ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » תיירות בארץ

טורקיה

שם: הרפובליקה של טורקיה
מיקום: אירופה
בירה: אנקרה
ערים גדולות: איסטנבול, איזמיר, אדנה
שטח: 779,452 קמ"ר
אוכלוסיה: 70 מליון נפש
מטבע: לירה טורקית חדשה
דת: מוסלמית (סונית)
שפות: טורקית, ערבית, ארמנית, יוונית, כורדית
מזג אוויר: הקיץ הטורקי הוא חם ויבש והחורף מתון באזורי הים התיכון, האגאי ומרמרה. רוב הגשמים יורדים בחודשים נובמבר-פברואר. באמצע הקיץ עולה הטמפרטורה עד ל-30 מעלות צלזיוס אולם הבריזה מהים מצננת את האויר
קידומת: 90
 

תושביה הראשונים של טורקיה חיו באזור הים התיכון כבר בסביבות 7500 לפנה"ס, ומאז החלו המחזורים החוזרים ונשנים של אימפריות שקמו, הגיעו לשיאן, החלו לשקוע ונעלמו לגמרי. הציוויליזציה הגדולה הראשונה היתה זו של החיתים, שסגדו לאלת השמש ולאל הסערה. החיתים שלטו על רמת אנטוליה מתקופת הברונזה התיכונה (1600-1900 לפנה"ס), יצאו למלחמה נגד מצריים בתקופת שלטונו של רעמסס השני וכבשו את סוריה, אבל כשהיוונים האכאים תקפו את טרויה בשנת 1250 לפנה"ס החלה כבר האימפריה החיתית לשקוע. לאחר מכן שלטו הפרסים, אלכסנדר מוקדון, הרומאים, המוסלמים, הצלבנים והמונגולים, עד בואה של האימפריה העותומנית.

האימפריה העות'מאנית החלה להתרחב, כשלוחמים טורקיים שנמלטו מהמונגולים התאחדו בשלהי המאה ה-13. ב-1453 היו כבר העות'מאנים, בהנהגתו של מחמט הכובש, חזקים דיים כדי לכבוש את קונסטנטינופול. הסולטן סולימן המפואר (1566-1520) הביא את תור הזהב של האימפריה העות'מאנית: הוא ייפה את קונסטנטינופול, בנה מחדש את ירושלים והגיע בכיבושיו עד לשערי וינה. אבל רק מעטים היו הסולטנים, יורשיו של סולימן, שיכולים היו לשלוט על האימפריה ביד רמה שכזו ולאורך זמן, וכך החלה השקיעה הבלתי נמנעת כבר ב-1585.

במאה ה-19 העמים הנתינים תחת שלטונה של האימפריה העות'מאנית החלו למרוד, חלקם תוך עידוד ישיר ותמיכה מצד המעצמות באירופה. לאחר קרבות מרים ב-1832, נוצרה ממלכת יוון; הסרבים, הבולגרים, הרומנים, האלבנים, הארמנים והערבים ביקשו לעצמם עצמאות זמן קצר לאחר מכן.

בתוך טורקיה עצמה נבלמו לבסוף הניסיונות להחיות את המדינה, לגבשה ולהצעיד אותה לעידן המודרני, בשל ההחלטה האומללה להתייצב לצד גרמניה במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1918 החלו בעלות הברית המנצחות לבתר את טורקיה לחלקים. המצב נראה בכי רע.

מלחמת העצמאות נמשכה בשנים 1922-1920, והסתיימה, לאחר קרבות מרים ,בניצחון טורקי ובביטול מוסד הסולטנות. מוסטפא כמאל (שכונה אתאטורק או 'אבי הטורקים') נטל על עצמו את המשימה לשנות את החברה הטורקית מן היסוד. עד למותו בשנת 1938, אומצה חוקה חדשה, בוטלה הפוליגמיה ונאסר על חבישת תרבוש, שניהם נחשבו סימנים לנחשלות העות'מאנית. הדת הופרדה מהמדינה,

קונסטנטינופול נקראה איסטנבול, ולנשים ניתנה הזכות להצביע ולהיבחר לפרלמנט. עד היום, אתאטורק הוא הגיבור האמיתי של טורקיה: פסליו נמצאים בכל מקום, ויש חוקים נגד השמצתו.

