עבודה מועדפת
נהירת הצעירים לעבוד בחו"ל לקראת חג המולד בעיצומה. לא עוד קניונים בארה"ב - יעדים אקזוטיים כמו דרום אפריקה ותאילנד צוברים תאוצה. איפה מרוויחים הכי הרבה כסף, ואיך להמנע ממפגש טראומטי עם משטרת ההגירה
מורן הרשקוביץ (26), מנכ"ל חברת IBP המפעילה את אתר MAKA.co.il מספר על היעדים הפופולריים לנוסעים לעבוד בחו"ל בחודשיים האחרונים: 32% רצו לנסוע לארצות הברית, לאנגליה נסעו 24%, לשאר יעדי אירופה הגיעו 15% ולקנדה נסעו 15%. לאוסטרליה נסעו כ-8% ולשאר המדינות דוגמת יפן, דרום-אפריקה ואלסקה הגיעו בסך-הכל 6%.
לפי הבדיקה של אתר MAKA, טווח הגילאים של הנוסעים לעבודה בחג הנוצרי מתפלג כך: חיילים משוחררים בגילאי 20-24 מהווים כמחצית מהנוסעים לעבוד (48%), הסטודנטים בני ה-24 ומעלה הם 40%, והנותרים הם הצעירים לפני שירות, שהם כ-13%.
ובמה מעדיפים הצעירים לעבוד? בשלושה חודשים האחרונים, כמחצית - 48%, פנו לחברות של עגלות, 31% ביקשו לעבוד במכירת ציורי שמן, השאר- כ-5% עובדים במובינג והיתר פונים לשאר העיסוקים (מנעולנות, מלונאות, דייג, מארחות, ברמנים, מדריכי צלילה, שיפוצים, אופר).
לדברי הרשקוביץ, כיום הנהירה למדינות האקזוטיות גדולה מבעבר. יש הנוסעים להדריך צלילה בתאילנד, יש העובדים כסוחרי מכירות בקאריביים, ויש הנוסעים לעבוד בדייג ואריזות קוויאר באלסקה. "השכר בכל ה"עבודות האקזוטיות" הוא פחות מהעבודות בעגלות המכירה. במפעלי דייג נותנים בין 7-10 דולר לשעה, כשבעגלות או בציורי שמן הסכומים גבוהים יותר".
אליאב (18), שבעוד חצי שנה ילבש מדים, החליט לנסוע ולעשות קצת כסף ממכירת ציורי שמן. הוא הספיק כבר לעבוד בדנמרק, נורבגיה ושוודיה למשך חודשיים וחצי, והרוויח בממוצע 700 שקלים ליום. באירופה, דבריו, אמנם אסור לעבוד ללא אשרת עבודה, אך בניגוד לארה"ב בה החלו לאכוף את העניין ולהקשות על הישראלים, שם החיים קלים יותר.
"בדנמרק אסור לעבוד, אבל אני לא מכיר אנשים שהוציאו אישורים. המשטרה לא עושה כלום, השוטרים הנחמדים דיברו איתנו כמה פעמים, ולא עשו לנו שום דבר. אמרו לנו, ואפילו בחיוך, למכור עד השעה 21:00. בשוודיה
לדברי אליאב, "מכירת ציורי שמן זו עבודה לאנשים אופטימיים ולא למחפשי כסף בקלות, כי אי אפשר למכור עם אנרגיות שליליות. המדינות הללו ממש עשירות אך האנשים קרים וגם הטמפרטורה". אליאב חוזר למדינות הללו לחודשיים הקרובים לקראת חג הנוצרי, כדי למכור ציורי שמן, וממליץ על כך בחום. "לאנשים יש יותר כסף פנוי לקנות מתנות בחג וקל לשכנע. התקופות החזקות הן חודשי הקיץ אבל בניגוד לעגלות, שזו עבודה של הרבה שעות, אני בא ליהנות יותר מלעבוד, ואולי לתפוס גם בלונדינית על הדרך".
אם תשאלו את ליאור (29), לא מדובר בעבודה קלה בכלל. מנסיונה בעבודה בעגלות בלוס אנג'לס היא מספרת: "זה היה סיוט מתמשך. קמנו מוקדם בבוקר לפתוח את העגלה והצקנו לאנשים כדי שינסו את כרית החימום והמוצר היה שחוק, כי מוכרים אותו כבר הרבה שנים. עבדנו 12 שעות ביום ולא עשינו כסף. את רוב הכסף, 2,700 דולר, הרווחתי רק בעשרה ימים של החג המולד".
כאמור, יש הבוחרים לעבוד דווקא במקומות אקזוטיים יותר. קינן (25), אשר בחר לעבוד באוסטרליה מספר: "פגשתי ידידה שהיתה באוסטרליה ומכרנו איתה צעצועים בעגלה בקניון. בתחילת העונה, עבדנו שמונה שעות, בשבוע החג עבדנו 12-13 שעות. בחג עשינו 6,000 שקל בשלושה שבועות, ונסענו לטייל כחודש וחצי".
