דפק להם ארז
ינואר 1972: אברהם אקרישבסקי מחסל בשוק הכרמל אדם. שמספיק למלמל "אקרישבסקי הרג אותי". ינואר 1998: הבן ארז אקרישבסקי מנסה לחסל בשוק הכרמל שני אנשי שוק אפור, אחד מהם ממלמל "אקרישבסקי הרג אותי". מ-21 שנות המאסר שקיבל נמלט בזכות תרגיל מבריק. בשיחה עמו הוא זועם: אני אזרח פרטי שחי בארגנטינה. השבוע הוא יחגוג שבע שנות הימלטות
גילי איזיקוביץ, תומר קרן
,
07.03.08,
16:26
ארז אקרישבסקי
צילום: רולנדו אנדרידה
התחלה חדשה. לפעמים כל מה שבן אדם צריך בחיים הוא התחלה חדשה. נקייה. לפתוח דף חדש במקום אחר ולטרוף את החיים כמו שהוא לא עשה מעולם. התחלה חדשה, מאפס, כזאת שתאפשר לו להשאיר מאחור את כל מי שהוא היה, נגיד עבריין שהיה אמור להזדקן בכלא ואולי גם למות בו בגלל ניסיון לרצח כפול שנשפט עליו.
עם קצת מזל, התחלה חדשה כזאת היא בדיוק מה שיקבל ארז אקרישבסקי (46), מי שמככב כבר שבע שנים בראש רשימת היעדים המבוקשים ביותר של משטרת ישראל. מי שתמונתו מפורסמת באתר האינטרנט הרשמי שלה וכן ברשימת האינטרפול.
הסיפור של העבריין הנמלט אקרישבסקי מעלה את לחץ הדם של השוטרים מיום 13 במרס 2001. באותו היום הצליח להימלט מהארץ בעת חופשה ממאסר (18 שנה) שריצה בכלא איילון. וככה, כמו שלפעמים החיים יכולים לארגן, במשטרה מגלים שאקרישבסקי זה מצליח לברוח מהם פעם אחר פעם, והם, עם כל החוקים והכוח, אינם מצליחים לשים עליו את היד. גם היום, כשבמשטרת ישראל עדיין מקווים שבקשת ההסגרה של אקרישבסקי תתקבל, הוא נמצא רחוק מאוד מכאן וכנראה לא ממש מוטרד מכך. הוא את ההתחלה שלו קיבל בסדרה של נסיבות כמעט בלתי אפשריות. אם היה אפשר להשתמש במילה קלה וחביבה לתאר את האיש, אז המילה הזאת הייתה "מזליקו", אבל נושא אקרישבסקי הוא לא בדיוק נושא שקל להשתעשע בו.
הנסיבות שהובילו את אקרישבסקי לכלא והדמיון הרב לנסיבות הבאתו של אביו אברהם אקרישבסקי לתא המאסר יכולות להתחרות בכל המצאה תסריטאית. כך גם הבריחה מישראל לנופים הטרופיים של קנקון ונתיב הבריחה משם לחווה המבודדת אי שם בארגנטינה. החברות האמיצה עם עבריין מבוקש אחר, משה בן-איבגי, רוצחו של נהג המונית דרק רוט, היא נדבך נוסף בדרמה הבדיונית כמעט של אקרישבסקי. וישנה גם לכידתו בידי יחידת עילית של המשטרה המקומית בארגנטינה, צו המעצר הבין-לאומי שהוציא נגדו האינטרפול והעובדה שכל אלו עשויים בסופו של דבר להתמסמס ולהשאיר את אקרשבסקי אחרי הכול אדם חופשי.
רק כמה מילים הסכים אקרישבסקי לנדב השבוע מביתו בבואנוס איירס, שם הוא יושב כעת, אדם חופשי כמעט לחלוטין. לאחר כמעט שלוש שנים במעצר הורה בית המשפט על שחרורו. "בית המשפט אמר את דברו", אמר ל"זמן תל-אביב", "מלבד זה אין לי עניין להגיב או להתראיין. אני אזרח פרטי שחי בארגנטינה ומנסה לפתוח פרק חדש בחיי".
