10 "טיולים" לתוך ספרים
רוצים להגיע למקום ולזמן אחר במהירות המחשבה? המילה הכתובה תיקח אתכם לכל יעד שתבחרו. בפתח השנה העברית החדשה הנכם מוזמנים לצאת ל"טיולי ציטוטים" במחוזותיהם של ספרים ידועים ואהובים. פרויקט מיוחד לחג
אינספור תיאורים מלהיבים של נופים ומקומות נמצאים בספרים, והבחירה ביניהם אינה קלה - הכול עניין של טעם והעדפה אישית. כך גם בלקט הציטוטים המובא להלן, שלקוח ברובו מספרים שכבר הפכו לקלאסיקה עולמית - בחלקם ספרי מבוגרים ובחלקם ספרי ילדים ונוער. כל ציטוט מתייחס למקום או לחוויית נסיעה - בדיוניים או מבוססי מציאות, מהעבר או מימינו אנו, וכל אחד מהם הוא חלון קטן למקום שאולי נבקר בו, ואם לאו - הוא יישמר תמיד בדמיוננו ובחלומותינו.
בספרו "שביל קליפות התפוזים", מגולל נחום גוטמן"סיפור מימי מלחמת העולם הראשונה, בה כבשו הבריטים את הארץ מידי הצבא התורכי". שדה ההתרחשות המרכזי של העלילה המפותלת הוא תל אביב בימיה הראשונים, כאשר הייתה בעיקרה רחוב אחד - רחוב הרצל, שהסתיים בקצהו האחד בבניין גימנסיה הרצליה.
"עתה נתברר לי סודו של רחוב הרצל (אנחנו עברנו בו, אותו לילה, לכל אורכו): אנשים שהיו עוברים את רחוב הרצל בלילה, היו שוקעים במחשבות של עשיית חשבון נפש. הרחוב לא היה קצר מדי כדי שלא יספיק אדם להתרכז;
"שביל קליפות התפוזים", נחום גוטמן, הוצאת יבנה.
באוגוסט 1914 יצא חוקר הקוטב הנועז, ארנסט שקלטון, בראש משלחת מחקר למסע ליבשת אנטארקטיקה. אולם בינואר 1915 נלכדה הספינה בה שטו, 'אנדיורנס' (פירוש השם - יכולת לעמוד בסבל), בתוך הקרח, וסופו של דבר שהתרסקה כליל. מכאן החל מסע הישרדות מפרך ועל אנושי של אנשי המשלחת. רגע מבחן קשה ביותר היה כאשר הוציאו סירה עם צוות קטן לים הסוער, בתקווה אחרונה שתגיע לתחנת ציד לווייתנים רחוקה, ותזעיק הצלה.
"השעה הייתה שתים עשרה וחצי. הקיירד מתחה את שלושת מפרשיה הקטנים ומקרתי סימן לחברי המשלחת שנשארו על החוף להתיר את חבל החרטום. וויילד שחרר את החבל, ומקרתי משך אותו פנימה. הקבוצה על החוף הריעה שלוש פעמים, ומעל נהמות הגלים נשמעו שלוש קריאות עידוד מרוחקות. מפרשיה של הקיירד תפסו את הרוח. וורסלי, שישב ליד ההגה, הפנה את חרטומה לכיוון צפון.
" 'היא התקדמה במהירות מפתיעה יחסית לסירה כל כך קטנה', כתב אורד-ליס. 'הסתכלנו בהם עד שנעלמו מן העין, מה שלא לקח הרבה זמן, כיוון שסירה קטנה כל כך נעלמת במהירות באוקיינוס העצום; כשעלתה וירדה בגלים הגדולים, נבלעה הסירה על מפרשיה בים וכל כולה נעלמה לחלוטין'.
"עבור עשרים ושניים האנשים שפנו עכשיו לשוב ליבשה, חלפה עברה ההתרגשות והחל המבחן הארוך והקשה מכול, אורך רוח. חוסר האונים שלהם היה מוחלט כמעט, והם ידעו זאת. הקיירד הפליגה ולקחה עמה את מיטב הציוד והמזון."