המפלגה הדמוקרטית זכתה בבחירות ב-1950, ב-1960, ושוב ב-1970, ונראה היה שאנשיה מנצלים את מעמדם באופן לא הולם, עד שהצבא ראה בשלטון ללא מיצרים של הממשלה הפרה בוטה של החוקה. ב-1980 הביאו הסכסוכים הפנימיים והתסיסה למצב בלתי נסבל במדינה. קבוצות שוליים, משמאל ומימין, יצרו תוהו ובוהו, כשהן נתמכות מצד אחד על ידי הגוש הסובייטי ומצב שני על ידי קבוצות של מוסלמים קיצוניים. במרכז, הגיעו שתי המפלגות הגדולות למבוי סתום, עד שבמשך חודשים לא הצליחו לבחור נשיא. הצבא נאלץ להתערב שוב, לרווחת הכל, אבל במחיר של שלטון צבאי ושל הפרה בוטה של זכויות האדם.

ראש המשטר הצבאי, הגנרל קנאן אוורן, התפטר מתפקידו הצבאי והפך לנשיאה החדש של טורקיה. בבחירות החופשיות של 1983 עלתה לשלטון מפלגת המרכז-ימין בראשותו של טורגוט אוזל, אשר הביאה לשגשוג כלכלי שנמשך עד סוף שנות ה-80. מותו בטרם עת של אוזל ב-1993 הביא את הקץ על גורם חדשני בפוליטיקה הטורקית והכין את הבמה לתקופה נוספת של אי ודאות: העשור האחרון אופיין בסדרה של קואליציות בלתי יציבות, שנוצרו בין שותפים בלתי סבירים, ובתחייה מחודשת של הימין הדתי.

על השאיפה הטורקית להתקבל לאיחוד האירופי מעיבים גם הפרות של זכויות אדם, השחיתות, הכלכלה הבלתי יציבה והמאבק המתמשך בכורדים. במזרח ובדרום מזרח טורקיה, המיושבים בדלילות, חיים כשישה מיליון כורדים; ארבעה מיליון כורדים חיים בשאר אזורי המדינה ומעורים פחות או יותר בחברה הטורקית.

בתחילת 2001 קרסה כלכלתה של טורקיה: יותר ממיליון בני אדם איבדו את מקום עבודתם. בעוד היא מנסה להתאושש מן האסון הכלכלי החמור בתולדות הרפובליקה, ספגה טורקיה מכה נוספת בדמות אירועי ה-11 בספטמבר. קרן המטבע העולמית התגייסה לסייע לה.

בנובמבר של אותה שנה, זכתה מפלגת החוק והפיתוח האיסלאמית בת-השנה לניצחון סוחף בבחירות, במסגרת מה שהוגדר 'מרד העניים, המנוכרים, המושתקים והמרוששים.' טורקיה ממשיכה להתאושש באיטיות, ומקווה להפוך לחברה באיחוד האירופי.

כדי לחצות את המדינה לרוחב יש לעבור 1700 ק"מ מאדירנה (Edirne) שעל הגבול עם בולגריה לקארס שעל הגבול עם ארמניה. מצפון לדרום יש לחצות 1000 ק"מ מהים השחור בצפון ועד לים התיכון בדרום. בכיוון השעון, החל מצפון מערב, גובלת טורקיה ביוון, בבולגריה, בגרוזיה, בארמניה, באיראן, בעיראק ובסוריה. יש בה הרים נישאים, ערבות משתפלות, נהרות שוצפים, עמקים פוריים וחוף ים מסולע המשתרע לאורך 8400 ק"מ, וכל אלה הופכים אותה למדינה מעניינת מאוד.

מגוון של חיות הבר בטורקיה דומה לזה שבבלקנים וברוב חלקי אירופה: דובים, איילים, תנים, לינקס (חתול בר), חזירי בר, זאבים ונמרים נדירים. חתול ואן היפהפה הוא יליד האיזור: יש לו פרווה מקסימה ועיניים בצבעים שונים, אחת כחולה והאחרת ירוקה. עם זאת, סביר להניח שתראו הרבה יותר פרות, סוסים, חמורים, עזים וכבשים. הרועים הטורקיים גאים בכלבי הרועים עזי הנפש שלהם, ששומרים על העדרים מפני זאבים. גם עופות יש כאן בשפע, כולל נשרים, עיטים וחסידות, שמפריעים לתנועת המטוסים באוויר, וגם זנים נדירים כגון המגלן הקירח.

