אל מול המדבר
הוא סופח היטב גזי חממה, משמש כר פורה לניסויים אקולוגיים ונשקף ממנו נוף מדברי מדהים. על יער יתיר, המלחמה במדבור ומה שביניהם
חורבת ענים צילום: דוד גרינשפן / ארכיון קק"ל
מדי שנה בשנה נחשפים עשרות מיליוני דונמים של קרקע ברחבי העולם לתהליך המדבור, שמתרחש בעיקר בשל שימוש יתר בקרקעות, וברחבי העולם נעשים מאמצים רבים לעצירת התהליך.
בישראל החלו להפריח את השממה הרבה לפני שמישהו הגה את המושג "אפקט החממה". כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת דיבר דוד בן גוריון על פיתוח הנגב, ועם השנים הפך הנושא ערך בעל חשיבות לאומית. לנוכח הניסיון הישראלי שנצבר בתחום, חוקרים בעולם מגלים עניין רב בשיטות ייעור וחקלאות מדברית שפותחו בארץ.
מחקרים הוכיחו שטיפול אקולוגי נכון באזורים צחיחים למחצה יכול לסייע במניעת סחף אדמות ובעצירת המדבור. יער יתיר בנגב הצפוני הוא דוגמה טובה לכך. היער, שגובל במדבר וניטע באזור צחיח למחצה, נהפך לגדול ביערות ישראל. המקום משמש ריאה ירוקה ואתר לטיולים, וכן מודל ניסויי לשיטות מתקדמות במלחמה במדבור. הוא הפך כלי אקולוגי חשוב, ונחקר בידי פרופ' דן יקיר ממכון ויצמן בשבע השנים האחרונות. מחקרו, שנועד לבחון את מנגנוני ספיחת גזי החממה, מתבצע בכמאה אתרים בעולם במקביל במימון האיחוד האירופי.
תחום נוסף שנבדק במחקר הוא היקף קליטת הפחמן הדו–חמצני מהאוויר על ידי העצים. מהממצאים עולה כי עצי היער התאימו את עצמם לתנאי הסביבה, אגב ניצול הרמות הגבוהות של הפחמן הדו–חמצני באוויר והסתפקות בכמות מופחתת של מים. מתברר כי דווקא הגידול בכמות הפחמן הדו–חמצני באטמוספירה, בגלל פליטת גזי החממה, מסייע להרחיב שטחי יער באזורים מדבריים, מפני שהוא מאפשר לצמח לאדות פחות מים בתהליך הפוטוסינתזה. אגב, יער יתיר נהנה מלא מעט גשמים יחסית לאזור הנגב.
רעייה מבוקרת של עדרים ביער צילום: דוד גרינשפן / ארכיון קק''ל
המחקר הזה, כמו מחקרים אחרים הנערכים על ידי המכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון, הוא חלק מהמגמה הירוקה של קק"ל בשנים האחרונות, הזוכה לתהודה עולמית. יער יתיר מתוחזק בשיטות טבעיות, למשל רעייה מבוקרת של עדרי הבדואים מן הסביבה, שמטרתה לדלל את העשבייה ולמנוע שריפות. בחלקו הדרומי של היער משתמשים בשיטת "קציר מי נגר": טרסות אבן מעכבות את זרימת מי הגשמים במדרון, וכך מגבירות את חלחולם באדמה. העצים בחלקות האלה מונעים את סחף הקרקע ומעלים את פוריותה. הבדואים תושבי המקום נהנים אף הם מהיער, משום שפעולת הדילול הנעשית בידי עדריהם מאפשרת להם לקבל חומרי הסקה.