ברור לגמרי מדוע אקרישבסקי אינו מעוניין למשוך אש. כרגע יש סיכויים לא רעים שפרק חדש כזה הוא בדיוק הכיוון שחייו הולכים אליו אז למה לו להסתבך שוב?
ארז אקרישבסקי. ''אני אזרח פרטי'' צילום: רולנדו אנדרידה
מחסלים בשוק הכרמל
אם צריך להצביע על נקודה ספציפית ברצף הזמן ששינתה כנראה את חייו של ארז אקרישבסקי, אפשר להצביע על ליל שבת, 21 בינואר 1972. אקרישבסקי היה אז ילד בן עשר. הוא ומשפחתו התגוררו בכרם התימנים בתל אביב. אם תרצו, מדובר בפרק א' בסאגה ששמה אקרישבסקי. באותו לילה יצאו אביו של ארז, אברהם אקרישבסקי, אז בן 49, ואדם נוסף - שמעון מנחם, המכונה "בעבוע", לרצוח את העבריין "יוסקאי", הוא יוסי מזרחי. יוסקאי, כך התברר מאוחר יותר, הסתכסך עם ראשי עולם הפשע וההימורים של אותה תקופה. על פי הערכה, הוא אף איים לחשוף את סודות ההימורים בקובייה ובקלפים שהפעילו אז, וכך זיכה את עצמו בעונש מוות.
השניים, אקרישבסקי האב ושותפו מנחם, מעודדים מסכום של 30 אלף לירות שאמור היה להיות משולם להם לאחר החיסול, הצליחו לפתות את יוסקאי להיפגש עמם באחת מסמטאות שוק הכרמל. העילה לפגישה הייתה עסקת דולרים מזויפים כלשהי, אבל ליוסקאי חיכתה הפתעה. כיפה אדומה, בעגה העבריינית, הם עשו לו. כשהגיע אל הסמטה ירה לעברו מנחם שלושה כדורים, ואלה פצעו אותו אנושות בראשו ובחזהו. לאחר שנמלטו אקרישבסקי האב ובעבוע מהמקום הצליח יוסקאי שותת הדם לגרור את עצמו לעבר הכביש. עוברי אורח העלו אותו למונית, זו הבהילה אותו לבית החולים, ושם הספיק למלמל כמה פעמים לפני שהחזיר את נשמתו לבורא ש"אקרישבסקי ובעבוע הרגו אותי".
בהתחשב בעדות החד משמעית הזו, נמשך משפטם של השניים זמן לא רב. מלבד עדותו של הנרצח עמדה לרעתם גם הקלטה סמויה בזמן החקירה, שאקרישבסקי האב נשמע בה נוזף בשותפו במילים: "למה לא דפקת לו אחד בראש, יא פוסטמה". השניים שוגרו מבית המשפט היישר אל מאחורי הסורגים. אקרישבסקי האב לא יצא עוד מעולם לחופשי. הוא נפטר בעודו מרצה את העונש. "זה כנראה היה חיסול החשבונות הראשון בתל אביב", אומר רב-פקד בדימוס גברי נובל, ממקימי הימ"ר. "אני עצרתי את אקרישבסקי האב אחרי שהוא ירה באחד האנשים שהתעסקו בהימורים בתל אביב, משחקי קובייה וקלפים, והסוף שלו ידוע".
הנתיב שסלל האב השפיע כנראה לא מעט על הנתיבים שבחר בנו ללכת בהם. ארז הצעיר התברג גם הוא בעולם הפשע בשנים שלאחר כליאתו. "הוא היה נספח כזה, נגרר, 'תלך תבוא' בשפה שלהם", נזכר קצין משטרה ותיק השבוע. "היו שולחים אותו לכל מיני עבודות מלוכלכות. כשהוא היה בן 16-15 הוא הסתובב עם החבורה של שץ (העבריין גד פלום, מראשי הפשע, שנרצח אף הוא, ג"א, ת"ק), הוא היה מקושר לחבורת הכרם. ארז היה שוליה, כילד הוא היה נוסע באופניים ומתצפת כדי לראות מתי השוטרים מגיעים בזמן שהחברים שלו התעסקו בקלפים. הוא היה נער גבוה לגילו ורזה. רק אחרי שהוא השתחרר בפעם בראשונה מהכלא הוא נעשה 'מאפיוז'".