טורקיה היא שילוב של מזרח ומערב והדבר בא לידי ביטוי באמנות, בספרות, במוסיקה ובאדריכלות שלה, החל בתרבות החיתית העתיקה דרך השפעות רומיות, ביזנטיות וסלג'וקיות, וכלה באימפריה העות'מאנית האדירה.

המוזיאונים בטורקיה מלאים באריחים מעודנים וססגוניים, באגרטלי זכוכית נאים, בדלתות מסגדים מגולפות, בספרי קוראן נוצצים ומעוטרים, בתכשיטים מורכבים ובתלבושות מפוארות.
הספרות והמוסיקה בחצר העותומנית היו דתיות בעיקרן.

אתאטורק שינה את פניה התרבותיים של טורקיה בן לילה, כשעודד את אמנות הציור והפיסול, את הספרות, את המוסיקה המערבית, את המחול ואת הדרמה. לאחרונה חלה התעוררות מחודשת גם באמנויות עות'מניות מסורתיות, כגון עיטור נייר ותיאטרון צלליות. אריגת השטיחים נותרה פופולרית מאוד בכל רחבי המדינה.

תעשיית הסרטים הטורקית החלה להתפתח מוקדם יחסית, במהלך שנות העשרים, תפסה תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה, ופנתה לעסוק בבעיות חברתיות ופוליטיות במהלך שנות ה-60 וה-70. הקולנוע הטורקי מאופיין בכנות, בנטורליזם ובהומור יבש.

המוסיקה העממית היתה ועודנה סוחפת. טורוקו, שתשמעו הרבה ברדיו הטורקי, היא מוסיקה עממית מסורתית בעיבוד מודרני. אלף שנות מסורת של טרובאדורים טורקיים באו לקיצן בעקבות הופעתן של הטלוויזיה והקלטת, אבל שיריהם של הטרובאדורים הגדולים עדיין פופולריים, והם מבוצעים ומוקלטים לעתים קרובות.

נשים רבות מתלוננות על הטרדות מילוליות וגופניות במהלך טיולן בטורקיה. כדאי לנקוט אמצעי זהירות אחדים. כסו את איזור הבטן, את הרגליים ואת הכתפיים, בייחוד כשאתן מטיילות במזרח המדינה. כדאי גם לענוד טבעת נישואים. כשאתן הולכות ברחוב, היראו החלטיות, התעלמו מקריאות ומשריקות ואל תטיילו ברחובות שוממים לאחר רדת החשיכה.

האוכל הטורקי, ברובו, לא זר לנו כלל. השיש קבב הוא המצאה טורקית, ודוכני שווארמה (קבאפצ'יס) תוכלו למצוא בכל מקום. מאכלים מבשר כבש או מדגים (אלה יקרים יחסית) מכינים כמעט בכל מסעדה. הארוחה הזולה והטעימה ביותר היא הפיצה הטורקית. החציל הוא הירק מספר אחד במדינה: אימאם באיילדי (האימאם התעלף) הוא חציל ממולא. הקינוחים מתוקים מאוד (רבים מהם טבולים בדבש) ועשויים בעיקר מפירות, מאגוזים וממאפים בשילובים שונים ומפתים. המשקה הלאומי הוא התה (צ'אי). בירה מוגשת כמעט בכל מקום, והיינות הטורקים זולים מאוד ודי טובים. ראקי, העראק המקומי, הוא משקה פופולרי שיפיל אתכם על הקרשים.

רק שני חגים דתיים הם גם חגים לאומיים: חג הסוכר, פסטיבל של שלושה ימים בסוף חודש הרמדאן, וחג הקורבן (במרץ-אפריל), החג המנציח את נכונותו של אברהם להקריב את בנו ישמעל על הר המוריה. אם תרצו לבקר בטורקיה במהלך חג הקורבן, חובה להזמין מקומות מראש ולתכנן את הביקור, כיוון שהבנקים סגורים כמעט שבוע שלם, העומס על התחבורה הציבורית רב, וחדרי המלון תפוסים ברובם, או יקרים מאוד.

