ממלכת צבי הענק
סמוכים לדר' אמריקה, שוכנים איי הגלפגוס, המייצרים יום יום את קונצרט בעלי חיים הגדול בעולם
לאיי גלפגוס.
גלפגוס הוא אחד המקומות היחידים בעולם שכמעט לא שינו פניהם מאז שנתגלו. אולי החתולים עשו שם קצת שמות, ובני האדם הוסיפו מעט משלהם, אבל בסך הכול זהו אחד המקומות היותר שלווים ויותר בראשיתיים שעדיין נותרו בעולם.
האיים האלה מעולם לא היו חלק ממשי מיבשת דרום אמריקה. בעלי החיים והצמחים שעל האיים הגיעו לשם דרך הים לפני מאות אלפי שנים, באופן שאינו ברור לחלוטין. הם התאימו את עצמם לתנאי הסביבה הקשים במהלך השנים, וכאן גם טמון קסמו של המקום - מרבית בעלי החיים שהתפתחו באיים לא קיימים במקום אחר על פני כדור הארץ.
יתרה מזאת, מכיוון שהזוחלים המקומיים אינם צריכים להתמודד עם בעלי חיים גדולים או עם טורפים, מאחר שהציד בגלפגוס נאסר בשנות ה-30 של המאה הקודמת – סביר שהם לא זוכרים את בני האדם כחיות טורפות, ולכן הם אינם חוששים מבני האדם וניתן להתקרב אליהם עד מרחק נגיעה ולצפות מקרוב בטבע פראי.
מזג האוויר באיים די נוח, במיוחד בין החודשים אוגוסט ואוקטובר. למעט השמש היוקדת באמצע היום, לא הייתה יותר מדיי לחות ולא חשנו בעומס חום. מדי פעם ירד גשם, אולם לא מדובר במונסונים כבדים. לפני שעזבנו החלטנו להגיע לאיים המרוחקים יותר בסירות דיג קטנות, או ב"שירות מוניות ימי" אם תרצו. באיים מסוימים, כגון איזבלה, ניתנת הזדמנות מצוינת לפגוש פנים אל פנים את הטבע, בטרם יהפכו גם הם תיירותיים וממוסחרים.
האיים התגלו לראשונה ב- 1535, כאשר תומס דה ברלנגה (Tomas de Berlanga), הבישוף של פנמה, היה בדרכו לפרו. לאחר שספינתו נסחפה 800 ק"מ מנתיבה המקורי, מצאו עצמם תומס וצוותו על חופיהם של איים יבשים, ללא מים מתוקים או פרי למאכל אדם. את השם גלפגוס, שפירושו בספרדית "צבים", נתן תומס לארכיפלג לאחר שראה בהם צבי ענק. כיום האיים עצמם נושאים שמות מלכים ואצילים או קברניטים מפורסמים, באנגלית ובספרדית.
מאז
איי גלפגוס הם גן עדן לבעלי החיים השוכנים במקום, ולשוחרי הטבע המסורים שנדרשים להשקיע לא מעט כסף כדי לבקר שם. מסע לגלפגוס מתחיל ב אקוודור(לא ניתן להגיע לאיים משום מדינה אחרת). חשוב לציין שלא ניתן לטייל ולשוטט באיים באופן עצמאי היכן שרוצים. באיים המאוכלסים יש אכסניות ובתי מלון המתאימים לכל כיס, יש מסעדות ובתי קפה, אינטרנט ומסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. אולם, כדי להתרשם מהחי והצומח הייחודים למקום, חייבים לסייר בין האיים השונים בליווי מדריך מקומי ולהיצמד ללוח הזמנים ולשבילים שמכתיב המדריך.
הסיורים באיים מתוזמנים להפליא בין קבוצות התיירים השונות, במטרה לצמצם את משך החשיפה של החי והצומח למבקרים. יש תיירים המעדיפים להגיע לאי המרכזי ולתאם הפלגות יומיות על בסיס אקראי, ויש כאלה המעדיפים לצאת להפלגה של כמה ימים בין האיים השונים. ניתן כמובן לתאם הפלגות אלו מקיטו הבירה, מעיר החוף גוואלאקיל (Gualaquil) או דרך האינטרנט.
ההגעה לאיים היא לרוב באמצעות טיסה שיוצאת מקיטו בעלות של כ-400 דולר, אם כי ניתן גם לטוס מגוואלאקיל. לאחר כשלוש שעות טיסה מעל מימי האוקיינוס השקט, נחתנו באי באלטרה (Baltra) ושילמנו מס כניסה של 100דולר במזומן. חצינו את האי הזעיר באוטובוס למעבורת שהעבירה אותנו לחוף הצפוני של אי הסמוך סנטה קרוז (Santa Cruz). לאחר מכן חצינו את האי מצפון לדרום באוטובוס נוסף בנסיעה של שעה עד לעיירה פורטו איורה, ומשם יצאנו להפלגה של כמה ימים מסביב לאיים.