גיליון העברות של אקרישבסקי הבן אכן עמוס למכביר. עוד ב-1980 היה מעורב בעסקת מכירת רימון צה"לי גנוב שהגיע לידיים עוינות. עשור לאחר מכן כבר יוחסו לו עברות רכוש חמורות יותר שביצע בהיותו חלק מחבורת עבריינים. הוא הואשם בשורת מעשי שוד, איומים וסחיטה, וריצה עונש מאסר עד 1997. זה לא הכול: "אקרישבסקי הוא פגע רע כבר הרבה שנים", נזכר איש משטרה ותיק, "הוא היה מתעסק בפריצות והייתה לו חבורה של אנשים שהיו מהמרים ברחוב על קלפים. אם מישהו מהקהל היה מצליח בהימור, הם היו מרביצים לו מכות רצח".
ארז אקרישבסקי. אברך עם קעקוע על הרגל צילום: ארכיון
חוזרים אל שוק הכרמל
אבל לא על זה נשפט אקרישבסקי ל-21 שנות מאסר (אלה הופחתו בערעור ל-18). בינואר 1998, כמעט 26 שנה לאחר אותו לילה חורפי שהביא את אקרישבסקי האב למאסר עולם, ישב גם הבן בתוך מכונית אי שם בין הסמטאות החשוכות של שוק הכרמל. אקרישבסקי המתין לאליהו ודודי זהבי, אב ובנו תושבי בת ים, אנשי השוק האפור, שבדיוק באותה שעה צעדו ברחוב נחלת בנימין.
על פי הערכות המשטרה, בין זהבי האב והבן לרפי לוי, מקורב של אקרישבסקי ו"בכיר" בשוק האפור, התגלע ויכוח על ניכיון צ'ק בסכום של כמיליון שקל. אקרישבסקי המתין בסבלנות כדי לסגור חשבון, וכאשר זיהה את אלי ודודי זהבי, פתח ביריות. השניים נפצעו קשה ולאחר שעזב המתנקש את המקום הם הצליחו לגרור את עצמם למקום מואר. הם פונו לבית החולים. בדרך, על המדרכה ובאמבולנס, יכלו הסובבים לשמוע את הדברים שלחש זהבי הבן. משוכנע שמותו קרוב הוא סינן: "אקרישבסקי ירה בי. ארז אקרישבסקי מחולון היה האיש עם האקדח". "לרוע" מזלו של זהבי הבן, הוא הצליח להתאושש מהפציעה החמורה. זה לא אומר שהוא היה יכול להירגע ולשכוח את עדותו, ואגב, הוא ניסה לחזור ממנה מאוחר יותר בבית המשפט. פעמיים נוספות הצליח זהבי הבן להינצל מניסיונות התנקשות בחייו ולשרוד אפילו לאחר שנורו לעברו תשעה קליעים ולאחר שנהיה נכה. אחרי אחד הניסיונות הוא אפילו ברח מבית החולים, מחשש לחייו. כמה חודשים לאחר מכן התברר שהחשש מוצדק - בניסיון הרביעי, בספטמבר 2000, הוא חוסל.
מיד לאחר החיסול גילו חוקרי המשטרה שמאקרישבסקי לא נותר זכר. הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. רק כמה ימים לאחר מכן, כשהפכו חוקרי המשטרה כל אבן, התגלה קצה חוט. בחדר במלון שלום בירושלים גילו שוטרים אברך חרדי, מקריח, רזה ובהיר שעל רגלו, באופן בלתי צפוי לחלוטין, קעקוע בצורת פרפר. אקרישבסקי המחופש כבר היה ממש בדרכו החוצה, אוחז בדרכון אמריקני מזויף בשם רפאל כהן ובכרטיס לטיסה שהייתה אמורה להמריא לבריסל שש שעות לאחר מכן. אקרישבסקי נלכד והוגש נגדו כתב אישום שייחס לו ניסיון רצח כפול. הוא כפר, אבל הרכב של שלושה שופטים הרשיע אותו.
הקראת הכרעת הדין ניפקה שערורייה חדשה שאקרישבסקי חתום עליה. בשעה שהחל השופט אמנון סטרשנוב להקריא את פסיקתו איבד אקרישבסקי את העשתונות, החל להשתולל והשליך נעל על השופט סטרשנוב. לאחר מכן הוא ניסה להטיח מסך מחשב על השופט זאב המר. רק אז הצליחו מאבטחי בית המשפט והשוטרים להשתלט עליו, והוא נכבל והוצא החוצה.
