סרט פצצה
איך נשמע לכם סיפור על ערבייה שמגלה כי בעלה בוגד בה עם יהודייה, וכנקמה היא נחליטה להיות שאהידית? נעמי רייכמן פגשה את עטר אופק, במאי "פצצה מתקתקת - קומדיית השאהידים הראשונה בישראל" ושבה עם תובנות מרתקות
נעמי רייכמן
,
17.03.08,
15:09
עטר אופק
צילום: ראובן קסטרו
בפעם הראשונה שהודעתי לו שאנחנו דוחים את פרסום הריאיון אתו בשבוע עטר אופק שיחק אותה קול. למוד ביטולים ודחיות וקריסות שלא ברא השטן, הוא אפילו אמר שהוא ידע. הרגיש את זה. אבל ביום שלישי שעבר, קצת יותר מ-48 שעות לפני הפיגוע בישיבת מרכז הרב, כשהודעתי לו שוב, והתנצלתי על הדחייה הנוספת, אופק כבר לא היה יכול להתאפק.
את יודעת מה יכול לקרות במדינה הזאת בשבוע? הוא שאל ואני צחקתי. כמה שעות אחרי האסון ביום חמישי חשבתי עליו. מה מרגיש מי שהגה, כתב, הפיק וביים את "פצצה מתקתקת - קומדיית השאהידים הראשונה בישראל", שתעלה בסוף השבוע הבא (בפורים, כמה סמלי) על האקרנים בסינמטקים בירושלים ובתל אביב. אחרי כן מתוכנן לה מסע הקרנות גם במקומות נוספים בארץ (ב-20 במרס בסינמטק ירושלים, ב-(2 במרס בסינמטק תל אביב. בחודשים הבאים יוקרן הסרט גם בפסטיבל אילת ובפסטיבל סרטי הסטודנטים הבין-לאומי באוניברסיטת תל אביב, בערוץ ערוץ 2 ועוד).
מציאות של כיסוי תחת
ביום ראשון השבוע אופק אמר לי "בזמן של פיגועים הסרט הזה הוא הרבה יותר רלוונטי, אבל אני מסכים שהקרנה שלו עכשיו עלולה להיתפס כמעשה בלי טקט. התסריט המקורי נכתב לפני חמש שנים, בתקופה של פיגועים תכופים, ואני בכלל נגד הביטוי 'שקט, יורים!'. צריך לדבר על הנושאים הבעייתיים כשהם רלוונטיים. תראי, למשל, את הסרט 'כיפור' שיצא 30 שנה אחרי המלחמה. הוא כבר היה הרבה פחות רלוונטי. אם נחכה לשלום כדי לדבר על מה שקורה פה, אולי ניאלץ להמתין עד אין סוף. אני רק מבקש לראות את הסרט לא על פי הכותרות שלו".
אחרי זה הוא שלח לי מייל מסודר עם תשובה כתובה. "ראשית, אני רוצה לאחל החלמה מהירה לפצועים ולשלוח את תנחומיי למשפחות השכולות", הוא כתב. "שנית, סאטירה טובה (כפי שהתיימרתי לעשות) לא צוחקת או פוגעת בחלשים אלא בחזקים. כך שגם כאן, הבדיחות בסרט אינן על חשבון נפגעי פעולות הטרור אלא על חשבונם של המחבלים והצבא. עם זאת, סביר שלא כל הצופים ייהנו מהסרט, אבל זה לא קשור לכך אם הם נפגעי טרור או לא. בהקרנות התרגול שביצעתי עד כה זכה הסרט לשבחים גם מאנשי שמאל וגם מאנשי ימין. כמו כן, הסרט זכה גם לביקורת הן מאנשי שמאל והן מאנשי ימין"
.
אופק (28), בן קיבוץ מעוז חיים, הוא איש צעיר וציני במיוחד. הוא לא ממרמר את ההברקות שלו בקול גדול. הוא כמעט מתבייש בהן. כמה פעמים בשיחה שלנו בקושי הצלחתי לשמוע אותו, אבל למדתי מתנועות הגוף שהנה פספסתי עוד פאנץ' ליין מתוחכם.
לפני ארבע שנים, לקראת תום לימודיו במכללת כנרת במגמת הקולנוע, התבשל לראשונה הרעיון לעשות סרט על מחבל מתאבד.