לדברי קינן, כל מטייל האוחז בדרכון אירופאי יכול לעבוד באוסטרליה, למשך שלושה חודשים באותו מקום. לכן הוא עבר לעבודות מאתגרות אחרות, כמו דייג של טונה למשך שבוע, "זה דג מאד יקר, מי שעובד על הסירה כמה חודשים מקבל אחוזים מרווחי הסירה ומדובר בסכומים נכבדים". גם באוסטרליה קיים החשש להיתפס על ידי שלטונות ההגירה. "זה סיכון שלוקחים. זה קטע לא נעים, אני מכיר אנשים שנתפסו ונתנו להם שבועיים כדי להתפנות", מספר קינן.
מעיין (25) הייתה מבין הראשונות שנסעה לעבוד בעגלות בהוואי. "שמענו סיפורים על כך שאפשר להרוויח שם הרבה כסף בזמן קצר. נסענו עם ויזות תייר בתחילת אוקטובר כדי להיות בתקופת חג המולד. היינו אחראיות על עגלה שבה מכרנו תכשירי ספא שונים כמו מעסה ראש וצוואר".
מעיין עבדה ששה ימים בשבוע מ-9:00 עד 21:00 "הגענו הביתה רק ב-23:00, והרווחנו מקסימום 100 דולר וזה לא תמיד הגיע לזה. זו היתה עבודה קשה גם נפשית, כי צריך לרדוף אחרי אנשים". לאחר 3 שבועות הגיעה ההסתבכות עם מחלקת ההגירה. "הם ביקשו לראות תעודות, אמרו לנו שזה לא חוקי, בכינו להם ולמזלנו הסכימו "רק" לרשום דו"ח, כי יכולנו להיאסר. בזה נגמר הטיול".
לדברי מעיין, "פעמים רבות אנשי הקשר של החברה הם אנשי מכירות ממולחים, ולא תמיד מה שאומרים לך בארץ מתקיים. בדרך כלל הבוסים ראו אותנו כ"כסף" מהלך, ואם לא מכרתי טוב, יחסי האנוש יכולים להיות גרועים. גם הסכומים ששילמנו על הדירה והרכב היו יותר ממה שסיפרו לנו בארץ".
רבים מהמעסיקים הישראלים בחו"ל הפכו את הכסף לראשון בעדיפויותיהם, וכך נוצרים פערים בין מה שנאמר לבין מה שמצפה לצעירים בחו"ל. כדי למנוע מצב זה קמו לא מעט "חברות השמה" ואתרי אינטרנט שמסייעים בחיבור עם החברה. חברת ג'ובלה, למשל, יצרה מעין "תו תקן" לעבודות תקופתיות לצעירים בחו"ל.
"חשוב לנו להמליץ לצעירים על חברות מקצועיות של אנשים טובים", אומר איתי רשף (30), שותף בחברת ג'ובלה. לכן, כל המתעניין בעבודה בחו"ל עובר ראיונות ותיאום ציפיות. "אני רוצה שאנשים ידעו מה הם הולכים לעבור, כדי למנוע עוגמת נפש מיותרת". "אנו עושים את החיבור בין המתעניין
לבין העבודות בחו"ל. כשהאדם מגיע לחברה והוא מרוצה, והחברה מרוצה, אנחנו מקבלים תגמול חד פעמי מהחברה".
לדברי רשף, ממוצע הרווחים במכירות בקניונים נע בין 4,000 ל-5,000 דולר בחודשי השיא של החג. הוא יודע לספר על בחורה מצוות ההשמה של ג'ובלה, שעושה גיחות לקראת הקריסמס כבר שש שנים ברציפות, ומרוויחה 20,000 דולר בחודש וחצי-חודשיים.
לדברי הרשקוביץ מפורטל MAKA, כמות הרווחים תלויה מאוד בבן-אדם. "אני עצמי הצלחתי לחסוך בחודש הכי טוב שלי 36 אלף שקל בתחום הציורים, אחרי ביזבוזים והוצאות, לאחר שהגעתי למעמד של מנהל".
בג'ובל'ה וב-MAKA מסדרים ויזות לדורשים זאת, וכך מאפשרים לנוסע הצעיר לנסוע ב"ראש שקט" וללא ביקורים של מחלקות ההגירה המקומיות. "טיפלנו במאות ויזות חוקיות לעבודה בארה"ב, בתהליך שלקח מספר שבועות. 99% מהאנשים קיבלו את הויזה, וההקצאות לשנה הזו כבר תמו. על כל המעוניינים לעבוד להבין את המשמעות של הויזה, על מה היא מכסה. כל מועסק, אפילו במדינת עולם שלישי יכול להיות מועסק בעזרת טופס שהוא ממלא, מה שאצלנו מגיע כטופס 101", מסביר רשף.
הרשקוביץ טוען כי "רוב החברות אצלנו עובדות עם אישורי עבודה מסודרים. לאחרונה יש יותר מודעות, ולכן אנו ממליצים לפנות ולהתרשם מכמה חברות, לעשות מעין השוואה של התנאים ורצינות החברה, מערך ההדרכה והוותק".
"שווה להשקיע זמן כדי להשוות בין החברות, כי כל חברה מציעה תנאים ויחס שונים. אני מודע לעבודה הקשה בארה"ב, שם עובדים יותר שעות, וחשוב לדעת צריך להשקיע זמן ועבודה קשה. מאד חשובה לנו אמינות החברה והאתר. היה למשל במקרה שגולש התלונן על חברה שחזרה בה לאחר שסוכם איתו והוא כבר רכש כרטיס. שלחנו הודעה לחברה, והבעלים דאג למצוא לו מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