"ארז טיפוס אימפולסיבי, והיה תמיד אלים מאוד", סיפר השבוע קצין משטרה שהכיר אותו כמה שנים. "יש לו מאפיינים של אדם בעל דפוסי התנהגות עבריינים, אבל בגלל האופי שלו הוא אדם מסוכן מאוד. הוא לא חושב, הוא אדם עצבני, פרוע. היו מקרים בעבר שהוא תקף שוטרים באכזריות. ממש פגע רע".
את הפרשה הזו סיים אקרישבסקי בהרשעה, ונקבע כי ירצה 21 שנות מאסר. עונש זה הופחת לאחר מכן בערעור ל-18 שנה . כאן אגב נפתח פרק ב' של הסיפור, שמתחיל כנראה ביום שנכנס אקרישבסקי לתא המאסר והכיר את שותפו המכובד, "היורש" בן סוטחי.
בן סוטחי נוחת בנתב''ג. ''היורש'' צילום: ארכיון
"החפרפרת" מתחילה לעבוד
אמנם כשהכירו לראשונה היה סוטחי בן 26 בלבד, אבל כבר אז נהנה ממוניטין ומשם שלאקרישבסקי כנראה כבר לא יהיה. הוא נחשב אח"מ של ממש בחדרי החקירות של המשטרה. ככה זה כנראה כשאתה אחד מאנשיו הקרובים לשעבר של העבריין ועד לא מכבר היעד מספר אחת זאב רוזנשטיין.
וככה זה כשאתה מי שהיה אמור לתפוס מקום של כבוד בעולם הפשע הישראלי בבוא העת. מה שבטוח הוא שבין השניים נרקם קשר חברי קרוב. קרוב מספיק כדי לתכנן ולבצע ביחד מבצע בריחה סבוך ורב-שלבים. השלב הראשון, על פי פרסומים בעבר, היה יצירת קשר עם איש המשטרה גיורא עזורי, שזכה לכינוי "החפרפרת". עזורי היה אחראי לקשר בין המשטרה לשירות בתי הסוהר. בין תחומי האחריות שלו היה מתן המלצות לחופשה עבור האסירים. החשד היה כי השניים העניקו לו מוצרים יקרי ערך, וזה בתמורה המליץ על חופשתם. עזורי סיים את עבודתו, וכתב האישום אשר הוגש נגדו ייחס לו קבלת טובות הנאה מקרוביהם של אסירים בתמורה להקלות שנתן בבתי הסוהר. המקרה של סוטחי ואקרישבסקי, יש לציין, לא נכלל בו. בתום משפטו, שעורך הדין אלי כהן ייצג אותו בו, הוא נידון לעשרה חודשי מאסר, ומהם ריצה שישה.
כאמור, בפברואר 2001, שנים אחדות בלבד לאחר שהחלו השניים לרצות את העונשים שנקבעו להם, המליץ עזורי לשחררם לחופשה ראשונה. מאותה החופשה הם לא שבו. אגב, באותם ימים, מסיבות מובנות למדי, תוגברה האבטחה סביב השופט סטרשנוב, ומאבטחים ליוו אותו גם בביתו. כנראה היה מי שחשש כי גורלו של השופט יהיה דומה לזה של דוד זהבי, אבל אקרישבסקי כבר לא היה בארץ כדי לשמוע על כך. למען האמת, ספק אם ממקום מושבו החדש בקנקון שבמקסיקו, אחת מערי הנופש היפות בעולם, הוא הוטרד מתחושת האיום שחש או לא חש השופט שגזר את דינו. הוא ושותפו החדש סוטחי היו עסוקים עד מעל הראש בהקמת אימפריה חדשה של סחר מסיבי בקוקאין.
בתוך זמן קצר ביסס סוטחי את מעמדו בעולם הפשע המקומי, ואחריו עלה ופרח גם אקרישבסקי. על פי הערכות שונות, הם היו מעורבים בעסקאות סמים ובעברות רבות ומגוונות. בכל זאת, היה להם מה להציע בתחום.