עם החגים החילוניים נמנים תחרות גמלים באמצע ינואר, בכפר סלצ'וק שמדרום לאיזמיר, ליד אפסוס; ויום העצמאות, ב-23 באפריל, חג לאומי חשוב המנציח את האסיפה הראשונה של הפרלמנט הרפובליקני בשנת 1920. בקיץ החגיגות רבות: יש פסטיבל של היאבקות בשמן בתחילת יוני בסאראיצ'י שליד אדירנה; פסטיבל קפקאסור שליד ארטבין, בצפון מזרח טורקיה, בשבוע השלישי של יוני; פסטיבל איסטנבול הבינלאומי לאמנויות (מסוף יוני ועד אמצע יולי); פסטיבל ריקודי העמים והמוסיקה של בורסה, באמצע יולי, ופסטיבל האבטיחים בדיארבאקיר, באמצע ספטמבר או בסופו. המדינה כולה נעצרת, לרגע אחד, בשעה 9:05 בעשרה בנובמבר, בו מת אתאטורק בשנת 1938.

אנקרה - בירת טורקיה היא עיר מודרנית הפרושה על שטח גדול בערבה של מרכז אנטוליה. מאז 1920, כשאתאטורק העביר לכאן את הממשלה הזמנית שלו, היתה אנקרה למרכז השלטון של טורקיה, ולצד מעמדה זה יש בה מספר אתרים חשובים, שכדאי לראות: היסאר, המבצר הביזאנטי שיושב על גבעה ממזרח לעיר העתיקה; המוזיאון לתרבויות אנטוליה, הסמוך אליו. מספר ק"מ מדרום לכאן נמצא המאוזוליאום של אתאטורק. המעון הנשיאותי שמור בדיוק כפי שהיה בימיו של אתאטורק, מעוצב ומרוהט בסגנון שנות ה-30 וכולל שולחן ביליארד ופינה לעישון סיגרים וללגימת ברנדי.

יש באיזור גם שרידים רבים לתקופות קדומות יותר. שרידיה של אנקרה הרומית פזורים בינות למסגדים ולמבני הציבור של אנטוליה המוסלמית. רוב המסעדות והמלונות הזולים נמצאים באנקרה העתיקה, קילומטר בערך מצפון מזרח לתחנת הרכבת.

איסטנבול - איסטנבול של ימינו היא לבה התרבותי התוסס של טורקיה, כמו גם בירת הבילויים הבלתי מעורערת שלה. לבה של איסטנבול ההיסטורית הוא סולטנאהמט, הרובע שבמרכזו ההיפודרום הביזנטי בחלקה העתיק ביותר של העיר. הדרך המומלצת לטייל בה היא ברגל, שכן מרבית האתרים נמצאים במרחק הליכה זה מזה

אפסוס - מבין מאות הערים העתיקות והשרידים לאימפריות יוון ורומי שתראו בטורקיה, אפסוס היא העיר המפוארת והשמורה ביותר בטורקיה, ואולי במזרח התיכון כולו. בעבר נקראה יוניה, מרכז תרבותי משגשג בימי האימפריה היוונית ובירת פרובינציה סואנת בתקופה הרומית.
מקדש דיאנה (ארטמיס) נחשב לאחד משבעת פלאי עולם, והעיר היתה ידועה בעושרה וביופייה.   

פאולוס הקדוש ויוחנן השליח כתבו את דרשותיהם ביוניה, והנוצרים מאמינים שמריה אם ישו בילתה כאן את ערוב ימיה. הסיור בעיר כולה אורך לפחות חצי יום, ואם אתם מבקרים בקיץ, הגיעו מוקדם כי חם מאד. אתרי העיר: מערת שבעת הנמים, שבה, לפי האגדה, נמו את שנתם שבעה צעירים נרדפים במשך מאתיים שנה, ואז התעוררו וירדו אל העיר כדי לאכול משהו; הגימנסיון העצום; ארקדיאנה, שדרת העמודים המפוארת שנסללה בשיש; מקדש אדריאנוס המרשים ומבחר של מזרקות, בריכות, בתי בושת, ספריות ושירותים ציבוריים.

