יוון
מיקום: דרום-מזרח אירופה
בירה: אתונה
ערים גדולות: אתונה וסלוניקי
שטח: 131,940 קמ"ר
אוכלוסייה: 10,688,058
מטבע: אירו
דת: יוונים אורתודוכסים
שפות: יוונית
מזג אוויר: ים תיכוני – חם ויבש בקיץ, קריר ורטוב בחורף
קידומת בינלאומית: 30
עמים אינדו-אירופים הגיעו לאזור יוון כבר בסביבות 2000 לפנה"ס. בסביבות 750 לפנה"ס החלו להיווצר ערי מדינה, שבהן התפתחה התרבות של יוון הקלאסית. לשיאה הגיעה יוון במאה החמישית לפנה"ס, לפני שהאיזור נכבש על ידי המקדונים ומאוחר יותר על ידי הרומים. ב-1460 יוון נכבשה על ידי העותמנים.
ב-1821 פרצה מלחמת העצמאות היוונית, שהסתיימה ב-1827 לאחר שבריטניה, צרפת ורוסיה הבטיחו את עצמאותה של יוון. הנסיך אוטו מבוואריה הוכתר כמלך יוון ב-1832. בתקופת כהונתו
ב-1941 נכבשה יוון על ידי הגרמנים והאיטלקים, וכ-80 אלף מיהודי יוון נרצחו בשואה. לאחר שחרורה של יוון פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, שנמשכה עד 1949. ב-1967 השתלטה חונטה צבאית על השלטון. ב-1974 נפל השלטון הצבאי ויוון שבה להיות רפובליקה.
תרבות: יוון היא ערש התרבות המערבית. כאן צמחו הפילוסופים הגדולים, המחזאים, המדענים והאומנות. יצירות כמו האיליאדה ואדיפוס, וכתביהם של אפלטון, אריסטו ווקרטס עדיין נלמדים כיום כל העולם, ומהווים את הבסיס לחשיסבה המערבית.
מרבית האוכלוסייה ביוון הם יוונים אורתודוכסים, והדבר בולט גם בחיי היום יום. פסטיבלים דתיים נחגגים ברוב פאר והדר, וגם ניתן למצוא כנסיות בכל מקום ונרות זכרון היכן שאנשים נהרגו בתאונות.
היוונים הם עם חם, שאוהב לחגוג עם מוסיקה ריקודים ואוכל. המוסיקה היוונית הייחודית הצמיחה כוכבים רבים, בהם גליקריה, דלראס, אריס סאן, ננה מושרי וונג'ליס. המטבח היווני מושפע מהמטבח התורכי ומהטבע. מאכלי ים רבים, סופלקי, טזיקי, סלט יווני, יוגורט, גבית פטה והרבה שמן זית. וכמובן, אוזו. בעבר נהגו היוונים לשבור צלחות בשמחות, אולם כיום מנהג זה הוחלף בזריקת עלי כותרת.
ביוון יש שפע אירועים דתיים וכמה אירועים יוצאי דופן. ב-6 בינואר חוגגים את תום 12 ימי חג המולד בטקסים מיוחדים. ב-8 בינואר מתקיים הגינאיקראטיה בכפרים בצפון יוון. הנשים מבלות את היום בבתי קפה, בעוד הגברים אחראים על עבודות הבית ומצטרפים אל נשותיהם רק עם רדת החשכה. בפברואר-מרס נערכים קרנבלים ברחבי המדינה. פסטיבל הסרטים הדוקומנטריים של סלוניקי נערך במרס. באפריל חוגגים את הפסחא. בקיץ ישנם פסטיבלים רבים, בהם פסטיבל אפידאורוס, שבו מועלים מחזות יווניים בתיאטרון העתיק באפידאורוס (יוני-אוגוסט) ובעיירה סקלה קלוני עורכים פסטיבל סרדינים (אוגוסט).
