ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » ספרד

הרי לכם: מסע בהרי הפירנאים

הרי הפירנאים הם לא רק מקור לחוויות שלג וסקי. עם בוא האביב אפשר להעביר ימים שלמים בין נופים כשאתם צועדים ברגל או מדוושים על אופניים. ותמיד אפשר לעבור את הגבול לאנדורה

בעבר כיכבו הרי הפירנאים במדור, אבל בימים אלה, עם פרוץ האביב, מועד שבו הם מתכסים בשלל צבעי פריחה, כדאי לשוב לשם ולנצל את מלוא מכמניו של הטבע לשפע פעילויות: הליכה בשבילי נוף, רכיבה על אופניים, רפטינג ושיט קאנו בנהרות, טיפוס הרים, נסיעה ברכב בין כפרים לשמורות טבע, וגם התרגעות ונופש.
 
את ההיכרות הוויזואלית עם הפירנאים עשינו עוד קודם לביקורנו שם באמצעות צפייה במרוצי האופניים, הטור דה פראנס הצרפתי והוואלטה הספרדי (Vuelta a Espana) הנערכים בחודשי הקיץ.

כבר לפני שנים, ביושבנו על הכורסה, משתוממים מעוצמתם של אינדוריאן, ארמסטרונג וקונטאדור, החלטנו שיהיה זה נכון לשוטט ברכסים משופעי הפסגות המחודדות והעמקים התלולים, שכבישים צרים שזורים ביניהם. אלא שבניגוד לתוכנית המקורית, הזדמן לנו לטייל בהרי הפירנאים כאורחי חבל קטלוניה, דווקא בעונת הסקי.

הגלישה בפירנאים אינה חידוש לישראלים, וגם אנדורה - המדינה הקטנטונת ופטורת המסים השוכנת בין צרפת לספרד - הצליחה לייבא לאתרי הגלישה שלה לא מעט גולשים ממחוזותינו.

טיסה עם אל על מאריכה את השהות בטריטוריה ישראלית בשעות אחדות, אולם גם לאחר שנחתנו בברצלונה והתחלנו בנסיעה לא הצלחנו להתנתק.

המראות שנשקפו מבעד לחלון האוטובוס הזכירו את הנוף הגלילי המוכר לנו. תמונת הנוף השתנתה רק כאשר חדרנו אל תוככי העמקים המוקפים בהרים. כאן חשנו לראשונה בקור החורפי המקפיא.

נדרשו לנו ארבע שעות נסיעה כדי להגיע לוואל דה בואה (Vall de Boi). על המדרונות המקיפים עמק זעיר זה הוקם אתר סקי חדש, בואה טאול (Boi Taull), שמו . יש כאן 49 ק"מ של מסלולים המתגאים בשיא של פסגה פירנאית, 2,751 מטר .

בעמק זה יש שמונה כפרים והוא מתפאר גם בפארק לאומי, באתר ספא ובעיקר בכנסיות רומנסקיות, שהן אתר מורשת של אונסק"ו. הן נבנו במאות ה-11 וה-12, תקופה שבה האזור שגשג לאחר גירוש הפולש המוסלמי ולאחר הניתוק מצרפת. לכנסיות הללו היה תפקיד חברתי לצד זה הדתי, כמקום כינוס ומקלט.

סימנן הבולט של הכנסיות הרומנסקיות הוא מגדל פעמון גבוה וצר, שסייע לתקשורת בין הקהילות שבעמק. הארכיטקטורה שלהן נשאבה מכנסיות בלומברדיה שבצפון איטליה ובתוכן נמצאו ציורי קיר שנועדו להעביר מסר דתי ולכן, בניגוד לציור הרנסנסי, הם לא ניסו לשקף מציאות.

בכפר טאול מצויות באופן חריג שתי כנסיות וזאת שבכניסה לכפר, המוקדשת לסנט קלימנט, היא המרשימה מכולן. גובהו של מגדל פעמוניה הוא שש קומות וציור הקיר שלה מעטר את כל הפרסומים התיירותיים של האמנות הרומנסקית של קטלוניה. למעשה, הציור המקורי מוצג במוזיאון הקטלוני בברצלונה ובכנסייה הותירו העתק שלו לצד ציורים מקוריים אחרים. גם בכנסייה השכנה, סנטה מריה, מצויים ציורים.

