טיול בין ההריסות
קוסובו היא לא רק חבל ארץ מוכה מלחמה • היא טומנת בחובה נופים מרהיבים, עיירות תוססות ותרבות מרתקת • לרגל הכרזת העצמאות - חלק א' במסע פוליטי-היסטורי
ביקור בקוסובו, או בשפת המקומיים קוסובה (Kosova), שעד לפני שנים מעטות היה אזור מרחץ דמים, הוא סוג של מסע מופלא ושונה. סיפורי העבר של המקום יחד עם המראות והנופים נותנים חוויה משמעותית למבקרים. למעשה המלחמה המשמעותית האחרונה שהתרחשה במאה ה- 20 באירופה, מלחמת זוועות, התרחשה כאן.
סרביה היא שחקנית ראשית במלחמות הבלקן לאורך ההיסטוריה. כבר במאה ה-13 דרשה הממלכה הסרבית, שכללה חלק ניכר מאלבניה ומצפון יוון, עצמאות מהאימפריה הביזנטית. ב-1912 הצטרפה סרביה לברית הבלקנית במטרה להדוף את השלטון הטורקי באזור, ואכן הצליחה הברית להשיג נתחים גדולים באזור שבהם נכלל גם חבל קוסובו.
בשנת 1953 איחד הנשיא טיטו את העמים הסלביים בדרום אירופה: סלובניה, קרואטיה, בוסניה-הרצגובינה, סרביה, מונטנגרו ומקדוניה, וכן את חבלי הארץ קוסובו וודג'וודינה. מטרתו הייתה ליצור יוגוסלביה אחת גדולה, אבל כבר אז הוא הבין שבחבל קוסובו קרוב ל-90 אחוז מהתושבים הם אלבנים מוסלמים, ולהם צרכים תרבותיים ייחודיים משלהם.
בתחילת שנות ה-80, עם מותו של טיטו, החלה הנשיאות לעבור ברוטציה בין הרפובליקות שבתחומי יוגוסלביה, וב-1989 הגיע תורה של סרביה בהנהגתו של הלאומן סלובודאן מילושוביץ', שחזונו היה ליצור "סרביה גדולה". בעיית קוסובו התחזקה כאשר ביטל מילושוביץ' את האוטונומיה שהוענקה לחבל על ידי טיטו. הוא השליט על האזור חוקיות יוגוסלבית-סרבית, שינה את שיטת הלימוד ודרש שהכתב הרשמי יהיה בקירילית ולא באותיות לטיניות המובנות לאוכלוסייה האלבנית המקומית.
במהלך השנים החלו התושבים האלבנים בחבל, ששטחו כ- 10,000 קמ"ר (מחצית משטחה של ישראל), להבין שתהליך רע ומסוכן מתרחש בחצרם, והחלו להתקומם. הכוחות היוגוסלבים שהוצבו במקום נהגו בברוטליות כנגדם, ואף אסרו עליהם להסתובב ברחובות בשעות הלילה. אזרח מקומי סיפר לי שהוא נסע פעם מהעיר פרישטינה (Prishtina) לעיר ג'קובה (Gjakova), מרחק של כ-90 ק"מ, ונאלץ לעבור בדרך 12 נקודות בדיקה, עיכוב והשפלה.
במרס 1998 התרחש המפנה הגדול. משפחה אלבנית המונה 56 נפשות נפגעה על ידי חיילים יוגוסלבים.
לאחר שנים של מלחמה החליטו מנהיגי כוחות נאט"ו (הברית הצפון אטלנטית) שבראשם עומדת ארצות הברית, אז תחת הנהגתו של הנשיא ביל קלינטון, לשים קץ למלחמת הדמים הקשה שמתרחשת בחבל. הכוחות החלו להפציץ את בלגרד, בירת סרביה, במטרה לעכב את הצבא הסרבי ולהפסיק את המלחמה וההרס. לאחר 78 ימי הפצצות מצד נאט"ו נחתם הסכם שלום שברירי בין יוגוסלביה לנאט"ו, מילושוביץ' הודח מתפקידו ונשפט בבית הדין הבין-לאומי בהאג באשמת פשעי מלחמה. ייתכן ובגלל מלחמה זו קבלה לבסוף קוסובו את הלגיטימציה הבינלאומית שסופה הכרזה על עצמאות.