אתונה, בירת יוון, היא כרך סוען וצפוף, מכוסה בשכבה של זיהום אוויר, אולם, זו עדיין עיר מרשימה ביותר שצופנת בחובה עבר מרתק. אי אפשר להגיע לאתונה ולא לראות את האקרופוליס, הידוע בכינוי ''הסלע הקדוש''. גבעת האקרופוליס, שחולשת על כל העיר, היא קומפלקס שמכיל בתוכו בין היתר את הפרתנון, המקדש החשוב מכולם ששימש לסגוד את אתינה, את מקדש ניקה ואת מקדש הארכתיאון. מומלץ להגיע בשעות אחר הצהריים, משום שהטיפוס על ההר בשיא החום פוגם בהנאה. למרגלות האקרופוליס נמצא תיאטרון שנבנה על ידי אטיקוס הרומאי בשנת 161 לספירה. התיאטרון הזה עדיין פעיל כיום ונערכים בו מדי פעם קונצרטים. לידו אפשר למצוא את המקדש הקטן של טיסיון שנבנה בשנת 449 לפני הספירה ונשתמר במלואו.
ממש למרגלות האקרופוליס נמצא השוק של אתונה. זהו שוק צבעוני שמלא בתבלינים, דגים, פירות הים טריים, הפירות וירקות. השוק הוא מקום מצוין לקנות שמן זית טרי, באחד הדוכנים המתמחים בנושא ומציעים עשרות סוגים של זיתים ושמנים.
רובע הפלאקה, ששוכן גם הוא למרגלות האקרופוליס, הוא מבוך של רחובות וסמטאות, שבו נמצא הריכוז הגבוה ביותר של מסעדות, בתי קפה וטברנות יווניות מסורתיות. באיזור הזה גם אפשר למצוא בניינים עתיקים שנשתמרו מהתקופה הביזאנטית והעותומאנית.
הגן הלאומי, שנמצא מאחורי קבר החייל האלמוני, היה בעבר גנים מלכותיים. הגנים ממוקמים במרכז אתונה, ומהווים רענון לעיר האפרורית מסביב. הגן כולו ירוק ובמקום אפשר למצוא פרחים מזנים שונים, עצים מכל מיני סוגים ואפילו בריכות ברווזים. במקום יש גם גן שעשועים לילדים וביציאה מהגן אפשר לראות את הארמון המלכותי לשעבר, שכעת משמש את ראש הממשלה היווני. בגן יש גם את פארק זאפיו ובו אולם זאפיון שנבנה לכבוד המשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני.
כיכר סינטאגמה היוקרתית הנמצאת במרכז העיר, ומכילה בתי קפה ומסעדות מהיוקרתיות שאפשר למצוא בעיר. בכיכר יש מזרקה, והיא מהווה נקודת פתיחה לטיולים בעיר. הכיכר צמודה לבניין הפרלמנט היווני, עליו שומרים חיילים במדים מסורתיים. כדאי להגיע בשבת בבוקר כשהחיילים צועדים במקום בליווי תזמורת צבאית.
אם אתם מצאים באתונה ביום א', מומלץ לבקר בשוק הפשפשים של מונאסטירקי. במקום אפשר למצוא חנויות קטנות רבות בהם אפשר לקנות מכל הבא ליד מעתיקות, מטבעות, בולים ספרים ועד תכשיטים, והכל במחירים הגיוניים לחלוטין, לאחר התמקחות עם הרוכלים. מומלץ להגיע מוקדם, לפני שהעומס נהיה בלתי נסבל.
בית הקברות העתיק של אתונה- "קראמייקוס", הוא אחד המקומות הכי יפים והכי פחות תיירותיים בעיר. המקום נקרא על שמו של קראמייקוס בנו של דיוניסיס, ושימש כבית הקברות המרכזי של העיר מאז המאה ה-12 לפני הספירה במשך כאלף שנים. במקום יש גם מוזיאון קטן ובו תצוגה של כלי חרס, פסלים ומצבות עתיקות.