אנטליה - העיר הגדולה ביותר לחופי הים התיכון, בדרום המדינה. אנטליההיא גם בסיס טוב  לטיולים בעיירות החוף השלוות יותר ובכמה מהערים העתיקות היפות ביותר באיזור. סידה, הממוקמת 75 ק"מ מזרחית לאנטליה, היא עיירת חוף שנבחרה בעברה למקום מפגשם של מרקו אנטוניוס וקליאופטרה. אלאניה, 115 ק"מ מאנטליה היא עיירת חוף נוספת שמזכירה את מיאמי.

פאטארה היא עיירת נופש הממוקמת כמה מאות ק"מ מדרום מערב לאנטליה. חוף הים כאן מרהיב, 20 ק"מ אורכו, ובין הדיונות מסתתרות גם עתיקות רומיות. עם זאת, מהשקיעה תיאלצו ליהנות במקום אחר, משום שהחוף כאן נסגר עם רדת הערב, כדי לאפשר לצבי הים גישה אל הקינים שלהם.

בודרום - זוהי עיירת הנופש היושבת לחופי הים האגאי, ויש בה נמל יאכטות ונמל מעבורות שמוביל מטיילים אל האי היווני קוס. סביב המפרצים מתפתלים רחובות נטועי דקלים, ובתים קטנים ולבנים. כמה מהפעילויות העיקריות בבודרום הם שיט, שחייה וצלילה עם מסיכה ושנורקל או עם ציוד מלא. תוכלו לנסוע לבודרום ישירות מכל מקום בטורקיה - מדובר בנסיעה של ארבע שעות באוטובוס מאיזמיר.

חרן – זוהי אחת הקהילות העתיקות ביותר על פני כדור הארץ שמיושבות באופן רציף. הגבעות שמסביב לעיירה מוקפות בחומות מטות לנפול, ועל פסגות הגבעות ניצבים מבנים הרוסים. הכל נראה עתיק מאוד. בצד המזרחי של העיירה ישנו מבצר, וגם כמה פסיפסים יפים באולו ג'אמי, המסגד הגדול מהמאה ה-8.

התושבים של היום, שחלקם עדיין חיים בבתי בוץ מוזרים בדוגמת כוורת, מתקיימים משילוב בין חקלאות, הברחות ותחושה של עושר ממשמש ובא, כשמים מתחילים לחדור לאיזור מהפרויקט של בניית הסכר הגדול של דרום מזרח אנטוליה. אין בחרן מלונות; רוב המבקרים מתמקמים באורפה, השוכנת 37 ק"מ ממערב לכאן, משם יוצאים גם אוטובוסים לשאר חלקי טורקיה.

טרויה – למרות המוניטין העצום, טרויה איננה מקום מרהיב, וסוד קסמה הוא בהיסטוריה שלה ותו לא. בחפירות באתר נחשפו תשע ערים עתיקות, כשטרויה השישית או השביעית היא זו ששימשה, על פי הסברה, זירת ההתרחשות של האיליאדה. טרויה השישית (1800-1275 לפנה"ס) היא עירו של המלך פריאמוס, והעיר שנלחמה במלחמת טרויה.

חצי האי גליפולי – מה שנודע כשדות הקטל ממלה"ע 1, הוא היום מקום שליו, רגוע וירוק. בחצי האי האסטרטגי הזה, המהווה מזה אלף שנים שער הכניסה לאיסטנבול, התרחשו קרבות עזים, בכללם תשעה חודשים של קרב לחיים ולמוות בין חייליו של אתאטורק לבין בנות הברית. גליפולי הוא איזור נרחב לטיול, בייחוד אם אין לכם כלי רכב צמוד.

שני הבסיסים הנוחים ביותר לביקור הם צ'אנאקאלה שבחוף המזרחי, ואֶגֶ'אָבּאט שבחוף המערבי, משם פועלות כמה חברות טיולים. הקרבות הגדולים של גליפולי מונצחים מדי שנה במרץ (בדרך כלל ב-12-19), ובתאריכים אלה קשה למדי למצוא חדרי מלון פנויים. מעבורות יוצאות מאג'אבאט, כ-45 ק"מ מדרום מערב לגליבולו, מול צ'אנאקאלה, מצידם השני של מיצרי הדרדנלים.