מצפון לוואל דה בואה, בקצה הצפון מערבי של קטלוניה, מצוי ואל ד'אראן (Vall D'aran), המוקף פסגות המתנשאות לכ-2,000 מטר . פתחו הטבעי של העמק פונה לצרפת, ושם גם מתחיל נהר הגארונה הזורם לצרפת ונשפך לים ליד בורדו.

העמק הנושא את השם אראן היה מבודל מספרד יותר מאזורים קטלוניים אחרים, ושפת תושביו היא ארנס, שהיא השפה הרומאנית, שמקורה בדרום צרפת.

עד לחפירת מנהרה בת חמישה קילומטרים ב-1948, שנועדה לחבר את העמק לספרד באמצעות כביש N-230, נאלצו תושביו לעקוף בעונת החורף את שרשרת ההרים עם רכבם, ולהגיע לביתם דרך צרפת.

למרות הקשר לשכנים מצפון הצביעו תושבי החבל בעד השתייכות לקטלוניה (על נטיותיה של קטלוניה לעצמאות מן הכתר הספרדי הרחבנו כאן בעבר, ב-11.2.2011).

בירת החבל היא ויאייה (Vielha), היושבת בגובה 975 מטר מעל פני הים, ומשטחי הסקי של עמק אראן אינם מרוחקים ממנה. אתר הגלישה בבקיירה ברט (Baqueira Beret) שהם שני כפרים המרוחקים זה מזה שמונה קילומטרים, הוא הגדול בספרד והוא חביב על המלך חואן קרלוס ובני משפחתו. זהו אתר המשמש בדרך כלל את הספרדים, אם כי נתקלנו גם במשפחות שהגיעו מצרפת (טולוז מרוחקת כ-160 ק "מ בלבד).

האתר, עם 86 ק"מ של מסלולים, משרת את הגולשים לגווניהם השונים. בבתי המלון בויאייה,

בעיירה סאלרדו ובכפרים נוספים, שרבים מהם מציעים דירות, גובים מחיר סביר - נמוך מזה שהכרנו באלפים הצרפתיים, אולם מחיר הסקי-פס השתווה אליהם.

חיי לילה מרתקים בסגנון האפרה-סקי של עיירות הטירול לא גילינו שם. יש לכך תחליף: חבל ארץ זה ידוע באיכות המטבח שלו, המשלב מסורת צרפתית וספרדית. יתרונו במחירים הסבירים, גם במסעדות המשובחות.

במסעדה שבה סעדנו בויאייה, נחשפנו לראשונה למנות המקומיות. שם התוודענו גם לברנדי "קרדינל מנדוזה", שליווה אותנו לצד היינות המשובחים של ספרד, לכל אורך טיולנו.

האביב הוא העונה הנכונה להתחיל בטיול שמנצל את מסלולי ההליכה בפירנאים. בעניין זה נגייס שוב את הצפייה במרוצי האופניים כדי להזהיר שגם בגבהים עלול להיות מאוד חם בקיץ.

משרדי התיירות האזוריים מציעים שפע של מפות ומסלולים, ביניהם ישנם קצרים ואחרים שמתאימים לטרק של ימים אחדים. את הלילות יבלו חובבי הטרקים בכפרים או בבקתות המכונות רפוג'יס (refugis). כדי להבטיח לילה רגוע כדאי להזמין בהן מקום מראש.

המסלול חוצה הפירנאים, מן הים התיכון עד למפרץ ביסקאיה, GR-11, עובר גם דרך ואל ד'אראן.
מדרום לעמק אראן ומצפון לעמק דה בואה, מצוי הפארק הלאומי אייגואסטורטס אי אסטאני דה סנט מאוריסי. זהו הפארק הלאומי היחיד בקטלוניה. שטחו מצומצם וזהו יתרון, בשל העובדה הפשוטה שהכניסה לתחומו בכלי רכב אסורה, ולכן צריך לאמץ שרירים כדי לראות את כל מכמניו. יערות אורן ואשוח, כרי מרעה, כ-200 אגמים קטנים, וכן מפלים ונחלים מצויים בשפע הטמון בין פסגות של יותר מ-2,500 מטר ועמקים הנמוכים מהם בקילומטר שלם.