חצי האי פלופונס מציע ארכיאולוגיה של תור הזהב היווני, נופים, חופים, עיירות וכפרים, טבע, חי וצומח, אוכל נהדר ונוף אנושי מיוחד במינו. כאן נמצאים מיקנה של אגממנון, התיאטרון של אפידאורוס וספרטה האגדית. בעיר נפפליאון ישנו מבצר פאלאמידי שבו פרץ המרד נגד התורכים ומהווה סמל לגבורה היוונית. מנמל הדייגים של גלטה אפשר לשוט אל האי המקסים פורוס ולראות בתים לבנים עם תריסים כחולים על צלע ההר, ולאכול פירות ים משובחים. העיר החרבה מיסטרס היא שילוב מדהים של עיר ביזנטית, שכולת גם מצודות, מנזרים וציורי קיר של הנצרות. מבצר מיסטראס נבנה ב-1249 ובקתדרלה של דימיטריוס הקדוש תמצאו אומנות ביזנטית נפלאה עם איקונים וציורי קיר, וגם את כס מלוכה עליו הוכתר קונסטנטין ה-11. העיירה קלאמטה, מקור הזיתים המפורסמים, נחרבה על ידי התורכים, נבנתה מחדש ונהרסה שוב ברעידת אדמה ב-1986. יש כאן חופים נפלאים ומערות נטיפים. אפשר גם לנסוע ברכבת במעל קניון הווראיקוס, ולצפות במפלי המים הקטנים ובשדות הפרחים.
כרתים הוא האי הגדול והדרומי ביוון. בשל ריחוקו מיוון התפתחה בו תרבות מעט שונה: המוזיקה כאן מתובלת בקצבים סלאביים, והריקוד נמרץ ומהיר. בשנים האחרונו עבר האי מהפך של ממש. המוני התיירים הביאו בעקבותיהם פיתוח רציני. נבנו בתי מלון ונסללו כבישים לרוב. רק בכפרים הנידחים ניתן עוד לראות את כרתים של פעם. האי עשיר במראות נוף מרשימים, והוא נחשב לאסם התבואה של יוון.
האי מציע חופים חוליים ומים בצע תורכיז, וגם הרים גבוהים עטורי צמחיה וחורש, גאיות, קניונים עמוקים ועמקים עשירי תבואה. נמלי הים והאוויר ממוקמים בבירה היראקליון. לאסיטי היא מרכז הנופש העיקרי באי. רמת לאסיטי מתרוממת לגובה של כ-900 מטר, ויש בה מטעי תפוחים ואגסים, כ-20 כפרים קטנים ו7,000 טחנות רוח. מומלץ לבקר גם במערת דיקטאון, שיורדת לעומק של מאה מטר בין זקיפים ונטיפים.
במרכז האי ישנה שרשרת הרים שמתנשאת לגובה של כ-2,500 מטר. כאן תוכלו למצוא כפרים עתיקים שעוד לא התמסחרו וקשישים שנוסעים בטנדרים ישנים ומבלים רוב היום בטברנה. בערב תשבו בטברנה בין בני הכפר ותתענגו על סלט יווני עם עגבניות בטעם של פעם.
מזרחית לסיטיה נמצא חוף הדקלים המפורסם ושרידי זאקרוס המינואית. כאניה היא היפה בערי כרתים ונקודת יציאה לטיול בהרים הלבנים ובקניון סאמריה. בעיר ישנו בית כנסת, ששירת את הקהילה היהודית הקטנה שחייתה בעיר ונספתה כולה בשואה. הניצול היחיד מיהודי כרתים שיקם את בית הכנסת ושיפץ אותו. אותו יהודי דאג גם לחדש את תפילות השבת וערבי החג, מתוך אידיאולוגיה השואפת לשלום בין כל העמים.
רודוס, שבאיים הדודקאנסיים, הוא אחד הגדולים שבאיי יוון ואחד ממרכזי הנופש הידועים בים התיכון. העיר רודוס בנויה על לשון יבשה המסתיימת בקודקוד של חוף חולי עמוס במשתזפות חשופות חזה. מרבית הכלכלה של האי נשענת על התיירות. העיר נחלקת לשניים: העיר החדשה עם ריכוז גדול של בתי מלון, מסעדות, טברנות ובוטיקים וחנויות, והעיר העתיקה המסובבת חומות גבוהות, סימטואות מרוצפות, בניינים היסטוריים ושווקים ססגוניים. כאן מרוכזים מקומות הלינה היותר זולים. עיקר האטרקציות ממוקמות בין חומות העיר העתיקה ברודוס הצלבנית.