עמק דברנט - ברבים מעמקי קפדוקיה יש תצורות געשיות חרוטיות מוזרות, וליד אקטפה שבצפון קפדוקיה, נמצא האוסף היפה והצפוף שבהן, אשר מכונה עמק ארובות הפיות. מעל רוב חרוטי הסלע הוורודים מונחים סלעים כהים, שטוחים וקשים יותר, אשר הגנו על החרוטים מהגשם ששחק את כל הסלע שמסביב.

ספורט מים פופולרי מאוד בטורקיה בשל חופי הרחצה היפים של המדינה. שיט יאכטות, סקי מים, שנירקול וצלילה, תמצאו כאן בכל מקום. בשל העתיקות הרבות במים בקרבתם של חופי טורקיה, הצלילה כאן מוגבלת לאזורים מסויימים; בררו פרטים לפני שתקפצו למים.

בטורקיה יש הרים רבים המתאימים לטיפוס, ויש גם מדרונות סקי לא רעים בבורסה, ליד אנטליה, על הר ארג'ייס שליד קייסריובפאלאנדוקן שליד ארזורום. ציוד תוכלו לשכור במדרונות עצמם, אבל אל תצפו לאתרים ברמה אלפינית. הנסיעה באופניים ברחבי טורקיה אפשרית ומענגת בהחלט, רק כדאי שתביאו את האופניים שלכם (וגם צמיגים רזרביים), כיוון שהשכרת אופניים טובים ואפילו מכירתם עדיין אינן נפוצות כאן.

לאחרונה נפתח אתר סקי חדש, אולדוג, במרחק 36 ק"מ מבורסה. אתר הסקי באולודג הוא בדיוק המקום עבור ה"ירוקים", שזה להם הניסיון הראשון בספורט החורף. תמורת כ-700 יורו לשבוע, תוכלו לטעום מחוויית הסקי - מחיר אטרקטיבי ביותר בהתחשב בעובדה שבאתרים המקבילים באירופה (דוגמת צרפת, אוסטריה ואיטליה) תאלצו להוציא סכום כפול על חבילה דומה. גם גולשים בינוניים ומשפחות ימצאו את אולודג כמקום אטרקטיבי לחופשת חורף.

אסור לפספס:­פאמקולה - לראות את השקיעה ממרומי הטרסות הלבנות בפאמקולה, בדרום מערב טורקיה, כשאתם טובלים את רגליכם במים החמימים, כבר עושה טוב על הנשמה. המים זולגים מהטרסות, מדרגה אחר מדרגה, וההרגשה היא כאילו עומדים ב"מזרקת שמפניה", כמו אלה שרואים במסיבות האלגנטיות בסרטים.

ילדים מקומיים משפריצים מים זה על זה ומשתכשכים בבריכות לצד התיירים שהגיעו מכל קצוות תבל לצפות בפלא הגיאולוגי הזה. מקור השם - פאמוקלה - "טירת הכותנה" - בתצורות הנוף הלבנות. אלפי שנות זרימה של מים מינרלים חמים, בטמפרטורה של 36-38 מעלות, הנובעים מהמעיינות התרמיים, יצרו בריכות מעוגלות שהמינרלים ציפו בשכבת גיר לבנה ובנטיפים לבנים. המים המכילים מינרלים כמו גופרית, מגנזיום וסידן, מיועדים לשתייה ולטיפולים במחלות פרקים ועור, הפרעות המערכת העיכול ובעיות נוירולוגיות.

היוונים והרומים העריכו את סגולות המים ובנו במקום מרחצאות ענק מפוארים, עדות למוניטין של המקום כמרכז מרפא זה 2,000 שנים. בשנים האחרונות ממשלת טורקיה משקיעה מאמצים רבים בשימור האתר לאחר שחלה הידרדרות במצבו. כמו כן נבנו מלונות חדשים ונוחים ברמה של שלושה-חמישה כוכבים בכפר הסמוך דניזלי, ומי המעיינות החמים הוזרמו לבריכות שבתחומם. הוקמו גם מרכזי ספא חדישים אבל אפילו לא חמאם טורקי אחד לרפואה.

