מצודות בשממה
במרחבי המדבר האינסופיים במזרח הממלכה ההאשמית של ירדן בולטות מצודות עתיקות ומרשימות, כמו חיזיון תעתועים. מושלם להרפתקת ג'יפים ולהיכרות קלה עם ההיסטוריה של האזור
את מצודות המדבר שבירדן אפשר לחלק לשלוש קבוצות עיקריות, כאשר חלק גדול מהמצודות עברו ''שינויי ייעוד'' בהתאם לתקופה ולשלטון באזור: המצודות החיג'אזיות, חאנים שלאורך הדרך מדמשק, בגדד ורבת עמון למכה; מצודות ה''קיט'' המוסלמיות, שהן בתי הנופש המדבריים של השליטים הערביים; והמצודות הצלבניות, שנבנו כדי לשלוט על דרכי המדבר.
בשנת 634 לספירה כבשו המוסלמים בראשות בית אומיה את עבר הירדן המזרחי וקראו לאזור "אל-אורדון". עיר הבירה של שלטון בית אומיה הייתה דמשק. השליטים מבית אומיה חיו חיים מוסלמיים בעיר הגדולה, וכשרצו לחזור לשורשים (וגם לאלמוניות), יצאו למדבר. בלב השממה, על הדרך שבין עמאן לדמשק ולבגדד, בנו להם השליטים ארמונות קיט מדבריים. אליהם הגיעו כדי לצוד, לבלות עם נשים ולטבול במרחצאות חמים.
כיום, המרחבים הגדולים הינם מקום מושלם למסע ג'יפים, במסלול החולף בין מצודות המדבר המרשימות, הנראות לעיתים כמו פטה מורגנה, ובשילוב היכרות קלה עם ההיסטוריה של האזור.
כ-65 קילומטר מזרחית לרבת עמון נמצאת מצודת קצ'ר עמרה (קצ'ר = ארמון), אשר נבנתה על ידי השליטים האומיים במאה השביעית לספירה. ציורי הפרסקו (ציורי קיר), שהשתמרו בארמון, אינם מוסלמיים כלל וכלל, ואפשר לראות בהם את תמונת השמיים עם מספר קבוצות כוכבים - על כיפת החדר החם שבבית המרחץ, דמויות של חיות, אנשים ובמיוחד נשים, ואף ציורי פורנוגרפיה רכה של גברים השוכבים מעל הנשים.
במרחק של 55 קילומטר מזרחית לרבת עמון ממוקמת קצ'ר חארנה, שנחשבת לגדולה שבמצודות המדבר. שתי קומות המצודה בנויות מאבן גיר, והן שמורות ומתוחזקות להפליא על ידי הירדנים, שלא גובים כסף (עדיין) בכניסה למקום. המצודה כוללת אורוות לבהמות, חדרים למשרתים,
בלב השממה, במרחק של שלוש שעות נהיגה בשטח, דרומית לאל-אזרק, נמצאת המצודה העזובה והיפה ביותר מבין מצודות המדבר -קצ'ר טובא. מצודה זו ידועה בזכות המבנה המיוחד שלה, הכולל קשתות מפוארות. המבנה נטוש, ללא שמירה, וחלקי אבן רבים נבזזו ממנו, אך מראהו עדיין מרשים.
להבדיל מקצ'ר חארנה וקצ'ר עמרה, הבנויות מאבני גיר צהבהבות, בולטת מצודת אזרק אל דרוז באבניה השחורות. העיירה אזרק עצמה היא נאת מדבר מעניינת, הממוקמת בקצה הדרומי של שפכי הבזלת של צפון ירדן (חלק ממה שאנו מכירים כרמת הגולן וג'בל דרוז).
בימי המרד הערבי הגדול שימשה המצודה כמפקדתם של פייסל (אחיו של עבדאללה, סבו של חוסיין וסבא רבא של המלך עבדאללה הנוכחי) ולורנס איש ערב. המרד, אשר פרץ בחיג'אז (כיום חלק מערב הסעודית) ב-1916, בתמיכתה של בריטניה, הונהג על ידי פייסל, בנו של חוסיין - שליטה של מכה, בסיועו של שליח המודיעין הבריטי שהפך לאגדה - הלוא הוא לורנס איש ערב.
