הלוואי אמן שאתחתן: "סעודת אמנים" למציאת זיווג
קבוצת נשים מתערטלות נפשית זו לצד זו, משחררות לאוויר חלק מהמאוויים הכי כמוסים ומקוות שאלוהים שומע. חוויותיה של רווקה שבירכה 100 פעמים אמן בסעודת נשים סודית
הזמן: ראש חודש. המקום: כל מקום שהוא. המוזמנים: נשים שנבחרו בקפידה בשיטת חברה מביאה חברה. עילת ההתכנסות: סעודת אמנים לצורך מציאת זיווג.
סעודת אמנים היא ריטואל שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, ברחבי המגזר החרדי בואכה דתי-לאומי. הכוח שלו טמון בהתקבצות לצורך מטרה אחת: צבירת כמה שיותר אמירות אמן מהדהדות, על כמה שיותר ברכות. עניין שיוצר אנרגיה דתית חזקה ויש בו לפי האמונה סגולות להוצאת טוב מהכוח אל הפועל.
על השולחן מונחים מיני מאכלים שיוצרים את ראשי התיבות מג"ע א"ש, כלומר מיני מזונות כמו גפן, פרי העץ, פרי האדמה ו"שהכול נהיה בדברו", ובתרגום לקולינרית מדוברת: פירות, עוגות, שוקולד, פיצוחים ויין איכותי. לכל אחת מברכות יש סגולה וכוח מיוחד: לברכת המזונות יש סגולה לפרנסה. לגפן סגולה לזיווג. לברכת בורא פרי האדמה יש סגולות מרפאות ולברכת "שהכל נהיה בדבר"- שמברכים על שוקולד למשל, יש סגולה כללית, כלומר האדם יכול לבקש ככל אשר יעלה על רוחו.
גרסה רווחת טוענת שאת הפטנט הזה גילה דוד המלך כאשר מגיפה שהייתה בעם ישראל המיתה כל יום מאות אנשים. המלך בדק בכתובים ונוכח לדעת שהעם לא מברך מספיק את אלוהיו וכינס את החכמים לסעודה שבה יגיעו לכדי מאה ברכות ויענו אחריהן אמן. המגיפה הפסיקה. בציבור החרדי נערכות הסעודות האלה כבר שנים בכל פעם שמישהו נקלע לצרה והן מוקדשות ספציפית לאדם שבמצוקה.
אנחנו מתיישבות ליד השולחן, 35 בנות. התחושות נעות בין חגיגיות, התרגשות ולא מעט מבוכה. היחסים בין אדם ואלוהיו הם יחסים אינטימיים בדרך כלל. וחשאיים. אנחנו יכולות לפרוט את הדייט האחרון לפרוסות דקות של אינפורמציה מזוקקת - מה הוא אמר, ומה אני הרגשתי, ומה הוא עשה. אבל לערוך את החשבונות שלך עם אלוהים, סוג של נוכח נפקד בחיים של כולנו, זה משהו שבדרך כלל נלחש לקירות.
עורכת הסעודה פותחת בדבר תורה, משהו מפרשת השבוע ואז לפי סדר הישיבה כל אישה נוטלת מאכל, מברכת את ברכתו הנתונה מראש ומוסיפה משאלת לב משלה: על העוגה המושקעת אנחנו מברכות בורא מיני מזונות, ומנצלים את ההזדמנות לבקש סיוע עם הפרנסה. בכל זאת, אם אלוהים "הזן ומפרנס אותנו תמיד" מקשיב כרגע, אולי כדאי שיעשה משהו עם המיתון. אנחנו עונות "אמן" בקול רם ומברכות כל אחת על פרוסת העוגה
את הזיווג מסמל היין. בגלל הפסוק "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל". וזו גם הברכה הכי פופולרית כאן. כמו בחברה החילונית, גם בחברה הדתית עניין האהבה נהיה מורכב ומעוכב. יש פה לפחות 30 ומשהו רווקות משתוקקות. "שנזכה בקרוב להקים בית בישראל ולזיווג הגון, מוכשר מוצלח, ולאהבה גדולה עוד החודש". כולן עונות בחיוך ובעליצות ובכוונה יתרה "אאמממןןןן".
את הברכה על הפירות מייחדים להריון. רובנו לא נשואות, כך שלבקש הריון זה קצת מחוץ לתקן, אבל אחת הבנות, שחצתה את ה-40, לוקחת מסלט הפירות ומברכת "בורא פרי העץ". היא אומרת שהיא מתפללת לזכות ללדת בקרוב, שזה במחוזותינו אומר כמובן להתחתן קודם, אבל המיין אישיו פה זה כבר לא הפנטזיות על השמלה הלבנה. היא מתפללת אל הילד שיבוא, אינשאללה. או בעזרת ה'. ואנחנו עונות בהתרגשות כבושה "אמן".
אני סוקרת את השטח ורואה שרוב הבנות בחדר הן נשים מודרניות, משכילות ומעודכנות. יש כמה חוזרות תשובה, אבל לא בדיוק מהסוג שמשתתף בהילולות של הרנטגן. אף אחת כאן לא למדה בבית המדרש של הרבנית קוק. היהדות של הבנות פה היא תרבותית וסוציולוגית יותר מאשר מטאפיזית. ובכל זאת. הן כאן. אולי בגלל התרפיה שבעניין. קבוצת נשים מתערטלות נפשית זו לצד זו, משחררות לאוויר חלק מהמאוויים הכי כמוסים ומקוות שאלוהים שומע. וזה לא דבר פשוט או מובן מאליו למי שמורגלות בחינוך למצוינות ושליטה עצמית.
הדיון הרבני סביב הנושא מעניין ומגוון: הרב יובל שרלו למשל כותב כי "לא כך עובדים על הדבר החשוב ביותר, והוא הבחירה החופשית הטובה. הסגולה הטובה ביותר היא לעשות מעשי חסד וצדקה, ולבחור בטוב, ולא לבנות חיים על אמירות שונות וכדו´.
הרב שמואל הולשטיין לעומתו כותב כי "חשיבות הסעודה היא בעצם העובדה שמתאספים קבוצה של אנשים שכל עניינה הוא לברך ולהודות לה' יתברך, וזה העיקר. על גבי זה ישנם סיפורים רבים על ישועות שסעודות כאלו פעלו, ואלו נובעות מהזכויות הרבות שמתאספות ומתרבות מברכת ה' ועניית אמנים רבים כל כך. גם אם לא רואים ישועות באופן ישיר ומיידי, ודאי שהזכויות הרבות מעוררות סנגוריה רבה בשמים על המשתתפים ועל האדם שמכוונים בסעודה זו לזכותו".
אבל הדיון הזה יישאר בהתכתבויות רבנים. בשטח סעודות האמנים כבר מזמן לא מבקשות הסכמה. דורית, חברה ירושלמית, סיפרה לי שהשתתפה לפני כמה חודשים בסעודת אמנים מעורבת כלומר, לבנים ובנות יחד. "האווירה קצת נפגמה מזה, הגברים עם הציניות שלהם, את יודעת, וכל הקטע של לחשוף רגשות ליד אנשים" היא מספרת. "אבל עובדה שהם הגיעו, בירכו וענו אמן כמו ילדים טובים. בסך הכל הם רוצים את מה שאנחנו רוצות, ואם זה אומר לאכול עוד כמה תפוחי עץ וכדורי שוקולד, הם יעשו את ויספרו לעצמם אחר כך שהם באו כדי לפגוש בנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