יש מבחר גדול של ספינות, יכטות וסירות דייגים. יש יכטות המציעות תאים פרטיים עם שירותים צמודים ומיזוג אוויר ויש סירות דיג שהוסבו לתיירות ומציעות הרבה פחות פינוקים תמורת הרבה פחות מזומנים. בכל מקרה, כל הספינות מגיעות לאותם איים באותו זמן. ההפלגות הן בדרך כלל בלילה, ולאחר ארוחת בוקר משביעה יצאנו לסיור באחר האיים ולצלילה בסמוך לספינה.
כיוון שזהו אולי המקום היחיד בעולם שבו לבעלי החיים אין פחד ממשי מבני האדם, החוויה הועצמה פי כמה וכמה. במשך ההפלגה עפו להקות של פריגטות מעל ראשינו, בגובה של מטר או שניים. שקנאים מגושמים נחו לפרקי זמן ממושכים על דופן הספינה, כשלפתע צללו בשאון גדול לדוג את מנתם היומית, וכל זה לנגד עינינו.
בתחילת הסיור פגשנו להקות אריות ים עצלים שאמנם לא התנגדו לתמונה משפחתית משותפת, אבל רטנו כאשר הפרענו את שנתם. במים הצלולים פגשנו בעת צלילה את גורי אריות הים שהשתעשעו עם כל התיירים במשחקי מחבואים תת-ימיים, ראינו סוסי ים אצילים, כוכבי ים, כרישים, צבי ים, מיני טריגונים שונים, מנטות ודגה בשלל צבעים מרהיבים שהטבע העניק בגאווה ליצורים אלו.
בנוסף לשקנאים, לפריגטות ולעיטים, בעלי הכנף באיים כוללים שלושה מיני סולה שונים הדוגרים באיים: סולה אדומת-הרגל, סולה כחולת-הרגל וסולת המסכה. פירוש השם סולה, באיסלנדית הוא "טיפש", ומי שמתבונן בהבעת פניה של הסולה יכול להבין למה... אבל אין ספק שהאלבטרוס הוא המרשים מכולם. מוטת כנפיו הענקית (2.40 ס"מ), מבנה ראשו המיוחד ואופן חיזורו הפכו את המפגש עם הציפור הזאת לחוויה יוצאת דופן. באי איספניולה, שהוא מקום הדגירה היחיד שלו בעולם, מקננים כ-12,000 זוגות.
על חופי האיים ראינו במרחק לא רב מאתנו לטאות לאבה קטנות (Lava Lizards), איגואנות יבשה (Land Iguanas) ענקיות ואיגואנות ים (Marine Iguanas), שמדי פעם ירקו את המלח שהצטבר בגרונן במעין "קונצרט" נשיפות המוני... היצורים המזוהים ביותר עם איי גלפגוס הם צבי הענק בני 150 השנה ויותר, שמשקלם מעל 200 ק"ג, וסביר שחלקם אף פגשו את צ'רלס דארווין בעת ביקורו ההיסטורי.
כיום התיירות הנכנסת משגשגת, ובמקביל גדל מספר המהגרים המגיעים מקיטו ומערים אחרות באקוודור, בתקווה לקחת חלק בתעשיית התיירות המתפתחת. לאוכלוסייה הכוללת יש להוסיף גם את התיירים המתנדבים שנשארים באיים לפחות שלושה חודשים.
לכן ממשלת אקוודור מגבילה כיום את מספר התיירים המגיעים לאיים ומפקחת על קצב התפתחות האוכלוסייה. בעשור האחרון גדל מספר אשרות הכניסה לתיירים משמעותית: מ-25,000 בשנת 1981 ל- 100,000 בשנת 2004. כיום מונה האוכלוסייה באיים כ- 25,000 איש, ביניהם ילידי האיים, מהגרים מערים אחרות באקוודור ותיירים ומתנדבים. כדי למנוע פגיעה בשטחי המחיה של בעלי החיים, רק שלושה אחוזים משטח האיים מוקצה לאכלוס.
באי איזבלה שבילי הליכה יפים ומסלולי רכיבה על אופני הרים הניתנים להשכרה במקום. למרות המספר הקטן של המסעדות ובתי המלון, מומלץ לבקר באי זה ולהתרשם מהרי הגעש, שהמפורסם בהם הוא סיירה נגרה המתנשא לגובה של 1,500 מ'. זהו הר הגעש האקטיבי השני בגודלו בעולם, ומאז 1813 נרשמו כעשר התפרצויות שהאחרונה בהן התרחשה ב- 24 באוקטובר 2005. קוטר המכתש עשרה ק"מ ועומקו כ- 140 מ', ומנקודת תצפית טובה ניתן לראות מדי פעם תמרות עשן עולות מנהר הלבה השחור המכסה לחלוטין את רצפת המכתש.
ניתן לומר כי זהו מופע הטבע הגדול והטוב ביותר שכדור הארץ יכול להציע לבני האדם. בעלי החיים והנופים הבתוליים והמרהיבים הם התפאורה המושלמת, וכל שנותר לנו הוא לכבד את כללי המשחק, לשמור על הפלא הזה וליהנות ממה שהטבע יצר בשפע ובאהבה.
הכותב הוא צלם טבע ותרבויות. הכתבה באדיבות "טבע הדברים"
נא להמתין לטעינת התגובות
