פורטוגל
מסע לארץ בה היבשה נגמרת והים מתחיל
פורטוגל היא מדינה מגוונת ויפהפייה. תושביה ידידותיים, חופיה בתוליים, עטורים כפרי דייגים מסורתיים ועריה ציוריות. אפשר למצוא בה אתרי תיירות אופנתיים בצד חופים סחופי רוחות, ערים עתיקות ופוסאדות רומנטיות, שהן בתי חווה, מנזרים, או אחוזות, שהוסבו למלונות.
המדינה בעלת עבר מפואר של מעצמה ימית, נותקה במשך ארבעה עשורי רודנות מההתפתחות של שאר מדינות אירופה הגדולות. ב-20 השנים האחרונות היא עושה מאמצים גדולים על מנת לצמצם את הפער הזה, כשתחום התיירות הוא אחד הבולטים, בעיקר באזורי העיר ליסבון ואלגראבה.
החוף הדרומי של פורטוגל הוא מן היפים בעולם. לא פחות יפים הם נופי ההרים והעמקים, שבהם גדלים עצי זיתים, לימון תפוז ושקד. בין המטעים האלה שזורים כפרים, שבתיהם הבנויים קשתות, וצבועים לבן בוהק, זכר לאדריכלות המורית מתקופת הכיבוש הערבי, ששלט במקום כ-500 שנה.
אורכה של פורטוגל 560 ק"מ ורוחבה כ-220 ק"מ. היא ממוקמת בחצי האי האיברי, ממערב לספרד, ותחומה במערב ובדרום על ידי האוקיינוס האטלנטי. יש בה כמה אזורי תיירות מרכזיים - אזורי החופים במערב ובדרום, אזור השפלה ואזור ההר. בצפון המדינה ובמרכזה ישנם עמקים נהרות, והרים מיוערים. אלה גם האזורים המאוכלסים בצפיפות.
רכס הרי סרה דה אשטרלה (Serra da Estrela), הוא הגבוה במדינה ושיאו הוא כ-2,000 מטרים. אזור אלגראבה התיירותי שבדרום הוא שטוח ברובו ומאוכלס בפחות תושבים.
פורטוגל מטמיעה בתוכה את תרבותם של הקלטים, שהתיישבו באזור 700 שנה לפני הספירה, ואת תרבותם של הפניקים, היוונים, הרומאים והמוסלמים, שכבשו את האזור בזה אחר זה. הכיבוש המוסלמי הסתיים במאה ה-12. תור הזהב של המדינה החל במאה ה-15, כשספניה של המדינה הרחיבו אותה לאימפריה ענקית שהגיע עד הודו, ברזיל ואפריקה.
במאה ה-16 נכבשה פורטוגל על ידי ספרד. במאה ה-18 נכשל נפוליון בניסיונו לכבוש אותה. במאה ה-19 התמוטטה המדינה, המשטר המלוכני קרס וב-1910 הוקמה רפובליקה. ב-1926 השתלט הרודן אנטוניו סאלאזאר על המדינה בהפיכה צבאית, ושלט בה עד 1968. שנות ה-70 מאופיינות במתן עצמאות למושבות באפריקה ובהגירה של כחצי מיליון פליטים משם למדינה. ב-1986 הצטרפה פורטוגל לאיחוד האירופי, מהלך שייצב אותה מבחינה כלכלית.
ליסבון - עיר הבירה
בירת פורטוגל מכונה בפי תושביה לישבואה, וממוקמת לאורך גדותיו של נהר טז'ו ועל הגבעות המשתפלות אליו. הדרך הטובה ביותר לסייר באזורים המרכזיים בעיר היא ברגל, אם כי צריך כושר כדי להתמודד עם העליות וירידות התלולות בגבעות שהעיר מפוזרת עליהן. רוב האטרקציות בעיר מרוכזות בחלקה התחתון.
האזור המפורסם ביותר בליסבון הוא רובה אלפאמה, ששרד עוד מתקופת ימי הביניים למרות רעידת האדמה שהרסה את העיר ב-1755. כאן גם חיו היהודים לפני גירושם. זהו מבוך סמטאות ציורי מרוצף אבן, משובץ כיכרות קטנות, בתים בלבן ומרפסות עם מעקות ברזל, בנויים במדורג מכיוון שפך נהר טז'ו. לאווירה תורמים גם שוק הדגים הסמוך, בעלי המלאכה והכבסים התלויים מעל הסמטאות.
לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר בצורה גיאומטרית, ונסללו בה כמה שדרות יפהפיות, עם אווירה נינוחה של בתי קפה וחנויות. הרובע הבוהמי של העיר נמצא באזור Bairro Alto, שלצדי רחובותיו התלולים מסעדות, בתי קפה ובארים. הבוטיקים האופנתיים ממוקמים באזור Chaiado, שנשרף ב-1988 ושוקם מחדש.
האתר היפה
אתר מנואליני נוסף, המהווה את סמלה הבולט של העיר והמדינה, הוא מגדל בלם (Torre de Belém), המתנשא מתוך מצודה הממוקם בנהר, שהגנה בזמנו על העיר, וגם שימשה בית כלא לעצירים פוליטיים. אפשר לטפס לראש המגדל כדי לצפות לעבר שפך הנהר.
אתר מעניין נוסף בעיר הוא מבצר ג'ורג' החמישי (Castelo de Sao Joge) הממוקם בראש גבעה במרכז אזור אלפאמה, וסביבו גנים יפהפיים.
מוזיאון גולבנקיאן (Museu Calouste Gulbenkian), על שמו של אייל הנפט הארמני, שתרם הון רב לליסבון, נחשב לאחד הטובים באירופה. המוזיאון, שנפתח מכספי הקרן ב-1969, עומד בתוך גנים יפהפיים, ובו אוספי ציורים של רמברנדט, רובנס, מאנה ומפורסמים נוספים, פסלים מצריים ויוונים-רומיים, עבודות כסף וזהב ואמנות מוסלמית.
ממערב לליסבון
על חוף האוקיינוס מתנפצים הגלים אל מערות הסלע של בוקה דו אינפרנו (Boca do Inferno), "לוע השאול", ואל קירות הסלע העצומים של קאבו דה רוקה (Cabo da Roca), הנקודה המערבית ביותר בפורטוגל.
זה גם האזור של עיירות הנופש המצועצעות קשקאיש (Cascais) וסינטרה (Sintra), עם הארמון המפואר ומצודת היער הגבוהה. מעברו הדרומי של ים הזהב משתרעת השפלה השטוחה של מרכז פורטוגל, בואכה ערי החוף באלגארווה (Algarve) והגבול הספרדי העובר ביער אלוני השעם הגדול של ארסנה (Aracena).
יער בוסקו (Bucaco) צומח על מדרון תלול בלב הארץ, והוא פנינת טבע בארץ החקלאית שלא נותרו בה כמעט יערות. על המדרון, בין עצים עתיקים ומכוסים חזזיות, מתפתל שביל, שבו מיקמו הפורטוגלים את סיפור מסעו האחרון של ישו, עם הצלב על גבו.
ביער עומדים פסלים המספרים את הסיפור הטראגי בעיצוב ריאליסטי - עם פצעים, דם ומראות ייסורים. ארמון בוסקו, מצועצע ומכוסה אריחי קרמיקה כחולים, ניצב בלב היער, מוקף גנים בוטניים אקזוטיים.
גדול הנהרות בצפון פורטוגל, המבתר אותה לרוחבה מן הגבול הספרדי ועד לים, הוא הנהר דואורו (Douro). הנהר מתעקל בסדרת נפתולים מיאנדרים) יפהפיים בנוף הררי-טרשי במזרח, דרך שפלות גבנוניות בחלקו התיכון ועד לרצועת החוף החולית והצרה במערב. כפרים קטנים ובתים בודדים משובצים בשטחי הכרמים הגדולים, שבהם מופק היין הירוק הנודע של פורטו. נופו הירוק תמיד של העמק מקנה לכל צפון פורטוגל את הגוון הרומנטי המיוחד שלו.