"אנדיורנס", אלפרד לנסינג, תרגום: מרינה גרוסלרנר, הוצאת וכטנברג.
האם יש ילד או מבוגר שלא חלם אי פעם להגיע לממלכה שכולה ממתקים, ובעיקר - שוקולד? היש מי שלא פנטז על קדרה עצומה של שוקולד נוזלי טהור וחם, שאפשר לטבול בו אצבעות ולאכול בהנאה? בספרו "צ'רלי והשוקולדה" לוקח רואלד דאל את הקוראים לסיור משעשע ו"בלעדי" בממלכת השוקולד של האיש המוזר, וילי וונקה, ומאפשר לנו להגשים, ולו בכוח הדמיון, חלום מתוק-מתוק.
"וילי וונקה פתח את הדלת. חמישה ילדים ותשעה מבוגרים נכנסו פנימה, ו - הו! - מה מרהיב היה המראה שראו עיניהם! הם ראו לפניהם בקעה יפת מראה, מדשאות הוריקו בשני צדדיה, ובתווך זרם נהר גדול וחום. ולא היה זה הכל. אשד עצום מידות נשפך אל הנהר מעל לצוק תלול, צנח כנד מים זקוף ויצר בנפלו מערבולת של רסיסים וקצף.
"... 'הנה!' הריע וילי וונקה, בנתרו מעלה מטה ובהצביעו במקלו זהוב הגולה לעבר הנהר החום, 'הוא עשוי כולו שוקולד! כל טיפה וטיפה בנהר הזה היא שוקולדה חמה ונוזלית מן הסוג המשובח ביותר. יש כאן די שוקולד כדי למלא כל אמבט ואמבט במדינה כולה! וגם את כל בריכות השחייה! האין זה עצום ונפלא?' "
"צ'רלי והשוקולדה", רואלד דאל, תרגום: אוריאל אופק, הוצאת זמורה ביתן.
הסופר ג'רום ק. ג'רום, בן המאה ה-19, תיאר בספרו המצחיק עד דמעות את שלל התקלות והמבוכות אליהן נקלע יחד שני חבריו וכלבו הפרחח, כאשר יצאו לחופשת שיט "פסטורלית" בנהר התמזה, באנגליה דאז.
"כידוע לכל, אפשר להשיט סירה בנהר בעזרת משוטים, בעזרת מפרש, או בעזרת משיכת הסירה בחבל מן החוף באותם קטעים, שהחוף מישורי ואפשר להלך לאורכו מרחקים גדולים. המשיכה בחבל היתה נפוצה מאוד בנהר התמזה ואף נחשבה לאמנות מיוחדת.
"חבל משיכה הוא חפץ מלא הפתעות ומסתורין. הנה אתה כורך אותו ועושה ממנו סליל יפה בסבלנות אין קץ, כאילו מקפל היית זוג מכנסיים, אשר זה עתה גוהצו. כעבור חמש דקות אתה מגלה למגינת לבך, כי במקום, שהנחת חבל כרוך ומסודר כהלכה, נמצאת פקעת מכוערת, שכולה קשרים ועניבות.
"איני רוצה שתחשבוני הולך רכיל ומטיל דופי, אך אני מאמין באמונה שלמה, כי אם נוטלים חבל משיכה רגיל ומותחים אותו בקו ישר לרוחבו של שדה שטוח ומפנים את הראש ממנו לשלושים שניות, הוא מצליח ליהפך באמצע השדה לפקעת עיקשת ומפותלת, שאין בה אלא קשרים וקצוות.
"זוהי דעתי על חבלי משיכה בדרך כלל. כמובן, יש מקרים יוצאים מן הכלל - בזאת אני מודה. יש בוודאי חבלי משיכה, שהם מופת ותפארת לבני מינם - חבלי משיכה מכובדים, שאינם מחליטים פתאום, שהם נחשים או שפיפונים וכיוצא באלה. אני חוזר ואומר, כי ייתכן מאוד, שיש כאלה. אני מקווה בלב ונפש, כי כן הדבר, אך אני כשלעצמי לא היה לי הכבוד לפגוש בהם."