וזה כי?
"ענייני היום מעניינים אותי. אני שומע חדשות, קורא עיתונים. מעורב. אז כשביקשו להכין סרט סיום וללוות דמות מסוימת ישר חשבתי לעקוב אחרי מחבל שמחליט להתאבד בכינרת. רק הרבה אחרי כן השתנה התסריט למחבלת. קראתי אז לא מעט על שאהידים ועל הניסיונות לסכל פיגועים. מכיוון שנקודת המבט הכללית שלי על הפעולות והפעילים של הסכסוך הישראלי-פלשתיני היא צינית/אירונית, ניסיתי להעביר אותה גם בסרט בתקווה שהמסר שלי יעבור".
ומה המסר הזה?
"שהמציאות אינה רק שחור ולבן אלא מורכבת מהרבה כיסויי תחת. אני מעריך שאם הייתי כותב את התסריט היום, אז הוא היה על הקסאמים ועל מיגור הקסאמים שגורר עוד קסאמים ועוד מיגור עד שהחמאס היה מחליט 'ללמד אותנו לקח', דבר שהיה כמובן גורם לנו' לצרוב להם את התודעה' וחוזר חלילה - אחת ולתמיד! ".
אז הסכסוך הישראלי-פלשתיני מעצבן אותך.
"עסקת הטיעון עם משה קצב מעצבנת אותי עוד יותר. היא נראית לי כמו אונס קבוצתי של הנאשם ומערכת המשפט את המתלוננות. היה לי איזה רעיון לעשות המשך לסרט 'פצצה מתקתקת' שיתקשר לקצב, אבל זה עדיין דורש פיתוח".
אתה מתכוון להגיע להקרנות או שאתה חושש מתגובות קשות של הקהל?
"אני מתכוון להגיע לכמה מההקרנות. אני לא חושש. זה דווקא מעניין אותי לשמוע מה יגידו ואיך יגיבו. אני גם לוקח בחשבון שעלולות להיות תגובות קשות".
כרזת הסרט צילום: מתוך הסרט
דרך של אלתורים וקומבינות
עלילת סרטו של אופק רק נדמית הגיונית. ראודה (הדר רצון), פלשתינית בראשית שנות ה-30 לחייה , נשואה לבטלן בפיג'מה שבוגד בה עם ישראלית, מחליטה טו סמולר דה השפלה ולקצר לעצמה את הסבל.
הדרך הפופולרית לעשות את זה היא לקבל ממפעיליה חגורת נפץ, להקליט קלטת ובה נאום מסורתי של שאהידית ואז ללכת להתפוצץ על היעד. אלא שבראש של אופק הסתדרו הדברים אחרת. ראודה יוצאת בזעם מהבית כדי להתפוצץ אחרי שהיא מגלה שבעלה שוב שולח הודעות בפלאפון לגלי פחימה (כן, כן, השם לא מקרי), השניים מחליפים גם תצלומים אינטימיים שלהם, והשיא - קובעים שוב להיפגש. אחר כך היא דופקת את ההקלטה כשהיא לא מבינה למה היא צריכה להגיד שזה חשוב למות. היא רוצה לדבר דווקא על הרמוניה אנד לטס גו סייב דה וורלד. הברדק ממשיך כשבצבא מתקבלת התראה חמה על מחבלת שעומדת לפוצץ את עצמה באוטובוס.
בשב"כ נכנסים ללחץ ויוצאים למסע איתור מגוחך שבסופו פחימה, פעילת השמאל הרומנטית, נכלאת בחשד שהיא-היא המחבלת המסוכנת. פחימה מטולטלת, מסובבת, מוכאת ובסוף מודה בכול. אולי חוץ מרצח ארלוזורוב. קצת מאוחר מדי מגלים בשב"כ את הטעות ויוצאים לחפש את המחבלת האמיתית. בינתיים היא מתאהבת בארז, אחיה של פחימה (יובל שגב, "אמאל'ה", " ארץ נהדרת" ). בין לבין שזורות בסרט הזה יציאות שיצחיקו (או לא) רק ישראלים. נגיד, על המקרר בביתם של ראודה ובעלה רוססה בשחור כתובת) "גולני אכלו פה! ! !" או הרגע במהלך הקלטת קלטת ההתאבדות שהבמאי מתעצבן על ראודה ומאיים עליה שהוא יפסיק לעבוד איתה בעתיד, אם היא לא תעשה בדיוק מה שהוא מורה לה לעשות.