קוסובו מוקפת מכל צדיה בהרים. בדרומה יוון ואלבניה, ממערבה מונטנגרו, ומצפונה אזור ההרים של סרביה. החבל עצמו די שטוח, כך שתנאי מזג האוויר בו נחשבים לנוחים יותר. בכניסה לחבל נתקלתי בתופעה סמלית - על צג הטלפון הנייד שלי הופיע בלועזית הכיתוב "ברוך הבא לסרביה". תושבי המקום מאמינים שבעוד כמה שנים תיעלם התופעה.
חשבתי שאגיע למקום הרוס ומופגז, ששרידי המלחמה פזורים בו בכל מקום, אך מתברר שהחבל שוקם ברובו, אם כי עדיין ניכרים בו סימני העבר והוא עדיין עובר תהליך של שיפוץ והבראה. קשה מאוד להבחין במבט חטוף במה שאירע, אלא אם נתקלים באנדרטאות הניצבות בצדי הדרכים, או במקרים מסוימים כשמגיעים לאזורים שבהם ההריסות עדיין לא שוקמו.
התחלתי את הביקור בפרישטינה, בירת המחוז. בעיר יש בתי מלון ועוד מספר אפשרויות לינה. אני מצאתי מקום לינה בביתו של אחד התושבים, פרופסור למתמטיקה, שגב ביתו נושק לגב הבית של נשיא קוסובו (איברהים רוגובה שנפטר בינתיים ממחלה קשה). הפרופסור נוהג לספק מידע לתיירים המעטים שבאים לבקר במקום. נראה שהוא לקח על עצמו את מלאכת משרד התיירות של קוסובו, במטרה להציג למבקרים שיש בשורה במקום ה"לא כל כך" פופולרי הזה.
בפרישטינה, הנמצאת בתנופת בנייה, שכונות שלמות נושאות את צבע אבני הטרקוטה החומות. שכונות אחרות, בעלות בליל גוונים אחרים, מוזרים ותלושים מעט מהמצופה, אבל בהחלט מעניינים לעין. ברחובות מסתובבים אלפי כלי רכב ושוטרים מטעם האו"ם, שבשפת המקום קרויים UNMIK (United Nation Mission in Kosovo). כתגבור נוסף להם מוצבים שוטרים מקומיים, וצבא חיילים של נאט"ו. כל הכוחות הללו מוצבים בכל רחבי קוסובו כדי לשמור על הסדר הציבורי, על אתרים דתיים, ובמיוחד על הכנסיות, מפני פורעים אלבנים נקמנים, וכדי להכין את המשטרה המקומית במידה ויגיע היום שבו יעזבו כוחות האו"ם ונאט"ו את האזור.
בפרישטינה חיים יותר מ–700,000 תושבים, כשליש מאוכלוסיית קוסובו המונה כשני מיליון תושבים. העיר די נקייה ומסודרת ולא קשה להתמצא בה. בחנויות רבות מוצאים סחורות שמחיריהן לא מביישים גם את החנויות של בירות מערב אירופיות, אבל כדאי לזכור שבעוד השכר הממוצע לאדם בבירות החזקות באירופה מסתכם באלפי יורו לחודש, השכר הממוצע לנפש בקוסובו הוא כ–250 יורו. קשה להבין כיצד מסתדרים התושבים עם שכר זעום שכזה, לעומת גודל ההוצאות.
בעיר פרישטינה, ובכלל ברחבי קוסובו, מתרחשת בכל כמה שעות הפסקת חשמל. לכל חנות ברחובות ובשווקים יש גנרטור אישי, ולמרות זאת האינטרנט בתנופה ורבים כבר גילו אותו. לשמחתי באזור המגורים שלי כמעט לא היו הפסקות חשמל, בכל זאת - גרתי בשכנות לנשיא.