מן העלונים שאספנו למדנו שבנוסף לאיסור על רכב, אין אפשרות להקים אוהלים, חל איסור רחצה במקווי המים וכמובן שאסור לדוג, לצוד או לקטוף פטריות. הכללים פחות נוקשים בפארק הטבע (שאינו פארק לאומי) קאדי מויישרו (Natural Cadi Moixero Parc), מזרחה משם. שם יש מסלולי נסיעה לרכב וגם בקתות המאפשרות לינה בתחומי הפארק באזורים מוגדרים, שבהם מותר גם להדליק אש.

העיר הקרובה לפארק קאדי מויישרו היא לה סאו דאורגל (La Seu d'Urgell) שממערב לו, ומגיעים אליה מעמק אראן בכביש מפותל וצר. עיר זאת מרוחקת מאנדורה רק עשרה קילומטרים ותושביה נוהגים לנסוע אל הרפובליקה הזאת כדי לתדלק.

סאו דאורגל אירחה בקיץ 1992 את תחרויות הקאנו של אולימפיאדת ברצלונה. זוהי עיירת שוק שבמרכזה קתדרלה חשובה וגם יפה. זאת הקתדרלה הרומנסקית היחידה ששומרה בקטלוניה. היא גדולה בהרבה מהכנסיות הכפריות שבהן ביקרנו. לצד הכנסייה ניצב מוזיאון שבו יצירות אמנות דתית רבות ערך. בעיר מצוי מלון פראדור, אך אנחנו שהינו במקום אחר.

על הגבעה בעיבורי העיר, בשטחה של המצודה שהוקמה לראשונה במאה התשיעית, ממוקם מלון de Ciutat El Castell (הטירה של העיר) מרשת מלונות הבוטיק המפוארים, רלה-שאטו.

המלון מנוהל בידי משפחת טאפיאס (Tapies), שרכשה מן הממשלה את מתחם המצודה ב-1970 תמורת סכום השווה ל-15 אלף אירו, לאחר שהמצודה חדלה לשמש את צבא ספרד.

בראש משפחת טאפיאס עומד ז'ומה, המשמש גם כנשיא הרשת העולמית של רלהשאטו. סיפורה של המשפחה כפי שהוא נשמע מפיה של רעייתו, קטיה, ריתק את האורחים שטיילו עמה ברחבי המתחם רחב הידיים: בימי מלחמת האזרחים (1939-1936) היו בני משפחת טאפיאס בצד הרפובליקני, ולאחר עליית פרנקו לשלטון נאלץ אב המשפחה להימלט לאנדורה. את פרנסתו מצא בעסקי ההברחה בין צרפת לספרד.

העסקים שגשגו בימי מלחמת העולם השנייה ובין המשתמשים בשירות ההברחה היו יהודים צרפתים שנמלטו משוטרי ממשל וישי. למרבה הצער, סיפרה, היו מבריחים שהכפילו את הכנסתם על ידי הסגרתם של אותם פליטים לצרפתים.

מבנה המצודה עצמו, ששוקם במאה ה-18 בימי מלכותו של לואי ה-15, בידי מהנדס המצודות הצרפתי הנודע וובאן, הוא מבנה משומר. לכן, המשפחה יכולה לנצל רק את אולמיו רחבי הידיים, לעריכת אירועים וקונצרטים.

למרגלות המצודה הוקמו 38 חדרי המלון, מתחם ספא מפואר ובריכה מקורה ושתי מסעדות עם מרתף יינות עשיר במיוחד.

עם תום הסיור אירחה אותנו קטיה לארוחה במסעדה הנושאת את שמה, שהיא העממית מבין השתיים שבמלון ומתמחה במטבח האזורי, בעוד האחרת, טאפיאס, היא מסעדת גורמה. בסיומה של הסעודה תהינו מה כבר אפשר להציע במסעדת היוקרה, אם בזאת העממית אכלנו ארוחה שלא נשכח במהרה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...