כדי לא לקלקל למי שילך לראות, רק נגיד שבסוף זאת לא בדיוק קומדיה. אולי קומדיית מצבים מדכאת, מעציבה וסאטירית שבסופה כולם מפסידים ומגלים כמה הם בכלל לא מבינים ולא יודעים.
אין ספק, הרעיון של אופק מעולה, מעורר מחשבות. לא סתם עודד את אופק המורה שלו לתסריטאות במכללה יוני להב (שגם מופיע בתפקיד אורח קטן של ראש חוקרי השב"כ), ולא סתם זכה התסריט שלו במקום הראשון בפסטיבל ראש פינה לפני שלוש שנים. בזכות זה קרן גשר, קרן סנונית, קרן רבינוביץ' ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות העניקו לו 50 אלף שקל. אלא ש-50 אלף שקל אפילו לא מתחילים לגרד מלמטה את ההגדרה "סרט דל תקציב". הם לא מספיקים כמעט לכלום.
אופק החליט בכל זאת לקחת את הכסף הזה ולנסות להפיק ממנו את המיטב. אז בשלב הראשון הוא קיצר את התסריט מ-50 דקות לסרט קצר בן 27 דקות. "הייתי צריך לבחור", הוא אומר, "לצאת עם מה שיש ולהתמודד או לוותר ולא לנסות. יצאתי לדרך קשה מאוד. דרך שכולה אלתורים על גבי אלתורים וקומבינות כדי שיצא בסוף משהו. הייתה לי תקווה בהתחלה שהלקטורים של קרנות הקולנוע יתמכו בי כספית, אבל הם פסלו את התסריט בזה אחר זה. נשארתי רק עם קרנות הסטודנטים".
והצלחת לעמוד בתקציב?
"תראי, מדובר בסכום שלא מכסה משכורות אלא בקושי את הדלק, השכרת ציוד וסנדוויצ'ים שחותכים אותם עבה, אבל מורחים עליהם דק. אז קיצרתי את אורך התסריט, קיצרתי בימי הצילום ובמספר השחקנים. בואי נגיד שהוספתי עוד 20 אלף שקל מכיסי".
מה היה הקיצוץ הכי משמעותי?
"זה שנאלצתי להיפרד משי אביבי ומדובי גל, שהסכימו להשתתף בפרויקט המקורי, אבל אחרי הקיצוץ הדמויות שהם היו אמורים לגלם נחתכו. ברמת ההפקה זה אומר גם למשל שעשיתי קומבינות עם הציוד. הייתי צריך לצלם ג'יפ צבאי שעובר ומכריז על עוצר בכפר של השאהידית. לשכור האמר צבאי עולה 600 דולר ליום. אז חיפשתי שעות ברחובות תל אביב ג'יפ שיהיה דומה עד כמה שאפשר לג'יפ ירוק צבאי. בסוף מצאתי איזה ג'יפ ירוק, ובעל הג'יפ הסכים באדיבותו לרסס אותו בעוד קצת ספריי כדי שהוא יהיה יותר דומה למקור. זה עלה לי סכום שיכולתי לעמוד בו.
יוני להב צילום: מתוך הסרט
דרושה : ערבייה נאה ופנויה
אין סטודנט לקולנוע, במכללת כנרת, באוניברסיטת תל אביב או בבית הספר סם שפיגל שלא מכיר את מסלול הייסורים הזה של הפקת סרט סטודנטים. הנשמה יוצאת. אופק, במין סוג של צניעות, כיוון גבוה מאוד. הוא גם רצה הקרנות בבתי הקולנוע וגם מקווה שמישהו בחו"ל אולי עוד יתעניין. אז את הייאוש שבהכנת הסרט הוא לקח כחלק מהמציאות. לא נלחם בו, אבל באמת קשה להבין איך הוא הצליח.
איפה מוצאים שאהידית?
