ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » מדריכי יעדים » איטליה

ירח דבש איטלקי: תחת שמש טוסקנה

עד טוסקנה הרחקנו בשביל יין מעולה, שמן זית טהור ומפגש הזוי עם "אנקונדה". מבוהלים, ברחנו לפירנצה, הולכים לאיבוד בגלריה ובודקים את הפרופורציות של המונה ליזה. ואולי היין מדבר עכשיו?

מי שחלם פעם להיות דמות בסדרה המצוירת "הקוסם מארץ עוץ", כמו שקרה לי, למשל, כשהייתי קטנה והיה רק ערוץ 1 לרפואה - היה ודאי מוצא את התגשמות החלום שלו בחבל הארץ המרכזי באיטליה - טוסקנה.
 
הכביש הסלול בין העיירות במחוז טוסקנה נראה כאילו טעה קצת בדרך, כשהוא מתפתל בין חבילות קש צהובות שזרוקות בסדר משונה בשדות מסביב. גם דחליל לא קשה לאתר בנוף. ואיש הפח? הוא בטח היה חי כאן בנעימים, טובל בשפע שמן זית טהור.

הגענו אל "שביל האבנים הצהובות" הטוסקני ביום הרביעי לטיול שלנו, מוכנים לרביצה של ארבעה ימים עם כוס יין. אך ראשית, צריך למצוא מקום להניח בו את הבקבוק, ועל כן פצחנו בחיפושים אחר מקום לינה מפנק, בסביבות עיירת מגדלי הפעמונים - סן ג'ימיניאנו (San Gimignano).

הפעם, בניגוד לחוויות רומא, לא הזמנו מלון מראש, ורק הצטיידנו ברשימת אפשרויות. אחרי שבדקנו את חלקן, ומצאנו שהן חביבות - חדר צמוד קרקע, בריכה, חצר גדולה, מה רע? - החלטנו להמשיך לחפש עוד קצת, רק ליתר ביטחון.

לשמחתנו, החיפוש השתלם. ברגע האחרון, לפני שהתייאשנו, מצאנו מעין צימר כפרי במחיר מצחיק - 60

יורו ללילה, עם שני חדרים מצוידים היטב וגינה פרטית הצופה אל כל העמק שפרוש תחת העיירה. אה, וכרמים פרטיים כבר הזכרנו?

אחרי דיאלוג פורה עם המשכירים - זוג חביב ולא דובר אנגלית - שכלל חילופי דברים בסגנון: "אוקיי? אוקיי, יה? יה? אוקיי", קיבלנו לידינו מפתחות והרבה כוסות יין ריקות הממתינות לשימוש.
 
סן ג'ימיניאנו קיבלה את פנינו בקרירות רבה, ולא כי היא לא נחמדה אלא דווקא בזכות קירות האבן של המבנים שבה. בין מגדלי הפעמונים משתרך רחוב ארוך ומוצל, שנחצה על-ידי כיכר שוקקת (בתיירים, במסעדות וכמובן בגלידה שכבודה במקומה מונח).

מכל עבר פיתו אותנו להיכנס לתוכן חנויות שהציעו מרכולת מגרה - גבינות מסוגים שונים, בשרים ונקניקים, תבלינים בשפע, שמנים, סבונים, תיקי עור, וכמובן הרבה יין מכל שנת בציר אפשרית. יקור במוזיאון יין קטן השרה עלינו סחרחורת נעימה ועורר בנו רצון לרכוש מלאי של רוזה, יין ורדרד - שאיפה ששמרנו לסבב הקניות של סוף הביקור בטוסקנה.

את הימים הקרובים העברנו בטיול בין העיירות הציוריות שברחבי האזור. התחלנו בסיינה (Siena), מהבולטות ומהיפות שבהן, אך גם מהצפופות. לאחר כניסה דרך חומת העיר ברגל - מכוניות אינן מורשות לזהם את השילוב הארכיטקטוני הישן-חדש של סיינה - שוטטנו ברחובות המטפסים מעלה, וגילינו די מהר פרט שולי למדי - אין לנו כסף. כלומר, גם לא סנט אחד.

החלטנו שזה לא ימנע מאיתנו הנאה, ואתגרנו את עצמנו להעביר יום טיול בסיינה בלי יורו בכלל. רוב הזמן זה עבד, ואפילו לא הרגשנו שהחמצנו משהו, עד ש... הגיעה העת הזו, בה הטבע קורא.

