היו שלום ותודה על הצבים
כתבנו ביקר באיי הגלאפאגוס והצליח להבהיל צב ששוקל 300 קילו. מעניין מה מורלה הזקנה הייתה אומרת על זה
קשה להסביר במילים את התחושה שעוברת לך בראש כשאתה רואה את החיה הזו. בדרך כלל פגשתי אותה בחצר ביתי בממדים די קטנים, ופתאום פה, באמצע שום מקום, היא בגודל כמעט בלתי נתפס.
באיי הגלאפאגוס, ה"מכה" של חובבי בעלי החיים ביבשת הלטינית, נחתתי אחרי טיסה קצרה של שעה מגואיקיל (העיר השנייה בגודלה באקוודור). מצאתי את עצמי על אוטובוס מיושן בדרך לעיירה פורטו איורה, מרכז התיירות של האי סנטה קרוז, עמוס בציפיות ומחשבות לקראת מה שהולכת להיות אחת מחוויות הטבע המיוחדות שחוויתי בחיי.
הגלאפאגוס הם קבוצה של 16 איים וולקניים ברובם, שנמצאים במרחק של כ-1,000 ק"מ מהיבשת. חלקם הגדול הוא למעשה קצה של הרי געש שנמצאים מתחת לפני הים. באיים מגוון בעלי חיים מיוחד במינו, מעל ומתחת למים. אחד הדברים המיוחדים באיים הוא הקרבה המדהימה לבעלי החיים. חלקם הגדול מעולם לא היה במצב סכנה, ועל כן מוטיב הפחד כמעט ולא קיים אצלם. אתה מוצא את עצמך יושב כמעט צמוד אליהם ומתבונן.
גילם הצעיר של האיים והתהליך הוולקני בו נוצרו מאפשרים לראות עליהם תופעות גיאולוגיות מרתקות. גם מי שאינו יודע דבר על משמעות תיאוריות הלוחות הטקטוניים או מהו חומר מגמתי ימצא עצמו מתפעל מהדברים המוזרים שיצר הטבע.
את הזמן שלנו פה חילקנו למספר חלקים - יומיים הוקדשו לצלילות, שלושה ימים הוקדשו לטיול לאי איזבלה (אי מרוחק במקצת משאר האיים, מתוייר הרבה פחות, שגולת הכותרת בו היא תצפית על לוע של הר געש קדום בהיקף של כ-10 ק"מ). עיקר הזמן הוקדש לשייט מסביב לאיים. בשייט של ששה ימים ביקרנו ב-12 איים עם כמות עצומה של בעלי חיים שונים ומיוחדים, שמאפשרים לך להציץ לעולמם ממש מקרוב. בסופו של השייט שמנו פעמינו לחפש אחר צבי הגלפאגוס הענקיים.
הצבים המפורסמים היו מאז ומעולם בעליי חים יבשתיים. נראה שאבות אבותיהם הגיעו מנבכי הג'ונגלים של פרו על גבי חתיכות עץ צפות, דרך נהרות הג'ונגלים
עם הגעת האדם לאיים השתנה מזלם הטוב של הצבים. הם נטבחו באלפיהם לצרכי בשר ולשמן. מאז שהפך הארכיפלג לפארק לאומי הם מוגנים בחוק, ונעשה מאמץ אדיר לשמור עליהם. חלק מתת-המינים של הצבים נכחד מהעולם, וחלקו בסכנת הכחדה (צב מפורסם שנמצא במרכז דרווין לשימור הצבים הוא ג'ורג' הבודד - הצב האחרון מהאי פינטה). מצבם של האחרים משתפר באיטיות, בקצב הצב...
אחרי ארוחת בוקר קלה שמנו פעמינו למרכז האי. ליד אחת החוות יש לגונה שסביבה, כך שמענו, אפשר עדיין לראות את הצבים המרשימים האלו בסביבתם החופשית. רוב אזורי המחייה שלהם סגורים היום בפני מטיילים. אנחנו מגיעים לחווה, לוקחים זוג מגפיים מבעלי הבית הנחמדים (משלמים להם כמובן כמה שקלים על המעבר בחווה) ויוצאים אל עבר הלגונה.
הכול ירוק וסבוך סביבנו, מזג אוויר אפרורי מעלינו, ואני כולי חיוכים וציפייה למפגש עם החיה האדירה הזו. מאז שראיתי בפעם הראשונה את הסרט "הסיפור שאינו נגמר" לא יוצאת לי מהראש התמונה של מורלה הזקנה - צבת ענק שמתעטשת על גיבור ילדותי, אטריו, שנראה לידה כמו נמלה.
אנחנו הולכים על השביל ופתאום שומעים נשיפה חזקה ומבהילה למדי, יש לציין. לוקח לנו שתי שניות להבין מה קורה פה. לצידנו נגלה פתאום גוש עצום מידות, המתגלה כצב גלפאגוס בוגר. קשה לתאר את ההתרגשות שאוחזת בי - הצב ענק. פשוט ככה. הוא מגיע לאורך של כמעט מטר. הוא שוקל בערך 100 קילו. הראש שלו, לעומת זאת, בגודל של צב רגיל. אתם מצליחים לתאר לעצמכם את הדבר הזה?
הצב מפחד מאיתנו (אפשר לחשוב שאנחנו מסוגלים לעשות משהו לדבר העוצמתי הזה). בדיוק כמו הצב שלי בגינה בקיבוץ, הוא מכווץ את רגליו וראשו אל תוך השריון ומשמיע נשיפות חזקות. אנחנו מתרחקים ממנו, הוא נרגע, מוציא את הראש ומתחיל ללכת לכיוון הלגונה. אנחנו עוקבים אחריו קצת. אני מסתכל על כל איבר בגוף בהשתאות. איזה גודל!
אנחנו עוקפים אותו וממשיכים ללגונה. פה ושם מתגלים לנו עוד כמה צבים. הם אינם בכלוב ושום גדר לא תוחמת אותם - זה הבית שלהם. יש משהו מרגש בלהגיע לבית האמיתי של החיות ולדעת שאתה רק האורח כאן, מבקר לזמן קצר.
אחרי הביקור אצל הצבים חזרנו לעיר. למחרת יצאנו לטיול של יומיים באי איזבלה, וקינחנו ביום צלילות. השבועיים המטורפים באיים היו אמנם שווי ערך פיננסית לשלושה חודשים של טיול בבוליביה, אבל שווים כל שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