האידיליה נמשכה כשנתיים. לאחר מכן, מסיבות לא ברורות, החליטו להפריד כוחות. סוטחי הוסיף לעסוק בענייני סמים, ואקרישבסקי נדד ברחבי אמריקה הלטינית והשתקע בארגנטינה. במרס 2004 נלכד סוטחי בוונצואלה, ולאחר כמה חודשים במעצר שחרר אותו בית המשפט שם. שלושה חודשים לאחר מכן, במבצע ראוותני שכלל 150 שוטרים מקומיים ואנשי אינטרפול, 20 כלי רכב משטרתיים וכמה מסוקים, הוא נלכד במקסיקו. הפעם, כך נראה, העדיפו הגורמים המעורבים שלא לסכן את המעצר. בתוך פחות מ-24 שעות הוא גורש לספרד ומשם הוסגר לישראל. כיום הוא מרצה כאן מאסר.
"לפי מה שידוע לי, בן סוטחי לא הוסגר מעולם בהליך הסגרה מסודר וחוקי", מוחה עורך דינו ציון אמיר, "במצב כזה צריך לאפשר לו למצות את מלוא זכויותיו. כל ההליך הזה נושא אפיון של'חטיפה', ללא שום הליך משפטי ממצה וראוי. אלו דברים חמורים ולכאורה מנוגדים לחוק, ואנחנו עדיין חושבים על המשמעות של הפרת זכויותיו הבסיסיות".
השופט קלאודיו בונאדיו צילום: ארכיון
בן-איבגי, אח שלי
החיים בארגנטינה היטיבו עם אקרישבסקי, והוא הצליח לבסס את מעמדו, למרות הסתבכויות חדשים לבקרים עם הרשויות. הוא הצליח לחבור לכמה עבריינים ישראלים החיים במדינה. המרכזי שבהם, ומי שהיה לחבר קרוב במיוחד שלו, הוא משה בן-איבגי. השניים, ושלושה עבריינים ישראלים נוספים, נלכדו ביום שישי, 15 באוקטובר 2004. מידע מודיעיני הוביל את כוחות היחידה למלחמה בטרור של משטרת ארגנטינה לפשוט באישון לילה על מתחם של שתי וילות, אי-שם באחד מפרוורי בואנוס איירס.
בתוך הווילות רחבות הידיים, המוקפות גדר חשמלית, כלבים וטלוויזיות אבטחה במעגל סגור, נמצאו הישראלים וגם 20 אלף דולר במזומן, דרכונים מזויפים רבים מאוד ואקדח. אזור המגורים הזה, כך תיארו כלי התקשורת המקומיים, היה בחירה טובה מאוד למסתתרים. זהו אזור מבודד, שתושביו התגוררו בחוות מרוחקות זו מזו. השכנים סיפרו שתושבי מתחם הווילות ניהלו אורח חיים שקט וצנוע ושהו מרבית הזמן בתוך הבית. לקניות למשל יצא רק אחד מהם בכל פעם.
אלא שכאמור, גם הפרופיל הנמוך לא הוכיח את עצמו לאורך זמן. מרגע שנלכד אקרישבסקי והושם במעצר בבית הכלא ויג'ה דהווטו, החלה בארץ תכונה רבה סביב שאלת הסגרתו. תמונותיו מהתפיסה, מבוגר יותר, מעט השיער שעל ראשו מאפיר, פיארו את העמודים המרכזיים בעיתונים.
כאן, אם תרצו, מתחיל פרק ג' בסיפור של אקרישבסקי, שעיקרו דיון בשאלה המסקרנת כיצד הוא מצליח, עד כה לפחות, למנוע את הסגרתו לישראל וכיצד הצליח לפני כשבועיים להיות אדם חופשי. כזה שלפי עורך דינו מתעניין באומנות ובקריאה. כזה שעסוק בימים אלו בתכנון עתידו לצד רעייתו מלי.
"הפרשה הזאת", הסביר גורם משפטי המצוי בפרטים, "ובעיקר תהליך ההסגרה, התגלגלה בין בתי המשפט בארגנטינה, ובכל פעם עברה בין בית המשפט העליון שם לבית המשפט הפדרלי. אחד השלבים הקריטיים מבחינת ישראל היה אחרי שבית המשפט הפדרלי קבע שצריך להסגיר את אקרישבסקי לידי ישראל. אקרישבסקי ערער לעליון, ושם, בתפנית שישראל לא חזתה, השופט החליט להפוך את הבקשה".