פורטו - בירת הצפון היא פורטו (Porto) - נמל גדול על שפך הנהר דואורו (Douro) הענק. העיר נמתחת משני צִדי אפיקו וגולשת על מורדותיו. את ראשיתה חבה פורטו למעמדה על הגבול בין החלק הרומי של לוסיטניה, ארץ קלטית קדומה, לבין לוסיטניה העצמאית שמדרום לנהר. מאז התפתחה כעיר מסחר, נמל מוצא ליינות המשובחים של צפון פורטוגל ומוקד כלכלי וחברתי תוסס, שהפעיל קשרים ענפים עם בריטניה בשיא עוצמתה הכלכלית. באזור הנמל קיימים עד היום בתי יין מסורתיים, המציבים מול פתחיהם סירות עץ עתיקות שבהן היו משיטים יינות על הנהר, מן ההרים אל הנמל.
פורטוגל התיכונה מרכזה של פורטוגל מורכב משלוש רצועות אורך גיאוגרפיות: מרגלות הרמה הספרדית במזרח, רצועת הגבעות והיערות במרכז, ובמערב - חולות החוף האטלנטי, מפרציו ומצוקיו.
פטימה - אחד המנזרים המפורסמים והחשובים ביותר באירופה הוא פטימה (Fatima) שבמרכז פורטוגל. המנזר הוא מוקד עלייה המונית לרגל של עשרות אלפי מאמינים מכל רחבי העולם הקתולי. היום ה-13 בכל חודש, ובעיקר בחודשים מאי ואוקטובר, גדוש בעולי רגל מחפשי ניסים. המקום הפך לכזה בעקבות נס שאירע ב-13.5.1917 לשלושה רועי צאן צעירים, אשר הבתולה מרים התגלתה לעיניהם בעץ אלון ומסרה באמצעותם מסר של שלום עולמי. אלפים מבין עולי הרגל מגיעים לפטימה על ברכיהם, וכל המרחיק לכת כך הרי זה משובח.
קוימברה - למרגלות יער בוסקו בוקעים מעיינות תרמו-מינרליים, שעליהם נבנתה עיירת הנופש החיננית לוסו (Luso). לא הרחק מן היער, דרומה לו, מתנשאת על צוק ומוקפת בנהר העיר האוניברסיטאית העתיקה קוימברה (Coimbra). אווירה מיוחדת שורה בה: תערובת של אקדמיה - האוקספורד של פורטוגל - עם עיר שוק חקלאית. ליד קוימברה נמצאים שרידי עיר הווילות והפסיפסים הרומית קונימבריגה (Conimbriga).
רכס הכוכב (Serra da Estrela) משתרע לכל רוחבה של מרכז פורטוגל. הוא פרשת המים בין אגן הנהר דואורו מצפון והטז'ו (Tejo) מדרום. מדרונותיו מיוערים מאוד בחלקם ובחלקם מעובדים, ופסגותיו טרשיות, משוננות וחשופות לחלוטין. נופי החלקים הגבוהים של הרכס מתאפיינים בגבנונים מחודדים של סלעי גרניט אפורים וחשופים. זה אזור " פרוע", מבודד למדי, והוא אזור מחיה בעיקר לרועי צאן עונתיים. דרכי הרכס צרות ומפותלות מאוד וחוצות נופים דרמטיים העשויים להיות קודרים, לכאורה מאיימים.
סינטרה - העיירה סינטרה (Sintra) ממוקמת כ-30 ק"מ מצפון מערב לליסבון, מוקפת יעורת ירוקים וצפופים. היתה חביבה על משפחת המלוכה הפורטוגזית ועל האצולה האנגלית. היערות שומרים עדיין קצת מזוהרם הרומנטי. מעל העיירה ממוקם ארמון פאלאסיו נאסיונאל דה סינטרה (Palácio Nacional de Sintra), וארמון נוסף - פאלאסיו נאסיונאל דה Palácio Nacional de Pena). מחוץ לעיירה, אחרי גני מונסראט (Monserrate), ממוקם מנזר הקפוצ'ינים (Convento dos Capuchos).
אבורה - העיירה מוקפת החומות (Évora), לשעבר בירתה של פורטוגל, מהווה עד היום פנינה אדריכלית עם סמטאותיה הצרות במיוחד. כאן נמצאת כנסיית איגרז'ה דה סאו פרנסישקו (Igreja de São Francisco), עם קירות מכוסים בשלדיהם ובגולגלותיהם של אלפי בני אדם.