באיטליה, מסתבר, נוהגים לגבות כסף על שימוש בשירותים ציבוריים. בלית ברירה ביקשתי מהבחור ששמר בכניסה להשתמש ללא תשלום. הוא נעץ בי מבט איטלקי חודר, שבכל עת אחרת היה מתפרש כעתיר סקס אפיל וסינן: "No money - no toilet". מפוחדת קמעה, המשכתי הלאה.

במקום הבא, החלטתי, אנסה טקטיקה אחרת. פניתי לבחור בשירותים ציבוריים נוספים, האחרונים שנותרו בעיירה, עפעפתי קלות בעיני ושאלתי בתמימות: "אם אני אביא איתי את נייר הטואלט, תוותר לי על ה-70 סנט בכניסה?". לשמחתי זה הצליח, אך כדי לא להתגרות בגורל פעם נוספת, הסתיים הביקור בסיינה בשעה מוקדמת למדי.

כשמחציתו של יום שמש נפלא עוד לפנינו, החלטנו על "טרק" הליכה קצר סביב סן ג'ימיניאנו, המכונה "The towers", ושעליו הומלץ לנו במשרד התיירות המקומי. מצוידים בצילום מפה משורטטת ביד ובהבטחה כי נופים כאלה טרם ראינו, יצאנו לדרך של שלוש שעות.

ה"טרק" סיפק לנו את כל מה שציפינו לו ואף יותר: שבילי עפר נסתרים, כרמים עמוסים באשכולות ענבים ירוקים ואדומים, כנסייה ישנה ומטה ליפול, תאנים שקטפנו היישר מהעצים, יער קטן והרבה שקט.

לאורך הדרך ליוותה אותנו מרחוק העיירה שהיינו אמורים להקיף עד הכביש הראשי, ושם להתחבר לשביל צדדי המוביל עד לשער הדרומי של סאן ג'ימיניאנו. אך נראה כי מי ששרטט את המפה, פרופורציות לא היו הצד החזק שלו. רק כעבור כארבע שעות התחברנו לכביש הראשי, מה שכבר נראה קצת מחשיד, והתחלנו לצעוד. ולצעוד. ולצעוד.

נזהרים מהמכוניות הטסות לדרכן במהירות איטלקית אופיינית, השתדלנו ללכת על השוליים ששפעו צמחייה נמוכה. התמדנו בכך זמן מה, עד ששמענו רחש מוזר בוקע מהשיחים. מישהו ללא ספק זחל או התחפר שם, וללא ספק עשה שם משהו מאוד לא אנושי ומאוד... איך לומר... נחשי.

"אנקונדה"? הציע בעלי היקר והקפיץ אותי אל הכביש בבהלה. המכונית שצפרה מולי החזירה אותי במהירות לשוליים. מרגע זה יכולנו לבחור: ללכת על הכביש ולהסתכן בהידרסות, או לצעוד בין הצמחים ולהסתכן בהכשה מנחש המסתורין.

החלטנו על דרך מספר שלוש - בחסות החשכה המתקרבת לאחר כשש שעות טיול - ועלינו על האוטובוס הראשון שנקרה בדרכנו. הנהג הבין איזה שלל נפל בחיקו וגבה מחיר מופקע על הנסיעה הקצרה בת שלוש הדקות, אך אנו לא התלוננו. לפחות הוא לא נראה כמו אנקונדה.

באותו ערב, הרגשנו שמגיע לנו פרס על אומץ הלב והכושר הגופני המרשים שהפגנו באותו יום. את הקלוריות שנעלמו בהליכה החלטנו לאזן היטב עם פיצה עמוסה וריחנית שגררנו לגן הפרטי הצמוד לחדר, וליווינו אותה עם יין טוב, מתמכרים בעונג לשקט שסביבנו.

העיירה הבאה בתור הייתה לוקה (Lucca) - עיירה קטנה ונחמדה, שנדמית רחוקה להפליא כשמאבדים את הדרך אליה. אחרי נסיעה לא קלה הגענו סוף-סוף למקום, בדיוק בזמן הסיאסטה, מנוחת הצהריים המפורסמת, שעליה האיטלקים מקפידים במיוחד.
 

לאחר שדלתות החנויות נטרקו לנו בפרצוף, פנינו לטפס במדרגות המגדל הגבוה שבעיירה, והשקפנו ממעל על המוני גגותיה הקטנים והצבעוניים.