מצודת אזרק אל דרוז נמצאת בחלקה הצפוני של ימת אל אזרק - "הכחולה", אך מה שנותר כיום מימת המדבר הוא רק מעט מי תהום ובוץ. רוב המים נשאבו לטובת עמאן, עיר הבירה הצפופה והצמאה הנמצאת כ-80 קילומטר מערבה.
צפונית לאזרק אל דרוז, אפשר לטפס לג'בל סיחין, שעליו אפשר למצוא שרידים יפים של מצודה ששלטה על צומת הדרכים. אם ממשיכים צפונה מגיעים לסוריה, דרומה - לערב הסעודית, מזרחה - לעיראק ומערבה - לרבת עמון ולעבר הירדן המערבי (ישראל).
כ-60 קילומטר ממערב לאזרק אל דרוז, בקרבת הגבול הסורי, אפשר למצוא את שרידיה של תחנת המסחר הנבטית הגדולה בצפון ירדן, אום אל-ג'ימאל - "אם הגמלים" (Umm Al-Jimal), שרעידת-האדמה בשנת 747 לספירה מחתה אותה מעל פני האדמה והיא לא נבנתה עוד.
החאנים לאורך הדרך למכה (דרך החאג'), שבמקומה כיום עוברת אוטוסטרדת המדבר, שימשו את עולי הרגל המוסלמים, אשר עשו את דרכם מצפון לדרום כדי לקיים את מצוות החאג'. העלייה לרגל לאתרים המקודשים של הערים מכה ואל-מדינה שבערב הסעודית, היא אחת מחמשת מצוות האסלאם. חובתו המקודשת של כל מוסלמי לעשות מאמץ עילאי כדי לבקר במכה לפחות פעם אחת במהלך חייו. הטקסים הכרוכים בקיום המצווה משחזרים את סיפור העקדה של אברהם, הגר וישמעאל (המוסלמים מאמינים כי אברהם התבקש לעלות לקורבן את ישמעאל).
הטקס במכה מורכב ממספר טקסים, שבמרכזם האמונה באללה (ואין אין אחר מלבדו - על-פי האמונה המוסלמית) ובמאמין הגדול - אברהם.
מתחילים את המצווה עם שבע הקפות סביב המסגד הגדול, הכעבה - מבנה אבן רבוע, שהמוסלמים מאמינים כי נבנה בידי האדם הראשון לאחר בריאת העולם ומטרתו היא עבודת האל. בתוך הכעבה מצוי קודש הקודשים של האיסלאם - האבן השחורה. למחרת יוצאים לרוץ שבע פעמים בין שתי הגבהות, שביניהן על פי האמונה רצה הגר לחפש את הבאר, וכן שותים מהזמזם - הבאר ממנה הביאה הגר את המים.
המצווה ממשיכה בטיפוס לג'בל ערפאת, שם מבקשים רחמים מהאל, והשיא הוא טקס זריקת האבנים על המלאך/גל אבנים (כמו האבנים שזרקו אברהם, הגר וישמעאל על המלאך). לסיום שוחטים את הכבשים ומבשרים לעולם המוסלמי על תחילתו של עיד אל-אדחא (חג הקורבן).
בראשית המאה הקודמת, עם השלמת הבנייה של הרכבת החיג'אזית על ידי האימפריה הטורקית, חרבו החאנים. היחידים שעדיין מבקרים בהם הם ירדנים המחפשים אחר זהב ומאמינים כי ימצאו אוצרות שנשכחו במקום.
הרכבת אשר מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות הכלכלית של האזור (והביאה גם להכחדתם של חלקים גדולים מיערות ירדן, שנכרתו על מנת להניע את מנועיה), חיברה את דמשק עם רבת עמון והמשיכה דרומה אל ערב הסעודית.
לישראלים רבים מוכרות שתי הסתעפויות של הרכבת - האחת היא רכבת העמק שחיברה את עבר הירדן המזרחי דרך בית שאן לחיפה, והשנייה היא המסעף הדרומי שיורד לעקבה ועדיין פעיל כיום ומשמש את הירדנים לשינוע פוספטים לנמל עקבה.
הפעלתה של הרכבת ייתרה את קיומם של החאנים שבהם השתמשו הולכי הדרך, ובכך הסתיימה לה התקופה בה העלייה לרגל למכה אכן נעשתה ברגל.
הכתבה נלקחה מתוך אתר השטח הישראלי 4X4.
ogash@4x4.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