"שלושה בסירה אחת", ג'רום ק. ג'רום, תרגום: יאיר בורלא, הוצאת כתר.
בספרו המרגש, "פנג הלבן", מתאר ג'ק לונדון את הרפתקאותיו של בן תערובת של כלבה וזאב - מאז היותו גור שגדל במרחבי אלסקה הקפואה ונלכד מאוחר יותר על ידי אינדיאנים, ועד לבגרותו ככלב מאולף בבית חם בארצות הברית. לאורך הספר, נגלים הנופים והדמויות פעמים רבות מזווית מיוחדת במינה - זווית מבטו של פנג הלבן.
"יער אשוחים קודר השתפל משני עבריו של הנחל הקפוא. רוח שנשבה זה לא כבר הסירה מן העצים את מעטה הכפור הלבן ונדמה כאילו הם נוטים זה אל זה באור בין הערביים, שחורים ומבשרי רע. דממה לאין קץ שררה מסביב. הארץ היתה שוממת, חסרת חיים, חסרת תנועה, כה בודדת וקרה, עד כי אפילו עצבות לא היתה בה. היה בה שמץ של צחוק, אך צחוק נורא מכל עצבות - צחוק עגום כחיוכו של הספינקס, צחוק קר ככפור, כזעפו הקודר של הרואה כל ויודע כל. זו היתה השממה הפראית, קפואת הלב, שממת הצפון. אך היו גם היו בה חיים. חיים נועזים, סוררים, מעל פני האדמה. במורד הנחל הקפוא פילסה את דרכה שיירת כלבי זאב פראיים. פרוותם המסומרת עטורה היתה בכפור."
"פנג הלבן", ג'ק לונדון, תרגום: כרמית גיא, הוצאת כתר.
דגלס אדמס, מחבר ספר הפנטזיה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", היה גם תייר נלהב של כדור הארץ. יחד עם הזואולוג מארק קרווארדיין יצא אדמס למסעות טבע מיוחדים, בעקבות בעלי חיים נדירים הנמצאים בסכנת הכחדה. בדרך, הוא גילה נופים שיופיים (כמעט) שלא מן העולם הזה.
"פיורדלנד, חבל ארץ הררי עצום בגודלו המשתרע בפינה הדרום-מערבית של סאות איילנד שבניו זילנד, הוא אחת מפיסות האדמה המדהימות ביותר במעשה הבריאה, והדחף הראשון שאוחז בהלך העומד בראש צוק ומשקיף על כל זה הוא לפרוץ במחיאות כפיים סוערות.
"זה נהדר; ממלא יראת כבוד. האדמה מקופלת ומעוקלת ושבורה בקנה מידה שגורם למוח לרעוד ולשיר בגולגולת תוך שהוא מנסה להבין מה ניבט מולו. הרים ועננים מגובבים זה על זה, נהרות קרח אדירים מפצחים את דרכם מילימטר אחר מילימטר לאורך גאיות צרים, אשדים רועמים ברדתם אל עמקים ירוקים, והכול כה נוצץ ובוהק באורה הצלול להפליא של ניו זילנד עד שלעיניים הרגילות בתאורה הקודרת יותר שברוב ארצות המערב נראה הנוף חד וחי מכדי להיות אמיתי."
"הזדמנות אחרונה לראות", דגלס אדמס ומארק קרווארדיין, תרגום: ירון בן-עמי, הוצאת משכל בע"מ - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרנות וספרי חמד.
בשנת 1935 עברה משפחתו האקסצנטרית של ג'ראלד דארל, לימים חוקר טבע וסופר נודע - מאנגליה לאי קורפו שביוון, ונשארה לגור שם עד שנת 1939. זו היתה תקופה רבת השפעה על הנער הצעיר, אשר עיצבה את חייו לעתיד לבוא. בקורפו גילה דארל, שהיה חובב טבע נלהב, עולם קסום של נופים, בעלי חיים ותופעות טבע מרתקות, אותם תיאר מאוחר יותר בספריו.