אחד המקומות המעניינים בעיר הוא מוזיאון האמנות המקומי. במפלס התחתון יש מעט מוצגים שחלקם נדירים בחשיבותם, כמו פסלי האלילים המוערכים בכ-6,000 שנה, מהתקופה הנאוליתית. ארכאולוגיים מקומיים טוענים שהפסלים הללו מצביעים על כך שמתיישבי המקום באותה העת נחשבו לבעלי מעמד גבוה - ההפך ממרבית התושבים היום. אחד הפסלים מהווה את סמלה של העיר פרישטינה. שבעה פסלים כאלה מוצגים במוזיאון, כאשר הראשון בהם נמצא לפני 40 שנה, ועוד שישה נוספים נמצאו במקרה בשנת 2002, שעה שפועלי בניין עמלו בסביבת העיר על חפירות לשם בניית בית מגורים.
בקומה שמעל למוזיאון האמנות מצוי המוזיאון הצבאי של קוסובו, שבו מוצגים עשרות כלי מלחמה ותצלומים מהמלחמות השונות שעברו על האזור. טעות קשה של אוצרי התערוכה היא שאין הסברים בשפה האנגלית, שבאמצעותם יוכלו המבקרים להזדהות עם המקומיים ולהבין את שעבר על אזורם, את סבלם ורצונם לעצמאות מדינית. ככל הנראה יש לבני המקום עוד דבר או שניים ללמוד מתחום יחסי הציבור והשיווק.
במרכז פרישטינה ממוקם התאטרון של קוסובו, שברחבת הכניסה שלו ניצב פסלו של הגיבור האלבני גיאורגיו קאסטריוטי סקנדרבג, הרוכב על סוסו עטור שריון ומגן. סקנדרבג היה מנהיג צבאי נערץ מהמאה ה-15 שלחם נגד הכוחות העות'מאנים כדי למנוע מהם מלפלוש לאזור, והוא עדיין מהווה סמל וגאווה למקומיים.
מקום מצמרר ועצוב הוא גדר בניין הפרלמנט בפרישטינה. על הגדר תלויות מאות תמונות של נעדרי מלחמת קוסובו. מספר ההרוגים במלחמה לוט בערפל, והמספרים הלא רשמיים (וכנראה שלעולם לא יהיו רשמיים) מסתכמים בכ-10,000 הרוגים ועוד מאות נעדרים. חלק מתמונות הנעדרים תלויות על גדר הבניין, ולעתים ממתינים שם בני משפחותיהם במטרה להפגין נוכחות ולהזכיר לפרלמנט ולכוחות הבין-לאומיים לנסות וללחוץ על הגורמים הפוליטיים הרלוונטיים לשחרר מידע באשר ליקיריהם. כשעוברים עם מצלמה ליד גדר הפרלמנט, חלק מאותם בני משפחה מבקשים להצטלם עם תמונת יקיריהם התלויות על הגדר במטרה להפיץ את דבר אסונם גם מחוץ לקוסובו.
לאחר המלחמה זכה ביל קלינטון שאחד הרחובות הראשיים בפרישטינה ייקרא על שמו, "שדרת ביל קלינטון", ולכך שידפיסו תמונת ענק שלו על אחד הבניינים. התמונה תלויה על הבניין דרך קבע, כל זאת כאות תודה על כך שדחף את כוחות נאט"ו להיכנס לאזור המריבה בקוסובו ולמנוע את המשך הקטל. מוסיקאי מקומי אף הוציא אלבום בשם "ביל קלינטונית", ויש מי שפתח מועדון ריקודים הנושא את שמו של הנשיא האמריקני לשעבר.
עמרי גלפרין הינו טייל ומרצה, כתב ובימאי טלוויזיה.
הכתבה פורסמה במגזין "טבע הדברים", גיליון 145.
נא להמתין לטעינת התגובות