אם לנסח זאת בפשטות: אקרישבסקי חייב את חירותו כיום לביורוקרטיה בארגנטינה ולתעלולי אקרובטיקה משפטיים שעורכי דינו מבצעים עבורו. בין ישראל לארגנטינה אין אמנת הסגרה המסדירה את הנושא, וכל מקרה נדון לגופו עד מיצוי ההליכים בכל הערכאות המשפטיות. בדרך זו הצליח אקרישבסקי להאריך את תקופת שהותו בארגנטינה, עד שלרשויות המדינה לא נותרה בררה אלא לשחררו לחופשי. "קלאודיו בונאדיו, השופט בבית המשפט העליון שדן בערעור, החליט שהתהליך היה פסול מבחינה טכנית כי שופט ישראלי לא חתם על בקשת ההסגרה, אף שהחוק הישראלי בכלל אינו דורש תנאי כזה. זו דרישה פנימית של החוק בארגנטינה שבית המשפט בחר להפעיל אותה בניגוד למקרים קודמים", הסביר השבוע גורם משפטי.
יש להניח כי אקרישבסקי התקשה בעצמו להאמין למזלו הטוב ולמשמעויות שנגזרו מהחלטת השופט המקומי. לאחר התחלה קשה, כשאפילו הקהילה היהודית המקומית שפנה אליה לעזרה דחתה אותו וסירבה לתמוך בו, נראה היה שהדברים מסתדרים.
כאשר נתפס אקרישבסקי באוקטובר 2004 הוא החזיק בדרכון מזויף והתברר כי הוא נכנס למדינה בדרך לא חוקית. מסיבה זו ביקשה ארגנטינה לשפוט אותו ולהפעיל את ריבונותה עליו, אבל העברות האלה שביצע מסתכמות בעונש מרבי של שלוש שנים, ואילו הוא כבר הספיק לשבת במעצר תקופה ארוכה יותר. משמעותה של פרצה משפטית זו הייתה אחת - למגינת לבן של רשויות החוק הישראליות - חופש לאקרישבסקי. בינתיים גם דיוני ערעור שהגישה ישראל מתגלגלים בבתי המשפט המקומיים. לא שנראה כי הדבר מדאיג במיוחד את אקרישבסקי או את באי כוחו.
כשמונה חודשים לאחר ששוחרר חברו הטוב משה בן-איבגי מהכלא, אגב ניצול סעיף חוק מקומי שאינו מאפשר לשפוט ולהעניש מי שביצע עברות חמורות בהיותו קטין, שוחרר לפני כשבועיים גם הוא. אמנם הדבר נעשה לאחר הפקדת ערבות בסך מאה אלף דולר ובתנאים מגבילים, אבל כרגע לפחות מדובר באדם חופשי.
"הוא נחשב עבריין מסוכן מאוד, שלהבדיל מבן-איבגי, לא יכול להסתמך על סעיפי חוק מקומיים שיצילו אותו", מבהיר גורם משפטי. "כל הפעולות שלו מעידות שהוא מרגיש את החבל הולך ומתהדק סביב צווארו ובגלל זה כל הערעורים והעתירות שהוא מגיש, אבל הוא לא יוכל להסתמך על אי-הוודאות לתקופה ארוכה. בישראל מקווים שבקרוב מאוד יושם הקץ לכל התהליך הזה".
עו''ד ג'יזרמו גריג ומשה בן איבגי. חברו הטוב צילום: ארכיון
המשפחה בדרך לארגנטינה?
האם יישאר אקרישבסקי בבואנוס איירס כדי לשמוע את החלטת השופט בעניין הסגרתו, כאשר בישראל ממתין לו עתיד ממושך בכלא, או שמא יבצע עוד תרגיל התחמקות מרהיב? השאלה הזו תישאר פתוחה בינתיים. עדכונים בוודאי יהיה אפשר לקבל בכלי התקשורת השונים בימים הקרובים.