"הזוהר הזרחני היה טוב במיוחד באותו לילה. אם טבלת את ידך במים והנעת אותה בתוכם, יכולת לצייר סרט רחב, זהוב-ירוק, של אש קרה על פני הים. וכאשר קפצת לצלול פנימה, וחבטת בפני המים, היה זה כאילו טבלת בתוך כבשן קפוא של להבות אור. כאשר התעייפנו יצאנו מן הים, וכשהמים זרמו על גופינו נראינו כעולים באש. ישבנו לסעוד על החול, וכשנפתחו בקבוקי היין בסיום הארוחה, הופיעו, כמו לפי הזמנה מראש, גחליליות אחדות בעצי הזיתים שמאחורי גבנו - וזו הייתה ההקדמה למחזה.
"תחילה היו רק שניים או שלושה כתמים ירוקים שגלשו והחליקו בין העצים, מהבהבים בקצב. אולם אחריהם הופיעו עוד ועוד, עד שחלקים מן החורשה דלקו באור ירוק מוזר. מעולם לא ראינו גחליליות כה רבות מכונסות בנקודה אחת; נחילים שלמים ריפרפו בין העצים, זחלו על העשב, השיחים, וגזעי הזיתים. הן ריחפו בהמוניהן מעל לראשינו ונחתו על השמיכות כגיצים ירוקים. בזרמים מאירים התעופפו על פני המפרץ, והסתחררו על פני המים.
"ואז, כמו לפי אות מוסכם, הופיעו הדולפינים, ששחו בשורה אל המפרץ, עולים ויורדים בקצב על פני המים, וגבותיהם כאילו נצבעו בזרחן. הם שחו במרכז המפרץ בעיגול, צוללים ומתגלגלים, ומפעם לפעם מזנקים גבוה באוויר ונופלים חזרה לתוך התלקחות מחודשת של אור. זה היה מראה שלא מן העולם הזה: הגחליליות, מעל למים, והדולפינים בתוכם".
"משפחתי וחיות אחרות", ג'ראלד דארל, תרגום: עפרה ישועה, ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.
תכונתה של המראה לשקף את המציאות וליצור עולם אשלייתי עוררה תמיד את הסקרנות והדמיון. בספר ההמשך לספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), הגבולות בין אשליה למציאות מתבטלים, ואליס עוברת דרך מראה והופכת ל"תיירת" בעולם מוזר, שאינו מציית לכללי הזמן, המרחק וההתנהגות המוכרים לנו.
"עוד רגע ואליס עברה מבעד למראה, ונחתה בקפיצה קלה אל תוך חדר המראה. הדבר הראשון שעשתה היה לראות אם יש אש באח, והיא שמחה לגלות שם אש אמיתית, בוערת בזוהר עז, ממש כמו האש שנטשה מאחור.
"... היא התחילה להתבונן סביבה, והבחינה שמה שניתן היה לראות מן החדר הישן היה די רגיל ולא מעניין, אבל כל השאר היה שונה בתכלית. למשל, התמונות על הקיר ליד האח נראו חיות לגמרי, ואפילו לשעון שעל כרכוב האח (אתם יודעים שאפשר לראות במראה רק את גבו) היה פרצוף של זקן קטן והוא חייך אליה.
" 'הם לא שומרים כאן כל כך על הסדר כמו אצלנו,' חשבה בלבה אליס, כשהבחינה בכמה כלי-שחמט על אבני האח בתוך האפר; אבל כעבור רגע, ב'אוי!' קטן של הפתעה, נעמדה על ארבע מתבוננת בהם. כלי-השחמט התהלכו להם סביב שניים-שניים!"
"מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", לואיס קרול, תרגום: רנה ליטוין, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, המועצה הציבורית לתרבות ואמנות.