"ליהוק השחקנית הראשית באמת היה הדבר הכי מסובך. רק על הסעיף הזה ההפקה קרסה פעמיים לפני שיצאה אל הפועל. אני רציתי למצוא שחקנית ערבייה שגם נראית טוב וגם פנויה לצילומים כאלה. כמה מהנשים הערביות שדיברתי אתן סירבו על בסיס אידאולוגי, כמה מהן לא יכלו להתפנות לצילומים. חיפשתי למשל בנצרת, ויצרתי קשר גם עם ג'וליאנו מר, שמפעיל תאטרון בג' נין. בסופו של דבר עברתי לחפש במגזר היהודי. חיפשתי בכל מיני אתרים באינטרנט והגעתי להדר רצון, שהסכימה. הבעיה הייתה שהיא לא יודעת ערבית אז אבא שלה, שהוא ממוצא תימני, עזר לתרגם את הטקסט שלה ולימד אותה איך להגיד אותו. מאוחר יותר, אחרי שהצילומים על הסרט שלי נגמרו, הדר הלכה לעשות אודישן לסרט ההוליוודי 'אויב מעבר לקווים'. מתברר שבאודישן הזה היא דקלמה טקסטים מ' פצצה מתקתקת' והתקבלה, אז כבוד למגזר. אני יכול להגיד עכשיו כמה תודות? ".
בכיף.
"אז ליוני להב שהקדיש מזמנו לייעוץ חוזר ונשנה בתהליך הכתיבה, לארי פולמן שחנך את כל הפרויקט, לדובי גל שסייע בשכתוב דיאלוגים ובמתן עצות ללא תמורה כספית, לשי אביבי על התמיכה בטלפון ועל האמונה שלו בצדקת דרכי, ויש עוד המון-המון-המון".
דיברת עם טלי פחימה על זה שהיא הייתה השראה לאחת הדמויות בסרט?
"לא. הסיפור שלה באמת היה השראה, אבל בסרט הוא מוצג באופן שמגחיך את צבא ישראל. לא חשבתי שאני צריך לדבר אתה על זה. מה עוד שכשהסרט נכתב והופק היא בכלל עוד ישבה בכלא. אני רוצה להגיד שבשום אופן לא צחקתי עליה. ממש לא".
אתה עובד היום בקולנוע?
"הייתי רוצה מאוד, אבל זה קשה מאוד. התחלתי לעבוד על הסרט הזה ב-2003. ב-2007 הסתיים כל תהליך העבודה עליו. בתקופה הזו היה לי קשה להתחייב לעבודות רציניות. הייתי חייב לעבוד בעבודות שיאפשרו לי עבודה על הסרט. ככה מצאתי את עצמי למשל עובד במוקד הפיצויים של רשות המסים בצפון, שהוקם אחרי מלחמת לבנון. ימים שלמים מילאתי כל מיני טפסים. מצאתי עוד כל מיני עבודות דחק משונות. היום, כשאני בתל אביב, אני מצלם כל מיני דברים, אבל אני רוצה מאוד להיכנס באמת לתחום כי יש לי הרבה רעיונות שנשארים בעיקר על המחשב".
לפני כחודש הכין אופק במימונו גם קלטות די וי-די ועליהן הסרט כדי שאחרי שיתחילו להקרין אותו יהיה אפשר להעביר את הקלטות להשכרה בחנויות הרלוונטיות וגם להפיץ אותו בעולם. על גב העטיפה הוא כתב בין היתר( "פצצה מתקתקת ) קומדיית מחסומים חסרת גבולות. ישראל (השלמה) 2007".
קצת יותר למטה הוא גם המציא את התגובות הראשונות ("יאיר נווה: סרט נועז ושנון המציב מראה עגומה ומלוטשת מול המציאות הישראלית של השנים האחרונות". הסרט הזה הוא בהחלט מראה. אולי שבר מראה. מלוטש הוא לא כי לא היה מספיק כסף ללוקסוס הזה. חומרים עגומים ונוגעים ללב יש בשפע ועל חשבון הבית.
בוא ננצל את ההזדמנות לכתוב שאתה פנוי עכשיו להובלות קולנועיות חדשות.
"בסדר. אז אולי אם את כבר כותבת את זה, תכתבי שאני פנוי גם לאהבה חדשה וגם מחפש דירה".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
