקריר יותר.
מונטווידאו הוא שער הכניסה העיקרי לאורוגוואי בטיסה. הכבישים ושירותי האוטובוסים לכיוון הגבול עם ברזיל וארגנטינה טובים, אבל אין רכבות שמקשרות בין שלוש המדינות. שירות מעבורות ורחפות פועל בין קולוניה לבין בואנוס איירס. ניתן לטוס עם אל על למדריד ומשם להמשיך עם אייר מדריד. ניתן להגיע גם עם חברת איבריה דרך ספרד, עם לופטהנזה דרך פרנקפורט או עם סוויס אייר דרך ציריך או ג'נבה.
ויזה: ישראלים אינם זקוקים לאשרת כניסה
שעון: ישראל פחות חמש שעות
חשמל: 220 וולט, 50 הרץ
הקהילה היהודית באורוגוואי מונה כ-25 אלץ נפש. היא מורכבת בעיקר מאשכנזים, ספרדים, הונגרים וגרמנים. מדובר בקהילה פעילה ביותר, בעלת קשרים הדוקים עם ישראל. בניין הקהילה ממוקם ברחוב CANELONES' מספר 1084. טלפון: 9025750
שגרירות ישראל:
פתוחה בימי שני עד שישי, 9 בבוקר עד 12 בצהריים.
טלפון: 598 -2-4004164/5/6
פקס: 598 -2-4095821
כתובת: BULEVAR ARTIGAS 1585 MONTEVIDEO
INFO@MONTEVIDEO.MFA.GOV.IL
נא להמתין לטעינת התגובות