האם כשמטיילים או נופשים צריך תמיד יעד, כיוון וזמן מוגדרים? לפעמים אפשר פשוט ליהנות מהרגע, גם בלי סיבה, ולהרגיש בלב את התמימות הבראשיתית של הטבע. בספר "הבית בקרן פו", המשכו המוכר פחות של "פו הדוב", זוהי דרך חייהם של חיות הצעצועים הקטנות ושל הילד כריסטוף רובין, בעולם היער המוגן שבו הם מתגוררים. יער דמיוני זה מבוסס למעשה על יער אשדון, אשר קיים במציאות, ונמצא בסמוך לחוות קוצ'פורד, בה התגוררה משפחת מילן.
"- גם אני אוהב את זה - אמר כריסטוף רובין - אבל מה שאני אוהב לעשות יותר מכל הוא כלום.
- איך עושים כלום? - שאל פו לאחר שעה ארוכה.
- כי כן, הרי זה כשהבריות קוראים לעומתך, כשאך תצא לעשות זאת, 'מה אתה אומר לעשות, כריסטוף רובין?' ואתה אומר 'הו, כלום', ואז אתה הולך ועושה זאת.
- הו, בנתי - אמר פו.
- הרי זה מין דבר של כלום שאנו עושים עכשיו.
- הו, בנתי - חזר פו ואמר.
- זאת אומרת, פשוט להתהלך, להקשיב לכל הדברים שאינך יכול לשמוע, ולא לחשוש למאום.
- הו! - אמר פו.
[הם] הוסיפו להלך. מהרהרים בכה ובכך. ועד כה וכה באו אל מקום קסום בעצם רומו של היער ושמו 'חוב-הספינות', והוא שישים ומשהו עצים בעיגול. וכריסטוף רובין ידע שקסום המקום מפני שמעולם לא יכול אף אחד למנות אם שישים ושלושה הם או שישים וארבעה, אף לא כשכורכים חוט על כל עץ לאחר שמנו אותו. הואיל וקסום היה, לא היתה אדמתו כאדמת היער, מצע ערער ושרך ואברש, אלא דשא עבות, שלו וחלק וירוק. היה זה המקום היחיד ביער שבו אפשר לשבת ככה סתם, בלי לקום שוב כמעט תכף ולבקש איזה מקום אחר. שם יכלו לראות את כל העולם פרוש לפניהם בואכה השמים, וכל מה שיש בעולם כולו איתם היה בחוב-הספינות."
"הבית בקרן פו", א.א. מילן, תרגום: אהרן אמיר, הוצאת מחברות לספרות.
עלילות סדרת הספרים "סוכנות הבלשיות מספר 1", בכיכובה של הבלשית כבדת המשקל וטובת הלב מא ראמוצווה, מתרחשות בבוצוואנה שבאפריקה. חלק בלתי נפרד מהסיפורים מהווה תחושת האהבה העצומה של הסופר ודמויותיו לארץ המדברית, על אנשיה הפשוטים ומרחביה הצחיחים.
"היא התעוררה בשעות הקטנות לפנות בוקר; האש במדורה דעכה. היא הבחינה בנוגה הגחלים מבעד למרווחים בין הזרדים שמהם היו עשויים קירות הבקתה. אי שם במרחק נשמע קול נהמה, אבל היא לא פחדה ויצאה אל מחוץ לבקתה כדי לעמוד מתחת לרקיע ולשאוף לריאותיה את האוויר הצלול והיבש.
"היא חשבה לעצמה: אני בסך הכול אדם קטן באפריקה, אבל יש כאן מקום בשבילי ובשביל כולם כדי לשבת על האדמה הזאת ולגעת בה ולחוש שהיא שלהם. היא חיכתה שיעלה במוחה הגיג נוסף, אבל הוא לא הגיע, אז היא הזדחלה בחזרה לבקתה ולחמימות השמיכות שעל מחצלת השינה שלה.
"כעת, בעודה נוסעת במסחרית הלבנה הזעירה שלה לאורך כל אותם קילומטרים מתמשכים והולכים, היא חשבה שיום אחד אולי תחזור לקלהארי, אל המרחבים הריקים הללו, אל הערבות האינסופיות ששוברות את השגרה ושוברות את הלב".
"סוכנות הבלשיות מספר 1", אלכסנדר מק'קול סמית, תרגום: עפרה אביגד, הוצאת עברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
