תחיית הבתים: ביקור בווילה מלצ'ט בטבריה
וילה מלצ'ט, הסמוכה למושבה מגדל, הוקמה ב-1933 על ידי לורד שהפך לרחוב תל אביבי ומאז ננטשה, שופצה ונפתחה מחדש. כשתגיעו תבינו מהו קסם אמיתי על ים כנרת
הבית נראה כלקוח ממקום אחר - מנותק ואינו שייך לסביבה. אחרי שהשער נפתח שביל אבן מוביל למגרש חניה קטן. בצדי השביל נטועים עצי פיקוס, אקליפטוס ודקל חסונים, ובכלל, המקום נראה כאחוזה אירופית.
רוח נעימה שעולמה מהכנרת נושבת לאורך הדרך. כמה מדרגות מובילות אותנו משם למרפסת ארוכה שממנה נפרסת תצפית נאה על האגם. מי הכנרת אמנם נסוגו, אבל רחש הגלים המסתערים על החוף החולי נשמע היטב. כאן ניצבת דלת נאה ומאחוריה נמצא חדר האורחים של הבית הזה, שנקרא "וילה מלצ'ט".
בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת רכש אלפרד מונד, הלא הוא הלורד מלצ'ט, כ-200 דונם על שפת הכנרת, בסמוך למושבה מגדל. מסביב הייתה שממה. הלורד המכובד ציווה לנטוע באדמה הכבדה מטעי תפוזים, אשכוליות ופירות טרופיים, ובהמשך התאהב במקום וביקש לבנות לו בית על שפת האגם. בשנת 1928 החלה הבנייה, וכשהושלם השלד כבר ניצבו מעליו שני דגלים: הדגל הבריטי ודגל כחול לבן.
משפחת מונד הייתה משפחה של יהודים גאים מגרמניה, שזנחו את אירופה השלווה והגיעו לחופי האי הבריטי. אביו של אלפרד היה כימאי מוכשר. אמו הייתה מתרגמת ענקי התרבות הגרמנית לאנגלית ורוכשת יצירות אמנות. שני הבנים שנולדו לזוג, רוברט ואלפרד, היו מעורבים בעסקי אביהם. אלפרד מונה לחבר בית הנבחרים הבריטי בגיל צעיר, ובין היתר שימש כשר הבריאות הבריטי, קיבל תואר ברון והפך ללורד מלצ'ט הראשון (על שם העיר מלצ'ט).
הלורד החדש הרבה לעסוק במפעל הציוני, תרם כספים לאוניברסיטה והקים את פסל האריה השואג לזכר טרומפלדור בבית הקברות בתל חי. בביקוריו בארץ ליווה את בניית ביתו על חופי האגם, ובאביב 1932, שנה לפני סיום הבנייה, מת הלורד ולא ראה את השלמת ביתו. בתו של הלורד, ליידי אווה ויולט רידינג, אירחה בחופשותיה כאן את דוד בן גוריון, אורד וינגייט, חיים ארלוזרוב,
הבית נבנה בצנעה יחסית. הוא משלב בתוכו חצר גדולה, משטחי דשא גולשים ממנו אל החול הרך של הכנרת ופינות ישיבה נסתרות בין עצי האקליפטוס הגדולים שבחצרו. בקומה התחתונה יש סלון ופינת אוכל ולידה אח ענקית שמצופה בשיש ורוד. פרט לכך יש כאן גם מטבח, חדרי שירות, שלושה חדרי אירוח גדולים, מרפסת גדולה שמשקיפה על הכנרת וחלונות מקושטים שמהם נראה הר ארבל. אפשר גם לטפס לגג כדי לצפות בכאב בנסיגת הכנרת.
למעשה, חלפו ימי הזוהר של הבית הזה. הימה הנסוגה והאורחים שאינם השאירו אותו בבדידות. שיחות הסלון החשובות שנערכו בו גוועו והאורחים הנכבדים כבר לא מגיעים, כמו גם בעלי הבית. אחרי גלגולים של קניות, מכירות ושימושים שונים, רכשה אותו בשנת 1977 משפחת אייזנברג. אידית (רוזנפלד) ובנה דניאל לקחו על עצמם לשקם את הבית והחצר.
דניאל ואשתו (גם היא דניאל) ראו את הפוטנציאל הטמון בבית היפה, הפנימו את המורשת ההיסטורית שלו, חשו בקסם הבדידות שעל חוף הכנרת, ובשנת 2006 התחילו צוותי עובדים לשקם את הבית, להחזיר לו את העטרה של פעם ולשמר מה שאפשר.
כל פרט טופח ושוחזר באהבה, תוך שמירת נאמנות למקור. אפילו טיפוח החצר נעשה בהתאם למה שהיה פעם. מספרי הגן התקינו תסרוקת שובבה לעצי הדקל הקשישים, ונוצרו פינות ישיבה מתוקות ונסתרות כשמעליהן משקיף הארבל.
בינתיים, מי הכנרת נסוגו ונסוגו אבל נקווה שיגיעו ימים בהם הכנרת תשוב למצבה הקודם, וגליה ילחכו את המדשאות הגולשות לחוף. המקום, בכל אופן, הפך לפני כמה חודשים לאתר שמאפשר לארח אירועים פרטיים, ומשפחות יכולות לשכור אותו לצורך חופשה שתגרום להן להרגיש בעלות אחוזה לכמה ימים.
לאחרונה נפתחה וילה מלצ'ט גם לסיורים לקהל הרחב. אפשר להגיע לשם לשילוב של ארוחת בוקר מפנקת, סיור מודרך עם הסברים על המקום, כולל סיפורה ההיסטורי של משפחת מונד ולורד מלצ'ט, סיור באחד החופים היפים של הכנרת, סיור בארבל, סיור בעקבות הפריחות ועוד.
פרטים והרשמה: 04-6716205. (הסיור והאירוח בתשלום).
השפל במי הכנרת משפיע גם על העסקים. סירות העץ העתיקות של "הולילנד סיילינג", החוצות את האגם ונושאות תיירים רבים על סיפונן, מתקשות לעגון בנמל שליד טבריה. הן חשופות לקשירה לא מוגנת מול רוחות השרקייה, קשה להעלות את הספינות לטיפול שוטף במספנה, ובינתיים נותרו רק נמלים ספורים שיכולים לקלוט אותן.
חובבי מציאת האוצרות דווקא שמחים על המים הנסוגים. הם מטיילים על החוף, עיניהם שקועות בין האבנים ומחפשים אוצרות שהיו חבויים עד לפני זמן לא רב מתחת למים.
עם כל הצער על המפלס ההולך ויורד, מראה הכנרת ממשיך להיות גלוית נוף יפה של הארץ. סביב הכנרת הולך ונשלם שביל ארוך המקיף את האגם. בינתיים יש ארבע טיילות סלולות עם גינון ותאורה, הפריחה משתוללת, ואפשר לחלוץ רגל להליכה נעימה.
בין דגניה לחוף רותם שיזף ממתינים לאוהבי ההליכה תשעה קילומטרים, מצמח לאשדות יעקב יש חמישה קילומטרים וחצי ומגן לאומי כפר נחום לטבחה שלושה קילומטרים וחצי. טיילת עין גב מזכירה צבתות סרטן גדולות והיא מציעה מסלול טיול עם ספסלי ישיבה מול הנוף, בפרט לעת שקיעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