האי קוס מציע חופים יפים וגם עתיקות ומצודה מהמאה ה-13. במרחק של כארבעה קילומטרים מהעיירה קוס ישנם שרידי עתיקותיו של מרכז המרפא המפורסם אסקלפיון. בקצה הדרום מזרחי של האי נמצא חוף הרחצה פאראדייס. מעבורות מקשרות את האי קוס לאיים הסמוכים ולעיירה בודרום הטורקית.
סנטוריני, שבאיים הקיקלאדיים, הוא אחד האיים היפים ביותר ביוון. רוב האי שקע לתוך הים בהתפרצות הר געש בסביבות 1,450 לפנה"ס. החלק ששרד מרהיב ביופיו. צוק תלול בצידו האחד, בעוד שהצד השני משתפל לים, לתוך מפרצונים קטנים של מים צלולים. בקצה הצוק נמצאת העיר פירה. עיר יפהפייה וציורית של רחובות צרים, על בתיהם הקטנים והלבנים, וחלונותיהם הכחולים.
איים נוספים בקבוצה זו הם מיקונוס, פארוס ואיוס. מיקונוס הוא מעין מהדורה יוונית של הרביירה צהרפתית במהדורה יוונית, עם חיי לילה מפותחים ביותר. הבוטיקים של מיקונוס אינם מביישים, גם לא במחירים, את מיטב החנויות של פריס וניו יורק. הבתים של העיירה בנויים במבחר סגנונות: מרפסות עץ, וצמחיית גרניום ובוגנווילה, הבולטת למרחקים על רקע קירות הבתים הלבנים. החופים "פאראדייס" ו"סופרפאראדייס", כמו גם חופי "אליה" ו"אגרארי", הם מבין החופים הפופולאריים בקרב הנודיסטים שבאים למקום מרחבי העולם. מסביב לעיירה ממוקמות מספר טברנות ססגוניות.
האי איוס מיועד בעיקר למי שמעוניין להשתזף במשך היום ולהשתולל בשעות לילה. איוס נחשב לאחד מהאיים הזולים יחסית, ויש בו אתרי קמפינג מצויינים. פארוס נמצא בין איוס למיקונוס, והפך ליעד בילוי מועדף בקרב הקהילה ההומו-לסבית. חופיו של האי הם מהיפים שבין האיים, אם כי הנוף מעוגל וחרוץ בטרסות ופחות מרשים מהאיים האחרים. עיר הנמל של האי, פארקיה, נמצאת בחוף המערבי. החופים העדיפים לרחצה הם ליד הכפר נאוסה, שהינו כפר יפהפה של בתים לבנים וסמטאות סבוכות. ממזרח אליו נמצא אי קטנטן בשם אנדיפארוס, שיש בו מערת נטיפים מן המרשימות באירופה. במרכז האי מיתמר הר הנקרא על שם הנביא אליהו.
האי אגינה משתייך יחד עם האי הידרה לקבוצת האיים הארגו-סארונים הקרובה ביותר לאתונה, שבהם בנו עשירי יוון בתים לסופי שבוע. אלו גם האיים הפחות זולים. באגינה עשרות קילומטרים של חופים מפורצים, נופים מרהיבים ואווירה יוונית טיפוסית. האי נקרא על שם אהובתו של מלך האלים "זאוס". הוא מאופיין בטיילת ציורית, חופים מרהיבים, שרידים ארכיאולוגיים, וטברנות מהן בוקעים נעימות הבזוקי. קירבתה של אגינה לאתונה, הפלגה של 40 דקות בלבד, מאפשרת לשוהים באי גם לבקר בעתיקות אתונה, האקרופוליס, ולהנות מהבידור ומהווי העיר הגדולה.