האביב והסתיו הן התקופות הטובות ביותר לביקור בטורקיה - האקלים מצויין לחופי הים האגאי והים התיכון, ובאיסטנבול, וקריר ונעים במרכז אנטוליה. בחופי הים השחור מומלץ לבקר בין אפריל לספטמבר; בתקופה זו עדיין עלול לרדת גשם, אבל לא הרבה. להוציא את איסטנבול, אין בטורקיה תיירות חורף של ממש. שיא העונה הוא מיולי ועד אמצע ספטמבר, אז יוצאים מרבית הטורקים לחופשה. הזמן הטוב ביותר לבקר במזרח טורקיה הוא מסוף יוני עד ספטמבר. נסו להימנע מנסיעה בזמן הקורבאן בייראמי, החג הפופולרי ביותר בטורקיה; גם חודש הרמדאן הוא תקופה מומלצת פחות לביקור במדינה.

יש דרכים רבות להיכנס לטורקיה ולצאת ממנה בטיסה, בשיט ובנסיעה ברכבת או באוטובוס, דרך הגבול עם שש מדינות. נמלי תעופה בינלאומיים יש באיסנטבול, באנקרה, באיזמיר ובכמה מאתרי הנופש שלחוף הים התיכון. חברת טורקיש איירליינס מקיימת טיסות ישירות מאיסטנבול לעשרות יעדים באירופה, כמו גם לניו יורק, למזרח התיכון (כולל ישראל), לצפון אפריקה, לבנקוק, לקאראצ'י, לסינגפור ולטוקיו. גם לאל-על טיסות שכר יומיות לאיסטנבול ובעונת הקיץ אלפי צ'ארטרים נוהרים מישראל לאתרי נופש דוגמת אנטליה ובודרום.

רכבת איסטנבול-אקספרס מקשרת בין מינכן, סלובניה, קרואטיה, יוגוסלביה, בולגריה ואיסטנבול. אל הערים הגדולות באירופה, בהן פרנקפורט ווינה, נוסעים מטורקיה גם אוטובוסים. רכבת ואוטובוסים יומיים עושים את דרכם בין אתונה לאיסטנבול דרך סלוניקי. האוטובוס מהיר יותר מהרכבת.

ויזה: ישראלים אינם זקוקים לאשרת כניסה לטורקיה. הם מקבלים אוטומטית אשרת שהייה לתשעים יום עם בואם.
חיסונים: מלריה (למטיילים המגיעים לאזורים הלחים של טורקיה (חוף הים התיכון ממזרח למרסין והאזורים המושקים בדרום-מזרח אנאטליה, באזור שאנליורפה) מומלץ להצטייד בתרופות מונעות נגד מלריה.
שעון: זהה לישראל
חשמל: 230 וולט, 50 הרץ
אזהרות מסע: טורקיה היא מדינה בטוחה בעיקרה, אך מתיחויות מקומיות ואזוריות עלולות להתפתח לכדי גלי אלימות מעת לעת, ואף לפיגועים שנועדו לפגוע בבעלי אינטרסים מערביים, כגון בנקים וקונסוליות זרות. כבר אירעו ניסיונות לפגוע בבתי הכנסת ובקהילה היהודית.

תמיד קיימת סכנה שמטיילים ייקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מומלץ לשמור על פרופיל צנוע ולגלות ערנות ומודעות למצב העניינים במדינה.

שגרירות ישראל:
SOK. MAHATMA GANDI 85 ANKARA  INFO@ANKARA.MFA.GOV.IL
90 -312-4463605טל:
90 -312-4468071פקס:
שני עד שישי: 10:00-12:00
למרות

כיום יש כ-17 אלף יהודים בטורקיה
כתובת מרכז הקהילה היהודית באיסטנבול: Buyuk Hendek, Sokak. No. 61, Galata.
טלפון: 2937566

מרכז נוסף הוא נוה שלום בכתובת: Buyuk Hendak Cad. 67 ליד מגדל גאלטה ב- Karakoy
טלפון: 2497937, או 2495664
פקס: 2493001
משרד הרב הראשי כתובת: Yemenici Abdullatif Sokak No. 23(שתי דקות מכיכר טונל).

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...