לכאורה לפחות ומתוך הערכה מהמרחק העצום בין ישראל לארגנטינה, נראה כי מי שנחשב לאחד העבריינים הנמלטים המבוקשים בישראל, מקבל בימים אלו ממש את ההזדמנות השנייה שפילל לה. ספרדית הוא יודע לדבר על בוריה, עוד מלפני שהגיע לארגנטינה. ייתכן שהשהות בקנקון הביאה אותו ללמוד את השפה, אבל בכל מקרה במשך השנים בכלא ויג'ה דהווטו הוא הצליח לשכלל את הקריאה והכתיבה בספרדית לרמה גבוהה ביותר. גבוהה מספיק כדי לאפשר לו לעשות תוכניות על לימודים בארגנטינה, עבודה ואפילו איחוד עם משפחתו. צעד ראשון בכיוון הוא העובדה שאשתו מלי מלווה אותו בחודשיים האחרונים בבואנוס איירס.
מספר ג'יזרמו גריג'ו, עורך דינו הארגנטינאי, המתמחה בזכויות אדם ובמשפט פלילי בין-לאומי, ומי שהיה גם בא כוחו של משה בן-איבגי: "ארז קורא עיתונים מהארץ, מנסה לשמור על קשר עם ישראל ומתעניין מאוד בכל מה שקורה בה. כלכלית, המשפחה תומכת בו ומסייעת לו מאוד. הוא לא מדבר לא על אביו ועברו ולא על המשפחה, הוא אדם סגור מאוד, אבל ברור שמשפחתו חשובה לו וחסרה לו מאוד".
גריג'ו מספר כי תקופת המעצר הארוכה דווקא גרמה לאקרישבסקי ליצור ולפתח את הצד האמנותי שבו. "יש לו נשמה של אמן, הוא מאופק מאוד, אבל בכלא הוא הרבה ליצור, להתעסק באמנויות ובנגרות", הוא מגלה. "דרך נוספת להעביר את הזמן הייתה באמצעות קריאת ספרים, בעיקר מדע בדיוני, רומנים של דניאל סטיל וג'ון גרישם. לא היו לו תפקידים או עבודות בכלא, הוא היה בבידוד כמעט, ובהוראת עורך הדין שלו שמר על פרופיל נמוך. בכלא שמרו עליו ועל משה בן-איבגי באדיקות. בודדו אותם גם זה מזה וגם מאסירים אחרים".
למה? כי הוא נחשב לאסיר מסוכן?
"לא. זה לא נושא שהעסיק מאוד את הארגנטינים. כתבו עליו מעט בעיתון, והייתה עליו אולי ידיעה אחת בטלוויזיה. בארגנטינה הוא לא התחבר לפושעים מקומיים ושמר על פרופיל נמוך".
משפטית, מספר גריג'ו, מצבו לא היה מעולם טוב יותר. "משפטית כרגע הוא חופשי לחלוטין. בית המשפט היה יכול להעמיד אותו לדין עד תקופה מרבית של שלוש שנים כעונש על העברות שעבר בארגנטינה, אבל הוא כבר ריצה יותר משלוש שנים במסגרת המעצר, ולכן שוחרר".
אבל בקשת ההסגרה מישראל עוד תלויה נגדו.
"בקשת ההסגרה נדחתה באופן מוחלט. בית המשפט לא מצא סיבה להיענות לבקשה, ודחה אותה כבר פעם אחת על הסף".
כבר שבועיים שאקרישבסקי מחוץ לכותלי הכלא. הוא מנצל כל דקה כדי להיות עם רעייתו ומתכנן את עתידו. וכן, אחד הדברים הראשונים שעשה היה להיפגש עם השותף והחבר בן-איבגי. "זה נכון שמאז הוא נפגש שוב עם בן-איבגי", מגלה גריג'ו, "הם כמו אחים, קשורים זה לזה וחברים טובים, ושניהם עובדים עכשיו בעבודות מזדמנות. בן-איבגי מועסק כשליח. אקרישבסקי מתכוון ללמוד ולעבוד ומתכנן להשתקע בארגנטינה. אולי אפילו המשפחה שלו תעזוב את ישראל ותשתקע בארגנטינה. כרגע אשתו מבקרת אותו כאן והם ביחד. הוא אדם חופשי עכשיו, ואין שום סיכוי שהוא יוסגר לישראל".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