"יער יתיר הוא לא סתם אסופה של עצים," אומר איציק משה, סגן מנהל מרחב דרום בקק"ל. "מדובר בשיקום של חבל ארץ שלם. מניעת מדבור, שימור אזורי בתה טבעיים, שימור בעלי חיים ודחיפה לתיירות ולחקלאות במדבר." לדבריו, היערנים שנטעו את היער ייעדו את הגאיות שבין המדרונות לחקלאות. חקלאים מיישובי הסביבה מגדלים בשטחים האלה מטעי פרי וכרמים, שמושקים ממי מאגר מים שנבנה במקום ומשתלב בנופו. "בחלקים אחרים ביער דאגנו לשמר את הצומח הטבעי," מסביר משה "ואנחנו מגוונים את סוגי העצים כדי לשמר את הנוף החקלאי הקדום. יחד עם רשות העתיקות, פיתחנו אתרים ארכיאולוגיים, כמו חורבת ענים וחורבת יתיר. כל חורבה כזאת מוקפת באזור חקלאי שמשולבים בו מסלולי טיול ביער. כל זה נעשה לצד העבודות לשימור הקרקע, כשגם היער עצמו מקטין את כמויות הנגר והסחף."
ויש גם תוכניות לעתיד: להקים בבית היערן, הממוקם ביער, מרכז חינוכי שיעמוד לרשות תלמידי בית ספר, חוקרים והציבור הרחב. נראה כי במאבק מול המדבר, ידו וענפיו של היער הם על העליונה.
מאגר המים ביער יתיר. צילום ארכיון: נטלי כהן-קדוש, ארכיון קק''ל
לצד חשיבותו האקולוגית, יער יתיר הוא אתר טיולים יפהפה ומגוון, שמשלב טבע עם ארכיאולוגיה. הוא משופע בשבילי טיול משולטים, חלק מהם סלולים ורובם עבירים לכלי רכב. מזג האוויר היבש באזור הגבוה וסבך העצים מאפשרים טיולים רגליים בימי הקיץ החמים, וגם, כמובן בחורף. עם קצת מזל ותזמון נכון, תוכלו לחזות בשלג היורד כאן לעתים.
ניתן להגיע ליער ממרכז הארץ דרך צומת שוקת (כביש מספר 31) לכיוון ערד. כשני קילומטרים אחרי הכניסה לישוב חורה פונים שמאלה לכביש המגיע ליער. בהמשך הדרך לערד, ליד תל ערד, עולה כביש נוסף המגיע לחלק המזרחי של היער. דרך נוספת היא דרך הנוף המערבית, המסתעפת מזרחה (ימינה) מכביש מספר 6002, המחבר בין מיתר ליישובי דרום הר חברון.
בשטח היער ניתן למצוא כמה מסלולי טיול. אחד היפים הוא דרך הנוף המערבית: דרך עפר כבושה, המסומנת בכחול ויוצאת מכביש מיתר–הר חברון, הנפגשת עם יער יתיר לא רחוק מבית היערן. הדרך חוצה את נחל אשתמוע, ובחורף אפשר לחזות בנביעת מים במקום.
סמוך לדרך נמצאת חורבת יתיר: יוצאים מבור המים הסמוך לדרך ועולים במדרון אל שרידי קברי השייח' אל עתרי והשייח' זעבי בפסגת החורבה.
צופים על הסביבה ויורדים מערבה, אל שרידי בריכת אגירת מים קדומה. מעט הלאה משם נמצאים שרידי כנסייה ביזנטית בעלת רצפת פסיפס מהמאה השביעית לספירה. הרצפה מכוסה כעת בעפר, עד שיימצאו התנאים המתאימים לחשוף אותה לציבור. מסלול מומלץ נוסף עובר ב"דרך המאגר": דרך כבושה, המסומנת בכחול ומתחילה ליד חורבת ענים. משם היא עולה לחניון בור המים ולשביל המתקנים החקלאיים.
היא מגיעה למאגר המים ומסתיימת ליד הר עמשא. שביל המתקנים החקלאיים הוא שביל הליכה שאורכו 600 מטרים. הוא יורד מחניון בור המים ביער האורנים ויש בו בורות מים, גת לדריכת ענבים ומפרכה לריסוק זיתים להפקת שמן זית. הדרך עוברת גם במאגר יתיר, שהוקם לפני כמה שנים לשם סיוע בהשקיית המטעים והכרמים של חבל יתיר. אסור להיכנס למאגר, אך ניתן לחנות לידו ולהתענג על מראה המים המנצנצים בגבול המדבר.
הכתבה פורסמה במקור במגזין e ירוק של קק"ל בשיתוף נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