הידרה, אי עם בתי הפאר, מקום מפגשם של עשירי יוון ואנשי חוג הסילון הבינלאומי. רוב המבקרים מגיעים לאי במסגרת טיול בן יום מאתונה. המסעדות יקרות למדי. באי אוסרים על הכנסת מכוניות, ומי שרוצה לטפס במעלה האי יכול לעשות זאת על גבי חמור.
האיים קורפו וזקינתוס שייכים לקבוצת איים המשתרעת לאורך חופה המערבי של יוון, ובגלל מיקומם לא נשלטו מעולם בידי הטורקים. קורפו נמצא ממש מול חוף אלבניה. האי סלעי, עם הרים וגבעות נמוכות ומעוגלות יחסית. העיר העתיקה של קורפו דחוקה בין שתי מצודות. הנמל החדש נמצא ממערב לעיירה, והנמל הישן ממזרחה לו. בין שניהם ניצבת המצודה החדשה. במוזיאון הארכיאולוגי, האטרקציה העיקרית הוא המשקוף ממקדש ארטמיס המעוטר במפלצות מיתולוגיות, שלפי האגדה כל מי שראה אותם התאבן.
בזקינתוס אפשר למצוא חופים אינסופיים בגוונים מרהיבים של טורקיז וחורש טבעי סבוך. העיר זקינתוס נהרסה כמעט כליל ברעש אדמה ב-1953 והמיתולוגיה המקומית גורסת שהמבנים היחידים ששרדו היו הכנסיות. ממומלץ לשכור רכב או אופנוע ופשוט להסתובב מחוף לחוף ומטברנה לטברנה. כדאי לבקר גם במערות הכחולות בצפון-מערב האי.
האי דלוס אינו מיושב משנת 490 לפנה"ס, אז קבעה אתונה שאיש לא ייולד ולא ימות בו. כך הפך האי ל"מכה" הארכיאולוגית של כל קבוצת האיים. אתרי הארכיאולוגיה שעל האי נחלקים לשלושה: מצפון לנמל נמצאת "מרפסת האריות" המפורסמת, ה"אגם הקדוש" שיבש מזמן, מדרום לנמל הנוכחי נמצא רובע התיאטרון ומזרחה לו ממוקמים מקדשים לאלים הזרים של התרבויות הקדומות.
הרי הפינדוס הם חלק מרכס המתחיל 300 קילומטר צפונית לאתונה, אורכו כאלף קילומטר והוא חודר לעומקה של אלבניה. מדובר בשמורת טבע פראית עם אגמים, נהרות, מעיינות טבעיים ומפלים, הרים מושלגים, כפרים זעירים, אתרי סקי זולים וקניון אחד. כאן צריך לנסוע שעה כדי למצוא מסעדה או טברנה על צלע הר, אבל כשמוצאים אחת כזו נהנים מכל ביס.
ויזות: ישראלים אינם צריכים אשרה לשהייה של עד שלושה חודשים ביוון
חיסונים: אין צורך
שעון: כמו בישראל
חשמל: 220 וולט, 50 הרץ
מידות: השיטה המטרית
בין אפריל לנובמבר. בקיץ חם מאוד וישנם הרבה מאוד תיירים.
ביוון יש 16 נמלי תעופה בינלאומיים. ניתן לטוס מנתב"ג לאתונה עם אל-על, ישאראייר וארקיע, או עם מאלב דרך בודפסט. אפשר גם לטוס בצ'ארטר לאחד מאיי יוון או לשוט במעבורת שיוצאת מחיפה.
שגרירות ישראל: נמצאת ברחוב מרתונודרומו 1 באתונה. טל: 210-6719530
קהילה יהודית: הקהילה היהודית ביוון היתה אחת העתיקות והגדולות בבלקן. הקהילה הגדולה ביותר היתה בסלוניקי, אך בשואה נרצחו כ-80 אלף מיהודי יוון. לאחר המלחמה היגרו רבים מבני הקהילה לישראל. כיום מתגוררים רוב יהודי יוון באתונה, ובעיר ניתן למצוא בתי כנסת, מקוואת, ארגונים יהודיים, מסעדות כשרות ובית חב"ד.
נא להמתין לטעינת התגובות