הערב הסתיים בחזרה לסן ג'ימיניאנו, בה ערכנו סיור מקיף בחנויות השונות, מרוקנים אותן מכל תבלין אקזוטי ושמן זית מיוחד. בדיוק בשעת השקיעה, התיישבנו כשידינו עמוסות כל טוב, במרפסת של מסעדה, התלויה ממש מעל העמק הרחב.

האוכל, אגב, לא נפל באיכותו מהנוף. הטוסקנים ידועים בסגנון הבישול העשיר וה"אדמתי" שלהם, ושתי מנות של פסטה עם רוטב ראגו (= בשר) חתמו את היום בטעם מנצח.

למחרת בבוקר נפרדנו לשלום מבעלי הדירה (טקס השיחה "באנגלית" כמובן חזר על עצמו: "אוקיי, צ'או, אוקיי, ביי") ושמנו פעמינו לעבר פירנצה (Firenze) - העיר ששוכנת בצפון המחוז.

פירנצה קיבלה את פנינו עם הפתעה: לאחר שציפינו לתור שעות אחר חדר, מצאנו במהירות חדר נעים ולא יקר. אלנה, בעלת המלון הקטן המונה ארבעה חדרים בלבד, הציעה שניסע לעיר עצמה באוטובוס העובר במסלול קצר, במקום שנסתבך עם חניה. מומלץ בחום.

פירנצה כולה, למעשה, מומלצת בחום. אפשר היה לחשוב כי אחרי כמה ימים ברומא, נהיה שבעים מכנסיות ומאתרים היסטוריים, אך הדואומו (Duomo), קתדרלה ענקית, משכה אותנו ביפי הקישוטים העתיקים שבה.

גם מוזיאון האופרה של הדואומו (Museo dell'Opera del Duomo), בו מתואר כיצד נבנתה כיפת הדואומו על ידי האדריכל פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) ללא שימוש בפיגומים - הישג ראשון מסוגו במאה ה-15 - ריתק אותנו מאוד.

שיאו של היום היה גלריה אופיצי (Galleria degli Uffizi), לה הקדשנו בטעות רק (!) שלוש שעות. אבודים במרחבי הזמן והארמון שהוסב לגלריה, שוטטנו בין התמונות, הפסלים, שטיחי הקיר והמוצגים העתיקים, עד שהרגליים ביקשו די.

כשכמעט סיימנו, גילינו אגף נוסף ובו הסברים טכניים על יצירותיו פורצות הדרך של אמן הרנסנס הידוע ואיש האשכולות, ליאונרדו דה וינצ'י, לרבות פירוט על האופן בו שרטט פרופורציות למונה ליזה ועל הסיפור שמאחורי ציור האדם הוויטרובי האתלטי שלו.

את הסיבוב סיימנו בגשר פונטה וקיו (Ponte Vecchio) , שסופו בכיכר - פיאצה דה פיטי (Piazza de' Pitti), בה גילינו כמה חנויות שאפשר לקנות בהן בגדים, מבלי למשכן קודם כליה.

החדר של אלנה המתין לנו בלילה, ורק אז גילינו שהוא בעצם מערכת של שלושה חדרים בסגנון עתיק, כיאה לעיר כמו פירנצה. אפילו ספרייה עמוסה בספרי תמונות, בפרטיטורות של אופרות ובספרי ילדים, נשענה על קיר החדר, ממתינה לשעשע אורחים לא עייפים. לא אנחנו כמובן. אנחנו צנחנו מיד לישון, רגע אחרי האמבט המפנק.

בבוקר, אלנה הכינה ארוחת מלכים, דיברה במקביל באיטלקית, באנגלית ובצרפתית עם הזוגות שאירחה במלון, ואיחלה לנו המשך טיול נעים. אל תדאגי, הבטחנו. אנחנו בדרך לעוד שבוע של חוויות בצפון איטליה.

• לצימר בסאן ג'ימיניאנו אין שם. כיצד להגיע: מהכיכר בכניסה לסאן ג'ימיניאנו נוסעים בדרך המסומנת בשלט לכיוון לוצ'יה (Lucia), ממשיכים כמה מאות מטרים, ומזהים מימין שני חדרי קרקע עם שלט: Apartmenti, Glecio.

• כתובת המלון בפירנצה: Fiorenza - Bed & Breakfast, Via Grecchi 36, Firenze. 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...