לבה של העיר היא הכיכר הנקראת פראסה דו ז'יראלדו (Praça do Giraldo), ומוקדי העניין שבה כוללים את הקתדרלה (Sé) עם חדר האוצר שבה; את שרידיו של מקדש דיאנה הציורי. בעורף ביצות ושדות חקלאיים, מתרוממת גבעת גרניט ארוכה וצרה. עליה בנויה העיר העתיקה אובידוש (Obidos). העיר הקטנה היא ספק מצודה מוקפת חומה, ספק עיירה חקלאית, ספק עיר ימי-ביניימית - על סמטאותיה, כנסיותיה ושערה המעוטר בקרמיקה כחולה, מצוירת.
אלקובאשה על מפגש הנהרות אלקו (Alco) ובאשה (Baca) בלב אזור חקלאי נאה, בנויה העיירה אלקובאשה ובליבה מנזר מריה הקדושה (Mosteiro de Sta. Maria) הסיסטריאני. סגנונו ועיטוריו ברוקיים וחזיתו נודעת בפסליה המעוצבים להפליא ובהם: הקדושים בנדיקטוס וברנארד; ארבע המידות הטובות העיקריות של הנצרות והבתולה הקדושה. ראשית בנייתו במאה ה-12 כנדר אחרי נצחון אפונסו אנריקש, מלך פורטוגל הראשון על המוסלמים. בכנסייה אשר במתחם נמצאים קבריהם המעוטרים של דום פדרו ואהובתו אינייס דה קאשטרו שנרצחה במצוות המלך, אביו של דום פדרו.
לאגוש (Lagos) – ממוקמת לחופו הדרומי של מחוז אלגארבה, ונחשבת לאחד מאתרי הנופש הפופולריים ביותר במדינה. רוב המבקרים באים לכאן בזכות החופים הנפלאים, בהם מייה פראיה (Meia Praia), רצועת חול עצומה ממזרח לעיר, ופראיה דו פינייאו (Praia do Pinhão) שמדרום.
פארו – בירת חבל אלגראבה שנמל התעופה שלו הוא שער כניסה להמוני התיירים המגיעים כל שנה לאזור. זוהי עיר מוקפת חומה מורית, שנחרבה בעבר פעמיים – פעם על ידי האנגלים ב-1596ו פעם נוספת על ידי רעידת האדמה ב-1755. למרות זאת היא נותרה יפה ועתיקה.
תחבורה: התחבורה טובה. רשת האוטובוסים עניפה, ומגיעה גם לכפרים קטנים, אך התדירות נמוכה, והשירות מקומי, לא לתיירים. רשת הרכבות טובה מאוד, וגם מערכת הכבישים. בפורטוגל יש תחבורה ימית מהנמלים, ובנהרות הגדולים.
מזון: האוכל בפורטוגל זול וטעים. ארוחה טיפוסית מכילה דגים בגריל ומרק כרוב ותפו"א. אוכל ים נפוץ וטוב, אוכל כשר לא ניתן להזמין, לצמחונים מבחר המנות הצמחוניות מספק בהחלט.
שתייה: אין בעיה לשתות מי ברז, אך לבעלי קיבה רגישה כדאי להקפיד לשתות מים מינרלים בלבד, או מי סודה, הנפוצים מאוד. הקפה טוב וחזק, ומקובל יותר מתה. אפשר להזמין תה קמומיל ברוב המקומות. קקאו חם עשיר ומתוק. מיץ תפוזים טרי טוב, אך יקר יחסית. בפורטוגל היין מומלץ, ויין הקינוח המצוין (פורט) קיבל כאן את שמו (בפורטו).
קניות: קרמיקה, תחרה ורקמה, שטיחים, עבודות עץ ושעם ותכשיטי זהב וכסף. כדאי מאוד לבקר בשווקים שבערים הקטנות.
בילויי ערב: במסעדות קטנות ואינטימיות נשמע הפאדו – מוזיקת הנשמה הפורטוגזית, ממוצא אפרו-ברזילאי.
שלמה כרמל, מנכ"ל חברת התיירות "עולם אחר"
נא להמתין לטעינת התגובות
